חזרה לדף הראשי של פרויקט אסע"י
תמציות סיפורי העדה
|
רוסיה |
|
שם הסיפור |
תמצית |
מספר |
מספר אסע"י |
|
הצבי הקסום |
לפני שנים רבות היה צייד עשיר שיצא עם משרתו ליערות הטרופיים בהודו כדי לצוד את הצבי הקסום. באותו יער ילד עני חיפש אוכל. בדרכו עוזר לגורי חיות שונים (דובון לכוד במערה, פילון עם קוץ ברגל, גור נמרים ששקע בביצה). הילד גם חילץ את הצבי המופלא כשקרניו הסתבכו בסבך. הצבי ביקש להודות לו ולתת לו זהב, אך הילד סירב. אחד הציידים ששמע את השיחה, דרש מהצבי שיתן לו את הזהב. הצבי הביא לו כמויות אדירות, עד שהאיש נחנק בערימת הזהב שחמד. |
אהרונוב, אלכס | |
|
כיצד שחק המזל לשלומיאל |
עני שואל סוס ועוקר את זנבו. בעל הסוס מכה אותו והוא בורח ונופל על תינוק ובזה הורגו. בדרך לבית הדין הוא מרים אבן גדולה ומסתירה בבגדיו. הוא מראה לשופט את האבן והשופט חושב כי האבן היא זהב שיקבל אם הוא יזכה את האדם. האיש באמת יוצא זכאי . לאחר מכן התבררה תכליתה של האבן: אלולא השופט היה מזכה את האיש היה הלה מרוצץ את גולגלתו באבן הזו. |
אהרונסון, | |
|
הירח העד |
גוי ויהודי נפגשים ביער והגוי הורג את היהודי כדי לשדוד את כספו. לפני מותו קורא היהודי לירח בעד למעשה הרצח. חלפו השנים. יום אחד הגוי היה שיכור ויצא כדי לעשות את צרכיו. כאשר ראה את הירח הוא קרא: "מוישקה, הנה הירח שלך, מה יוכל לעשות לי?" שמעו זאת אנשים והביאו אותו למשפט. |
איינהורן, אברהם | |
|
תשעה באב |
גוי אחד נכנס לעירה ובקש לקנות מצרכים מבני עמו. אולם כל החנויות היו בידי יהודים כפי שרמזו זאת השלטים. פתאום נעצר הגוי, נכנס לחנות משום שהיה בטוח כי נכנס לחנותם של בני עמו. על השלט בחוץ היה כתוב: "תשעה באב". |
בן אברהם, משה | |
|
העשיר שהפך לקבצן |
עשיר נדיב מחזיק את כל הונו, כסף ואבנים טובות בחגורתו. ביום חם, כשרצה לישון, הסיר אותה ונרדם. עני נכנס לבית העשיר וגנב את החגורה. העשיר נאלץ לחזר על הפתחים. כעבור חמש שנים הגיע האיש לבית מפואר, שהיה של הגנב. זה מכבד אותו ביין ואוכל. כאשר הוא אוכל ושותה העני מתנפל על מארחו ודורש את כספו. איך הכירו? עד כה, כל אוכל שאכל מאחרים היה נתקע בגרונו. אבל הפעם כשאכל ושתה, הצליח לבלוע ללא כל עיכוב. העשיר מודה כי הוא אכן הגנב ומחזיר את הגנבה. |
בן יעקב, צבי | |
|
הסנדלר העני |
מתקן נעלים היה תמיד שמח וקיבל את אורחיו בסבר פנים יפות למרות שהתפרנס עם משפחתו הגדולה בקושי. היה נוהג ללמוד תורה ולעתים תכופות אפילו עד מאוחר בלילה. פעם נכנס המלך מחופש כאזרח אל הסנדלר והתפלא למצאו כל כך מאוחר בלילה עסוק בלימודים. הסנדלר קיבל אותו בסבר פנים יפות בהפרדו רצה המלך לתת למארחו מתנת כסף אך הסנדלר סירב. המלך התרשם מהתנהגותו של הסנדלר וצווה לרשום את ביקורו בספר הזכרונות. גם המלכה רצתה לבקר אצל הסנדלר וכאשר ראתה את המשפחה שלו הרעבה, התעצבה מאוד. ולא יכלה לישון. קרא המלך לפניה את ספר הזכרונות של הסנדלר נעשתה שמחה. שמע שהגיע הסנדלר לארמון וריפא את המלכה. |
בן יעקב, צבי | |
|
מעשה ניסים של הרבי מבלז |
יהודי ערער על פסק דין שהרשיע אותו בבית הדין העליון, אבל גם התובע ערער באותו משפט על קלות העונש. לפני יום הערעור הלך היהודי לרבי מבלז לעצה. הרבי הבטיח לו שהכל יסתדר אם ילך מיד בבואו לבירה. לקרימינילוג מפורסם. היהודי עשה לפי דברי הרבי למרות שהגיע לבית הקרימינילוג באמצע הלילה. בית המשפט זיכה את היהודי בגלל התישנות הפשע. |
בריברם, גרשון | |
|
האף הארוך |
איש בעל אף ארוך נהג לדחוף אפו לכל דבר. חבריו החליטו לרפאו. הביאו איש מעיירה שניה. האיש שכנע את בעל האף לחתום אתו על חוזה שלפיו בעל האף הסכים, תמורת סכום הגון, שאחרי מותו הבעלות על אפו תעבור לנותן הכסף. כדי שכל אחד ידע על החוזה, עמד נותן הכסף על כך שחותמת זהב תהיה קשורה בשרשרת, שתעבור דרך חור קטן באף. בעל האף לא הסכים לתנאי הזה ולכן ביקש לשחררו מן החזוה. הסכימו בתנאי שבעל האף יחתום שלהבא לא ידחוף אפו לכל דבר. |
ברנט, יעקב | |
|
אבן מהר הזיתים |
ר' יעקב סלנט לקח בעזבו את ארץ ישראל אבן קטנה מהר הזיתים ונדר נדר, אם יזכה לחזור לירושלים שיקח גם את האבן אתו ואם יקבר בנכר שיצווה על בנו לשים את האבן למראשותיו. בזקנתו חזר ר' יעקב סלנט ירושלימה והאבן הוחזרה להר הזיתים. |
גוטמן, ישראל | |
|
הפקיד של שלושה רובלים |
פקיד מתלונן לפני בעל האחוזה על שמשכורתו קטנה מזו של פקיד אחר. בעל האחוזה שולח אותו לברר מה מובילים בשיירה העוברת לפני החלון, אחר כך הולך לברר את מחיר הסחורה, כיוונה ולמי היא שייכת. הפקיד מברר כל שאלה בהליכה נפרדת. בעל האחוזה שולח את הפקיד השני המביא את כל המידע בהליכה אחת. |
גולוב, אבנר | |
|
בית-שימוש לבעלי חיים |
בעלי-חיים עשו בית-שימוש עם מוסיקה. ארנב שם סים ז'וקא, סנאי מזמין קלינה, דב רוצה בטהובן, זאב-משהו נייטראלי, הארנב שם את הימנון ברה"מ. הזאב לא יוצא. הארנב נכנס לבדוק ומוצא את הזאאב עומד. אמר: נו ארנב, חכה. |
גרינשפון, אלכסנדר | |
|
הויכוח |
דוכס בלשן מחליט לגרש את היהודי מדוכסותו בגרמניה. מוכן לבטל את הגזירה אם ימצא יהודי שמכיר מלה בכל לשון שהדוכס לא ידע אותה. ליהודים ניתנת אורכה של 3 ימים. הויכוח יתקיים בסירה והמפסיד יטבע. הוכרז על צום ותפילה. שואב מים, בור ועם הארץ, התנדב לויכוח, כי הוא זקן ובלי משפחה. בויכוח שאל שואב המים בגרמנית: מה זה "אינני יודע" וכשדוכס אמר "איך ווייס נישט", צעק: "אינך יודע" ודחפו למים. צעקות ההסבר של הדוכס ("תרגום") איחרו לבוא. |
דודאי, [סבא] | |
|
דפי זהב רקועים |
|
דולגוי, הירש | |
|
כל הוורשאים גנבים |
שני יהודים, תושבי עיירה קטנה, יצאו לוורשה לעשות עסקים. אחד מהם רכש במחיר אפסי סכו"ם, שלפי בדיקתו היה מכסף טהור. כאשר פתח את החבילה ראה שהכלים מנחושת. חברו לקח על עצמו לתקן את העוול. הלך לאותו שכן וטען שברצונו לקנות סכו"ם מכסף. כאשר המוכר נתן לו סכו"ם כסף לבדיקה בעטיפה לקח אותה "הקונה" לחיקו. המוכר דרש את החבילה בחזרה, אבל הקונה "ביטל" את העיסקה וזרק את החבילה, שהכילה את הסכו"ם הנחושת למוכר בפנים. היהודי הזה נשאר בוורשה, נעשה לסוחר בכסף ובזהב והתעשר. בזה הצדיק את האימרה שכל הוורשאים הם גנבים. |
דולגוי, הירש | |
|
הכומר שלא רצה לטבוע |
שני כמרים לנים ומתים בביתו של יהודי. היהודי משקר לגוי ונותן לו כומר אחד לזרוק לנהר. בשובו של הגוי מראה לו היהודי את השני וטוען כי הנה הכומר חזר. הגוי זורק אותו "שנית". בדרכו חזרה פוגש הגוי כומר שלישי חי, וזורק גם אותו לנהר. |
דזובס [אמו] | |
|
עגלת הענבים |
כדי לשמח את חבריו גונב פועל מעגלות אכרים ארגז ענבים, אך בארגז נמצא תינוק האיכר. הוא מחזיר את הארגז לעגלה. |
דזובס [אמו] | |
|
זר לא יבין זאת |
הצארית ערכה מסיבה שאליה הזמינה את האצולה הגובהה. כאשר התכנסו לעת ערב, התחיל הפסנתרן לנגן מנגינה יפה. תוך כדי נגינה נכנס האורח המכובד שלו, המתינה המלכה, והסביר לפסנתרן שזו מנגינת כל נדרי וזה עתה הוא בא מבית הכנסת. הצארית שאלה לפשר השיחה העמוקה בין השניים, ואלה השיבו כי אי אפשר להסביר לה זאת, כי "זר לא יבין זאת" |
הוברמן, אליהו | |
|
עם היודע להתאבל |
בט' באב ראה נפוליאון יהודים בוכים ואמר כי עם היודע להתאבל על חורבן מקדשו מלפני 2000 שנה לעולם לא יאבד. |
הורוביץ, נפתלי | |
|
דג הזהב |
פעם חיו זקן וזקנה עניים ליד הים. זרק הדייג חכתו למים ושלה דג זהב. הבטיח הדג לזקן שימלא משאלותיו בתנאי שלא יאכלו. חזר הזקן לביתו, וסיפר לאשתו על כך. כעסה שלא ביקש דבר, ודרשה שישוב לים, ויבקש סיר חדש. לאחר שמולאה בקשת הזקנה, דרשה שהדג יהפוך את ביתה הדל לארמון. שוב מולאה בקשתה. אלא, שהפעם דרשה שיהפוך אותה למלכה. ואכן כך היה. ואז דרשה להפוך למלכת הים. כשחזר הזקן לביתו לאחר שאמר לדג את דרישתה האחרונה של אשתו מצא את ביתו הישן ואשתו לבושה בסחבות. |
ז'דאן, פבלינה | |
|
השדים והבצל |
מרפושה, קמצנית מרשעת אינה נותנת נדבות. פעם כשעבדה בגינתה, נתנה בצל ירוק לקבצנית שקראה לה מותק. כאשר מתה, הגיעה הקמצנית לגיהנם. היא מיד הוכנסה לבריכת זפת רותחת. מלאכים טובים מבקשים בשבילה רחמים אצל הקדוש ברוך הוא. נותן להם את הבצל. על האישה לאחוז בו, אם המלאכים יצליחו להוציא אותה מן הזפת בו היא מתבשלת, כשהם מושכים בקצה השני של הבצל, אזי אפשר יהיה להביא אותה לגן עדן. המלאכים מנסים אולם השדים הקטנים, חטאיה של האישה, סוחבים את האישה למטה. היא בועטת בהם והבצל נשבר. |
זהבי, מרדכי | |
|
עני מתנקם ברב גואה |
בעל בית המרחץ היה מטפל טוב בעניים ועשירים כאחד. חלה. בקרו אותו רק העניים כי תמורת כספם יכלו העשירים להשיג שרות בכל מקום ולא באו לבקר אצל החולה. פתאום הופיע רב הקהילה. החולה הרגיש עצמו מכובד. אולם הרב אמר כי לא בא לבקר אצלו אלא בא במקרה. כאשר יצא הרב, הלך החולה אחריו. אמר הרב כי אין צורך ללוות אותו. משיב לו החולה: "אני אינני בא ללוות אותך אני רק הולך לבית השימוש. |
טגנסקי, נעמי | |
|
המלך והכפרי |
מלך יוצא לציד, פורצת סערה, מלוויו מתפזרים והמלך נשאר לבד. מגיע לכפר ומבקש מתושביו מקום לינה. כולם דוחים אותו פרט ליהודי עני המארחו ללילה, ובבוקר מסיע לעיר. המלך נותן לו את טבעתו ואומר לו לגשת לארמון המלך כשיגמור את עסקיו. היהודי מגיע לארמון, המלך מקבל את פניו, מזדהה ושואל לבקשת היהודי לגמול. היהודי מבקש מהמלך לאסור על שכנו היהודי לעסוק במסחר פשתים כמוהו. המלך מתפלא ומסכים. על כך נאמר: עבור שנאת חינם נמשכת הגלות ומתארכת. |
ידון, מאיר | |
|
עצת הילד בדבר יין-נסך של סוחר יהודי גנב |
סוחר יין שם את הכסף שרוכל הפקיד אצלו בנוכחות הפוקד מתחת לאחת מחביותיו. כאשר המפקיד דרש את החזרת כספו טען הסוחר כי השומר הנכרי גנב אותו. הרב, שלפניו הובא הדבר שבמקרה והגוי גנב את הכסף כל היין אשר ברשות הסוחר יהפך ליין נסך , כי הגוי צריך היה לבצע את הגניבה ולשם כך הזיז את חבית שתחתיה היה הפקדון נתון. כדי למנוע את הכרזת סחורתו ליין נסך נשבע הסוחר כי גם בנו הבחור הצעיר של הרב אמר בפני חבריו בבית המדרש שהוא בעצמו לקח את הכסף ואז החזירו לרוכל. |
יהודאי, יחיאל | |
|
סוסי מירוץ בוקעים מתוך אבטיחים |
איכר מוכר ביריד את חזיריו בהצלחה. ארמני, מוכר אבטיחים, מסביר לאיכר שמעולם לא ראה דבר שכזה, כי אלא ביצים שלכשלדגור עליהן 40 יום יצאו מהן סוסי מרוץ. האיכר קונה שני אבטיחים, דוגר עליהם למעלה מ-40 יום ומשלא זז שום דבר הוא לוקח אותם ליער וזורק אותם לתוך שיח. באותו רגע יוצאים מתןך השיח בבהלה שני ארנבונים. האיכר מצטער על שלא היתה לו סבלנות לשבת עוד קצת ולדגור כי אז היו הסוסונים הקטנים שראה, גדלים והיו לו סוסי מרוץ. |
יונא, מרדכי | |
|
הכסף בחליפה |
אדם מסתיר חסכונותיו בבגדו. קוברים את אחייו באותו בגד. בחיפוש בקבר מתגלה כי הגופה איננה. שומר בית הקברות נוהג לשדוד את הגופות ולהאכיל בהם חזירים גדולים המתנפלים על בני אדם. בסוף מוצאים את הכסף. |
יזון, הדה | |
|
בעל מקצוע |
איש מאבד ארנק כסף ברחוב. המוצא מחזיר לו את הארנק והוא מזמין את האיש הישר לביתו. שם גונב את סכו"מ הזהב והכסף. לפני בית הדין טוען הגנב כי להחזיר אבדה מצווה היא, אולם הגנבה היא מקצועו. |
יעקב, שמואל | |
|
התמונה |
יהודי בעל בית מרזח היתה לו תמונה גדולה שמצידה האחד היה הצאר ומן הצד השני לנין. הוא היה מסובב את התמונה בהתאם למצב המלחמה בין שני הצדדים וכך יצא בשלום מכל תנודה במשטר. |
כהן, מלכה | |
|
היהודי שהחליט לנדוד |
אדם המיואש מפני שאין לו בנים, לן בבית הקברות. פוגש אותו אדם בעל זקן לבן ונותן לו פרח שהרחתו תביא בן, בתנאי שימסור לו אותו אחרי הברית לחינוך ולגידול עד גיל שמונה שנים. כך עשה, ולאשתו סיפר כי הילד טבע. כעבור שמונה שנים חזר הילד והודיע כי שמע מפי היונים כי אביו ואמו ישתחוו לפניו. האב התרגז וזרק את הילד לנהר. דייג עני דג ערב שבת דג-ענק ובו ילד שאותו אימצו הדייגים חשוכי הילדים לבן. שתי יונים, מטרידות את המלך. הוא גוזר שאם לא יגרשו את היונים, יידון את העם למוות. הדייג העני עצוב. הילד מוכן לגרשן. הילד מתקבל ע"י המלך והיונים שומעות בקולו. מתברר שהיונים הן נשמות שני יהודים שנהרגו ע"י שני משרתי המלך. הן יושבות על ראשי המשרתים, והם מוצאים להורג, הילדים נקברים. הנער מבקש כגמול לחפש את הורי האמיתיים ולתת כסף רב להוריו המאמצים (הדייגים). מבקשים את האב של הילד לזהות בין 12 נערים. האב שזכר את עיניו הכחולות של הבן מכירו. האב מודה שנתקיים דבר הנבואה. |
כוכבי, חנה | |
|
הרופא והחרש |
רופא מרפא אדם חרש. הנרפא מסרב לשלם לרופא את דמי טרחתו, בטענה שהוא מרגיש עצמו עכשיו גרוע יותר מאשר קודם. כי כעת הוא שומע את צעקותיה של אשתו שמקודם לא היה סובל מהן. הרופא מוכן להחזיר לחרש את חרשותו, אבל האיש אינו מסכים לכך. הרופא קובע שאז עליו לשלם את חובו. |
כצמן, ר' ברוך | |
|
ממונו חביב עליו מגופו |
היורד מן הארץ סימן הוא כי ממונו חביב עליו יותר מגופו. |
לא ידוע | |
|
המעשה בטוב ביותר |
מלך ללא ילדים, צם ונותן צדקה לעניים. נולדים לו שלושה בנים. בזיקנתו, המלך מכין צוואה, ומתלבט למי לתת את תכשיטיו. מבקש מכל אחד מבניו לעשות מעשה טוב, ועל פי זה ישפוט מי ירש אותו, ויקבל את התכשיט הגדול באוסף. הבכור מציל ילדה מבית בוער. הבן השני מקבל זהב מידי אדם גוסס, ולמרות שזה נפטר, הבן מוסר את הזהב לאשת המת. הבן הצעיר חושב כי אינו ראוי לפרס, כי מעשהו צנוע יותר משל אחיו. הוא מצא אדם שנרדם על פי תהום. והוא מבקש להעיר אותו למרות שזהו שונאו הגדול. לאחר הפצרות, מצליח להעירו, ובכך מציל אותו ממוות. בשל סלחנותו וטוב ליבו, הוא זה היורש את המלך. |
לוקר, רחל [סבתא | |
|
איזה מין כלב אתה |
כלב בית לובש ביער עור של זאב וכולם מפחדים ממנו בחושבם שהוא זאב. השועל מזהה אותו ככלב. |
ליוביץ, אסתר | |
|
היהודי והשודד( כשמשון וגלית) |
יהודי גדול וגיבור כשמשון משמש שליח ביער להעברת כספים. פוגש בשודד גוי הדורש את הממון שהוא נושא. היהודי מבקש כי הגוי יירה במעילו כדי שיאמינו לו שנשדד. הגוי עושה כדבריו ומשהוא מתבקש לירות בו שנית הוא מודה כי רובהו אינו טעון. אז מתנפל עליו היהודי שובר את רובהו ומתגבר עליו. |
ליוביץ, אסתר | |
|
המטמון |
בן עצלן מוצא במקרה מטמון בכד שכלבים רבים עליו. |
ליוביץ, אסתר | |
|
משחקי קלפים ומעשי שטן |
שני אברכים שנתפשו לקלפים, נכנסו לפני ערב יום הכיפורים למרתף כדי לשחק בסתר, כי הבריות לא התסכלו בעין טובה על נטייתם. הם לקחו איתם בדל נר קטן וחשבו שאורו יצביע להם על התחלת יום כיפור, אבל יד השטן היה בדבר. הנר בער עד מוצאי יום הכיפורים וכל הזמן האברכים שיחקו. |
ליוביץ, אסתר | |
|
בעל העגלה והגמון בויכוח סימנים |
הגמון מזמין יהודי לוויכוח בשפת סימנים. מולו מתייצב בעל עגלה. הסימנים: א. הגוי - מראה 3 אצבעות, היהודי - אצבע אחת. ב. הגוי - כף יד, היהודי אגרוף. ג. הגוי מפזר שעורים, היהודי - אוסף אותם. ד. הגוי- בקבוק יין, היהודי חריץ גבינה לבנה. ההגמון מודה שנוצח ומסביר: א. השילוש הקדוש - אלוהים אחד. ב. העם מפורר ומפוזר -עם אחד ומאוחד מול השונאים. ג. ה' הפיץ אותכם בין הגויים - אלוהים יאסוף אותנו. ד. חטאים אדומים כדם - החטאים ילבינו כשלג. הסברו של בעל העגלה: א. מאיים לנקר את עיניו - מאיים עליו באצבע. ב. יד לתת סטירה - מראה לו אגרוף. ג. נבהל ומפזר שעורה - אסף אותה למען סוסו. ד. רוצה להתפייס על בקבוק יין - והוא מוסיף גם גבינה לסעודת הפיוס. |
ליוביץ, אסתר | |
|
עלילת דם |
בכפר נידח, העליל הכומר המקומי נגד אב המשפחה היהודית היחידה במקום ששחט גוי שנעלם ימים ספורים לפני חג הפסח. בחקירת המשטרה, הכריז הילד הקטן של יהודי שראה שאביו התעסק יחד עם שוחט בשחיטה. כשהילד הוסיף שלנשחט היה זקן, זרקו את כל המשפחה לכלא. בבית המשפט התברר שהאב והשוחט שחטו עז. אבל למרות זאת נשארה המשפחה בכלא עד שמצאו את גופת הגוי שמת, כששקע בבוץ. |
ליוביץ, אסתר | |
|
העורב ובניו |
עורב המוציא, בזה אחר זה את 3 גוזליו מיער בוער למקום מבטחים, שואל כל אחד מהם בדרך, הם גם הם היו נושאים אותו כך שיזדקן. שני הגוזלים הבכורים משיבים בחיוב ואביהם משליך אותם כשקרנים לנהר. הגוזל הצעיר עונה בשלילה, כי כשאביו יהיה זקן לו עצמו יהיו ילדים והוא יציל אותם ולא את אביו. |
ליוביץ, אסתר | |
|
מלחמת ששת הימים ויהודי רוסיה |
ערב עלייתה של המספרת לישראל, פרצה מלחמת ששת הימים. יהודי רוסיה לא ידעו מה כוחו של צה"ל והיו מודאגים מדיווחי הרדיו הרוסי על הצלחות הערבים. באחד הלילות הודיע לה גיסה כי צה"ל כבר בירושלים העתיקה. היהודים ברוסיה הרימו ראשום והרימו יד לעינם השמאלית - סימן כבוד למשה דיין. הרוסים התרשמו מגבורת הישראלים (אלה לא יהודים אלא ישראלים). |
לסטר, מרים | |
|
קלבוק, הלחם העגול |
סבתא אפתה כיכר עגול מתוק, קלקבוק. הניחה אותה על החלון להתקרר. הכיכר התגלל וברח מהחתול, הזאב והדבר שרצו לאכלו. פגש בשועל, שעשה עצמו חרש ולבקשתו התיישב על אפו ושר לו את הפזמון. השועל בלע אותו. |
מאירוביץ, דורית | |
|
שלח לחמך על פני המים |
ברוסיה הלבנה היה יהודי עשיר שמכר יין שרף ושלם ביושר מיסים לשלטונות. היו לו עוזרים גויים שגנבו ממנו יין שרף והלשינו עליו שהוא זה שמבריח את המשקאות. כשעמד היהודי למשפט פנה לרב לעצה. הרב יעץ לו לעזור לזקן חולה ללא תמורה. במשפט , נזכר אחד השופטים שכשהיה הוא עצמו סטודנט ונקלע למצוקה קשה עזר לו היהודי ללא כל תמורה. היהודי זוכה. |
מונדי, יוסף [חבר] | |
|
שכרם של צבעי המלך |
מלך ציווה על שני צבעים לצבוע את ארמונו. צבע אחד החל מייד במלאכה ואילו השני התבטל ולא עשה כלום. זמן קצר לפני תום הזמן שהקציב להם המלך, צבע הצבע השני קיר אחד והציב מולו מראה. כשבא המלך לבדוק עבודתם ולתת להם שכרם נתן לראשון "בוכטה" של כסף ואילו לשני שם "בוכטה" של כסף מול המראה וציווה עליו ללכת למראה ולקבל מה שנשקף בה |
נודלר, דוד | |
|
העליון ישלם לך |
כאשר הבעל איננו, מתפרנסת האישה מזנות. פעם מוצא הבעל אצל אישתו שניים: האחד שכבר גמר, אותו הסתירה בארון. השני שרק התחיל, אותו הסתירה מתחת למיטה. הזוג התקוטט והבעל צועק: "העליון ישלם לך". זה שבארון קורא: "כבר שילמתי", וזה שמתחת למיטה טרם שילם. |
סופר, צבי | |
|
מה פרוש "אינני יודע" |
יהודי פשוט מנצח כומר בויכוח דתי. (הכומר יודע עברית). שאל אותו היהודי בעברית : מה פרוש "איני יודע" והבישוף ענה נכון אבל בגרמנית. חשבו האנשים כי הבישוף אינו יודע להשיב על שאלת היהודי הפשוט והרגו אותו. לאחר מכן שאלו את היהודי כיצד העלה במוחו את הרעיון הזה. הצביע על העברי-טייטש שם כתוב "איני יודע -איך וייס נישט" וחשב שאם בעברית טייטש כתוב כך בודאי גם הבישוף אינו יודע. |
סופר, צבי | |
|
העניים מוכנים לקבל מעות פסח |
רבי נפתלי מרופשיץ חזר הביתה אחרי דרשה. היה עיף ויגע. לשאלתה של אישתו השיב כי הרבה טרח ויגע כדי לעורר את רחמי העשירים לתרום לעניים לצרכי פסח. "כיצד השפיעה דרשתך?" "דרשתי השפיעה חצי השפעה: העניים מוכנים לקבל אך אין העשירים מוכנים לתת". |
סופר, צבי | |
|
השד במנסרה |
טוחן אחד מגלה בטחנתו שענף ניתק למחצה מן העץ וחובט את המים. כל זה עושה צליל משונה וכבר באו לגרש שדים מן הטחנה. |
ענת, (ליפוביצקי) אליהו | |
|
הקוף המדבר |
איש נותן עצה רעה לחברו והראשון מתעשר. השני סוחט מן הראשון כסף בטענה שהוא צריך לקנות קוף המדבר כאדם. בכסף הוא משיא את בתו. הקוף המדבר 'יודע' סודות על התנהגותו הלא מוסרית של הגבור ומגלה אותם. הגבור נותן לו כסף כדי להשתיקו והיהודי משיא את בתו השניה והשלישית. |
פוגל, ל. | |
|
קרן אור |
בעיר רחוקה מאוד גרו אם ובתה, שהיו עניות מאוד. כל יום היתה האם אופה לחמים בתנורה הדל, והבת מכרה אותם ברחובות העיר. פעם, כשעברה הנערה ליד הארמון, יצא הנסיך מארמונו וכד זהב בידו. מהתרגשות, נגעה הנערה בכד, והוא נפל והתרסק. התרגז הנסיך, וגירש את הנערה. כשנכנסה הנערה לביתה, החלה קרן אור בוקעת מחלון ביתה. התופעה הפחידה את תושבי העיר והם הרחיקו את האם ובתה מעירם, עד שעברו לכפר מרוחק. יום אחד החליט אביו של הנסיך שהגיע זמנו לשאת אשה, והנסיך החל לחפש אישה, שתהה טובת לב. לשם כך נדד הנסיך ברחבי הממלכה, ולא מצא את מבוקשו. עד שהבחין בנערה עניה מוכרת לחם הניגשת לקבצן ומושיטה לו לחם בחיוך. הוא החליט שזו תהה בחירתו. כשעקב אחריה, והגיע עד ביתה, הבחין, שמחלון ביתה בוקע זוהר המאיר את הרחוב כולו. הוא לקחה לארמונו , וכשניכנסה לארמון התמלא המקום באור יקרות זוהר. הנסיך נשאה לאישה , והם ואימה היו מאושרים עד מאוד. |
פונומריוב, יליזבטה | |
|
העגלון שהעמיד פני רב |
באחד הכפרים שברוסיה היה רב צנוע ועניו שהיה גם חכם וכולם היו באים אליו לפתור את בעיותיהם. ואכן היה פותר אותם בשום שכל. לרב היה עגלון שהיה מסיעו למחוז חפצו. יחסי קרבה שררו בין הרב ואנשיו ואף עם עגלונו עד שכולם קראוהו בשמו הפרטי. יום אחד נתבקש הרב לנסוע למרחק של מספר ימי נסיעה כדי לפתור סכסוך בין בני זוג. היה קר מאד והנסיעה בעגלה ארכה מספר ימים. כשהקור חדר לעצמותיו בקש הרב מעגלונו להתחמם ולהתחלף בתפקידם. לאחר זמן הציע העגלון שיתחלפו גם בבגדיהם. וכך נהג הרב בעגלה כשהוא לבוש בבגדי העגלון והעגלון לבוש בבגדי הרב. כשקרבו לעיר בקש הרב לשוב ולהחליף את בגדיהם אלא שהעגלון התעלם מבקשת הרב והשים עצמו כרב ואת הרב כעגלון. כשנכנסו לרב המקומי נתן להם הלה לחכות שעה ארוכה וכל אחד שקע במחשבותיו הוא. העגלון-בסוסו ועגלתו,והרב- בתורה . קרא משרת הדיין לעגלון כדי להיכנס, ונכנס בטבעיות העגלון לבוש בבגדי הרב.מיד הבין הדיין כי זהו העגלון. כשנכנס הרב לדיין חייך הדיין ואמר לרב כי שמינית שבשמינית של גאווה רצויה לרב. |
פינטו, [רוסיה] | |
|
קמצן רוצה לקחת את עושרו לעולם הבא |
קמצן זקן שומר את רכושו בצורת צנורות זהב במטתו כדי לקחת אותו לעולם הבא, הוא בולע את הצינורות ומקל על בליעתם באכילת תרנגולת שמנות עם מרק. אחרי בליעת הצנורות הוא מת. משרתו העני הבחין במעשיו, נגש אחרי קבורת הזקן לבית הקברות ומוציא לעצמו את צנורות הזהב מבטן המת. |
פינטו, [רוסיה] | |
|
אל תהיה צדיק הרבה או "כל המוסיף גורע |
היה יהודי שהגזים במלוי המצוות. במוצאי שבת חכה להבדלה עד אשר השמים היו זרועים כוכבים, בערב יום הכפורים היה אוכל בשלוש אחרי הצהרים וכו. הגיע חג הפסח, הלך לנפח והזמין אצלו דוד מיוחד עבור המים לפסח. היה בו פתח קטן לשפיכת המים פנימה. אותו פתח היה צריך להלחים לאחר שהמים היו בפנים. מלבד זאת היה צריך להתקין ברז בכדי שאפשר יהיה להוציא את המים בימות הפסח. הדוד נעשה, מלאה בו מים אך בימות הפסח אי אפשר היה להוציא טיפת מים. הברז היה סתום. כאשר פתחו את הברז ראו כי היה בתוך הדוד ככר לחם אשר נשכח שם ע"י הנפח. |
פיניתי, אהרון משה | |
|
שוטר כמחנך מוצלח |
בבית הספר התפשטה מכת גניבות. כשנגנב שעונו של נער שקיבלו לבר-מצווה הודיעו על כך למשטרה. השוטר הבטיח לכל התלמידים הנאספים כי אם הילד יחזיר את הגניבה הוא לא יהיה עוד גנב וישוב לחברה הטובה אך אם ימשיך לגנוב יישאר גנב לכל חייו. השעון הוחזר כעבור יומיים. |
פרבר, שלמה | |
|
איפה החמאה? איפה החיים? |
מרצה מטעם המפלגה הקומוניסטית מרצה לפועלי בית-חרושת על הישגי הממשל ועל הייצור הרב של חיטה וחמאה. חיים שואל את המרצה מדוע אין חמאה בחנות. המרצה מבטיח לו תשובה למחרת. בערב נלקח חיים לחקירה ונשלח לסיביר. למחרת חוזר המרצה על הרצאתו. מוישה שואל, לא איפה החמאה, אלא איפה חיים? |
פרל, לייזר | |
|
לב האם ההומה תמיד |
אשה מבקשת את בעלה שיהרוג את אמו ומאיימת עליו בגירושין אם יסרב. הוא רץ עם לב האם אל אשתו כדי להגיע אליה במועד (שלושה ימים). בדרך נכשל ונפל. שמע את הלב המצטער: אוי, בני, שמא קרה לך משהו? |
ציון, נחמה [נחמת] | |
|
בנים שלא מכבדים את אביהם |
אב מחלק את כספו בין בניו בתקווה שידאגו לו בעת זקנתו. אולם הם מגרשים אותו. אחיו הצעיר של הזקן מת והוא יורש את כספו. כעת באים כל הבנים ומבקשים לדאוג לו אך הוא מגרש אותם. |
צרגנסקי, בנימין | |
|
אחרי העוני הולכת עניות |
אח עשיר נותן לאחיו העני כסף לקנות לו סוסים ומרכבה כדי שיהיה עגלון ותהיה לו פרנסה. העני עולה לעליית הגג להוריד מושב למרכבה ומוצא שם לץ מרקד: העוני שעד עתה הלך אחריו ברגל יוכל לנסוע עתה במרכבה. |
קברניט ליקבורניק, שמעון | |
|
הדין תורה |
מתווך עני דורש מן הרבי שיבטיח לו שיתעשר. הרבי מוכן להבטיח זאת אם המתווך מוכן לעשות בדיוק מה שיאמר לו. בעצת הרבי, היהודי מרוויח כמה פרוטות קונה בעצמו מצרכים ובעצמו מכין סעודת מלכים. עליו לאכול הכל לבד ולא לתת אף פירור לאיש מבני משפחתו. לאיש מבני משפחתו. למרות שהאוכל נתקבע בגרונו למראה פניהם הרעבים של בני משפחתו הוא עומד במשימה, עד שבתו הקטנה ניגשת ומבקשת פירור. אז נשבר, מזמין את כל בני המשפחה לאכול ומודיע שאם זה מחיר ההתעשרות אין הוא רוצה לעולם להיות עשיר. |
קברניט ליקבורניק, שמעון | |
|
המגיד ודרשתו על הסוס |
בחודש אלול דורש מגיד דרשה כדי לעודד את האנשים לקום בלילה לסליחות: סוס טוב הוא סוס שמיד כשחש את בעליו עולה לעגלה הוא יוצא לדרך. סוס לא כל כך טוב, אך בכל זאת סוס הוא זה שצריך להצליף בו כדי שיצא. ומי שמצליפים בו ובכל זאת אינו יוצא - אלא רק כשאשתו או השמש מעירים אותו הוא סוס לא כל כך טוב. ומי שלמרות שמעירים אותו אינו קם - זה אנו סוס בכלל. |
קברניט ליקבורניק, שמעון | |
|
נרות שבת |
בעיירה הקפידו מאוד על הדלקת נרות השבת. ביום שישי ראו כי אשתו של בריש העגלון לא הדליקה הנרות. נכנסו ומצאו את הבית מוכן לשבת אך הנרות אינם דלוקים. בריש טרם חזר מן הדרך ואשתו משהה את הדלקת הנרות עד שיחזור, כדי שלא יחלל שבת. |
קברניט ליקבורניק, שמעון | |
|
הרבנית וגן-העדן |
רבנית שירדה לחייו של בעלה שמעה אותו אומר לחברו כי הוא בטוח שיזכה לגן-עדן, כי גיהנום אשתו עושה לו כבר בעולם הזה. מאותו יום שינתה יחסה אל בעלה, נהגה בו ובמבקריו בכבוד. כשנשאלה לפשר השינוי הודיעה לבעלה כי לא תזכה אותו בגן- עדן בעולם הבא. |
קברניט ליקבורניק, שמעון | |
|
השמש שלא ידע קרוא וכתוב |
קהילה יהודית ברוסיה רוצה להיפטר מן השמש שלה, אוספת כסף בין חבריה ושולחת את השמש לארה"ב. שם דוחים מועמדתו להיות שמש בית-הכנסת כי אינו יודע קרוא וכתוב. מצטרף לחבר במכירת גרוטאות, מתחיל לתווך בעסקי דירות ומתעשר . הוא פוגש חבר מעירו ברוסיה ומסביר את פשר התעשרותו בכך שאילו ידע קרוא וכתוב היה עדיין שמש בית-הכנסת. |
קברניט ליקבורניק, שמעון | |
|
החזיר והתרנגולת |
תרנגולת עושה הרבה רעש כשהיא מטילה ביצה, כי היא נותנת אותה בעודה בחיים. לעומתה החזיר, נותן זיפים, עור ובשר, נותן אותם אחרי מותו בשקט. |
קברניט ליקבורניק, שמעון | |
|
הצאר ניקולאי והתלמידים היהודיים |
תלמידים רבים מתאספים לצדי הדרך בה הצאר צריך לעבור. הם רבים ביניהם. לשאלתו למה המריבות הם עונים כי הם מתוכחים על אופן כתיבת שמו. הוא חותם את שמו. מעל לחתימתו מוסיפים הילדים סכום כסף גדול. הולכים עם הפתק לבנק ומקבלים את הכסף. בסוף השנה התברר העניין. הם מחזירים את הכסף באומרם שרצו ללמד את הצאר לקח שלא צריך לחתום על נייר ריק לכל מי שדורש זאת. |
קורט, זבולון | |
|
הכרוב |
בגינה צמח כרוב קטן שבו גרו ילדים כי לא היה להם בית לגור ואוכל. לאט לאט גדל הכרוב והפך לכרוב גדול מידי. ניסו הילדים לעקרו והכרוב התנגד בתחילה, לבסוף נתן להם לעקרו ולהכין ממנו מרק חם. הצטערו הילדים על הכרוב הקטן שנעלם להם כי הם אכלו אותו והוא גרם להם להיות מאושרים. |
קסלר, רות | |
|
בת חורגת טובה |
אישה מכריחה את בעלה להביא את בתו (בת חורגת) ליער באמצע החורף. הנערה מחלקת ל"דוד כפור" מחמאות. הוא מוביל אותה ונותן לה פנינים. בתה של האם החורגת אף היא יוצאת ליער אך אינה חולקת כבוד ל"דוד הכפור". והיא קפאה. |
קראוזה, יורקה | |
|
לקח טוב |
בעיירה קטנה ברוסיה היה בעל עגלה בשם יענקל שהיה מסיע נוסעים לרכבת בימות השבוע. כשהגיע ערב שבת היה לוקח שק ואוסף תרומות של חלות לעניים. באותה עיירה היה עשיר קמצן שסירב לתרום. כשיענקל התפלא בפניו על כך, סטר לו הגביר. אמר לו יענקל, זו המתנה בשבילי, ומה בשביל העניים? התבייש הגביר ומאז החל תורם ביד רחבה. |
רבין, ציפורה | |
|
מתי יבוא המשיח |
חותנו של המספר, מרוסיה, שמע את הסיפור מפי ישראל שפלנסקי. שפלנסקי נהג לפתוח חנותו גם במוצאי שבת, והיה אחד "להכעיסניק" שנהנה לבוא ולהציק לו במוצאי שבת. בא פעם וגם הרב היה אצלו.שאל את הרב מתי יבוא המשיח. במקום תשובה סיפר לו הרב, על יהודי שנסע בחורף הרוסי בערבה השטוחה ואתו נער יהודי וגוי. כל הלילה תעו בדרך. בבוקר הצמיד הגוי את אוזנו לאדמה וקרא לנער לעשות כמוהו. שמעו נביחת כלב - סימן שיש ישוב קרוב. כאן עצר הרב ולא המשיך. וה"להכעיסניק" לא שאל יותר כי הבין כוונת הרב: אם כלב כמוך נובח ושואל מתי יבוא המשיח, סימן שיבוא בקרוב אותו רב לא היה כמו הרב פרץ של ימינו שפתח פיו יותר מדי ועורר עליו את חמתם של מוקי צור והקיבוצניקים. |
רבין, ציפורה | |
|
מעשה בלץ שחתך קצות נעליים |
בבוקר חשוך עת היה הסנדלר עסוק בעבודתו, משתרבבת לשון ארוכה דרך חלון הסנדלריה. הסנדלר חותך חתיכה מהלשון. הדבר חוזר כמה פעמים. כל פעם שהסנדלר חותך את קצה הלשון גדל הקצה מחדש. עם אור הבוקר ראה הסנדלר כי חתך את קצה הנעליים שלו. האשם היה הלץ ששיחק עם הסנדלר. |
רובין, ד''ר ש. | |
|
האדון והמשרת |
משרת ואדון לנים יחד במלון. המשרת מתלונן כשלוש פעמים על עייפותו. אשר אלימלא היא היה בודאי מביא לעצמו כוס מים. האדון מבקש כוס מים לעצמו והמשרת קופץ ומביא האדון אומר לו לשתצות את המים בעצמו. כי מה שאדם עשוי לפעול למען הזולת הוא עשוי לעשות כפליים בשביל עצמו. |
שוורץ, אטה | |
|
השד שיצא מן המראה |
בחורה עסקה בניחוש, בליל הסילבסטר, מול המראה. שד יצא מן המראה, מרוב פחד לא הספיקה להפוך את המראה, והשד הצליף בפניה בזנבו. מאז יש לה פס אדום בפנים. היא קצת השתגעה ומעולם לא נישאה. |
שיין, ויקטוריה |