מלך אוסר את יועצו הנאמן, כיוון שיעץ לו להטיל מס כבד על האיכרים, וכתוצאה מכך הפסיקו האיכרים לעבד את אדמתם והעזובה רבה. באחד הימים מוצא המלך בבית גנזיו תוכנית מפורטת של ארמון מפואר. הוא מבטיח שכר גדול למי שיבנה לו ארמון כזה תוך שישה חודשים, אך היה ולא יסיימו, אחת דינו - מוות. בנאי יהודי מבצע את המלאכה ובתמורה מבקש מהמלך להשיב את יועצו לתפקידו. נגר ערבי, שהתקנא ביהודי, נוטל על עצמו להשלים את עבודת הנגרות ומצליח לסיימה במועד שנקבע, בזכות עצותיו של היהודי. בתמורה מבקש הערבי מהמלך להשליך את היהודי לים. היועץ, אסיר התודה, מזהיר את היהודי וגורם לכך שיטילוהו בקרבת האי עליו נמצא נווה הקיץ של המלך. הוא מצילו, מסתירו בעליית הגג ומספק לו את כל מחסורו כולל חכה כדי שלא יבזבז זמנו לבטלה. בשלושה מקרים פונה המלך אל נווה הקיץ שלו ובכל פעם נופל לו דבר מה לים: המסבחה (מחרוזת התפילה), הטבעת והאצדעה, והוא שב בכעס לעירו. היהודי דג את הדגים שבלעו את החפצים ומוצאם. בעזרת היועץ מגיע לחוף, רץ בבגדים רטובים אל הארמון ומציג עצמו כשליחו של מלך רם. הוא מוסר למלך נרתיק מעור לויתן ובו שלושת החפצים היקרים ומכתב. במכתב נאמר שהוא שליחו של שר הים והחפצים ניתנים למלך במתנה כאות תודה על ששלח את הבנאי שבנה עבורו בים ארמון זהה לזה של המלך. כן התבקש המלך לשלוח את הנגר שישלים את המלאכה. בפקודת המלך מושלך הנגר לים ומת.