חזרה לדף הראשי של פרויקט אסע"י
תמציות סיפורי הרושם
|
גמליאלי, נסים בנימין |
|
שם הסיפור |
תמצית |
מספר |
מספר אסע"י |
|
לפני מלוך המלך |
שודד מוריד מאיש את משאו (חוטי אריגה) ומעמיסו על עצמו. אך המשא כבד עד כדי כך שהאיש יכול להוליך את השודד לאן שהוא רוצה. הוא מוליכו אל כפרו ומחזיר לעצמו את סחורתו. |
דחבוש, שושנה | |
|
נקמת החלש |
מולה מעליב יהודי בחגיגת הכפר. היהודי מתנקם בזה שהוא מלכלך את המולה בשעה שהלה ישן. הלה נאלץ לברוח באישון הלילה מן המקום. |
דחבוש, שושנה | |
|
ברוך המציל |
דוד סעיד פוגש באישה לילית ליד הבאר. הוא מתפתה לה והיא לוקחת אותו דרך הר גבוה למקום מגוריה. הוא מבלה שם חודשים רבים. הוא מתפתה ליצרו אבל היא דורשת נישואין כבת כהנים כשרה. בחדרה, מגלה דוד כבש, שהיה אהובה הקודם שלא רצה להתחתן עמה. לפי בקשת דוד הופכת הלילית את הכבש לאדם וזה נותן לדוד עצה להתגלות למשפחת הלילית באמצעות ניגון מתהלים. הכבש מת ומשפחת הלילית - אחיותיה ואביה - שולחים את דוד חזרה לביתו. |
שוכר, בנימין | |
|
פגישה עם שד בדמות עז |
המסגרת: יהודים חוזרים הביתה בין השמשות. הם מפחדים משדים ומספרים סיפור: אחד פגש בלילית בדמות חמור. הוא רכב עליה והיא ברחה ממנו. הופיעה הלילית בדמות עז ורק אומץ ליבו הציל אותו ממנה היא השתינה עליו. (הפתגם: רכיבה תחת רכיבה והשתן רווח נקי). המשך המסגרת: רואים היהודים עז ומפחדים שזו לילית. מתנפלים עליה בסכינים. באותו רגע בא רועה ובורח מפניהם ביחד עם העז כי מאמין שהם שדים. |
דחבוש, שושנה | |
|
הקאדי ומוכר השמן היהודי |
לפי פקודת השיח', סוחר יהודי שמן מתחפש לקאדי חסר השכלה כדי להחליפו בבחינות הממונים עליו. הקאדי המדומה מצליח לעורר אצל בוחנו את הרושם שהוא מלומד גדול. לכן מחליט הממונה לבחון אותו בעזרת סימנים. הבוחן חושב את התשובות, הניתנות גם הן בסימנים, לנכונות, וה"קאדי" עובר את הבחינות. אחריהן מתברר שה"קאדי" פירש את השאלות אחרת מאשר הבוחן ולפי זה נתן את תשובותיו ושלסימני הנבחן היה פירוש אחר מאשר חשב הממונה. הסוחר המחופש זוכה לכבוד ולמתנות. |
כהן, עזרא | |
|
חלב מייה משוק הומייה |
אישה צעירה מתאהבת בדרויש. בכדי להרחיק את בעלה מהבית היא נופלת למשכב מדומה ואהובה שולח את יריבו לחפש עבורה תרופה דמיונית (חליב מייה) למקום שאינו קיים (שוק הומייה). בחיפוש אחר התרופה פוגש הבעל ביהודי שמסביר לו את כוונת הדרויש. היהודי מסתיר את בעלה בתוך שק ונכנס איתו לבית אשתו. שם נוכח העל לראות את נאוף אישתו. הוא ממית את הדרויש בעת שנתו ומגרש את אשתו שבגדה בו. |
כהן, יוסף [ישראל מזרחי] | |
|
ובאבוד רשעים – רינה |
שיח' מוסלמי, צורר ישראל, חשש שמא מנסים היהודים בתפילותיהם בשעת הלוויה לשכנע עת הקב"ה לתת להם מקום בגן עדן. הזמין אליו יהודי עני שיגלה לו תוכן תפילתם. פנה תחילה באיומים, אחר כך בשידולים ולבסוף הציע מתת כסף. היהודי נאות, דרש כסף והבטחה בשבועה כי השיח' לא יגלה את הסוד. היהודי אשר הכיר את אמונת המוסלמים, סיפר כי ישנה פרצה, חלון בקיר, המפריד בין הגהנום לגן העדן. בשעת הלוויה משננים היהודים לנפטר "חלון, חלון, זכור את החלון", כדי שיזכר מהיכן להתנגנב לגן העדן. השיח' הצורר מאבד את עצמו לדעת לגלות דבר הפרצה לנביא מוחמד, שומר שערי גן העדן. |
דחבוש, שושנה | |
|
חכמת חיים |
1. בכדי למנוע מבנו חתונה מהירה ובלתי מחושבת, מטיל אב עליו שלוש משימות, שרק אם יבצעם מותר לו להתחתן. שתים מהן - תבלית נעליים מעור תאו וקצירת שדה תילתן עד יובשה, מבצע הבן לפני הזמן המשוער בעזרת עצות ידידו. את המשימה השלישית - להחזיר לאביו דינר בשלמותו ולהביא לו כבש חי, שחלקו חי וחלקו מטוגן מוציא הבן לפועל בעזרת כלתו המיועדת, שטגנה מכבש שסרסה אשך אחד, ואחד בשלה. 2. בדרכו לחפוש כלה מוצא הבן ידיד נאמן שסימן הכרו (לפי אבי הגיבור) שהוא מחלק את הלחם שמוגש לו לחלקים שבווים עבורו ולמארחו. הוא מרגיז את מלווהו בהבעת דעות המתנגדות, למראית העיין לכל הגיון. (שדה מלא שיבולים נאכל - יש להצטער על חורש בשורים שמנים ולשבח חורש ברזים, יש להעדיף תושבי כפר פרוץ ליושבי עיר חומה, על גג הבית שהמלווה בנה בעצמו עומדים ששה עמודים במקום החמישה שישנם במציאות). 3. בת המלווה, היא כלתו של הבן העתיד, מפרשת לחאביה את הדעות המוזרות של הבן (שהן למעשה הגיוניות), יודעת לגלות את מקום המצאו על פי דבריו האלגוריים ויודעת את מצב האוכל שהבן קבל ממנה על-ידי פשרוש המשפטים הסתומים שהיא מחליפה עם הבן. 4. הזוג מתחתן. |
כהן, עזרא ויוסף | |
|
אחמד שורבאן הורג אלף, שובה אלף וחונן אלף |
אחמד שורבאן, בעל השפם הגדול, מוכר ענבים, נלחם בזבובים וסופר את ההרוגים. הרג 1000. אחר כך שבה אלף ושחרר אותם. הזמין אצל הנפח היהודי חרב עליה כתוב: סיפו של אחמד שורבאן הגיבור ללא חת" הורג אלף, שובה אלף וחונן אלף, מהנץ החמה ועד הצהריים". יוצא לדרך. נרדם מתחת לעץ הסמוך למדינה אשר מרדו במלכה והמלך הכריז, אחרי כשלונות רבים, על פרס למי שיכניע את המורדים. חיילי המלך רואים את הכתובת על החרב. אחמד מובא בפני המלך. בזמן הקרב הוא מסתתר על עץ כפחדן, אך הענף נופל, הוא צורח וחיילי האוייב נבהלים ונסים והעיר נכנעת. אחמד עולה לגדולה והמלך שרוצה להפטר ממנו, שולחו להלחם באלעפרית, שלו מקריבים מדי שנה בתולה יפה, ובתמורה לא מתייבש המעיין. אחמד מורד לבאר ורואה את קרבנותיו ? חמש בנות של אלעפרית. נעזר בהן בשעת הדו-קרב ? שואב מהבאר, אלעפרית מסב ראשו כדי להסתכל ואחמד כורת את ראשו. נשלח להרוג אריה, נוטל איתו 80 עזים ומאכיל את האריה. רוחש את אמונו ובא לרכב עליו העירה. המלך נבהל ומילא את כל בקשות אחמד והשיאו לבתו. אחמד (כמלך) לא שוכח את הנפח היהודי שעשה לו את החרב וממנה אותו ליועצו. |
בן יוסף דוד, ישועה | |
|
דבב ודו-נואס בליל החתונה |
משפחת כלה עשירה מחליטה להסתיר את דבר העדר הבתולים של הכלה על ידי הכנסת נערה תמימה (דבדב), שידעה לשמור על כבודה, למיטת הכלולות של המלך דו-נואס. הוא מרגיש בשינוי, חוקר, שומע את האמת ונושא את הנערה לאשה. |
גמליאלי, צפורה | |
|
הבורסקי והכילי |
פיקי (מלומד מוסלמי) שאינו פיקח ביותר מגיש לבורסקאי שהזמין לעבוד בביתו רק אוכל דל על כך ענה הבורסקאי שלא מקובל להגיש אוכל דל שכזה לבעלי מלאכה העובדים בבית המזמין. הפיקי משיב שפרתו, בגלל חוסר ירק, אינה נותנת מספיק חלב בכדי שיוכל לכבד את אורחו כנהוג. על מנת לשפר את המצב, מייעץ הבורסקאי לפיקי לקחת בעצמו את הירק לפרתו משדות שכנותיו, היות והירק הה מגיע לו בתור איש דת, כמעשר. על הפיקי לגשת לשדות בלילה, להניף בתחילת עבודתו את החרמש ואת החבל שהביא איתו ולשיר בקול רם שיר הרומז על פעולתו, פן יחשדו בו לגנב. הפיקי לוקח כמה פעמים את הירק מאותו שדה ונתפס בסוף על ידי בעל השדה והוכח קשות כשבעל השדה שר בקצב שיר, הפיקי , שיר הרומז על אופן העונש של הגנב. הפיקי מכבד בעתיד את בעלי המלאכה כראוי. (או"ש). |
טירי, ניסים | |
|
בטיטה ובאט |
מעשים טיפשיים של בעל ואישה כסילים. 1. בוחרים בקנייתם בעז זקנה וכחושה במקום כבש טוב, כי חושבים שהעז שווה יותר מאשר הכבש. 2. מכניסים את העז לתנור עם קרביה. 3. מודיעים לכל אלה שפוגשים ברחוב, שהשאירו בעזבם את ביתם את המפתח במקום מסוים ומזהירים אותם פן יגנבו את העז מהתנור. 4. חושבים שהזבובים, שהתאספו על עצמות העז שבשרה נאכל ע"י אנשים שניצלו את הודעת הזוג ברחוב , זללו את העז. 5. הבעל פוצע את אשתו בניסיון להרוג על מצחה זבוב גדול, שחושב אותו למצביא הזבובים. 6. חושבים שהשדיים המתפתחים על חזה בתם המתבגרת, הם קרניים. 7. נותנים את בתם ל"טיפול" לבן אדם בכדי לרפאתה ממחלתה. 8. האישה חושבת ששמלה המרשרשת הרבה, היא שמלה חגיגית ולובשת לביקור בתה שמלה עשויה נייר. 9. הזוג מנסה לטגן תרנגולת בעזרת קרני הירח. 10. לוקחים אתם תנור אפיה עם תוכנו מפני שלא מצליחים להוציא את תוכנו המהווה מתנה לבתם. 11. מכסים פרחי בר בניר על מנת להגן עליהם מפני הגשם והקור. 12. הבת פוגשת את הוריה מלבישה אותם בבגדים ממש, נותנת להם מתנה, שיעשו כאילו הם מביאים לה. 13. כשההורים מתארחים אצל בתם נולד לה בן, ולשכנתה תאומים, אמה מקנאת בשכנה וחוצה את הבן כדי שיהיו שניים. הבת מגרשת את הוריה. |
דחבוש, שושנה | |
|
חנינת אללה (חנונת אל) |
1. עושה בובות חרס תולה את מתנת בובה לילדה בתנאי שהילדה תהרוג את אמה ותשפיע על אביה שיתחתן איתה. הילדה הולכת אחרי עצות עושה הבובות, הורגת את אמה במחט שהיא תוקעת בראשה ומראה לאביה שהיא כבר גדולה ולכן הוא יכול לשאת את עושה הבובות לאישה כשמגיעה לכל תכשיטי אמה בעזרת סירי הבישול שהיא שמה אחד על השני. 2. אחרי החתונה שוחט אבי הילדה פרה שחורה ירושת הילדה מאמה. היות ואשתו טוענת שהיא זקוקה לכבד הפרה לריפוי מחלה מבוימת. הילדה מתלוננת על מות הפרה מעל קבר אמה. קול האם מייעץ לה לקבור את כל שיירי הפרה במקום אחד. 3. האם החורגת מטילה על הילדה שורה של עבודות קשות. העבודות מתבצעות באופן מאגי אחרי שהילדה התנהגה באופן מסוים לפי עצת אמה. באותה הדרך נהפך אוכל רעוע לאוכל טוב. כשאם החורגת מטילה אחת העבודות על בתה האמיתית מפנה אותה הילדה לחמור שחור על מנת שיעזור לה. החמור בועט בה במקום לתת לה עזרה. 4. משפחת האם החורגת מבקרת בנשף ריקודים של המלך ומשאירה את הילדה להפרדת הגרעינים השונים שהאם החורגת ערבבה אותם. אם הילדה מפרידה אותם עבורה. לפי עצת האם מוציאה הילדה את שיירי הפרה שקברה והחלקים השונים נהפכים לתלבושת יפה ולתכשיטים. לבושה תלבושת פאר הולכת הילדה גם היא לנשף מבלי שיכירו אותה. כשהילדה בורחת לפני גמר הנשף היא מאבדת אחת מנעליה. בן המלך שהתאהב בנערה מצווה לחפש את בעלת הנעל. היות והנעל מתאימה רק לנערה מכריזים על חתונה בינה ובין בן המלך. 5. בליל החתונה מחליפה האם החורגת את הכלה עם בתה, אבל הילדה משדלת את הבת שבאה למטבח בו היא עובדת בכדי לזלול ממתקים, להחליף אתה את הבגדים ומספיקה להגיעה לטקס. 6. בן המלח מתחתן גם עם בת האם החורגת. בזמן העדרו יולדות שתיהן: הילדה תאומים והבת רק ילד אחד. על מנת שלבתה גם יהיו תאומים חותכת האם החורגת את נכדה לשניים. 7. לקראת שובו של בעלה משפצת הילדה את ביתה, שוב היא מייעצת למרוח את הבית בחלווה. בן המלך מתגלש כמה פעמים בבית המרוח. כשהבת מגישה לו מרק עשוי ראש חתול הוא מגרש אותה ושולח את הודעת הגרוש על צעיפה מבלי שהאישה מרגישה בזה. בן המלך שולח אותה בתירוץ לאמה. שם מגלים את הפתקה והיא כבר לא יכולה לחזור לבעלה. |
דחבוש, שושנה | |
|
יתומים |
1. אישה דורשת מבעלה לגרש את הילדים, בת ובן צעיר, מאשתו הראשונה. בתירוץ שעליו לסדר את צרכיו משאיר אותם האב לבדם ביער. אם הילדים מופיעה לפניהם בצורת פרח ומבטיחה להם להגן עליהם מפני חיות היער. 2. הנער שותה מבריכה, למרות שקול מראש ההר מזהיר שמי הבריכה הם מסוכנים. מלך שמקבל את הילדים מסיר מראש הנער את הקרניים שצמחו לו אחרי ששתה מהבריכה. 3. הבת טוענת לפני המלך שכשתבכה ירד גשם. כשתצחק יברק ברק, כשתרקוד יחוגו יונים סביבה וכשתסתרק תיפולנה מרגליות משערותיה. המלך מתחתן איתה. בלילה החתונה, במקווה, תוקעת בת דודו של המלך מחט בתוך ראש הכלה שנהפכת ליונה ובורחת. היריבה תופסת את מקומה. המלך סוגר את אח הכלה, שהוא מאשימו כשותף לבריחתה, באורווה. 4. היונה מבשרת לחורשי המלך כמה פעמים גשם. המלך יוצא עם החורשים בכדי לבדוק את אמיתות סיפוריהם. בשדה הוא תופס את היונה ומלטף את ראשה. המחט יוצא והיונה נהפכת שוב לאישה. 5. בזמן הריונה נופלת האישה עקב חיפושיה אחרי מים בתוך באר הבית. שם היא יולדת בן. אחיה שהמלך ציווה עליו לחפשה, מוצא אותה ומוציאה מהבאר. |
דחבוש, שושנה | |
|
מעשה נורא בזהרה ואליהו הנביא זכור לטוב |
בטענת שוא, שעליה ללכת אתו לחטוב עצים לחמין של שבת, מצליח איש, לשדל את בתו החורגת ללוות אותו למקום מבודד. שם הוא מנסה לשכב אתה. היא מתנגדת והוא קוטע יד ורגל ממנה ומשאיר אותה לגורלה. הנערה מגיעה לצורף יהודי המטפל בה, מסדר לה אברים מכסף ומתחתן אתה. לקראת לדתה מעבירה בעלה לחמתה לשם טיפול. החמה ששונאת את הנערה כי לא סולחת לבנה שלקח בעלת מום לאשה ולוקחת ממנה את האיברים המלאכותיים. הנערה בורחת כשהתינוק קשור לגופה. בדרך מופיע לה בחלום אליהו הנביא ומבטיח לה, שאם תהפוך נוזל שהוא מוסר לה, על גופה ותטבול בבריכה הקרובה 7 פעמים, יצמחו אבריה מחדש. הבטחותיו מתגשמות. אליהו הנביא מל את הילד (דבר שהחמה הזניחה בכוונה), מוסר לה הרבה כסף ומיעץ לה לקנות ממנו בית מסוים שאף אחד אינו רוצה לרכשו. לפי עצת הנביא שמה הנערה חבית מלאה מים לפני פתח הבית. בלילה הראשון מנסה נחש לפרוץ את דלת הבית. כשלא מצליח שותה את כל המים אשר בחבית אבל מחזירם בהכאו לתוכה. כשבלילה השני שוב לא מצליח במשימתו, שותה הנחש את המים המורעלים על ידו ומת. הבת מבשלת את בשרו ומוציאה שבע מרגליות מבטנו. כשהיא שמה אחת מהן מתחת ללשונה, היא מגלה אוצר גדול מתחת לביתה. עם העושר עשתה הנערה חסד בין העניים, היא מטפלת בהם ושופטת את המחלוקות ביניהם. גם קרוביה, מופיעי לפניה והיא שופטת אותם על הריב שפרץ ביניהם אודותיהם. אחרי המשפט מתים אביה וחמותה מות פתאומי אבל טבעי. |
דחבוש, שושנה | |
|
סלימאן ובאנה |
1. לזוג בן ובת. האם מכה את הבת עד מוות. היא קוברת אותה על יד המכתש בחצר הבית. הבן מוציאה מהקבר ומחייה אותה בעזרת צמח שמביא מהשדה. |
דחבוש, שושנה | |
|
עוף העושר |
בן אדם מקבל משד שני כדורים עבור אשתו העקרה. עליה לבלעם על מנת להתעבר. הבעל בולע בטעות את אחד הכדורים וכתוצאה מכך מטיל ביצה אותה הוא משאיר בשדה. עוף האושר לוקח את הביצה, דוגר עליה ומטפל בילדה היוצאת ממנה. כל פעם שהציפור מגיעה לרגלי הצוק בו נמצאת הנערה היא מבקשת ממנה לשלשל למטה את שערותיה הארוכות ובעזרתן היא עולה אליה למעלה. נסיך מוצא אחת משערותיה של הנערה ומתאהב בה. בהעדר הציפור הוא מצווה לחצוב מדרגות בצוק. בשובה הורסת הציפור את העבודה בטרם הספיקו לסיימה. בניסיון השני מצליח הנסיך להגיע אל הנערה. היא מסכימה להתחתן איתו בתנאי שלא יטיל עליה עבודות קשות. הציפור מתה מצער על אבידת בתה החורגת. בזמן העבודה שחמותה מטילה עליה, בהעדרו של הנסיך, ממיתה הנסיכה נחש שחור שעמד להרוג נחש לבן. כגמול בונה לה הנחש הלבן, שהפך לבחור צעיר, ארמון ליד ארמון בעלה והיא מסתתרת בתוכו. חותנתה, שאינה מוצאת אותה, מכניסה את אחותו של הנסיך לחדרה במקומה, מבלי שהוא ירגיש בכך. הנערה רומזת לבעלה על מקום מסתורה כשהיא מעבירה את מי הביוב של מטבחה ליד קיר ארמונו של הנסיך. הנסיך שולח שני שליחים לנערה, בזה אחרי זה, על מנת לברר את סיבת הרטיבות בקיר ארמונו. לשליח הראשון מקצצת הנסיכה את לשונו והוא לא יכול לדווח לנסיך. השליח השני רושם את דברי הנסיכה והם מגיעים לנסיך. הזוג מתאחד שוב ואם הנסיך ובתה נענשות. |
דחבוש, שושנה | |
|
עלי בן האמה |
למלך שני בנים מגבירתו ובן שלישי שנולד מאמתו. הבנים מקבלים כסף וסוסים כדי להוכיח את עצמם אם הם ראויים להתחתן עם בת דודתם. הם מגיעים בזה אחר זה לאשה המציעה להם להכפיל את הרכוש שבידיהם אם יצליחו לשתות מכד המוגש להם על ידי בתה היפהפיה מבלי לשברו. במקרה של כשלון עליהם למסור לה את כל הרכוש אשר בידיהם. בו בזמן ששני בני הגבירה נכשלים, בן האמה מצליח. בן האמה מצליח, תחת אותם תנאים, לסייד את מטבח האשה בזמן המוקצב לו, כשסותם את אזניו ומסב את תשומת לבו מפיתויי האהבה של הבת ואף מתיז עליה צבע. כשקושר את עצמו בחבלים כדי למלא את תנאי האשה לישון עם בתה מבלי לנגוע בה, מחזירה האשה את כבליו והוא מפר את ההסכם. השופט לפניו הוא נתבע מזכה אותו היות והאשה, כפי שהבין מהמשלים בהם משתמשים שני הצדדים שלפניו, היתה היא הגורם להפרת ההסכם. כשהאשה רוצה להמית את בן האמה ומביאה אותו סמוך לפיתחו המוסווה של הבאר, דוחף בן האמה, שהבת גילתה לו את תוכניתה של אמה, את האשה לתוך הבאר והיא ומתה. בהמשך מסעו מואשם בן האמה, מבלי סיבה, על ידי עיוור שהוא אשם במומו, ועל ידי אשה שהוא נטש אותה ואת ילדיה. הוא נחלץ מתשלום פיצויים. נושא את בת הזקנה. בדרך לבית אביו משחרר בן האמה את שני אחיו. הם מקנאים בו ומשליכים אותו לבאר. הוא נמשה ממנו על ידי עובר אורח. בהגיעו הביתה הוא זוכה בבת דודתו ויורש את כיסא אביו. |
דחבוש, שושנה | |
|
עלי בן הציד |
למרות בקשתו של האב שלא לגלות לבנו את מקצועו, אחרי מותו מגלה הבן שאביו היה צייד והופך לצייד בעצמו. הוא צד עוף מיוחד ושומר המלך מגלה לו שמדובר בעוף האושר (טאיר אסעד) ושיוכל להתעשר אם ימכור אותו למלך. המלך קונה את העוף אבל הצייד מתחמק מהשומר ולא נותן לו את המתנה שהבטיח תמורת עזרתו. כנקמה, מייעץ השומר למלך לדרוש מהצייד להביא לו את בת זוגו של הציפור, והצייד מצליח. אחר כך, דורש המלך ,בעצת השומר, כלוב מיוחד, והצייד עושה זאת בעזרת שד. לבסוף, מבקש המלך את בת צין א צין, והצייד שפוגש בדרך אחים הרבים על ירושה מיוחדת, גונב מהם את החפצים הפלאיים ובעזרתם (מרבד מעופף, כובע מעלים, אלת פלא ושולחן מתמלא) מגיע אליה וחוזר עימה לארמון. שם הוא לוקח את המלך על המרבד וזורקו הימה ומכתיר עצמו למלך. אחרי זמן קצר הוא מדכא מרידה בעזרת אלת הפלא ומבסס את מלכותו. |
דחבוש, שושנה | |
|
צבי הטירות וצבי המדבריות |
שני בנים הנולדים לשתי נשותיו של אב אחד נקראים צבי הטירות וצבי המדבריות. דמיונם הרב לא מאפשר לאמהות לזהות אותם, ואחרי מות האחת, מעמידה האחרת את הבנים במבחן ומתפשטת. הבן שלא התבייש לראותה עירומה הוא בנה. היא מפרידה בין האחים ומנסה להרעיל את בנה החורג, צבי הטירות. אחרי שזה מגלה שניסתה להרעילו, הוא משאיר ביד אחיו צמח שיבשר כאשר יבול את מותו, ויוצא לדרך. הוא פוגש נערה המזהירה אותו מארמונו של אל עפרות אסלימאני, שם הוא מוסר את סוסו לזקנה ונכנס ומוצא בארמון שבע נערות שרות ומנגנות. הוא שר איתן אך לא מצליח להתאים את שירתו לקצב שלהן, והן הורגות אותו. האח השני מגלה זאת באמצעות הצמח המיוחד, ומגיע בעצמו לארמון כדי להציל את אחיו. הוא מצליח להמית את עפרות בעזרת עצתה של הנערה ומשחרר את כל הנשים והחיות הכלואים בארמון. הנערות מביאות לבקשתו תרופה המחיה את אחיו, והארמון כולו ושני האחים בתוכו מועבר על ידי השדים למדינה של שני האחים. |
דחבוש, שושנה | |
|
הקופה |
שתי אחיות מבקשות פרי בטן במערת המשאלות וזוכות לבנות, לפי בקשתן. הבת הראשונה יפיפיה כירח אך לא מוכשרת לעבודה כלל, והבת השניה מכוערת כקופה אך מוכשרת לכל עבודה ובעלת תושיה. אחרי מות הוריהן במגיפה, מטפלת הבת המכוערת ביפה ומכלכלת את שתיהן בעזרת השלל שהיא גונבת מארמון המלך. בן מלך מוצא את השערה של הבת היפה בנהר ומחליט לשאתה. אך הוא נתקף חרטה כי אין לה משפחה. הבת המכוערת מאתרת בדרכה משפחה עשירה ומתחזה לבעל הבית החולה,כדי לספר למשפחה על בנותיו בסתר, ולצוות עליהם להשתתף בחתונתה של הבת היפה ולהביא עימם מתנות. אחרי נישואי הבת היפה, מוצאת לעצמה הבת המכוערת בעל עשיר שאשתו גוססת, והיא קושרת את לשונה כדי שדבריה לא יהיו ברורים, והיא תוכל לצוות על הבעל בשמה לשאת את הבת המכוערת. |
דחבוש, שושנה | |
|
קם הצדק קם הצדק |
סוחר ערבי הורג בלי עדים את שותפו היהודי על מנת להתעשר מרכושו. לפי בקשתו האחרונה של הקורבן, מוסר הרוצח לאשת שותפו ההרה חרס ובו חרוט כי על האישה לקרוא לבן שיוולד "קם הצדק", ואם תוולד בת, "מת הצדק". האישה יולדת תאומים, בן ובת, וקוראת להם כפי שהתבקשה. אחרי שהילדים גדלו קצת, שומע המלך על שמותיהם, והבן מספר לו כיצד מת אביו. הוא מעסיק את הערבי ומצווה על הבן לתעד את כל השיחות שלו עימו, עד שיודה ברצח. יום אחד הערבי אכן מתוודה ונתפס, והמלך שופט אותו למוות. |
דחבוש, שושנה | |
|
שבעת השודדים |
שבע בנות מבודדות על ידי אביהן בבית בצאתו למסע. מוזהרות לשמור על תומתן. שש אינן עומדות בכך. מתעברות ויולדות שישה בנים לשישה שודדים שנכנסו לביתן, בהתחפשם לנשים שבאו להפיג את בדידותן. השודדים ושש הבנות שנישאו להם לאחר שהאב חזר, מעוניינים בבת השביעית המצליחה להימלט על סוס לחצר ארמון המלך והופכת מלכה. בעצת זקנה ערומה נכנסים השודדים לתוך הארמון, מוסווים בשישה שקי צימוקים. תופסים את המלכה תוך איום לשרפה. לילית מצילה את המלכה בעזרת קופסה המשמיעה קול נפץ עז ומזעיקה מצילים. |
דחבוש, שושנה | |
|
עקבת הנשים עצומה ועקבת האנשים רחומה |
צעיר שאשתו בוגדת בו יוצא ללמוד את "ערמת הנשים". הוא לומד לקח משלוש נשים: אשת הקאדי, אשת הקצב ואשת הבדוי. אחרי שאשת הקאדי לקחה את הצעיר לביתה, היא מסרבת לפתוח את הדלת לבעלה, עיוור לילה, בטענה שהוא טועה ועומד להיכנס לבית זר. הבעל מבלה את הלילה במסגד ואשתו מרמה אותו בביתו. בבוקר כשהוא חוזר היא מאשימה אותו שהוא בילה כל הלילה עם נשים זרות. הבעל מספר לאשתו את קורות הלילה ומתנצל לפניה. לפי עצת אשת הקצב מבקש הצעיר להיכנס לביתה מחופש לאשה נוכריה המבקשת לינת לילה. הבעל מכניס אותו למרות הסירוב המבויים של אשתו. בלילה היא מבלה עם הצעיר ושוחטת עבורו כבש. הצעיר עוזב את הבית לפני שהקצב קם. האשה משאירה את דלתות הבית פתוחות ומאשימה את בעלה שהוא אשם שהנוכריה עזבה את הבית עם כבש, היות והוא קיבל אותה. אשת הבדוי מפחידה את בעלה בטענה שהיא רואה שדים. כך היא מונעת ממנו מלהפריע לה להתעסק עם הצעיר. אחרי שלמד את שיעורו חוזר הצעיר לביתו, נפטר מאשתו ומאהבה ונושא אשה אחרת. |
כהן, עזרא | |
|
שבעה גנבים ואחד בן בליעל |
יתום מחליט לנקום ב-7 גנבים, לאחר שהוציאו ממנו במרמה תרנגול ועגל של זקנה אצלה גר. הוא מתחפש לנערה הנישאת לראש הגנבים וגורמת לתלייתו, אך לא עד צאת נשמתו. מתחפש לרופא הבא לרפא את ראש הגנבים והורגו בפטיש. כשמנסים הגנבים לנקום על ידי כניסה לבית היתום בנאדות שמן הנמסרים להפקדתו, מובנית לו המזימה והוא זורקם לבאר ואחר כך גם את מנהיגם החדש הבא לחפש אחריהם. זוכה בכינוי בן בליעל. |
כהן, עזרא | |
|
הקאדי המנאף והאשה החכמה |
קאדי עושק בעל ואשה חוטבי עצים על ידי אי תשלום. דרך נקמתם: האשה רועה עם פרתה בגנו של הקאדי. תחילה מפתה את שלושת החיילים שנשלחו על ידי הקאדי לגרשה, לבוא לביתה כיוון שהיא עגונה. הם מוזמנים בזה אחר זה בהפרשים של שעה איש מרעהו. כשיוצא אליה הקאדי היא מפתה גם אותו לבוא לבקרה. בשעת ביקור כל אחד מן החיילים מופיע הבעל כחוזר אל אשתו העגונה, וכל אחד מהחיילים נמלט במסווה של פועל נקיון חגור שק. את הקאדי מסתירה האשה ונועלת אותו בארגז. הארגז הנעול נמכר בשוק לבנו של הקאדי ב-15 אלף ריאלים, לאחר שאביו מבקשו לשלם ולהציל את כבודו. הקאדי מאבד את משרתו ועושרו. מוכר העצים מתעשר ונהיה קאדי. |
צברי, חיים | |
|
אלג'ברת |
תושבי עדן מאמינים שהכושים הנקראים אצלם "אלג'ברת" הם אוכלי בשר ושותי דם אדם ושהם זקוקים מפעם לפעם לגולגלתו של יהודי לצרכי כשפים. מספרים שפעם גנבו יהודי עם מיטתו, שישן ברחוב על מנת להשתמש בו לכישופיהם. אולם הם החזירוהו כאשר גילו למראשותיו בקבוק ערק. לפי אמונת הכושים, נכנס הערק לדם השותה ופוסל אותו בזה לשימוש בכשפים. |
גמליאלי, נסים בנימין | |
|
החתול היהודי והחתול המוסלמי בחגים (ערפה ועצרת) |
חתול מוסלמי וחתול יהודי נפגשים. לחתול המוסלמי חתיכת בשר בפיו. החתול היהודי שואל את החתול המוסלמי לכבוד איזה חג יש לו בשר. באמרו את שם החג, הוא "ערפה", מוכרח החתול המוסלמי לפתוח את פיו ולהפיל את הבשר. החתול היהודי אוחז בבשר. כשהחתול המוסלמי מנסה את אותה עורמה אצל חברו היהודי, ממלמל היהודי בין שיניו "עצו-רו-רו (עצרת), מבלי להניח את שללו. |
גמליאלי, נסים בנימין | |
|
רצח היהודים באצ'לע |
שליחיו של האמיר מאצ'לע רצחו יהודי עשיר שהיה בדרכו מאלג'לילה לאצ'לע ושדדו את הממון שהיה על חמורו. את יתר הונו החרים האמיר. |
גמליאלי, נסים בנימין | |
|
הבן הפיקח והפקיה המנאף |
איש שקינא לאשתו, לא שלח את בנו ללמוד מחשש שהמלמד יתאהב באם הילד, כי אם הוא, הילד, כל כך יפה וודאי אמו יפה יותר. לבסוף השתכנע ושלחו. הפקיה (המלמד) ראה את יפי הבן וביקש לראות את אמו. שלח לה מגדנות באמצעות הנער. הנער מסר את המגדנות לאשת הפקיה בשם אביוכביכול, ואמר לה שאביו מזמינה לביתו. לפקיה מסר שאמו קבלה את המגדנות ומזמינה אותו אליה. כשבגיע הפקיה לביתה הורה לו הבן ללכת לאורווה כשהגיע אשתו כיוון גם אותה לשם ... |
גמליאלי, נסים בנימין | |
|
החמור המלומד שעלה לדרגת שופט |
זוג חשוך בנים אימץ חמור וביקש ללמדו. שלחוהו לפקיה שקיבל סכומים גדולים ומזון כדי "לפתות" את החמור ללמוד. לאחר זמן מה ביקשו לראות את הישגיו. הפקיה אילף את החמור לדפדף בספר על ידי כך ששם בין דפיו גרגירי חיטה. כשבא אביו לא שם חיטה, החמור חיפש ואביו חשב שהוא קורא. כעבור חודש מכר הפקיה את החמור. לבעליו סיפר שהוא שופט בעיר דמר. כשהלך לשם האב וביקש לדבר עם בנו השופט - החמור - קיבל מכות. חזר שמח כי בנו זכה לכבוד. |
גמליאלי, נסים בנימין | |
|
לא לי ולא לך ולא לשלפוחית השמן |
אב השאיר לבנו שיוולד סכום כסף והחביאו במקום מסויים, שרק אשתו ידעה. לאחר מות האב וכשגדל הבן סיפרה לו את הסוד. מישהו שמע את הדברים ובא בשם הבן, כביכול, לקחת את הכסף לאחר שמסר סימנים. הבן החליט ללכת בדרכי רשע כיוון שסבל מרשעים. שמע אישה ששרה לבנה כי בעלה המת השאיר לו ירושה. התחפש למת ואמר לה שבא בשם בעלה. גיסה רדף אחריו כששמע על הדבר. בדרך בריחתו ראה בחור עובד בלבנים. סיפר לו שהרודף אחריו מחפש קרחים כדי לעשות מקרקפתם שלפוחית שמן. התחלפו בבגדיהם. הגיס רדף אחרי הקירח (לפי הכוונתו של הגנב האמיתי). כשראה הקירח את הרודף קרב, ניפץ את גולגלתו ואמר לא לי ולא לך ולא לשלפוחית השמן. נוכח הגיס שזה לא הגנב, חזר על עקבותיו אך הגנב נעלם. |
גמליאל, זכריה [סבו] | |
|
עזבונו של כלב |
לבו הנאמן של הרועה ליווהו תמיד. פעם התנפל עליהם זאב. הכלב יצא נגדו והציל שב מפיו. הרועה הקדיש את השה לכלב. כעבור שנים היו לשה צאצאים רבים. במות הכלב חפר לו הרועה בור וקרא למוסלמים לספוד לו ולשבת "שבעה". אחד שלא הוזמן לסעודת האבל הלשין על כך לשופט. כשהובא הרועה למשפט סיפר לשופט שעשה הכל בפקודת הכלב שהשאיר בצוואתו ירושה למסגדים וריאלים רבים הוריש לראש השופטים. השופט זיכה את הרועה. |
גמליאלי, נסים בנימין | |
|
תרנגולת הרש |
עני עבד אצל אישה ותמורת ריאל שקיבל כשכר קנה תרנגולת שגלה ויפתה. אחיו העשיר חשק בה. מרוב תאוותו חלה והיה נאלץ לקנות את התרנגולת תמורת 100 ריאל שדרש אחיו. כשהחלים דרש את כספו. הלכו לקאדי. בדרך ניסה ישמעאלי לתפוס את חמורי, שלח את העני שירדוף אחריו. ברדיפתו פגע בו באבן והרגו. הישמעאלי הלך גם הוא לקאדי, בעצת העשיר. בדרכם הוזמנו ללון בכפר, העני נשען על תינוק והרגו. קמה המולה והעני קפץ מהחלון, פגע בזקן והרגו. בנו של הזקן, יחד עם אבי התינוק הישמעאלי והעשיר הובילו את העני לקאדי. העני לא רצה לחכות שהשופט יגיע ופרץ לחדרו. ראהו שותה ערק עם חבריו. השופט הבטיח לזכותו בתנאי שלא יגלה זאת. לבנו של הזקן אמר שיקפוץ עליו ויהרגהו או שישלם קנס. לאבי התינוק אמר שישען עליו או שישלם קנס. בישמעאלי נזף עד שהריצו והטיל עליו קנס. לעשיר אמר שעליו לשלם פי כמה, כי העני הציל את חייו. את כל הקנסות ששולמו מסר לעני וביקש ממנו בתמורה בקבוק מדי בואו לביקור. |
גמליאלי, נסים בנימין | |
|
מעשה במלך וחוטב עצים זקן |
ביום חג שואל מלך חוטב עצים זקן ארבע שאלות אניגמטיות ומקבל תשובות מתאימות: א. אפילו? (אתה זקן ובכל זאת עובד אפילו בחג?) אם היה - לא היה (אם היה לי כסף לא הייתי עובד). ב. איך השניים? (הרגליים) - השלישי (מקל הליכה) ביניהם. ג. איך החברים (השיניים) - החבילה נתפרדה (רוב השיניים כבר אינן). ד. איך האחים (העיניים) - הרחוק - קרוב (הראיה טובה רק למרחקים). המלך מייעץ לחוטב העצים לא למכור בזול, הזקן עונה שעל המלך לא ללמד פיקח. המלך נותן למשנהו למצוא את פירוש המילים בינו ובין החוטב. אם לא יצליח דמו בראשו. בלית ברירה פונה המשנה לחוטב המוסר לו את פירוש השאלות והתשובות רק אחרי שהמשנה מסר לו ארגז גדול מלא אבנים טובות. חוטב העצים מוכיח בזה שהמלך לא צריך היה ללמדו למכור את ידיעותיו רק במחיר הוגן. |
דמתי, נסים | |
|
מעשה בשלושה אנשים ובעל הגמל |
שלושה אנשים מתארים לבדווי כמה סימנים של גמל שאבד לו. לפיכך חושב הבדווי שהשלושה העלימו את הגמל, ומאשימם בפני השייך. הנאשמים טוענים שמעולם לא ראו את הגמל וסימניו נודעו להם על ידי העקבות: תבניות רגליו היו עמוקות - מכאן שנשא משא כבד, כנראה ברזל. הוא אכל את הצמחים בדרך רק מצד אחד - סימן שהוא עיוור בעין אחת. עקבות השתן בדרך היו קו ישר ולא מקוטע - כי זנבו הקצוץ לא מנע מהשתן לזרום ישר. בזמן הארוחה שהשייך מגיש להם כדי לגלות את האמת על גורל הגמל, טוענים השלושה שהבשר שמגישים להם הוא בשר כלב, שללחם יש ריח של בית קברות ושהשייך הוא ממזר. מתברר שהכבש ינק מכלבת הרועה, הלחם הוכן מחיטה שגדלה בשדה שהיה פעם בית קברות, אם השייך הכריחה צורף יהודי לשכת אתה במקום בעלה שהיה עקר. השייך נותן לשלושה כסף רב, אך מצווה עליהם לעזוב מייד את קרבתו כי הם עלולים לפגוע בו בחוכמתם יותר מאשר עשו זאת עד כה. |
גמליאלי, נסים בנימין | |
|
אין סברת - מרת וחמאר ואין מא סברת - דאוויה והדאר |
בעל ואשה מחצ'ור מרחמים על סומא בדרכם לצנעא ומרכיבים אותו על חמורם. בהגיעם לעיר טוען הסומא שהחמור חמורו והאשה אשתו. השופט אוסר אותם ומעמיד אנשים שיאזינו לדבריהם. אלה מספרים שהסומא דיבר אל עצמו ואמר שאם יצליח יזכה בחמור ובאשה ואם לא תהיה רק המולה. ואילו החצ'ורי אמר: אמרתי לאשתי שאין לנו צורך במצווה והיא התעקשה ועכשיו רוצה זה את החמור ואת האשה. שיחרר השופט את בני הזוג ואת הסומא דן לעשרים מלקות. |
בן דוד,ישועה | |
|
אל תעמוד על מחיר הבשר ואל תקרב אל אשתך לפני שהיא תקרב אליך |
איש צנעא מצווה שני דברים לבנו יחידו לפני מותו. כאשר קונה יחיד, בדווי, אינו מתמקח על מחיר הבשר, הוא מבקש את בתו לאשה. שנה לא נגע בה כי חיכה ליוזמתה אך זו אינה נהוגה שם. כעבור שנה ביקרו בבית אביה. בדרך ראתה האשה מעשה גבורה מצד בעלה בהתנהגותו עם שודדים, כאשר הביא לה מהם בשר ומים. היא גילתה להוריה כי היא עדיין בבתוליה ושבעת אחיה מחליטים לסלק את גיסם. הם שלחו אותו לשמור על הבוסתן (והיו בטוחים כי "פרת הלילה" תטרוף אותו). באותו לילה השיאו את אחותם לבן דודה. הצעני הרג את הפרה. אשתו נזכרה במעשהו האמיץ של בעלה ורצה לבוסתן להצילו. שם חשה בסכנת הפרה וחיבקה את בעלה. אז נענה לה. באמצעות קצה הלשון שלקח מן החיה הוכיח לכל שהוא, ולא האחים שהתיימרו לכך, גבר על הפרה. הם שהו חודש ימים בבית אבי הכלה וחזרו כאשר היא בהריון. |
בן דוד,ישועה | |
|
הזבוב שנחנק בסעודתו |
זבוב נחנק מן העדשה והזבובה מבקשת מן הפרה חלב. הפרה מבקשת תלתן, בעל התלתן מבקש מגל, הנפח מבקש פחמים, העץ מבקש למנוע מן הצאן מלאכול ממנו, העז מבקשת למנוע מן הזאב לטרפה, הזאב מבקש למנוע מן הצייד מלירות בו, הצייד מסכים, והכל באים על סיפוקם. אלא שהעזרה באה מאוחר מדי והזבוב כבר נחנק. |
בן דוד,ישועה | |
|
כיצד נקם איש חצ'ור את נקמתו מן הסומא הנוכל |
סומא נוכל פוגש בצנעא בצעיר שבא מחצ'ור לקנות בגדים לחג לבני המשפחה. הסומא מתחזה כידיד של אביו ומגלה כמה כסף בידי הצעיר והיכן הסתירו. הוא צועק לעזרה ומספר לשופט שהצעיר שדד אותו והשופט מוסר את הכסף לידי הסומא. הצעיר נכנס אחריו לביתו וכשהסומא מושיט את הכסף לחברו לחדר, שאף הוא סומא, נוטלו הצעיר ונמלט ושני הידידים מכים זה את זה. פעם נוספת בא הצעיר לבית הסומא וכשהסומא מוסיף כסף לארגזו נוטל מתוכו חבילות כסף. בשלישית פוגשו בשוק ומכעיסו. הסומא שובר את כלי החרס שלפניו. בעל הסחורה תופסו ומכהו, הצעיר נוקם בו את נקמתו. |
בן דוד,ישועה | |
|
ערמת השועל |
ארנבת נבהלה מעלה עץ שנפל עליה בשנתה וחשבה כי סוף העולם הגיע. יחד אתה בורחים השועל, הנמר והצבוע. מבשלים בלילה את הטרף אשר הנמר והצבוע צדו. הצבוע מסכים לישון בלילה ליד השועל כדי שלא יערים עליהם ויאכל לבדו את הבשר. הצבוע נרדם, השועל אכל את המאכלים ושם את העצמות בפי הטבעת של הצבוע. כך הוכחה אשמתו של הצבוע והוא נטרף. |
בן דוד,ישועה | |
|
פ'תנה (הווזיר והרועה הבדווית) |
הווזיר זכר רק את התחלת האימרה ("לסנא") הנאמרת כאשר מגרדים את העור, והמלך דורש ממנו את השלמתה ומאיים להוציאו להורג. הווזיר ביקש שהות של שנה והיא ניתנה לו. בדרכו פגש רועה בדווית חכמה שדיברה בשפת רמזים ובחרוזים. היא רמזה לו לשמה פ'תנה. ממנה למד גם את האימרה. הוא לא חזר למלך כי הנערה מצאה חן בעיניו. הוא הציע לה נישואין והיא הטילה עלי משימה - לגנוב ראש צאן ולשחטו מבלי שתרגיש, הוא מצליח. היא נותנת לו הוראות כיצד לנהוג כאשר יבוא אל אביה לבקש את ידה. מועד החתונה נקבע כעבור שנה בדיוק, ואז על הווזיר להביא את המוהר. אם יאחר להגיע יפסיד את הנערה. הווזיר חזר למלך ומסר לו את האימרה אך הגיע באיחור של יום בדיוק לחתונת פ'תנה עם בן דודה. הוא הודיע לכלה בחרוז-רמז על בואו והיא ענתה לו. |
בן דוד,ישועה | |
|
הצנעני הנלוז והאיכר החצ'ורי |
איכר עני מחצ'ור, שאינו יכול לשלם לבעל האדמה העשיר מצנעא, מסכים להצעתו, ומתיר לו לשכב עם אשתו היפה תמורת ויתור על היבול. העשיר אינו ממלא את חלקו בהסכם. האיכר המרומה, שרוצה לקבור עצמו חי, נכנע לאיומי בנו ומספר לו את העניין. הבן נוקם את כבוד המשפחה. הוא נכנס לבית העשיר מחופש כבתו של האיכר העני ומכנה עצמו "ביני בין". שם שוכב עם כל אחת משבע בנותיו של העשיר ועם אשתו ומכניסן להריון, בספרו שהקדוש שלו מסוגל להפכו לבן. כשכולם נעדרים מהבית קושר את בעל הבית בחוט אל המשקוף וכשזה מבקש שיצילוהו מידי ביני בין חושבים האנשים שמדובר בעניין שבינו לבין עצמו ואינם באים לעזרתו. הצנעני מת. הבן נוטל שלל רב מביתו ושב לכפר וכך נוקם את נקמת אמו. |
בן דוד,ישועה | |
|
השועל החסיד |
שועל שחזר בתשובה מזמין תרנגולת לעלות אתו למכה. בדרך מצטרפים אליהם תרנגול, דוכיפת ועקב (ציפור). מחלקים ביניהם תפקידים: דוכיפת - שופט, תרנגול - שייך וכו'. במערה מאשים השועל את המלווים בפני ה"שופט" ודינם יוצא למוות. העקב נמלט מפני השועל כשזה פותח את פיו. הדוכיפת, כאשר השועל מזמין גם אותה למשפט, מזעיקה את הכלבים והם טורפים את השועל. |
בן דוד,ישועה | |
|
השועל משכין שלום בין העכבר לבין אשתו |
עכברית נטשה את בעלה העכבר כי החתול הטיל גאותו עליו. גמל וחמור לא מצליחים להחזיר את העכברית, כי מבקשים זאת ממנה. השועל מצליח אחרי שהודיע כי העכבר עומד להתחתן. |
בן דוד,ישועה | |
|
השועל השופט |
יהודי מציל נמר הממעט את עצמו לתוך אמתחתו. כאשר הוא במקום מבטחים, רוצה הנמר לטרוף את מצילו. הנפגשים בדרך (נאקה, עץ) מצדיקים את הנמר, השועל מתעניין במצב הקודם. הנמר ממעט עצמו ונכנס לאמתחת, ואז נקשר בה וגולגל מראש ההר. |
בן דוד,ישועה | |
|
שיך עלי ענקוד (השועל מזווג זיווגים) |
שועל מפרסם את מטיבו שייך עלי ענקוד בפני הסולטן. שואל מן הסולטן כלי מדידה בשביל השייך ומדביק בו שני ריאלים של כסף, ואח"כ חוזר הדבר בשנית השועל מסביר כי השייך מדד שבועיים את כספו. אח"כ מציע השועל שידוך בין השייך ובת הסולטן. הסולטן דורש מוהר גדול והשועל מכים. מביים התנפלות שודדים ובדרך נשארת השיירה עם שקים קרועים. "גם הבגדים נגנבו". הסולטן משלים הכל. בחתונה צוחק החתן והשועל מסביר כי יש לו ארמון גדול יתר. השועל חונק מלך במדינה רחוקה, תופס את מקומו ומודיע לשני בניו (כצוואה) שיש להם אח רחוק שיגיע בקרוב ועליהם להתחלק אתו בירושה. שייך עלי ענקוד מגיע למקום זה עם אשתו. השועל מקבל תרנגולת מדי יום ביומו. |
בן דוד,ישועה | |
|
שלמה המלך, הציפור "אום עומר" והדוכיפת |
אשת שלמה המלך ביקשה מבעלה לבנות לה ארמון ממקורי הציפורים. כל הציפורים הגיעו. הראשונה הייתה "אום עומר" שמיהרה ביותר. הדוכיפת איחרה. היא עונה על שאלות שלמה ונרמזת בדבריה תוכחה על שלמה שנשמע לאשתו. הוא ביטל את הגזירה ומקוריהם ניצלו. רק אום עומר הפסידה את מקורה כי לא הייתה לה סבלנות וקפצה מראש. |
בן דוד,ישועה | |
|
איזוהי אישה שיבור לו האדם? |
אחמד אלמנג'י התעשר, כאשר בדרגו לשדהו בשעת גשם, מצא מטמון: הוא נתקל באבן חדה שקטענ לו אצבע מרגלו, וע"י כך פטור היה מפדיון (קרבן). הוא לא שינה אורח חייו ורק כאשר השיא את בנו בכורו וערך חתונה מפוארת נתגלה הדבר. בבוקר ציווה האב על בנו לסלק אבן גדולה משדהו, אך הבן לא הצליח בכך. אשתו הצעירה נשארת אדישה והאב ציווה על בנו לגרשה, על אף כל ההוצאות שהוציא . כך קרה בחתונה השנייה. הכלה השלישית בראותה את מאמצי בעלה קמה ועזרה לו ויחד הצליח לסלק את האבן. האב שיבח את האישה החסה על בעלה וזו נשארה אשתו. |
גמליאלי, שלום בנימין | |
|
הזקן ומשה רבנו |
המלך מגלה בחלומו שמשרתו הזקן עתיד לשאת את בתו לאשה. בעצת מקורביו, הוא מחליט לשלוח אותו למשה רבנו עם אגרת, מתוך תקווה כי ימות בדרך. המשרת פוגש בדרכו עץ תמר, עץ גפן ושתי בריכות של שלמה המלך. כל אחד מהם מתלונן כי לא ברכו עליו ומבקש מהמשרת להגיד זאת למשה רבנו. בדרכו, פוגש המשרת הזקן את אליהו, המתחזה כמשה רבנו, ומורה לו לחזור באותה הדרך בה הגיע. בדרכו, כפי שציווה עליו אליהו, טובל הזקן בבריכה והופך לצעיר, שותה ממימי הבריכה השניה ומחכים, ונוטל מעלי הגפן ומגרעיני התמר המשמשים אותו כצמחי מרפא, והוא שב לעירו והופך לרופא. לימים, הוא מרפא בעזרתם את המלך החולה, ובתמורה, נישא לבתו. המלך, ששומע מי הוא, יוצא בעצמו לדרך כדי למצוא את הבריכה בה טבל משרתו, אך כשהוא טובל בה הוא הופך לזקן יותר ומת, ומשרתו מתמנה למלך במקומו. |
גרידי, רוס (שושנה) | |
|
הילד היהודי והכומר |
כומר שונא יהודים כועס על המלך שעומד לימינם. הוא מחליט להתנצח עמהם בענייני דת, ומבקש מהמלך שאם ינצח יותר לו לעשות ביהודים ככל העולה על רוחו. המלך מזמין ילד יהודי להתנצחות. הילד משיב על שאלות הכומר הנוגעות ברובן למנהגי היהודים (לצאת מבית הכנסת בשמחה, להשיא בנות בעודן קטינות, לחלוק כבוד למלך ומדוע נובחים הכלבים עליהם), ומקבל בתמורה מהמלך דינר זהב אך מסרב לקחת אותו. לשאלת הכומר, מדוע הוא לא מקבל את מתנת המלך, עונה הילד, כי אימו לא תאמין לו שקיבל מהמלך דינר אחד ותחשוב שהוא גנב אותו, המלך צוחק ומחליט לתת לו הרבה דינרים. |
דמתי, נסים | |
|
הצייד והתוכי |
תוכי מבטיח לצייד שתפס אותו 3 עצות בתמורה לשחרורו, והעצות הן, לא להתחרט לאחר המעשה, לא להאמין בבלתי אפשרי, לא לעלות היכן שאי אפשר לעלות. אחרי ששוחרר, עף התוכי לעץ, ואומר לצייד כי בבטנו יש אבן יקרה שיכלה להעשיר אותו. הצייד מנסה מיד לתופסו אך נכשל בניסיונו לטפס על העץ ושובר את רגלו. התוכי מוכיח אותו על כך שלא קיבל את עצותיו. |
דמתי, נסים | |
|
שלוש חכמות |
המלך אסף לארמונו תינוק שמצא במדבר וגידל אותו. האסופי הפיקח ששמו היה חנון יצא עם המלך לצייד, ואחרי שהמלך מת, הוא הואשם כי לא השגיח עליו כראוי וגורש על ידי הנסיך מהארמון. בדרכו, קנה מזקן שפגש שלוש חוכמות: להסתפק במועט, לא לבגוד במי שנתן בו אמון, ולא להחמיץ שעת שמחה. במעט הכסף שנותר לו הפך לכותב בקשות בשער המלך, וכיוון שהסתפק במועט גילה אותו המלך ולקח אותו כסופר לארמונו. יום אחד ראה את עבד המלך נואף עם הפילגש וזו, שפחדה להיתפס, האשימה אותו, את חנון, בניאוף. המלך הכועס שלח בידיו אגרת והורה לנמען להוציאו להורג ולשלוח לו את ראשו. בדרך, התעכב כעצת הזקן בשמחת חתונה, ובמקומו, נשלח העבד הנואף שהיה שם גם כן לשאת את האגרת. ראש העבד נכרת וכאשר ראה זאת המלך הבין כי יד אלוהים בדבר, והזמין את חנון למסור לו דין וחשבון על קורותיו ודן את הפילגש למוות. |
דמתי, נסים | |
|
בת המלך שאינה מדברת |
בן מלך מחליט לדובב נסיכה. אלה שאינם מצליחים מוצאים להורג. בנוכחות עד הוא מספר סיפורים. אחרי כל סיפור - חידה מתערבת הנסיכה ופותרת בדרך שונה (וסבירה יותר) מפתרון בן המלך. אבי הנסיכה חייב להודות אחרי הפעם השלישית כי בן המלך רשאי לזכות בבתו. הסיפורים-חידות: נגר, חייט וקאדי עושים מלבושים ומחיים נערה (מבול עץ). - שייכת לקאדי. בעלי משקפת פלאים, שטיח מעופף, תרופה מחייה מחייה נסיכה. שייכת לבעל התרופה. שר ועבדו הכושי נרצחו ע"י שודדים וראשיהם נכרתו. אשת שר שנשארה בחיים שומעת משיחת עופות, כיצד אפשר להיות מתים. היא עושה זאת, אך מחליפה את הראשים. - שייכת לראש השר, כי הראש משכן המוח ונראה לעין. |
זנדאני, עובדיה | |
|
השועל והצבוע |
השועל מודיע לצבוע כי הממשלה החליטה כי כל אחד רשאי לאכול מה שהוא רוצה. הצבוע נתפס בשוק הקצבים, השועל נמלט. כאשר הצבוע שואל את השועל מה בדבר ההחלטה החדשה והחוק, מתחתק השועל, כי אי אפשר לקרוא מכתבים (שבהם נתפרסם החוק) במהומה כזאת. |
זנדאני, עובדיה | |
|
הקמיע |
המספר מספר כי היה סוחר שהגיע עם סחורתו לאוהלי הבדווים במחוז אלג'נאת. כחלק ממנהגם לכבד אורחים, קיבלו גם את פניו והוא התארח אצל משפחתו של השייח'. לשייך היו שלוש בנות והצעירה, שעבה, עוד לא התחתנה. היא היתה עוקבת אחריו מעיין בספרי הקודש ומתפלל, ולילה אחד אף הגיעה לחדרו וביקשה שיעשה לה "אהבה". המספר חשש לפגוע בכבודה ולהיענש על כך והחליט להכין לה קמיע שאילתר מהאמצעים שעמדו לרשותו. הוא ביקש ממנה לשמור זאת בסוד וחזר לביתו. לימים, שמע כי בתו של השייח' נישאה. כאשר ביקר אצלה היא ברכה אותו ונתנה לו מתנות. |
עורקבי, יחיא | |
|
חכמתו של סאלם אלבדיחי |
יועציו ושריו של האימאם אלמהדי התקנאו בסאלם אלבדיחי, יועצו היהודי מצנעא, וביקשו להבאיש ריחו בעיני האימאם. הסתירו ביצים בכיסיהם ואמרו שיוכלו להטיל ביצים ואם חכם הוא היהודי, יעשה כמוהם. קרא היהודי "קוקוריקו" והסביר, לשמחתו של המלך, שהוא תרנגול ותרנגול אינו אינו מטיל ביצים. |
צובירי, סעדה | |
|
המציאה שנהפכה לפחמים |
גוי בא לאבי המספר ומבקש, על סמך חלום שהיה לו על אוצר, 5 ריאלים. הוא אמנם מוצא את האוצר אך מתכוון ללכת למקום עם מישהו נוסף שיעזור לו, ובניגוד לחלום המטבעות נהפכות לפחמים. |
צובירי, סעדה | |
|
האריה והשועל |
החיות באות לבקר אצל האריה החולה. השור מתבקש להריח את פיו של האריה. כאשר מודיע כי הוא מסריח, נטרף. החמור למוד הנסיון משבח את הריח ונטרף כי הוא חנפן. השועל טוען שיש לו נזלת. |
גמליאלי, נסים בנימין | |
|
כאשר עשה כן יעשה |
מלך אוסר את יועצו הנאמן, כיוון שיעץ לו להטיל מס כבד על האיכרים, וכתוצאה מכך הפסיקו האיכרים לעבד את אדמתם והעזובה רבה. באחד הימים מוצא המלך בבית גנזיו תוכנית מפורטת של ארמון מפואר. הוא מבטיח שכר גדול למי שיבנה לו ארמון כזה תוך שישה חודשים, אך היה ולא יסיימו, אחת דינו - מוות. בנאי יהודי מבצע את המלאכה ובתמורה מבקש מהמלך להשיב את יועצו לתפקידו. נגר ערבי, שהתקנא ביהודי, נוטל על עצמו להשלים את עבודת הנגרות ומצליח לסיימה במועד שנקבע, בזכות עצותיו של היהודי. בתמורה מבקש הערבי מהמלך להשליך את היהודי לים. היועץ, אסיר התודה, מזהיר את היהודי וגורם לכך שיטילוהו בקרבת האי עליו נמצא נווה הקיץ של המלך. הוא מצילו, מסתירו בעליית הגג ומספק לו את כל מחסורו כולל חכה כדי שלא יבזבז זמנו לבטלה. בשלושה מקרים פונה המלך אל נווה הקיץ שלו ובכל פעם נופל לו דבר מה לים: המסבחה (מחרוזת התפילה), הטבעת והאצדעה, והוא שב בכעס לעירו. היהודי דג את הדגים שבלעו את החפצים ומוצאם. בעזרת היועץ מגיע לחוף, רץ בבגדים רטובים אל הארמון ומציג עצמו כשליחו של מלך רם. הוא מוסר למלך נרתיק מעור לויתן ובו שלושת החפצים היקרים ומכתב. במכתב נאמר שהוא שליחו של שר הים והחפצים ניתנים למלך במתנה כאות תודה על ששלח את הבנאי שבנה עבורו בים ארמון זהה לזה של המלך. כן התבקש המלך לשלוח את הנגר שישלים את המלאכה. בפקודת המלך מושלך הנגר לים ומת. |
גמליאלי, נסים בנימין | |
|
למנצח יא עבארייה |
שלושה גנבים באו לשדוד בית יהודי. לבקשת היהודי הותר לו להתפלל. בזמרתו סיפר בעברית את שמתרחש. שכניו היהודים ששמעוהו חשו לעזרתו. הגנבים נמלטו והוא ניצל. |
גמליאלי, נסים בנימין | |
|
עמי עשה עצמך אילם |
חוטב עצים יהודי עבר בשוק כשעצים על גבו וביקש שיפנו לו דרך. כשראה שאין שומעים לו נדחף ועבר וכך שרט מוסלמי אחד. ההמון הרוגש הובילו אל השופט. בדרך יעץ לו יהודי, בעברית, שיעמיד פני אילם. עשה כך והשופט זיכהו מכיוון שאינו יכול להזהיר את העומדים בדרכו. כעסו העדים וסיפרו ששמעוהו צועק "פנו דרך". הבין השופט את העניין וזיכה את היהודי בשנית. |
גמליאלי, נסים בנימין | |
|
הראש לראש המשפחה |
אשה צעירה רבה עם בעלה, עזבה את ביתו ושבה לבית אביה. כעבור ימים הגיע הבעל לפייסה, אך אביה של האשה סירב ללהיענות להפצרותיו של חתנו. הוא העדיף לדחות את שובה. הבת רצתה כבר להתפייס והיא רמזה על כך לאביה, כאשר חילקה בשעת הארוחה את התרנגולת ונתנה חלק מיוחד (בליווי שיר בשפת הרמזים) לכל אחד מבני המשפחה. |
גמליאלי, נסים בנימין | |
|
אלבדה (המכשפה) |
אשה בת אנוש יכולה לההפך למכשפה אם תקלל את הוריה, תבצע ארבעים עבירות, תשתין לאור השמש, וכל זה במשך ארבעים יום. מכשפה אחת חטפה אדם אחד, שביום היא רכבה עליו ובלילה שימש אותה כבעל. רצה האיש לחזור לביתו. היא הבטחיה לו שחרור אם יאות לחזור אליה לאחר שנה. כדי להבטיח את שובו ביקשה ממנו את קצוות שערו, אך האיש נתן לה בעורמה את קצוות תיק העור שלו. כעבור שנה, כשלא שב, לקחה המכשפה את השערות והזמינה אותו לשוב. במקום האיש הופיע תיק העור. |
בן דוד,ישועה | |
|
אלשעיבי ותעלוליו |
אלשעיבי - יהודי עני, אמיץ והרפתקן. חייל שהתבקש לשמור בלילה על כובעו שעל יד הרובה נרדם. היהודי הסתיר את כובעו ואת הרובה והחמור של החייל. לקח את החמור ועבד כל הלילה בהובלת עפר שאשתו השתמשה בו למלאכתה. החייל דרש ממנו את הרובה והיהודי דרש את הכובע שלו. היהודי פנה לשייך אלדאעי ושאלו מדוע שלח את החייל אליו. החייל נשלח לגביית מס. השייך שאל אותו איפה החייל. כשהיהודי משיב שהוא אינו שומר החייל שולח אותו השייך לדרכו. |
בן דוד,ישועה | |
|
הגיבור היהודי סעיד סאלם |
סעיד סאלם היה גיבור שהכל הכירוהו. פעם יצא לשוק וכמה מוסלמים רצו שילווה אותם, כיוון שהדרך בה הלכו איננה בטוחה. סעיד רוצה קודם להתפלל. הללו אינם מסכימים והולכים. בדרך נתקלו בשודדים שתפסו את כל הפרות שקנו. סעיד מגיע ומשיב בחזרה את הפרות. הוא אינו רוצה לתתן למוסלמים כיוון שלחם כדי להשיגן. השייך שכבר שמע את סיפורו מזמינו לארוחה. הוא מספר לכל השוכנים באוהל את מעשה הגבורה של סעיד. הוא פודה מידיו את הפרות ומחזירן לבעליהם, לא לפני שמביישם בפני כל. |
בן דוד,ישועה | |
|
הרוג הדרך ולא הדרך תהרוג אותך |
אדם רוצה לבחון את 3 בניו. אומר לבן הראשון שילך לשוק ויביא משם בשר בלא לשלם ובלא להרוג את הדרך. הולך הבן הראשון, אוסף את שיירי הבשר, חזר מהר עייף והלך לישון. הבשר אינו ראוי למאכל. אותם הדברים אומר האב לבן השני וגם הוא רץ מהר, היה עייף מאוד, הלך לישון והבשר התקלקל. עתה מגיע תורו של הבן השלישי, בן השפחה. בן זה הלך לאט, קנה בשר בכסף מלא, הלך הביתה לאט כשהוא נח כל אימת שמזדמן לו. בזמן הסעודה אומר האב כי הוא היחידי שהבין את כוונתו. את הדרך הרג ולא היא אותו - הוא לא התעייף. ובשר טוב שווה כפליים מבשר פסול. |
בן דוד,ישועה | |
|
חיטה חמאה בשר ויין לחג הפסח |
שלושה אחים יהודיים עניים רוצים להשיג את צרכי חג הפסח. בעית החיטה נפתרת על ידי כך שהם קוצרים בלילה חיטה משדה שלא שלהם. חמאה הם משיגים על ידי גניבת נאד מסוחר בשוק לאחר שהעמיסו על ידיו ושיניו נאדי חמאה פתוחים שהם כביכול לא רצו בהם. צימוקים הם גנבו מסוחר שישן בשוק, ובשר על ידי סחיבה שחיטה ופשיטת העור בלילה אחד, דבר שגם שופט לא האמין כי אפשר לעשות. הם חגגו את חג הפסח בלי לבזבז פרוטה. |
בן דוד,ישועה | |
|
מגיד העתידות (נוסח ב') |
אשתו של עני מרוד אומרת לו כי יהיה לבעל חפץ. העני מגיע לעיר של מלך ומצליח לנחש היכן מוסתרת אבן יקרה של צורף (בעזרת ההגיון). הוא מוזמן למלך כדי שימצא לו 7 ארגזים מלאי זהב. אם לא ימצא - יומת. הוא מתכנן בריחה עם אשתו. אימת מגיד העתידות נפלה על הגנבים והם מחליטים להחזיר את הגניבה. והנה, כאשר אומרת אשת "מגיד העתידות" "יצא אחד", והיא מתכוונת לכך שכוכב אחד יצא, יוצא אחד הגנבים, מחזיר את הארגז ומבקש רחמים מבעלה. וכך שהיא אומר "יצא שני" וכן הלאה עד שכל הנבים מחזירים את 7 הארגזים. המלך רוצה לנסות את בעל החפץ פעם נוספת. הפעם מוטל עליו לנחש מהו תוכנם של 3 בקבוקים. בעל החפץ אומר: "הראשון דבש, השני חומץ ובשלישי דומן". כוונתו היתה כי בפעם הראשונה הצליח, בפעם השניה הסתכן ובפעם השלישית בוודאי יכשל. ואולם שוב קרה לו נס, תוכן הבקבוקים היה בדיוק כפי שאמר. |
בן דוד,ישועה | |
|
נבאש אלקבור (החותר בקברים) |
אומרים שבשלושה ימים ראשונים לאחר קבורתו של אדם עלולה להופיע חיה ולאכול את הגופה - נבאש אלקבור. לכן חייבים לשמור על הגופה 3 ימים ולילות. שלא עושים כן החיה אוכלת את הגופה כעונש. אדם אחד שאחיו מת שמר על גופתו בלילה , אך נתפתה לשינה ונרדם. כאשר ישן בא הנבאש אלקבור, ובחושבו את הישן למת חטף אותו והביאו הרחק למערה שם היו גוריו. האיש הבהיל את הגורים באמצעות סיכות שהיו באמתחתו. החיה עצמה ניסתה לדרוס אותו אך האיש זז והיא נחבלה קשות. החיה וגוריה ברחו. בבוקר ניסה האיש לצאת מן המקום אולם ראה שהוא מכותר בסלעים חלולים ונמצא בתוך גיא עמוק. האיש ראה מרחוק שלוש ערביות, הוא קרא להן ועל ידי סימנים הן הבינו את מבוקשו. האיש מילא אמתחת עור בכסף וזהב מתכשיטיהם של המתים שהיו פזורים במערה. הנשים משכו בחבל שהתקין האיש, הוציאו את התכשיטים וכן את האיש עצמו. הוא שב לביתו. |
בן דוד,ישועה | |
|
הנערה שהפכה לביצה |
נשות אחי המלך מעלילות על אחות המלך שהיא הרה לזנונים. המלך מאמין להן ומשליך את אחותו לבור. הנערה נהפכה לביצה. אשה זקנה לוקחת את הביצה לביתה. כשהיא יוצאת מביתה וחוזרת היא מוצאת את הבית נקי והלחם אפוי. היא מגלה את הנערה היוצאת מהביצה ומאמצת אותה. כשפעם לקחה הזקנה את הנערה לאגם, שערה משערותיה שהיו כה ארוכות נכנסה למים והפחידה את סוסו של המלך. המלך הבחין בשערה ואמר בליבו שהיא שייכת לנערה יפה. הוא פגש בזקנה וביקש להינשא לנערה. בליל כלולותיה הנערה אינה נותנת לחתן להתקרב אליה, היא זורעת בחדר אגוזים ורקיקים ואומרת להם לגלות למלך את האמת - כי היא אחותו וכי העלילו עליה. הנשים נענשות והמלך שמח באחותו. |
בן דוד,ישועה | |
|
הבן שירש מאביו מקל |
|
גמליאלי, שלום בנימין | |
|
יחיא רביעה |
יחיא רביעה הוא אדם עני ולו שבע בנות. עם הולדת הבת השמינית הוא מזמין את הקהילה לברית. אך רגע לפני הברית הוא מודיע על הטעות והמוזמנים עוזבים. עם התרוששותו, הוא יוצא לשוק ובידיו צרור מפתחות ומתלונן לפני האל כי עליו לכלכל את כל בנותיו. בשוק הוא פוגש בגויה שהציעה עגל למכירה. לאחר שלא הצליח להוזיל את מחירו, הוא מסר בידיה את המפתחות כפקדון ונעלם עם העגל. בדרכו, פגש את אחד מעבדי האמאם, פגע בו ולא הצליח לברוח. אך אחרי שפנה שוב לשמיים והעבד התעניין בדבר, שכנע אותו שיש לו כוכב למעלה, ואף הצליח "למכור" לו את הכוכב תמורת כסף, לשביעות רצון העבד. המלך ששמע על כך כעס ושלח אותו לרב הקהילה שפסק לו מאסר עולם. מבית הסוהר, ביקש יחיא מאשתו שתביא לו מאכלים אהובים, ואחרי שסיים לאכול, נשכב על הרצפה והתחזה למת. בזמן הקבורה, קם מקברו ואמר שעשה עצמו מת כדי לקיים את דינו של הרב למאסר עולם. אחרי שקם, חזר לביתו והרב פסק לו קצבה. |
גמליאלי, שלום בנימין | |
|
אח בוגד |
איש עשיר נאלץ לשאת אישה שניה לאחר מות אשתו אך זו נוהגת באכזריות כלפי בניו ובמיוחד כלפי הצעיר. הוא בורח ומגיע למשפחה עשירה המאמצת אותו ומגדלת אותו כבן. לימים, הוא נושא את היתומה הנוספת שהמשפחה אימצה, ונולדים להם ארבעה ילדים. כעבור זמן, מגיע אליו מכתב המבשר על מותה של האם החורגת ועל מחלתו של אביו האמיתי. הוא נוסע אליו והאב מוריש לשני הבנים חלק שווה. אך בהמלצת אשתו, האח הצעיר לא תובע את חלקו ורק כעבור שנים, הוא נענה להצעת אחיו לעבוד בבית מסחר שירש בקפריסין. לאחר שהבעל נוסע, אחיו הבכור מבקש לפתות את אשתו וליהנות מהישגיו. האשה משקה אותו ביין ובורחת. למחרת, הוא שוכר עדי שקר ומעליל עליה כי זנתה והרב דן אותה לסקילה. האשה שורדת את הסקילה ונאספת לביתם של זוג חשוך ילדים המטפל בה. לאחר זמן, נולד לזוג בן והיא הופכת לאומנת שלו. ערב אחד כאשר ההורים יוצאים, מגיע שוב האח הבכור ומאיים על האישה. הוא דוקר את התינוק למוות והיא בורחת. בדרכה, היא פוגשת את אליהו הנביא המרפא אותה ומקבלת ממנו שלושה בקבוקים. הראשון, סם חיים, השני, סם מוות, והשלישי, תרופה לכל מחלה. הוא שולח אותה להקים בית חולים בקפריסין מאוצר שנטמן במגרש שם. היא עושה כן ושמה מתפרסם. כעבור זמן, מגיעים אליה בעלה ואחיו החולה, שלושת עדי השקר והרב הדיין החולים באותה מחלה (אלג'תם) והורי התינוק המבקשים תרופה לעקרותם. היא מסתתרת מאחורי צעיף ומבקשת מכולם להתוודות. בסוף הוידוי שלו, מת אחי הבעל, וכך גם שלושת עדי השקר והרב שקיבל גם הוא שוחד. היא מבטיחה לזוג חשוך הילדים שיוולד להם בן נוסף וחוזרת לחיק בעלה וילדיה. |
ג'רידי, זהבה שרה | |
|
החמות המרשעת |
מלך נושא לאישה שפחה יתומה, אך מתנה זאת בכך שהיא תלד שלישיה. בזמן לידתה, לוקחת אם המלך הקנאית את שלושת התינוקות ומשליכה אותם לאמת המים ובמקומם שמה אבנים. המלך המאוכזב מעניש את אחי האישה. ירקן עני מבחין בתינוקות ומאמצם ומגדלם בביתו עם אשתו ובנו. יום אחרי שהכניסם לביתו הוא מקבל כיס זהב לכל אחד. בן הירקן, המודע למוצאם של הילדים, חושף אותו בפניהם. הם מחליטים לבנות ארמון ואם המלך חושדת בהם ומנסה להפיל אותם בפח. היא עוברת ליד ארמונם ואומרת כי חסרים בו פנינים. הם משיגים את הפנינים ואז היא אומרת כי כדאי להם להוסיף לארמון אספקלרית מלכים. הם מרחיקים למדבר, פוגשים באם השדים, עפריתה, יונקים משדיה והיא לוקחת אותם למנהרה שם מוחבאת האספקלריה. עתה, טוענת אם המלך, חסר לארמון עוף מדבר. אח אחד יוצא להביאו ומקבל מעפריתה כלוב לתפוס אותו, אולם העוף הורג את האח. האח השני מגיע ולוכד את העוף ובעצתו נותן לאחיו מים המחיים אותו. המלך פוגש באחים ומארח אותם בארמונו וגם העוף נוכח בפגישתם. אמו מנסה להרעיל את העוף שלא יחשוף את מעשיה הזדוניים. אולם העוף מרגיש בזאת ומספר לנוכחים על מעשי האם. אם המלך מתה משבץ והמלך מבקש סליחה מאשתו ומאחיה והמשפחה חוזרת לחיות באושר. |
ג'רידי, זהבה שרה | |
|
הבט אל האלוהים |
בדווי בא לעיר, לשוק, למכור את סחורתו. במקום "מתביית" עליו אדם מקומי וטוען שהוא זקוק לו לצרכי הגנה. בהתחלה מקבלו הבדווי באי רצון, אולם לבסוף הוא משלים עם עוזרו. לאחר יום סופר הבדווי את פדיונו והמקומי עומד מן הצד ומחכה שהבדווי ישלם לו שכר. הבדווי סופר את כספו 3 פעמים ומוצא כי חסר לו מטבע של ריאל אחד. מיד הוא מאשים את המקומי כי גנב. מתעורר ויכוח ואנשי המקום חשים לראות את המחזה. הבדווי מציע למקומי כי ישבע, אבל בצורה מיוחדת: ישא את ראשו ופניו כלפי שמיים. המקומי עושה כן ומתוך מצנפתו נופל הריאל החסר. |
דחבוש, שושנה | |
|
כשהשמים המטירו כותח |
ילד קטן מוצא חרדון ועוקב אחרי. משמגיע החרדון לעץ, מוצא הילד אוצר בנקרה של גזעי העץ. אמו של הילד לוקחת במרמה את האוצר, מאחר שהילד חושב שהאוצר שייך לחרדון. האם מבשלת כותח (מן חלב חמוץ), שמה אותו על הגג כך שיטפטף על הילד. הילד מלקק את הכותח. לאחר מכן הילד מצהיר בפני כל אחד כי נמצא אצלם אוצר. כשושאלים אותו מתי, עונה הילד ביום שירד גשם של כותח. כמובן שאף אחד לא האמין לו, וזאת בדיוק היתה כוונתה של האם. |
דחבוש, שושנה | |
|
מתעלולי בנואס ובאכבאש |
בנואס ובאכבאש הם שני נוכלים המסדרים את העולם המטופש, כמו לקחת במרמה שור שאינו שלהם, כשהם אומרים לבעל השור שהמלך עושה מעור הקרקפת שמן, דבר שלא היה ולא נברא, או שהם "זורעים" באדמה חלקי בעלי חיים ומוכרים את חלקיהם כמו שמוכרים זרעים המסוגלים לנבוט כבעלי חיים. או מצמיחים עצים וחפצים של כסף וזהב, ומוכרים את העץ כמסוגל לגדל את כל החפצים הללו. פעם עזר בנואס לבאכבאש לכבוש נסיכה (בעזרת תעלול כאילו אשתו צריכה ללדת, והיות ולא היו נשים במקום, היא נשלחה לעזור). גם באכבאש עזר לבנואס לישון לצד נסיכה (שניהם התחפשו לרוכלים, רכשו את ידידות הנסיכה ושפחתה, וכך, ביום גשם, הכניסה אותם הנסיכה לחדרה ועל מנת להשתיקם עוד שילמה להם). שני הידידים שמעו ליד מערה שני שדים משוחחים. שד אחד אמר כי יבש נחל ליד עיר והעיר גוועה בצמא. על מנת להחזיר את המים צריך כמה ענפים מן העץ. שד שני הכה בשגעון בת של סולטן. על מנת לרפא אותה צריך גם כן את ענפי עץ המערה. 2 הידידים שמעו את הדברים ומיהרו לקטוף מן העץ. הם מגיעים לעיר ובעזרת העלים משיבים את המים. המלך, כמובטח, נותן להם חצי המלכות. הם מגיעים לבת המלך החולה, משקים אותה מן העלים היא מבריאה. המלך נותן להם מחצית המלכות וגם את בתו. מאז שהתעשרו החליפו שמותיהם והיו לאזרחים הגונים. |
דחבוש, שושנה | |
|
אלוף כזבי בעיר הכזבנים |
מלך חומד לעצמו כושית שראה בגן. כעבור 9 חודשים היא יולדת בן. יחד עמה יולדות שתי נשותיו של המלך, בדיוק כפי שניבא מגיד העתידות. בן הכושית לומד יחד עם בני המלך אך בני המלך לועגים לו. בן הכושית מכה את בני המלך. כשנודע למלך מי הוא הוא מגרשו. שני בני המלך נשלחים לדרך על ידי אביהם, בציידו אותם בזהב וממון. הם מגיעים לעיר בה מתחרה בן המלך בכל הבא לעיר בסיפורי כזבים. הם מנסים כוחם ומפסידים את כל ממונם. בן הכושית מגיע גם כן לאותה עיר. הוא מתנה את השתתפותו בתחרות בכך שאם ינצח תינתן לו הממלכה. בן המלך, בהיותו בטוח בעצמו, מסכים מיד. בן המלך מספר כיצד הוא ואביו הלכו בדרך, אביו רכב על נאקה כאשר לפתע הופיע עוף ענק, חטף את הנאקה יחד עם האב ונעלם. לפתע הנאקה החלה להשתין, הוא תפס בזרם ולא הניח מידו עד שהנאקה ואביו נחתו בשלום על פני האדמה. סיפורו של בן הכושית: אביו היה חולה ואמו שלחה אותו להביא חומרים להבראת האב. הוא הוציא את העייר מהאתון ההרה וטס איתו להביא את המבוקש. הוא ראה על חוף הים קישוא גדול מאוד ותחב אותו לפי הטבעת של העייר. לאחר מכן, בגלל חוסר יכולתו לבחור את החומרים, הוא מביא את כל בצרה על גב העייר. לאב הוטב והוא רוצה בקישוא מטוגן. נזכר היכן תחב את הקישוא, אך העייר כבר דאג לשתול את הקישוא באדמה ולהצמיח עץ. הוא קוטף קישוא גדול ורוצה לחתוך אותו על מנת לטגנו. הסכין נאבד בתוך הקישוא והוא נאלץ לחפשו בתוכו. הוא מתפרנס בתוך הקישוא שישה חודשים כטבח. בעל הבית נותן לו לחתוך דג וכך הוא מוצא בחזרה את הסכין. אז הוא שב הביתה ומוצא שהכל במחבת עלול להישרף. הוא מטגן את הדלעת, מגיש אותה לאביו וזה מבריא. סיפורו של בן הכושית הוא שזכה בתחרות והוא הזוכה בכתר. |
דמתי, נסים | |
|
אשה במאה פרות |
איכר עשיר משיא את בתו תמורת מאתיים פרות, כל רכושו של החתן. האשה ובעלה מתפרנסים בדוחק רב. בחור אחד רואה את האשה דרך החלון ומתאהב בה. הוא מתוודע אליה בעת העדרו של הבעל וקובע עמה פגישה. אבי האשה מגיע לביקור ולבת אין כסף כדי לקנות מצרכי אוכל. היא מבקשת מאותו בחור לקנות בשר, ותמורתו מבטיחה להתפנות כדי להיות עמו ביחידות. הבעל מגיע ומוצא את חמיו והם משוחחים. האשה מגישה בשר והבעל מתפלא מהיכן השיגה זאת. בינתיים מציץ המאהב בדלת והבעל, בלא חשדות מיוחדים, אומר לו להיכנס. האשה מגישה את הבשר ומפטירה "קחו שוטים ויערב לכם!". לשאלתם של שלושת הגברים היא משיבה כי אביה שוטה משום שמסר חפץ יקר מאוד (היא עצמה) במחיר זול מאוד (200 פרות). הבעל שוטנה משום שהתעקש להשיג אותה, דווקא, למרות שלא היה לו כסף לשלם, ולנוכח העובדה שיש עוד נערות יפות. המאהב שוטה משום שנתן נתח בשר והוא מבקש דבר שבעלה קנה במאתיים פרות. |
דמתי, נסים | |
|
הפרה שנמכרה שלוש פעמים |
3 פעמים הצליח כפרי אחד לרמות: היה נושא ונותן בשוק על מחיר פרתו ונקבע מחיר. לאחר מכן היה הקונה נותן לו מחצית הסכום ואץ לחפש את המחצית השניה. המוכר חיכה עד שבא קונה אחר ונתן לו מחצית הסכום (גבוה מקודמו) והולך לחפש את המחצית השניה, וכן הלאה. המוכר שלנו החליט שהרווח מספיק עבורו. הוא הולך משם ומשאיר את הפרה לאנחות. בינתיים חזרו שלושת הקונים יחד וכל אחד מהם תבע את הפרה לעצמו. הלכו לשופט. השופט ציווה להכניס את הפרה למכלאה ללא מזון ומים. לאחר יומיים אמר השופט לחייל שישחרר את הפרה וילך לאן שהפרה תגיע. הפרה הלכה כמובן לבעליה המקוריים. כך יכול היה החייל להוביל את בעל הפרה לפני השופט. |
ושצ'י, שלום ניסים | |
|
כיצד סעדיה הצורף גבר על השודד והוביל אותו שבוי? |
יהודי הולך לקנות חומרים הדרושים לעבודתו. בדרך הוא נתקל בשודד, שקנה רובהו מכוון אליו. הוא מצליח להערים על השודד, לוקח את רובהו ומובילו לכפרו, לבושתו של השודד. בני המקום רוצים לפצות אותו על הנזק, עורכים לו סעודה ונותנים לו פיצויים. |
זנדאני, עובדיה | |
|
מתעלולי סאלם היהודי |
נוכל יהודי המתחזה כצורף לוקח את כל תכשיטי הכפריים בסביבה, מוכרם ברווח ואחר כך נעלם לכפר אחר. אי אפשר לתפוס אותו כיוון שהוא חביבו של איזה שייך היושב בכפר שהוא "מהג'ר", עיר מקלט. פעם הלך לכפר וגוי אחד, בשמעו שהוא צורף, נתן לו מקום עבודה בביתו ותושבי הכפר נתנו לו את כל תכשיטי הזהב שהיו להם. בתואנה שהוא צריך חמור כדי להביא פחם הדרוש לעבודתו, לקח הנוכל את התכשיטים שאסף והסתלק. פעם אחת, בשבתו עם השייך, הגיע סייד בדואי מכובד. בעת הארוחה שואלו השייך אם מותר למוסלמי לסעוד לבו עם יהודי. הסייד, שונא היהודים, ענה כי אסור, היהודי מקולל הוא. השייך מוריד את מצנפתו של סאלם הנוכל ומתגלות פאותיו. הבדואי מפסיק את אכילתו. השייך גוער בו ואומר שליבו של יהודי זה טהור יותר מלבם של ישמעאלים. הבדואי נאלץ להמשיך לאכול. |
זנדאני, עובדיה | |
|
עוצפרי וג'ראדה |
אשה מייעצת לבעלה להיות מגיד עתידות. הוא מנחש היכן נמצאות פרדותיו של המלך. המלך שומע על כך ומזמינם להיות לו מגידי עתידות. ההצעה קוסמת לאשתו. המלך מנסה את מגידי העתידות, 10 במספר, לנחש מה בידו. האחרון הוא עוצפרי. עוצפרי ממלמל לעצמו "ללא עצת ג'ראדה לא היה נתפס עוצפרי". ובאמת, בידו האחת של המלך ציפור ובידו השניה ג'רדה (ארבה). מאז הזוג חי בחצרו של המלך. פעם אבדו לבת המלך תכשיטי זהב. המלך קורא לעוצפרי ואומר לו שאם לא יגלה את התכשיטים תוך מספר ימים ראשו יכרת. לקח עוצפרי 10 תפוחים מהעץ והיה אוכל כל יום תפוח אחד והיה אומר לאשתו: אחד הלך, תשעה נשארו. כוונתו היתה כי עוד 9 ימים יוצא להורג. אימת המגיד נופלת על הגנבים וכאשר שמעו את משפט הזה חשבו כי הכוונה אליהם, התוודו לפני עוצפרי, החזירו את התכשיטים וביקשו רחמים על ראשם. עוצפרי גילה למלך שהתכשיטים טמונים בגן. |
זנדאני, עובדיה | |
|
אחמד המבקע והסיף |
אחמד היה מבקע עצים שמח בחלקו. פעם אחת בא המלך לביתו של אחמד מחופש לאחד העם וראה אותו שר עם אשתו. לשאלתו ענה אחמד שהוא מבקע עצים. למחרת אסר המלך לבקע עצים אצל אחמד. אולם הוא מצא את פרנסתו ושוב שר. בא המלך מחופש וכשראה את אחמד הוציא פקודה האוסרת בכלל לבקע עצים. גם הפעם מצא אחמד את פרנסתו, כשמוט כסף נפל מעל סוס של פרש והוא מכר אותו ברווח טוב. המלך מבקש את אחמד להיות מוציא לפועל של גזרי דין מוות. המשכורת טובה אך לפי גולגולת. אחמד קונה חרב מעץ. המלך רוצה לראות מה יעשה אחמד והוא מביים הוצאה להורג. אחמד שואל כל אחד מן הנידונים אם אשם הוא, כשאלה עונים לו שאינם אשמים הוא אומר למלך שלאור הספק חרבו הפכה להיות מעץ. המלך נהנה מחוכמתו זו ומעניק לאחמד בתמורה משכורת קבועה |
טירי, ניסים | |
|
המשתטה, את חפצו ישיג |
נער טיפש , האומר לאנשי השייך כי ראה את הגמל האבוד של השייך בשעה שלא ראה אותו כלל, מובל למחבוש. גם כאשר אומר הנער את האמת, שלא ראה שום גמל, אין מאמינים לו. זאת על אף עזרת אמו הבאה להגן עליו ולומר לאנשי השייך את האמת על בנה. כשרואה האם שאין מה לעשות היא לוחשת דבר מה על אוזן בנה והבן עושה כמצוותה. הוא אומר לאנשי השייך שיוביל אותם אל מקום הגמל. אנשי השייך שמחים ומובילים אותו. הנער מראה להם חור זעיר של נמלים וטוען כי הנמלים אכלו את הגמל וכי הגמל נפל לחור. אנשי השייך נאלצים לשחרר את הנער כשהם רואים שהוא באמת שוטה. |
כהן, יוסף [הרושם: גמליאלי, ניסים בנימין] | |
|
אם הדבקיני, קח את השתיים |
קמצן עשיר מזמין אדם עני לארוחה בביתו, מאחר והוא חש עצמו חייב לעשות כך כי העני אירח אותו יפה קודם. אשתו של העשיר אינה מלהבת מן הרעיון ואומרת לו שאין לה מצרכים על מנת לכבד את האורח. העשיר מבטיח לקנותם: 2 תרנגולות, עראק וכיבוד. הוא עושה כך ומתנה זאת שסדר הארוחה יהיה כך: שהוא יושיט יד לפנים היא תגיש לשולחן את הכיבוד. כשישתעל תגיש את המרק וכשידפוק בקיר תגיש את שתי התרנגולות. בשעת הבישול לא יכלה האשה להתאפק ואוכלת את 2 התרנגולות ואז מגיע האורח. האשה אומרת לו שבואו מהווה עבורו סכנה גדולה. בעלה חולה ולמען הבראתו הוא כורת את אשכי כל הגברים המזדמנים לביתו. למען שלומו של האורח היא מציעה לו להמתין בדריכות לאותות: הושטת היד לפנים והשיעול. כשהוא ידפוק על הקיר סימן שהסכנה היא מוחשית ביותר ועליו לברוח. חזר הבעל ובא האורח. הבעל מושיט יד והאורח מחוויר. הבעל משתעל, האשה מגישה מרק והאורח אומר שכבר אכל. כשהבעל דופק על הקיר נשא האורח רגליו וברח כאחוז טירוף. לתמיהתו של הבעל אומרת האשה כי האורח ברח משום שאכל את 2 התרנגולות ולא הותיר פירור. לשאלת הבעל מדוע היא לא אמרה לו ענתה, כמתממת, כי לא רצתה לביישו. קם הבעל ורודף אחרי האורח. כמעט שהשיגו ואולם האורח היה מהיר יותר. כשחש שלא ישיגו קרא: תן לי לפחות אחת (התכוון לתרנגולת), אולם תשובת האורח היתה בלתי מתפשרת: אם תשיגני קח את השתיים! |
מליחי, שלמה | |
|
בנת צין אלצין |
בן אלמנה זורק אבנים לתוך באר. מהבאר מגיחה עופרית ונותנת לבחור קדרת פלאים, שאם יבקשנה מיד יהיו לפניו המאכלים הטובים בעולם. הבחור לא שומע בקול אמו לשמור את הדבר בסוד ומאבד את הקדרה שהמלך לוקחה ממנו. כך הוא מאבד גם תיש העושה דינרי זהב ופרווה מעופפת, כל אלה מתנות העופרית. העופרית נותנת לו מקל פלאים שבעזרתו הוא משיב את הקדרה, התיש והפרות. עבדי המלך מתקנאים בבן האלמנה ומשכנעים את המלך שיתן לבחור פקודה שיביא לו את עוף האושר, אם יביא - יתן לו שכר, אם לאו - יומת. בן האלמנה מתעופף על הפרווה ומגיע למדבר. הוא רואה שם שד זקן ושואלו כיצד להגיע לעוף האושר. השד הזקן מורה לו על נאקה ונעלם. הנאקה מובילה אותו מעבר להר אל העופות המבוקשים ובן האלמנה נוטל אחד מהם ומביאו למלך. עבדי המלך הקנאים משכנעים אותו שוב להביא את בת זוגו של עוף האושר וכך הוא עושה. העבדים הקנאים משכנעים שוב את המלך, הפעם שבן האלמנה יביא את בנת צין אלצין, כדי שהמלך ישא אותה. הוא עולה על הנאקה אך הנאקה צוחקת ואומרת שתוך שבוע תוכל להביא למלך את בנת אלצין, אם עבדי המלך יביאו 300 גמלים, 300 רוטל שמן ו300 תבואה מעורבת. המלך עושה כן אע"פ שזה מרושש את עבדיו. בן האלמנה והנאקה מאכילים את הנחשים, הנמלים, העופות והנשרים, על מנת לתת להם לעבור אל הנסיכה. בעצת הנאקה נוטל בן האלמנה אחת משיני הנחש, כנף מלכת הנמלים ונוצה אחת מהנשרים, והם מגיעים על עירה של בנת צין אלצין. הנסיכה האכזרית ממיתה את כל מחזריה כשהם אינם עומדים במשימה שהוטלה עליהם על ידי הנסיכה ואביה. על בן האלמנה מוטלות שלוש משימות: לאכול 300 גמלים עד הבוקר, לאכול 300 איפה תבואה ולשתות את מי הברכה. הוא עושה זאת ע"י כך ששורף את הנוצה, השן והכנף שאסף בעצת הנאקה. כשהוא שורף אותם באים כל אחד מסוגי החיות עם עדריהם ואוכלים את שהוטל על הבחור לאכול. כיוון שכך נותן המלך את בנת צין אלצין לבן האלמנה והוא מובילה למלך. בתור קורבן היא מבקשת את 3 עבדי המלך. היא בורחת מבית המלך הזקן בליל כלולותיה ומעדיפה את בן האלמנה הצעיר והאמיץ על פניו. |
נהרי, חיים | |
|
זועיט ומועיט |
שני חברים מכפרים שונים נפגשו בשוק והחליטו להתחלף בסחורתם. האחד רימה את חברו: נתן עפר לבן במקום קמח, והשני גללי עיזים במקום צימוקים. לפי ההסכם האחד נשאר חייב לשני עוד סחורה. זועיט חזר לביתו וחיכה בפחד לחברו שיבוא לדרוש את חובו. פקד על אשתו להודיע שבעלה מת. השכנים האמינו ומחלו לו. רק חברו לא האמין ונשאר עם "המת" במערה בה קברוהו. גנבים שנכנסו למערה כדי לחלק את שללם נבהלו מהשניים שהתווכחו על חובותיהם וברחו. את האוצר שהשאירו הגנבים חילקו ביניהם שני החברים. |
נהרי, חיים | |
|
בין הקאצ'י והפקיה |
קאצ'י אחד גנב בעורמה תרנגולת מן השוק, רץ לאשתו מאושר וביקש ממנה שתכין לו את העוף כאשר אהב. הוא רץ למסגד להודות לאל הטוב על אשר הביא לו. לאכזבתו היה במסגד פקיה אשר אף אחד לא רצה לארחו, לכן על הקאצ'י היה לארח את הפקיה הזר. הוא לא רצה לחלוק עמו את העוף ומתכנן תחבולה כיצד להיפטר מכך. הוא עושה עצמו כאילו הוא מתפלל, אולם גם הפקיה מחליט להתפלל. כאשר ניצל את ההזדמנות לברוח הפקיה נדבק אליו כעלוקה ואינו מש ממנו. בלית ברירה מבטיח הקאצ'י לקרוא לפקיה וזומם מזימה עם אשתו על מנת שקריאתו לא תשמע חזק, הוא מדבר לתוך כרוב. לשווא, הפקיה התחבא במעלה המדרגות. הפקיה והקאצ'י יושבים לשולחן וכל אחד מהם נועץ עיניו בבשר והרוק משתרבב בלשונם. לבסוף מחליטים שניהם כי מי שימצא פסוקים מהקוראן על חלקי העוף השונים, הוא שיזכה באבר זה של העוף. כמובן שהפקיה מנצח. לנוכח עיניים שיוצאות מחוריהן אומר הפקיה: "הזורע עורמה קוצר מאומה". |
סעייד, חסן | |
|
ברוך מאח'ל את'לים |
אנשי עיירה קטנה שרויים במבוכה, שו"ב צריך להגיע על מנת לבחון את הרב המקומי, והרב, הלא כל כך מבריק, פוחד מאפשרות של פסילה. לעזרתו מתגייסים כל אנשי המקום ובראשם סוילם, בעל המראה המרשים שלעמיתו של דבר הינו בור ועם הארץ. הם מחליטים כי סוילם יתחזה כרב, כשישאל אותו השו"ב שאלה אז הוא יפנה אותם ל"תלמידו", הלו הוא הרב. וכך היה. כל אנשי המקום מתכנסים בבית הכנסת והשו"ב שואל את הרב, סוילם, שאלות והלה מפנה אותו אל תלמידו ומקבל תשובות כך שהשו"ב חושב שאם כך התלמיד אז הרב ודאי טוב יותר. כאשר בא הרגע בו "התלמיד" לא כל כך בטוח בעצמו, בא לעזרתו סוילם. הוא פונה לשו"ב ושואלו 3 שאלות: מתי מברכים על עצי האשל, כמה עצים בהרים וכמה נקבים במחרשת. מובן שהשו"ב אינו יודע להשיב על שאלות בלתי צפויות אלה ומבקש שהות. למחרת הוא מחליט לעזוב את המקום וסוילם משיב על שאלותיו: לשאלה הראשונה : מברכים את האשל ב"ברוך מצמיח אשלים" לשאלה השניה: מספר העצים בהרים הוא כמספר התנורים (העצים הם דלק), ולשאלה השלישית: מספר הנקבים במחרשת הוא כמספר בועות האוויר שבבצק. |
סעייד, חסן | |
|
מכפיק |
ילד נולד להורים אחרי שנים רבות של עקרות. מרוב שמחה מת האב והאם והילד נותרים עניים. במדינה זו שולט מלך שמנהגו הוא לתת שמות ולקבל תמורת זאת מס מיוחד. יוצא אפוא שמי שאין לו כסף לשלם אינו מקבל שם וזה מה שקורה לאלמנה ולבנה. הילד גדל ללא שם, עד שאמו מצליחה לאגור עבורו שמן ותבואה לקניית השם. היא לוקחת את בנה מהיכן שנמצא על מנת לעבוד אצל דודיו המבזים אותו. הילד מביא למלך את המעשר ותמורתו המלך נותם לו שם בזוי, כיאה לבן עניים, מכפיק (קל דעת). הבן כל כך מתרגש משמו עד שהוא שוכח אותו ושוב הולך למלך ותמורת מס נוסף הוא שב ואומר לו את שמו. שוב הוא שוכח מרוב התרגשות אך הפעם אמו כועסת עליו ואומרת לו שהוא "מכפיק". הנער נזכר שזה שמו. מלא ביטחון עצמי על שמו החדש רוצה מכפיק להתנקם במלך. הוא מתחפש לבת ונכנס לארמון. בנות המלך אוהבות "בת" זו. אחת אחת הן מביאות אותו לחדרן ובלילה ישנות אתו. גם המלכה ישנה אתו לכששמעה כי טוב הדבר. המלך רוצה אותה גם כן ללילה. מכפיק נכנס לחדר המלך, והוא נחכה להזדמנות הראשונה כדי לדחוף צנון באוזן של המלך ולברוח. הוא מתחפש כרופא ומוציא את הצנון. לא לפני שגובה כסף רב. עתה הוא נוקם בדודיו. הוא ממלא מעי בדם ומביים תקרית שבה כביכול הוא הורג את אמו לעיני דודו. הוא זרק את המעי על אמו שהתבקשה לשכב. הוא מביא חתול המחיה כביכול את אמו, ולוקח כסף רב מדודו בעבור חתול פלא זה. כמובן שכאשר הדוד מנסה את החתול על אשתו הוא אינו מצליח להחיותה. דודיו של מכפיק רוצים להתנקם בו. אורבים לו בדרך ומכניסים אותו לשק ויש בדעתם לזרוק אותו לים. בדרך מתעקבים הם למראה תהלוכה ומשאירים את השק ביער. לקולותיו המשונים של השק בא רועה ומכפיק אומר לו שהוא מובל בכוח לחופה עם בת המלך. הרועה מוכן להתחלף איתו. הרועה מושלך לים ודודיו של מכפיק רואים אותו נוהג את העדר כלפנים. |
עורקבי, שלומית | |
|
אלשעיבי גונב בצק |
ביום חמישי, בבית אלשעיבי, אין מה לאכול. הוא לוקח את התרמיל, הולך לבית השיח' ונכנס למטבח דרך הגג. שם הוא לקח בצק מוכן לאפיית "רחי" ולקח אותו לביתו. |
בן דוד,ישועה | |
|
אלשעיבי והשדים |
אלשעיבי היהודי היה במסיבה אצל שיח' מוסלמי. במסיבה נאמר כי מי שיביא עלים מעץ שליד מערה שנודעה כמערת שדים, יקבל 5 ריאל. לאחר ששני אורחים קמו ללכת והתחרטו, קם אלשעיבי ואמר שהוא מוכן ללכן בתנאי שישלשו את הסכום. היהודי הלך למערה בלילה וראה שהשדים ערכו חתונה מוסלמית. הוא נכנס למסיבה, לקח חרב ורקד כאחד מהם. השדים נתנו לו את מבוקשו ואף כמה תבלינים מהודו, יקרים מאוד. לאחר שהרגיש כי השדים רוצים לחטוף אותו, הראה להם את אחוריו העירומים והם ברחו. הוא רץ עם העלים, התבלינים והתרמיל שהיה מלא פחמים שהיו קודם כסף והפכו לפחמים כדי להקל את המשא. כשהגיע לביתו ראה כי בתרמיל יש פחמים זרק, אותם והגיע לבית השיח'. נתנו לו 15 ריאל כמובטח והשייח' קנה ממנו את החרב עמה רקד במסיבת השדים. כשניער אלשעיבי את התרמיל למחרת ראה כי הפחמים אינם אלא מטבעות, הצטער מאוד ויצא לחפש אחריהם. לשווא, השדים הזדרזו ולקחו את המטבעות. |
בן דוד,ישועה | |
|
שתי מכות תחת מכה |
בתימן, בתקופת השלטון התורכי, יהודי בשם סעיד סאלם הולך לשוק ורוצה לקנות אצל גוי טבק טוב. באותו רגע באו ערבים והסוחר מוכר את הטבק להם. היהודי מתנגד והסוחר מקלל אותו ונותן לו מכה אחת בפניו. היהודי משיב לו בשתי מכות. חיילים מביאים את בעלי הריב לבית הדין, היהודי אומר שהוא קיבל מכה אחת ונתן מכה אחת. הסוחר העדיף לשתוק כדי שלא לבייש את עצמו בפני הקהל ולהודות ביתרונו של היהודי. השניים שילמו קנס, חזרו לשוק והיהודי אילץ את הסוחר למכור לו טבק. |
בן דוד,ישועה | |
|
כיצד יהודי נשבע על קבר ולי |
נגר יהודי עובד בכפר ערבי. בעלת הבית מכינה ככרות לחם. הנגר רעב אבל האשה אומרת שאין לה מספיק לחם כדי לכבד אותו. היא מוציאה ככרות מוכנות ומשאירה אותם על גבי מחצלת. היהודי אוכל אותן ואחר כך אומר לאישה שהוא מוכן להישבע בקבר קדוש של אלולי שהוא אינו אשם. על יד הקבר אומר היהודי שאם הוא לקח לחם אז לקח ואם לא לקח שבועה זאת תיפול על צווארה של האשה. בעלת הבית מבינה רק את המילים האחרונות ואומרת: צווארי נקי משבועתך. |
כלאף, חנה | |
|
טאיר אלסעד (עוף האושר) |
חוטב עצים עני צד עוף אשר הביצים שהטיל היו יקרות מאוד והוא התעשר ממכירתן. ברוב עושרו בנה חדרים רבים והעסיק פקיה מיוחד לשני ילדיו. החוטב עלה לחאג' והפקיד את הפקיה על ילדיו וביתו. הפקיה שיכנע את האשה לחיות איתו כבעל ואשה ואף ציווה לשחוט את העוף (עוף העושר) כדי שאכילת בשרו תרפאו מחוליו (המדומה). המשרתת ששחטה את העוף נתנה לילדים לאכול את הראש והלב וברחה איתם מן הבית. זה שאכל את הראש נעשה למלכה של עיר שהראשון שנכנס אליה בבוקר שלאחר מות המלך יורש את כסאו. הבן שאכל את הלב נקלע לפונדק עני, מצא בו שבע נערות ערומות, בנותיו של הפונדקאי. מאז שאכל את הלב מצא לידו, בכל בוקר, שקיק של זהב. הפונדקאי נהג לקחת את השקיק ללא ידיעת בעליו. הפונדקאי התעשר, השיא את בנותיו ואת הצעירה שבהן נתן לצעיר בעל המזל והלב. בעל הלב התעשר ממסחר, מכר בזול, עורר עליו את חמת הסוחרים האחרים ונקרא למשפט לפני המלך, אחיו. הם מתוודעים והוא נעשה משנה למלך. כעבור שנים, כשחזר האב מן החאג', הוא תבע לדין את אשתו הבוגדת ואת הפקיה. השופטים התקשו לפסוק עד שהמשפט הגיע למלך הבן. המלך דן את האשה והפקיה למוות ואת האב לקח לארמון. |
נהרי, חיים | |
|
האיש שלא רצה לקלל את איבליס |
אלמנה עניה שולחת את בנה למכור שור בשוק במחיר של לא פחות מעשרים קרש. שיך אחד מערים על הנער ולוקח ממנו בכוח את השור במחיר קרש אחד. איבליס (השד) עוזר לנער הבוכה לנקום בשיך כתודה על כך שסירב לקללו. איבליס הופך עצמו לסוס, והנער רוכב עליו לכפרו של השיך. שם הוא מוכר לשיך את הסוס המופלא היודע לרקוד בתנאי שישקה אותו בסיר נחושת בלבד. הסוס נכנס לסיר ונעלם ואוזניו מציצות מהמים כל פעם שהשיך מסתכל לעברו. השיך משתגע מהמעשה ואיבליס שולח את הנער מחופש לרופא כדי לרפאו כביכול. הנער מכין לחולה מכוות אש ומכאיב לו מאוד. בסיימו, הוא לוחש לאוזנו כי עשה זאת במחיר השור. השיך חולה עוד יותר והנער מגיע שוב מחופש למקיז דם ומקיז את דמו עד למותו. איבליס לוקח את הנער לארמונו שבהר, ושם הוא אוסר עליו להיכנס לאחד החדרים. הנער נכנס ובחדר נמצאים כליו של איבליס- רשת, מקל, שמיכה וקרן. איבליס נוזף בנער על שהפר את הבטחתו ומסביר לו כיצד הוא משתמש בכלים כדי לסכסך בין אנשים. |
אלג'רופי, מע'יצה | |
|
האשה והמאהב |
אשה רוצה לסלק את בעלה לזמן מה מהבית כדי שתוכל לתנות אהבים עם מאהבה ומייעצת לבעל לחפש לו פועל קבוע. הבעל שכר דרוויש ולקחו לביתו. הדרוויש מגלה כי לאשה יש מאהב ומסכל את פגישותיהם. הדרוויש שומע את דברי האשה הזוממת לעוור את עיני בעלה ואת עיניו שלו. הוא מתחפש לפקיה במסגד ונותן לאשה המגיעה אליו הוראות כיצד עליה לעוור את עיני בעלה. הדרוויש והבעל עושים עצמם כאילו הם מתעוורים לאט לאט וכ"שהתעוורו" לגמרי, האשה והמאהב באים כדי להתעלל בהם. הדרוויש והבעל מכים אותם והבעל מגרש את אשתו ונושא לו אחרת תחתיה. |
אלג'רופי, מע'יצה | |
|
בין שתי נשים |
בעת הבציר הוביל שיח' אלנקיב צלאח ענבים לשוק ובדרכו התארח אצל השיח' מחמד אלרמאח. אשת השיח' כיבדה את האורח כראוי. אלנקיב רצה לגמול על הכנסת האורחים והזמין את שיח' מחמד לביתו. אשתו המרשעת של אלנקיב מזלזלת בכבוד האורחים. השיח' מחמד נותן לשדאדי הלוואה כדי שיגרש את אשתו המרשעת וישא את בת דודו לאישה. עשה כעצתו. בת הדוד כיבדה את בעלה ובעזרתה התעשר ואף הצליח להחזיר לחברו את ההלוואה. |
אלג'רופי, מע'יצה | |
|
גונדל ודנדל ומשפר אנטל |
שלושה אנשים מן העיר חג'בה חוללה את כבודה של כלה משבט השדאד, כשהיתה בדרך לחופתה. כשנודע הדבר לבני השבט התקיפו את העיר חג'בה, הרגו את אנשיה והרסו אותה. העיר נשארה חרבה. |
אלג'רופי, מע'יצה | |
|
הו מועדך... הוא המועד שלך |
בערב פסח כותב יהודי עני מכתב לאלוהים ומבקש כסף לצרכי החג. המכתב מגיע אל בית מושל העיר המלווה את הכסף הדרוש. כשהיהודי אינו יכול להחזיר5 את ההלוואה מבקש המושל מהיהודי שיגרום לכך שסוחר עשיר ורמאי יובא לפניו למשפט. היהודי עושה עצמו סוחר עשיר, הסוחר השרשע מראה לו את כל הבדים שבחנותו ולבסוף בוחר היהודי בבד היקר ביותר ורוצה לקנות ממנו חתיכה קטנה לטלאי לכיפתו. הסוחר הרשע מכה אותו והיהודי תובע למשפט. בעצת השופט דורש היהודי תחילה משפט אלוהים (עין תחת עין ומכה תחת מכה) ולבסוף מוכן להתפשר על פיצויים שהוא מתחלק בהם עם השופט. |
אלג'רופי, מע'יצה | |
|
חרב הכליפות |
אלמנה נותנת לסוחר מטבע זהב טהור, שנוצר מדמעותיה של כלבה אסירת תודה, כדי שיקנה בהם דבר מה לבנה שגם הוא הצטרף לשיירת הגמלים. הסוחר קונה לבן את חרב הכליפות. אם הבן מתה והוא יוצא לנדוד בחברת מונה הכוכבים וצולל המצולות. משיחת הציפורים לומד כיצד לרפא בת מלך חולה, מקבל אותה לאשה וכן שליש המלכות. על פי גורל שהפילו זכה מונה הכוכבים בבת המלך ובמלכות. חרב הכליפות מתגבר על העפרית שעד עתה נאלצו להקריב לו נערה כל שנה, וכורת את לשונו. על פי הלשון מזהה בת המלך שניצלה מן העפרית את מצילה, אך בהפלת גורל היא ניתנת לצולל המצולות ביחד עם שליש המלכות. בדרכו מתגבר חרב הכליפות על עפרית נוסף, מציל בחורה שבויה ונושאה לאשה. שולטן זקן, ששערה משערות ראשה של הבחורה הגיעה אליו, חוטף אותה בערמה בעזרת זקנה והורג את בעלה. מונה הכוכבים מגלה כי חרב החליפות נהרג. צולל המצולות מוצא את חרבו בבאר ומחזיר את המת לחיים בעזרת סם שקיבל מזקן החי בתוך הבאר. הבחורה שנחטפה מתנהגת כמשוגעת וקורעת את בגדיה. השולטן משכנה אצל תופרת שתתפור לה בגדים חדשים. חרב הכליפות מציג עצמו בפני השולטן כרופא שיחזיר לו את עלומיו אם יבלה שנה שלמה סגור בביתה של התופרת עם הבחורה. השולטן מסכים ובבואו הורג אותו חרב הכליפות וכן את הזקנה הערמומית. כעבור שנה יצא חרב הכליפות עם אשתו כאילו הוא השולטן ששבו אליו נעוריו, והפך למלך העיר. |
אלג'רופי, מע'יצה | |
|
הסולם, החתול והתוף |
אב הוריש לשלושת בניו סולם, חתול ותוף. בעל הסולם הציג עצמו בפני אשה תמימה כמיישר "לוודה" (עקמומיות בגוף). בהעדר בעלה קשר אותה אל הסולם, אסר עליה להשמיע קול ובינתיים רוקן את הבית. בעל החתול מתארח עם חתולו בביתו של איכר, מציץ למטבח ורואה כי האשה מחביאה מעדנים על המדף ולו ולבעל מגישה ארוחה דלה. הוא צובט את החתול כדי שיילל ואומר כי החתול גילה לו שעל המדף יש מעדנים. האיכר קונה ממנו בכסף רב את "חתול הפלא". בעל התוף מתחבא בלילה במערת שודדים. כשהם מחלקים ביניהם את שללם, לפי כובעיהם, הוא חוטף בחושך את אחד הכובעים וחשבונם מתבלבל. האיש מכה בתוף והחיות השוכנות במעמקי המערה יוצאות החוצה. השודדים בורחים והחיות מפילות במרוצתן את השודדת. בעל התוף אוסף את האשה והמטמון וחוזר לביתו. |
אלג'רופי, מע'יצה | |
|
סיפור חידה |
מלך תימן, מחופש לחייל פשוט, מגיע לביתו של צורף יהודי וזה אומר לו שהוא מרוויח 8 קרוש ליום והוא מוציא הכל על פרעון (כלכלת הוריו הזקנים), הלוואה (חינוך הבנים), לא פרעון ולא הלוואה (כלכלת הבנות), ועל עצמו ואשתו. המלך מייעץ לו לא למכור בזול. המלך חד את חידת 8 הקרוש ליועציו והם מגיעים לצורף, המוכר להם את התשובה תמורת כסף רב כך שאינו צריך להמשיך ולעבוד קשה כל כך. |
אלג'רופי, מע'יצה | |
|
עור החמור |
שד הבטיח ליהודי עשיר וערירי ילדים, בתנאי שהבכור יהיה לו. הוא נתן לו 2 גרגירים לבליעה לו ולאשתו, ואכן נולדו לזוג 5 בנים. כשהבכור סיים את בית הספר בא השד לדרוש את המגיע לו והאב נאלץ למסור את בכורו. בבית של השד, בתוך ההר, מותר לבן להיכנס לכל חדר מלבד לאחד. כשהשד איננו הבן נכנס לחדר האסור ומקבל מנערה יהודיה ספר קסמים. כשגומר ללמוד את הספר מבקש מהשד לצאת קצת מן ההר. תחרות קסמים: הבן יונה, השד עיט. מיונה הופך עצמו שוב לנער כשמגיע לביתה של אישה יהודיה. ביום השוק הופך עצמו לגמל ומזהיר את האשה שתמכור אותו בלי האפסר. השד קונה את הגמל והגמל בורח. הופך עצמו לעץ רימון בחצר הסולטן. השד הופך עצמו לתרנגול כדי ללקט את גרגירי הרימון, הנער הופך לשועל וטורף את התרנגול. הנער חוזר כדי לשחרר את הנערה. בטעות נפל לבריכת קסמים וכל גופו צופה זהב. הוא מתעטף בעור של חמור. בת הסולטן מתאהבת בנער הזהב שמתחת לעור החמור ונישאת לו בניגוד לרצון הוריה. השולטן יוצא למלחמה ועור החמור יוצא לפניו ובעזרת השדים מכריע את האוייבים. בפעם השנייה פוצע אותו השולטן כדי שיוכל לזהותו. כשנודעה זהותו מושיבו על כסאו תחתיו. |
אלג'רופי, מע'יצה | |
|
עלי המייבל |
עלי המייבל רצה להביע הערצו ליופיה של בת הסולטן ולנשק את רגלה. היא בעטה בו בגסות. שכנו, סייד עשיר, עוזר לו להתחזות לסוחר עשיר ולהינשא לבת הסולטן. לאחר החתונה הוא לוקחה לביתו הדל ומגלה לה את האמת. בעצת אשתו הוא לוקח שני קרוש ויוצא לעדן לסחור. כדי לנקום בסייד שגרם לנישואיה עם עלי מספרת לו בת הסולטן כי אביה מסרב להשיאה, ומבקשת ממנו שיתעקש בפניו כי רצונו לשאתה. היא נותנת לו את שמו וכתובתו של "אביה" שהיה למעשה אביה של בחורה פיסחת, אילמת וחירשת. הסייד מתגבר על דברי האב, נושא את הבחורה לאשה ומביאה מכוסה אל ביתו. כשמגלה את התרמית הוא שולח מייד את הבחורה בחזרה לבית אביה. הסייד שקוע בדיכאון עמוק על שנפל בפח. כשחזר עלי לאשתו, כשהוא עשיר גדול, לקחה חלק מן הסחורה שהביא ונתנה לסייד כפיצוי על הוצאות החתונה שנגרמו לו וכך התפייסו. |
אלג'רופי, מע'יצה | |
|
הפקיה שהשלים את יצירת העובר |
בעל נוסע למכה לחאג' ומבקש מהפקיה של עירו להשגיח על אשתו הצעירה הנמצאת בהריון. הפקיה "עוזר" לאשה להשלים את יצירת הוולד שבבטנה, וכשהיא יולדת בן היא מודה לו על "עזרתו". הבעל שחזר נוקם בפקיה על הפרת האמון. מחופש כנערה, בתה של זקנה היוצאת לחאג', הוא משתכן בין 7 בנותיו של הפקיה. בכל לילה ישן במיטתה של אחת הבנות ובלילה השמיני ישן גם עם אשת הפקיה. כשגומר את מבצע הנקמה מזדהה בפניו ומסתלק. |
אלג'רופי, מע'יצה | |
|
צאלח כורה העפר |
צאלח כורה העפר ראה כיצד מזונו של חרדון מזדמן לו ישר לתוך פיו מבלי שיטרח על השגתו. הוא מכריז כי לא יעבוד יותר וה' ישלח לו מזונו עד לפיו. מחוסר ברירה שכרה אשתו של צאלח פועל גוי שילך לכרות עפר ויעמיסו על החמורים. הגוי התחיל לכרות, מצא אוצר והעמיסו על החמורים. כשירד למחפורת להביא את כלי העבודה שלו התמוטטה המחפורת והוא נהרג ונקבר תחת המפולת. החמורים חוזרים עמוסי זהב לבעליהם. |
אלג'רופי, מע'יצה | |
|
רוטל הבשר |
עני מאושר בחלקו מפריע בקולות שמחתו לשכנו העשיר הטרוד כל הזמן בחישוב חשבונות. העשיר נותן לעני רוטל זהב כדי שיסחר בו ואם עד סוף השנה לא יוכל להחזיר לו את הסכום שנתן לו יקח רוטל מבשרו של העני. העני היה עתה טרוד בחישוב חשבונות ולא נשמעו קולות שמחה מדירתו. כשעברה שנה והעני לא יכול היה להחזיר את החוב תבע אותו העשיר למשפט ודרש רוטל מבשרו. השופט לא יכול היה לפסוק במשפט. אשת העני התחפשה לאמיר, התארחה בבית השופט והציעה לפסוק בדין. ה"אמיר" הרשה לעשיר לקחת רוטל מבשר העני בתנאי שיקח משקל מדויק (לא פחות ולא יותר), ולא יותז ראשו. הסוחר חוזר בו מתביעתו וה"אמיר" קורע את השטר. בבית מודה האשה כי היא היתה האמיר וכהוכחה מראה לו את קרעי השטר. |
אלג'רופי, מע'יצה | |
|
שוטה שבעולם |
שוטה מזדמן ללוויה ובמקום לאמור את המילים המקובלות אומר דברי שטות. המלווים מורים לו מה לומר. אחר כך מזדמן בזה אחר זה ליד חמור מת, תהלוכת חתונה, אנשים ניצים, סיעת כלבים ורצען. בכל מקום הוא חוטף מכות כי לא אמר את המילים המקובלות. הרצען הכועס תוקע את המרצע בלבו של השוטה והורגו. |
אלג'רופי, מע'יצה | |
|
שלוש חכמות |
בדרכו לחפש כבשה שאבדה לו לן רועה בבית קברות על ידי צנעא והפקיד עצמו למשך הלילה בידי אבן אלאחמד מלך השדים. 2 שדים נושאים אותו למסיבה באיסטמבול, כשהוא ישן. כשמתעורר מתנה אהבים עם הכלה שלכבודה המסיבה וכשהוא מוחזר לצנעא הוא משאיר אחריו את מקלו ואת תרמילו. אבי הכלה תולה את המקל והתרמיל על שער העיר צנעא וכעבור שנה מגיע לשם הרועה, מזהה אותם ונוסע לאיסטמבול לשאת את הכלה לאשה. האשה רוצה לחזור עם בעלה לתימן אך לפני כן שולחת אותו לקנות שלוש חכמות בשוק (אל תחפז, אל תקמץ, אל תתבייש). העצות מוכיחות את עצמן כנכונות: הם לנים בלילה בפונדק והשיירה שלא חיכתה נסחפת בשיטפון. הם בונים מסגד עם כיפת זהב ומייד עם סיום הבנייה נפקדת האשה בבן זכר. אנשי המקום בוחרים בבונה המסגד לשייך שלהם. |
אלג'רופי, מע'יצה | |
|
שלושה חכמים מבהילים את השדים לבוא לסעודה |
שלושה בעלי מלאכה יהודים עובדים בביתה של בת שבט הקבילים. היא מגישה להם ארוחה ענקית. הם חוששים שתתרגז אם יותירו משהו בקערות ולכן קוראים לשדים שיעזרו להם לגמור את האוכל. כשראתה בעלת הבית שהם גמרו הכל חששה שהם עוד רעבים והגישה להם עוד. שוב באו השדים לעזרתם, וכך הלאה. לבסוף התוודו על מעשיהם והבטיחו שלהבא לא יגרמו לה טרחה כה רבה. |
אלג'רופי, מע'יצה | |
|
תולדות יהודי אלג'רוף |
מקורם של יהודי אלג'רוף בהר צבל בקרבת צנעא. 4 אבות המשפחות של יהודי אלג'רוף (נגר, נפח, רצען וחייט) נאלצו לברוח מהר צבל בגלל ריב על מים שבעקבותיו נהרג קבילי. הם נטשו את בית הכנסת וספרי התורה והתיישבו תחת חסותם של אנשי עמיסה. גם שם היו בעיות על רקע שאיבת מים ובעזרתו של סייד אלהג'וה רכשו את הר ג'רוף ואת מערותיו. תחילה גרו במערות (שהיו בהן שרידי מגורים של בני אדם קדמוניים) ואחר כך בנו שם כפר בשם קריית אלג'רוף. |
אלג'רופי, מע'יצה | |
|
אב ובנו ואשה בין שניהם |
בן מחזר אחרי אלמנה המבוגרת ממנו בשנים רבות. היא מסרבת להינשא לו ומסתבר שהיא עומדת להינשא לאביו. האב מבטל את הנישואין למען בנו. האלמנה עושה עצמה חולה, נאנחת ומתלוננת על כאבים, זאת כדי להסיר מעליה את אהבת הבן. היא מצליחה. הוא מתאהב בבתה בת ה-17. האב בא אל האלמנה כדי לבקש את בתה לבנו והיא מסכימה בתנאי שהוא, האב, ישאה אותה לאשה. וכך היה. |
דמתי, נסים | |
|
היזהר מן הצנועים והצנועות |
אשה נשואה לגבר מבוגר לא הצליחה ללדת ממנו ילדים. היא פיתתה את שכנם, רווק צעיר שמעולם לא ראה אותה בשל צניעותה. הם מתנים אהבים והיא הרה. הבעל מזמין את השכן הצעיר לברית המילה של בנו, לאחר שהטיפולים שעברה אשתו הצליחו. בחגיגה מזהה הבחור את אשת השכן. |
דמתי, נסים | |
|
העשיר הקמצן וגיסו של אלוהים |
עני מתערב עם חבריו שיצליח להוציא מידיו של עשיר קמצן ארוחה, ואם כך יקרה יזכה בעשר רופיות מידי חבריו. עטוף בגדים לבנים הוא מעיר את העשיר בלילה ומציג את עצמו כגיסו של אלוהים. אשת העשיר מגישה לו ארוחה גדולה . לאחר ברכת המזון הוא מסיר את הטלית והעשיר מזהה אותו. העני אומר כי אחותה של אשתו נלקחה בצעירותה על ידי אלוהים (מתה) וכך הוא נעשה לגיסו. הוא מודה על הארוחה ועל שבזכות העשיר זכה בעשר רופיות. |
דמתי, נסים | |
|
כיצד הגיעה משפחת זנדאני למחוז ברט |
צורף יהודי הרג בשגגה את שכנו הגוי שלא רצה לשלם לו את חובו. היהודי בורח מן העיר זינדן ומבקש את חסותו של שייך עשיר ממחוז ברט. השייך מביאו לעירו, רגוזה, ושם, כעבור 7 דורות, נולד המספר. |
זנדאני, עובדיה | |
|
הגמל שומר השבועה |
עובר אורח כיבד שתי נערות רועות בצימוקים. הבכורה אכלה אותם והצעירה לא. משביקש האיש לקבל את תמורתם החזירה לו הצעירה את הצימוקים ואילו הבכורה נאלצה להכנע לו. כשהרגישה שהיא בהריון החלה לחפש את הבדווי, כשהיא מחזיקה בשפופרת הכחל שלו, עד שנודע לה שמו משיחה בין בדווים. כתבה מכתב חידה, קשרה אותו לזנבו של גמל, השביעה אותו שלא יזוז ממקום רבצו עד שיימסר המכתב, וכך היה. המכתב הגיע לידיו של בן השייך בעל הצימוקים והוא נשא את הנערה לאשה. |
צובירי, סעדה | |
|
נבעה אחות השבעה |
בחיפושיו אחר אחיותיו, שנחטפו בטרם נולד, גורם בחור לפקיה לשכוח לקרוא לתפילה וכך מתאספים במסגד כל האנשים - המקדימים והמאחרים. ביניהם מגלה הבחור שני אחים שהיו גיסיו. הוא מתארח בביתם וערך היכרות עם אחיותיו. ביום השוק הוא הודיע כי יצליח לראות את נבעה היפה בלי לשלם כסף (התגנב לאוהלה מחופש לאשה ונשק לה), ואף יחטוף אותה למרות השמירה של שבעת אחיה. הוא התגנב לארמון וחילק בשר לכלבים שלא ינבחו, חטף אותה וברח. בדרך מצליח לקלוע בדיוק למצקת קטנה שבידי רועה, בקרנו של שור ובקרן איל. מבקש מן הבעלים שיראה לרודפים אחריו את הדרך רק אם ידעו לעשות כמוהו ואם לא - שיהרוג את הרודף. בדרך זו נהרגים 3 משבעת האחים והם מחליטים להפסיק את המרדף. הבחור מגיע לבית אמו ונושא את נבעה לאשה. |
צובירי, סעדה | |
|
הקנה הפלאי של אבו נואס |
אבו נואס מציג בפני אורחיו את יכולתו הפלאית של החלאלה (קנה חלול) שלו: הוא מציב את הקנה כשראשו בתקרת הבית וכשהוא מבקש ממנו דבש, דבש ניגר ממנו לצלחת שבאמצע השולחן. כך היה גם כשביקש שמן. למעשה אשתו עמדה על הגג והזרימה לקנה את מה שביקש. אבו נואס מכר את הקנה בכסף רב אך ה"פלא" לא חזר על עצמו. אבו נואס טוען בפני השופט כי האשם אינו בו אלא במזלו הרע של הקונה. הוא יוצא זכאי בדין. |
צובירי, סעדה | |
|
מתנות החג של הבדווי |
אמיר בדווי מבטיח לבני משפחתו כסף לחג. יצא לעיר למכור גדי. אשת עשיר גרשה אותו בחוצפה. מתחבא באסם הבית ורואה צעיר נכנס הביתה. זמן קצר לאחר מכן מגיע הבעל והצעיר חומק לתוך האסם. הבדווי גורם לגדי לפעות והצעיר נותן לו את כספו ובגדיו ובלבד שישתיק את הגדי. הגדי ממשיך לפעות, הבעל מגלה את הצעיר ומכה אותו ואת אשתו. הבדווי מספר לו מה קרה. העשיר נותן לו כסף לחג ונושא את בתו של הבדווי לאשה. |
בית-יעקוב,שלמה | |
|
העירוני ואשת הבדווי |
עירוני חומד אשתו של בדווי. מזמין את הבדווי לביתו ובלילה שולח לחדרו זונה המציגה עצמה כאשת העירוני, אשר שלח אותה לבדרו. הבדווי נאלץ להזמין את העירוני לביתו ובניגוד לרצונו לתת לו את אשתו ללילה. הבדווי מקונן: מה מתוקה ההלוואה ומה קשה פרעון החוב. |
בית-יעקוב,שלמה | |
|
ארוחת חיטה וארוחת דורה |
בעל מלאכה יהודי עובד בביתו של שייח. לצהריים מכינה אשת השייח אוכל לבנה, רקיקי חיטה בחמאה ובדבש, ולבעל המלאכה דורה בחלב חמוץ (כותח). אמרה ליהודי היכן ארוחתו והלכה. היהודי אכל את ארוחת בן השייח ובמקומה שם לו את מנתו שלו. בן השייח מתרעם על לחם העוני שהכינה לו אמו. גער בה על שהיא מפלה בין העובדים ובין בני המשפחה ודרש אוכל שווה לכל. |
בן דוד,ישועה | |
|
הכוכב המאיר והיופי המושלם |
לפני צאתו למסע מבקשת הבת השביעית (ששמה היופי המושלם) מאביה, בעצת סבתה, את "הכוכב המאיר". זהו כינויו של גבר יפהפה, הסוטר לאב שביקש לקנותו בחושבו שזה שם של תכשיט. האב הכועס מצווה על בנו להרוג את אחותו. האח משלחה למקום סתר ומשקה את אביו דם עיזים. הסבתא נותנת לה לדרך את גרעין התבונה בעזרתו תגלה נסתרות. מחופשת לקצין היא מתארחת בביתו של הכוכב המאיר, החושד בה כי היא אשה. בעצת אמו בוחן אותה בתכשיטים, בפרחים וברחצה בברכה. היא מגלה את כוונתו ומתנהגת כגבר. משאירה לו הודעה מרגיזה וחוזרת למקום המסתור. הכוכב המאיר מאיים על אבי הבחורה שאם לא ישיאנה לו יהרגהו. האח מוציא את אחותו מן המסתור. בליל הנישואין היא כורכת מעי דם מסביב לצווארה. הבעל דוקר אותה בחרבו. המעי נקרע והוא סבור שנקם בה. |
חיים, שושנה | |
|
פרה מזהב |
מלך מודיע כי בתו תינשא למי שיצליח לחדור לחדרה בקומה השביעית בארמונו. בחורים צעירים רבים נכשלים ומוצאים להורג. צעיר הזמין אצל צורף פרה מזהב ומכסף והתחבא בתוכה. לפרה היה מנגנון מופעל מבפנים לצעידה וריקוד. מכניסים את הפרה לחדרה של בת המלך. הבחור מבלה אתה במשך 3 ימים. בת המלך בהריון. ביום בו רוצה המלך להוציא להורג את הבחור היא יולדת בן. המלך מודה בנצחון הבחור. |
חיים, שושנה | |
|
התפילה בתוך האמתחת |
אשה שולחת את בעלה לחפש פרנסה. רואה אנשים נכנסים לבית הכנסת. מסבירים לו שהולכים ל"צלאה" (תפילה). בטוח שזו סחורה טובה אם רבים עטים עליה. אשתו נתנה לו מאתיים ריאל כדי לקנות "צלאה" לפרנסתם. נוכל לוקח ממנו את כספו ומבטיח למלא את אמתחתו (קורעה) ב"צלאה". ממלא את האמתחת בדבורים ומזהירו לא לפתוח עד שיגיע לביתו. בבית תוקע ראשו באמתחת ונעקץ. |
חיים, שושנה | |
|
דג הזהב |
אם חורגת מגרשת את בנה החורג מן הבית. בערב מגיע למערה ופוגש בה יתום כמוהו. נודדים יחד, מקימים דוכן למכירת עוגות ומרוויחים. הצעיר דג דג זהב הנמכר בכסף רב לעבד המלך אך חומק מידיו. היתום השני הוא דמות פלאית שבאה לעזרת הצעיר כשהיה זקוק לו. כיום, כשהוא עשיר, הוא אינו זקוק עוד לעזרה, אך לפני שהעוזר נעלם הוא מסייע לצעיר לשאת את בת המלך לאשה. |
צברי, חיים |