היה היו זוג זקנים ולהם שתי בנות, אחה מהן בת חורגת. הזקנה אהבה את בתה ושנאה את הבה החורגת. הזקן לעומת זאת אהב את שתיהן.

ותאמר הזקנה לבעלה: "קח זקן את בתך ותביאנה היערה ובל תחזור איתה."

לא רצה הזקן, אבל פחד מאשתו המרשעת. רתם את הטרויקה (שלושה סוסים) למגלשה, כיסה את בתו בפופונקה (אדרת סוסים) והורידה מיד כשאשתו שמה עיניה בו. הריץ את הטרויקה והסוסים התרחקו בדהרה מהמקום. בכתה הבת ואביה בכה איתה. אבל, אין עצה ואין מושיע הבת הושארה ביער בודדה כמצוות אמה החורגת.

... שלג, קור וכפור. והנה גם דוד כפור מגיע. רואה את הבת העצובה, פתח בקולו השרקני: "אניח ידי עליך ותרדמי לנצח."

ענתה הבת: "דוד נעים וקריר יפה אתה ונשימתך זכה. אוהבך לנצח. הלא מתכון אחה לרצחני?"

חיש מהר ברח דוד כפור מוקסם מדבריה הנעימים ומפניה הענוגים.

הרוח מנשבת בין עצי היער ופתיתי שלג מכסים את הבת הרועדת (המסכנה). המסכנה - פתאום דוד כפור חוזר ובידו מתנות לרוב. שמלה ארוכה וחמה, כובע רב פרוויים בתוספת של זוג מגפים ועל צווארה ענד מחרוזת פנינים יקרת ערך.

אמרה הבת: "נאה אחה דוד כפור ומושיע. לעולם לא אשכחך כי טוב אתה ונאה.

בבית, הזקן בוכה על אובדן בתו.

הזקנה רוטנת כלפיו: "הבא את בתך הקפואה בוודאי, לקבור אותה."

הזקן נסע... ובינתיים הכלב נובח וזו לשונו: "בתך מכוערת. הבת החורגת תבוא באדרת. ההוו, ההוו, ההוו והב הב."

אומרת הזקנה: "הא לך נתח בשר ואל תהיה דבר-אחר, אבל הכלב בשלו: " בתך מכוערת. הבת החורגת תבוא באדרת. ההוו, ההוו, ההוו והב הב."

הזקנה ברוב זעמה גירשה אה הכלב מהבית.

ובחצר הצליל ומצילתיים, מגיעה הבת החורגת לבושה הדר וענודה לצווארה פנינים.

פקדה הזקנה לבעלה: "קח את בתי חיש היערה והשאירה שם לנפשה. היא כבר תחזור לבדה לבושה פאר וענודה עם הרבה מרגליות."

לקח הזקן את הסוס. כיסה את הבת באדרת.

ונסע אתה נסוע לתפארת. השאירה ביער לבדה ורועדת.

בא גם אליה הדוד כפור, רוצה לשמוע מחמאות כלבבו.

אבל הבת רועדת ולגמרי לא מדברת.

הקיף הכפור אותה וגם הרוח נשבה, והבת קפאה.

חכתה הזקנה לבואה של הבת,

לבושה תפארת עם מרגלית נהדרת.

נסע הזקן לראות את שלום הבת ולצערו הרב הבת קפואה ובלי נשמה, וסוף המעשייה.

אישה מכריחה את בעלה להביא את בתו (בת חורגת) ליער באמצע החורף. הנערה מחלקת ל"דוד כפור" מחמאות. הוא מוביל אותה ונותן לה פנינים. בתה של האם החורגת אף היא יוצאת ליער אך אינה חולקת כבוד ל"דוד הכפור". והיא קפאה.