מלך יוצא לציד, פורצת סערה, מלוויו מתפזרים והמלך נשאר לבד. מגיע לכפר ומבקש מתושביו מקום לינה. כולם דוחים אותו פרט ליהודי עני המארחו ללילה, ובבוקר מסיע לעיר. המלך נותן לו את טבעתו ואומר לו לגשת לארמון המלך כשיגמור את עסקיו. היהודי מגיע לארמון, המלך מקבל את פניו, מזדהה ושואל לבקשת היהודי לגמול. היהודי מבקש מהמלך לאסור על שכנו היהודי לעסוק במסחר פשתים כמוהו. המלך מתפלא ומסכים. על כך נאמר: עבור שנאת חינם נמשכת הגלות ומתארכת.