ילד נולד להורים אחרי שנים רבות של עקרות. מרוב שמחה מת האב והאם והילד נותרים עניים. במדינה זו שולט מלך שמנהגו הוא לתת שמות ולקבל תמורת זאת מס מיוחד. יוצא אפוא שמי שאין לו כסף לשלם אינו מקבל שם וזה מה שקורה לאלמנה ולבנה. הילד גדל ללא שם, עד שאמו מצליחה לאגור עבורו שמן ותבואה לקניית השם. היא לוקחת את בנה מהיכן שנמצא על מנת לעבוד אצל דודיו המבזים אותו. הילד מביא למלך את המעשר ותמורתו המלך נותם לו שם בזוי, כיאה לבן עניים, מכפיק (קל דעת). הבן כל כך מתרגש משמו עד שהוא שוכח אותו ושוב הולך למלך ותמורת מס נוסף הוא שב ואומר לו את שמו. שוב הוא שוכח מרוב התרגשות אך הפעם אמו כועסת עליו ואומרת לו שהוא "מכפיק". הנער נזכר שזה שמו. מלא ביטחון עצמי על שמו החדש רוצה מכפיק להתנקם במלך. הוא מתחפש לבת ונכנס לארמון. בנות המלך אוהבות "בת" זו. אחת אחת הן מביאות אותו לחדרן ובלילה ישנות אתו. גם המלכה ישנה אתו לכששמעה כי טוב הדבר. המלך רוצה אותה גם כן ללילה. מכפיק נכנס לחדר המלך, והוא נחכה להזדמנות הראשונה כדי לדחוף צנון באוזן של המלך ולברוח. הוא מתחפש כרופא ומוציא את הצנון. לא לפני שגובה כסף רב. עתה הוא נוקם בדודיו. הוא ממלא מעי בדם ומביים תקרית שבה כביכול הוא הורג את אמו לעיני דודו. הוא זרק את המעי על אמו שהתבקשה לשכב. הוא מביא חתול המחיה כביכול את אמו, ולוקח כסף רב מדודו בעבור חתול פלא זה. כמובן שכאשר הדוד מנסה את החתול על אשתו הוא אינו מצליח להחיותה. דודיו של מכפיק רוצים להתנקם בו. אורבים לו בדרך ומכניסים אותו לשק ויש בדעתם לזרוק אותו לים. בדרך מתעקבים הם למראה תהלוכה ומשאירים את השק ביער. לקולותיו המשונים של השק בא רועה ומכפיק אומר לו שהוא מובל בכוח לחופה עם בת המלך. הרועה מוכן להתחלף איתו. הרועה מושלך לים ודודיו של מכפיק רואים אותו נוהג את העדר כלפנים.