נוכל יהודי המתחזה כצורף לוקח את כל תכשיטי הכפריים בסביבה, מוכרם ברווח ואחר כך נעלם לכפר אחר. אי אפשר לתפוס אותו כיוון שהוא חביבו של איזה שייך היושב בכפר שהוא "מהג'ר", עיר מקלט. פעם הלך לכפר וגוי אחד, בשמעו שהוא צורף, נתן לו מקום עבודה בביתו ותושבי הכפר נתנו לו את כל תכשיטי הזהב שהיו להם. בתואנה שהוא צריך חמור כדי להביא פחם הדרוש לעבודתו, לקח הנוכל את התכשיטים שאסף והסתלק. פעם אחת, בשבתו עם השייך, הגיע סייד בדואי מכובד. בעת הארוחה שואלו השייך אם מותר למוסלמי לסעוד לבו עם יהודי. הסייד, שונא היהודים, ענה כי אסור, היהודי מקולל הוא. השייך מוריד את מצנפתו של סאלם הנוכל ומתגלות פאותיו. הבדואי מפסיק את אכילתו. השייך גוער בו ואומר שליבו של יהודי זה טהור יותר מלבם של ישמעאלים. הבדואי נאלץ להמשיך לאכול.