בחורשה קטנה, ליד הבית, בית קטן, עץ וגינה קטנה, שתלנו כרוב, כרוב קטן, נעים, נחמד שחיכינו לו מיום ליום שיגדל. היו מסביב ילדים קטנים שהיו גרים בתוך הכרוב. למה? בית לא היה, אוכל לא היה, הכרוב נתן להם עלים לאכול ולשתות מי טל והם שיחקו בתוך הכרוב.

לאט לאט, הכרוב גדל והילדים גדלו מסביב והיו מאושרים לשחק בחוץ ולהיכנס בלילה לישון בין עלי הכרוב. ואז הכרוב גדל יותר מדי ואז החליטו הילדים לעשות שורה גדולה, אחד אחרי השני, לנסות למשוך אותו מהאדמה, שאולי הוא ייתן להם בית יותר גדול, אבל הכרוב התעקש, לא היה מוכן לצאת, לצאת מהאדמה, והם משכו ומשכו ומשכו, ואז הוא החליט: אין זמן כבר צריך לצאת ולתת להם בית, לגמדים הקטנים מסביב, לילדים הקטנים, שיהיה להם מקום יותר לשחק והוא גדל כל כך הרבה שהוא הכניס בכיסו את כל הילדים של השכונה ולילדים היה מה להמשיך לשחק איתם שם, עם הילדים שנמצאים בתוך הכרוב, ואז הוא נתן להם לקטוף אותו ולעשות ממנו מרק, ואז הם נזכרו כל הילדים שפעם היה כרוב קטן וחבל שהוא נעלם להם כי הם אכלו אותו ושתו את המרק והיו מאוד מאושרים.

בגינה צמח כרוב קטן שבו גרו ילדים כי לא היה להם בית לגור ואוכל. לאט לאט גדל הכרוב והפך לכרוב גדול מידי. ניסו הילדים לעקרו והכרוב התנגד בתחילה, לבסוף נתן להם לעקרו ולהכין ממנו מרק חם. הצטערו הילדים על הכרוב הקטן שנעלם להם כי הם אכלו אותו והוא גרם להם להיות מאושרים.