שני האחים או בתר עניא, אזלא עניותא (אחרי העוני הולכת עניות)

היו אחים שניים, אחד עשיר והשני עני מרוד. במרוצת השנים גדלו שניהם, העשיר בעושרו והעני בעוניו. העשיר לא התעלם מאחיו העני ותמך בו תמיכת אח. עברו שנים והאח העשיר עשה לעצמו חשבון הנפש והגיע למסקנה, שבזה שהוא תומך כל השנים באחיו, לא עזר לו, אלא העמיק את עוניו. לו ניתן לו סכום כסף גדול בבת אחת, יכול היה לסדר לעצמו איזו שהיא פרנסה. מוטב מאוחר מאשר מעולם לא, אמר העשיר בלבו, אמר ועשה. קרא לאחיו והסביר לו, שכדאי לו לסדר לעצמו פרנסה קבועה ולא שיהיה תמיד סמוך על שולחן אחיו. "היות ואין אתה בעל מקצוע, אתן לך כסף. צא ליריד קנה זוג סוסים טובים ועגלה ותתפרנס מעגלונות."

האח יצא ליריד, ובעזרת מתווך קנה שני סוסים ועגלה. חזר וקרא לאחיו, הגר בקומה השנייה של בית מרווח, להראות לו את הסוסים שקנה.

האח הסתכל דרך החלון, ראה שאין בעגלה מושב. נזכר שלפני שנים היתה לו מרכבת טיול והמושב של הכרכרה נמצא בעליית הגג. "עלה לעליית הגג, שם תמצא מושב טוב ורך. קח אותו ויהיה לך על מה לשבת, ושיהיה לך בשעה טובה ובמזל טוב." אמר העשיר.

האח עלה לעליית הגג, נדהם מאד, שרואה איזה ברנש בדמות לץ מרקר, מוחה כפיים, ושמח מאד.

"מי אתה ולשמחה מה זו עושה?" שאל את הלץ.

"אני מזלך!" ענה לו, "ולמה שלא אשמח? עד עכשיו הלכתי אתך ברגל, מעכשיו והלאה אסע אתך..."

אח עשיר נותן לאחיו העני כסף לקנות לו סוסים ומרכבה כדי שיהיה עגלון ותהיה לו פרנסה. העני עולה לעליית הגג להוריד מושב למרכבה ומוצא שם לץ מרקד: העוני שעד עתה הלך אחריו ברגל יוכל לנסוע עתה במרכבה.