תמציות סיפורי הרושם

כהן, מלכה

שם הסיפור	תמצית	מספר	מספר אסע"י
את מי עליו למנות? (ר' ישראל מרוז'ין)	ר' ישראל מרוז'ין ממנה אחד מחסידיו להיות שוחט בעיירה. המועמד מביע חששו כי אינו ראוי לתפקיד כי אולי בטעות יאכיל את הקהילה בטרפות. תשובת הרב: ואת מי למנות, את מי שאינו חושש?	גולדנברג, אשר	10973
לא כלב זה כי אם עז	פריץ גוי מתעלל ביהודי, שהלך עם עז, ביער. מכה אותו מכות נמרצות ומצווה עליו לומר שזהו כלב ולא עז. יהודי העיירה מחליטים לנקום בפריץ. שני גברתנים יהודים מתחפשים לסוחרי עצים. מוציאים את הגוי וכלבו ליער, קושרים את הכלב ומכים את הפריץ. כמו כן, מצווים עליו לומר כי זהו לא כלב, אלא עז.	ממוט, פסח	12222
בנעלי זהב ההצלה (עבדול חמיד)	השר הטורקי של השולטן עבדול חמיד התנכל ליהודים, אך מאחר שהיה איש קדוש (אמרו שכל לילה הוא ישן ליד קברו של קדוש מוסלמי) לא גער בו השולטן ושתק. השר היהודי של השולטן החליט ללמד לקח את השר הקנאי. היהודי הביא למלך נעל זהב עבור בתו. השולטן שאל היכן הנעל השיניה והיהודי "הודה" ששכח אותה ליד קברו של הקדוש, אך לא תהיה לשר הטורקי בעיה להביאה משם כי הרי הוא לן שם מדי לילה. השר הטורקי, שלא ידע אפילו היכן מצוי קברו של הקדוש מבקש עזרה מן היהודי, ותמורת חתימה שלא יתנכל יותר ליהודים הוא מקבל את הנעל השניה. מספר אסע''י 14746	הל, אברהם	14737
הצלה באדרת של גוי אוקראיני	באודסה התארגנה קבוצת צעירים יהודיים להגן על האוכליסיה היהודית שם. כשעלו הקומוניסטים לשלטון הוגלו חברי הקבוצה מן העיר. בדרכם לעיר אחרת, דרך יער, ניתק המספר מהקבוצה, פגש איכר אוקראיני שנתן לו את אדרתו, וכך, כשהוא נראה כגוי אוקראיני ניצל מן הטבח שנעשה שם ביהודים.	הל, אברהם	15569
ישועת ה' כהרף עין	מלך קיבל פצע על עורפו וכל הרופאים לא הצליחו לרפאו. הכריז המלך כי מי שיצליח לרפאו יקבל סכום רב של כסף. כל טובי הרופאים ניסו כוחם ולא הצליחו. יהודי עני בא ואמר שהוא מסוגל לרפא את המלך. בראות המלך את היהודי בבגדיו הבלויים צחק צחוק פרוע ולכן הפצע נבקע. היהודי קיבל את הסכום שהובטח.	כהן, ויזורקה	13075
ילמד את החמור לדבר	הסולטן קנה חמור בשוק וביקש ממשרתו לטפל בו. אחרי שהגיע לארמון ביקש הסולטן מהחוג'ה שילמדו לדבר, אך החוג'ה לא מצליח ומציע לסולטן לפנות לכומר. גם הכומר לא מצליח וממליץ על הרב היהודי. אולם הרב אומר כי לא ניתן ללמד את החמור לדבר ולקרוא, והסולטן כועס מאוד ומאיים להרוג את כל היהודים אם לא יצליח. הרב מתהלך עצוב ומספר זאת לסבל שגר מתחתיו, והלה מציע שהוא ילך למלך. הסבל מציע ללמד את החמור, אולם דורש לשם כך עשרים שנה וכן חדרים בארמון. כאשר רואה אותו הרב, הוא מספר לו כי עד שיעברו עשרים שנה או שהסולטן ימות או שהחמור ימות, ובינתיים הוא נהנה מהחיים.	ניניו, בוקו	13115
אין לברוח מהגורל	מגדת עתידות חזתה למשפחת אצילים כי בנם בן ה-18 יתחתן עם אשה עניה שזה עתה נולדה. האם התנגדה ושלחה את משרתה לקנות את הילדה ולהורגה. המשרת קנה את הילדה אך ריחם עליה, והחביא אותה ביער. שם מצא אותה רועה ואימץ אותה. האצילה, שכל ניסיונותיה להשיא את בנה כשלו, שלחה שוב את אחד ממשרתיה לקנות את הילדה ולהורגה. גם זה הצליח לקנות אך לא הרג אותה וצייד אחד גדל אותה עד גיל 16. כאשר היתה הנערה בת 16, רצה העלם לראותה, והתרשם מיופיה. הוא נתן לה טבעת יהלומים, ואמר שאם כשיחזור עוד שלושה חודשים עדיין תהיה הטבעת ברשותה, הוא ישא אותה לאשה. אולם הוא עצמו לקח לה את הטבעת בלילה וזרק אותה לנהר. הטבעת נמצאה בבטן הדג, והנערה ענדה אותה. ראה זאת העלם כששב והחליט לשאתה.	קמחי, מרדכי	13132
מכשיל בני-אדם על-ידי עשיית מצוות	שטן מהדור ה"ישן" מתלונן בפני שטן מהדור ה"מודרני" על קשיי עבודתו. הוא גורם לחנווני לאחר את תפילת מנחה אך הוא ממלא את החסר בשתי תפילות "עמידה" שמונה-עשרה. השטן ה"מודרני" מפתה צעירים לערוך נשפי-צדקה שהכנסתם קודש לעניים, אך בהם נשים נשואות רוקדות עם גברים זרים ועל ידיד עשיית מצוות הם באים לידי עבירות.	וולפסון, ירחמיאל	9747
היהודי ככל אדם	בהיותה נערה, עברה המספרת ניתוח בבית חולים אחרי הניתוח סעדה אותה אחותה וכן את שכנתה - גויה צעירה שסירבה לדבר אתן. לפני שיצאו מבית החולים הסבירה הגויה כי הכומר בכפרה אמר שמי שאינו נושק לצלב הריהו שד, ולשד כידוע יש רגלי-עז, קרני-פרה וזנב. וכאן היא רואה יהודים, שאינם נושקים לצלב ובכל זאת נראים ממש כמותה.	בר-און, ילה	14733
אבן היהלום או כד מלא זהב	המלך מבטיח את היהלום הגדול שבטבעתו למי שיספר לו גוזמא שאינה יכולה לקרות. הסיפור על עגלה שנזרעה באדמה והצמיחה עגלות - יכול, לדעתו, לקרות. אדם אחד מגיע עם כד חרס גדול ואומר כי לפני מאה שנה ניתן הכד מלא מטבעות כסף על-ידי אביו לאבי-המלך והוא בא לבקש בחזרה את מטבעות הזהב שהלוו. המלך מתפרץ וצועק שזה לא יכול להיות והאיש אומר שאם זה כך, מגיע לו היהלום או כד מלא זהב.	בהט, בכור	9718
יפה, יפה	לכנר אין פרנסה. מנגן בארמון הסולטן. נגינתו מוצאת חן בעיני הסולטן והוא מזמין את הכנר כל יום. כל פעם אומר לו: "יפה, יפה", אך אינו משלם. הכנר לוקח מסוחרים מוצרים ובמקום לשלם אומר להם: "יפה, יפה". הסוחרים דורשים ממנו כסף בנוכחות הסולטן והכנר אומר כי הוא משלם להם באותו מטבע שהסולטן משלם לו. הסולטן מבין ומשלם לו.	פידז'וטו, רוזי	11701
מתנת הלב	זוג יהודים עניים שומע בבית כנסת בדרשתו של הרב כי אלוהים אוהב לב. למחרת, קונה הבעל לב פרה, ואומר לאשתו להכין תבשיל. האישה מכינה והאיש מביא את התבשיל לבית הכנסת ושם אותו בארון הקודש. למחרת, רואה שמש בית הכנסת את התבשיל, לוקח אותו לביתו, ומשפחתו הענייה אוכלת אותו. מחזיר את הסיר נקי. כך קורה הדבר כמה פעמים עד אשר רב המקום רואה זאת ומזדעזע, ומצווה על השמש לעקוב אחר האדם הבא להביא את התבשיל. השמש תופש את האיש. הרב כועס עליו ואומר שהתכוון בדבריו לכך שאלוהים אוהב אדם בעל לב טהור. ברם, בלילה חולם הרב חלומות זוועה. בבוקר שב אל האיש ומבקש ממנו סליחה.	פיצוטי, רוזי	12223
מעשה בלץ ובמגף	סנדלר עני שעבד גם בלילה נרדם על עבודתו וחולם כי הוא נלחם בשדים ולצים וחותך לאחד מהם את לשונו. למחרת הוא מגלה כי לשון אחד מן המגפיים חתוכה.	זילברברג, אביגדור	9756
שישמע היטב מה שמבקשים	שיך ערבי שישב במסיבה חש כי מקטרתו חסרה טבק. מיהר השיך להכריז כי מי שימלא את מקטרתו, יתן לו את בתו לאשה. עני שהסב שם מהר להביא לשיך את המקטרת מלאת טבק. ברם, כשתבע את הבטחת השיך שילח אותו השיך מעליו בחרפה. העני תבע את השיך למשפט והשיך זכה בו. מכיוון שטען בפני השופט כי הבטיח את בתו למי שימלא את המקטרת ולא למי שיביא לו אותה.	כהן, זאב	13089
אוצר ליתומות	שלוש אחיות עניות מתפרנסות בדוחק, אך לא שוכחות לתת ארוחה לאיש עני. באחד הלילות הן שומעות צעקות "הצילו, הצילו. הן לא מעיזות לצאת ומביאות את הדבר לידיעת הרב, האומר להן לנסוע אל צדיק מפורסם בפולין. הצדיק אומר להן להפיל גורל מי מבין האחיות תצא למשמע הקול. כאשר נשמע הקול עושים כמצוות הצדיק ואחת האחיות יוצאת. היא רואה שהצועק הוא קרש אשר מתפרר למגע ידיה. בבוקר כשיוצאות שתי אחיותיה רואות שזה אינו אלא זהב. הן מתחתנות וחיות באושר עם בעליהן.	פוס, דבורה	13123
בת המלך והמים המרים	לבתו האהובה של מלך התחשק יהלום בגודל ביצה. כיוון שרצתה מאוד בזה וללא היהלום היתה אומללה, הכריז המלך כי מי שימצא את היהלום יזכה בפרס. הלך מגיע אל הארמון ומכריז על כך שהוא ימצא בתנאי שבת המלך תתלוו אליו. הם באים אל מערה ובה מעיין. בת המלך מבקשת לשתות אך המים מרים. היא שואלת את ההלך מדוע וההלך מסביר לה כי זה מעיין דמעות של עלובי החיים והעניים, בת המלך מבקשת לראותם, כשהיא מבקרת אותם, היא מוותרת על היהלום ונרתמת לעזרת העניים.	שטינפלד, פנחס	13137
ר לוי יצחק מברידצ'ב צדק	ר' יצחק לוי מברידצ'ב, שלא נהג ללכת אחרי לויות מתים, רק ללוותם במבט, שנה ממנהגו, והתכונן ללכת אחרי לוויית עשיר אחד. תמה שמשו והרב הסביר שהיהודי היה צדיק. והוא המשיך וסיפר כי יהודי עני מלמד, נסע לאמריקה על מנת לנסות מזלו. כיוון שאשתו בכתה ושאלה אותו במה תפרנס את ילדיו, אמר המלמד כי דבר עם אותו עשיר כי יפרנס את האשה. (דבר שלא היה ולא נברא) והמלמד נסע. כאשר האשה באה אל העשיר לתבוע את ההסכם, כביכול, הסכים מיד העשיר ונתן לה ולילדיה קצבה שבועית במשך שנים. כאשר שב המלמד מאמריקה והוא בעל רכוש רב, רצה לשלם לעשיר את הכסף שנתן לאשתו ולילדיו, לא רצה העשיר לקבל, בטענה שלא נתבקש לעשות זאת ועשה זאת מרצונו. המלמד לשעבר תבע את העשיר לדין אצל רבי לוי יצחק מברידצ'ב והרב פסק כי מותר לעשיר לא לקבל את החוב.	שטינפלד, פנחס	13139
מאין באה התעשרותו של רוטשילד	אשתו של רב עיירה חושדת באנשל רוטשילד שלקח את נדונית בתם שהיתה במטבעות זהב. בלית ברירה ובלא רצון נוסע הרב אל ידידו רוטשילד. כאשר מספר הרב את מטרת בואו מודה רוטשילד כי אכן לקח את הכסף וכי עתה הוא יחזיר את הכסף חודש בחודשו בתוספת ריבית. כך, הוא אכן עומד בהבטחתו, אך בלב הרב מתעורר הספק. ואכן יום אחד נתפס הגנב האמיתי של כספו: משרתת גויה שעבדה אצל הרבנית. הכסף הוחזר לרב על ידי המשטרה. לאחר שהוחזר לרוטשילד הכסף, שאל הרב את ידידו מדוע הודה בפשע שלא בצע. רוטשילד סיפר כי עשה זאת כדי למנוע עגמת נפש רבה מן הרב. הרב מברכו ואת צאצאיו שיהיה עשיר וברכה זו אכן מתגשמת.	שטינפלד, פנחס	13140
שויו של העולם הבא	סוחר שירד מנכסיו ושרצה להשיא את בתו, בא אל הרב על מנת להתיעץ עמו. הרב אומר לו כי יעשה את העיסקה הראשונה שמזדמנת לו. הסוחר אומר לו כי יעשה את העיסקה הראשונה שמזמנת לו. הסוחר אומר שנותר לו רובל אחד. הוא מגיע לחנותו שלסוחר יהלומים ואומר כי היה רוצה לעשות עסק. כששומע סוחר היהלומים את המחיר שמוכן להשקיע הוא אומר שבכסף זה יכול הוא למכור לו רק את העולם הבא. הסוחר העני מוכן לכך, וכל הסובבים צוחקים ולועגים לו. כשאשתו של סוחר היהלומים שומעת על העיסקה שבעלה עשה, היא מבקשת ממנו גט, כי אינה מסוגלת לחיות עם "גוי" שמכר חלקו בעולם הבא. הבעל קורא בחזרה את העני, הוא אומר לו שהוא מוכן לשלם יותר ממה שנתן לו הסוחר ובלבד שיפטור אותו מהעיסקה. ברם העני אינו רוצה לתת לו את התעודה, אלא אם כן יתן לו אלף רובלים. לא עזר לסוחר היהלומים דבר והוא נותן לו את אלף הרובלים, סכום המספיק לנדוניה לבתו. הרב אומר לאשה שהעסקה היתה שווה את העולם הבא כי היהלומן עזר להשיא את בת העני.	שטינפלד, פנחס	13148
העץ המסכן	נערה נישאה לבחור שלא מצא חן בעיני הוריה ועברה לגור בעירו. האם באה לבקר אצל בתה והכל נראה יפה, מסודר ופורח חוץ מעץ אחד שעמד שחוח. בכל בוקר הבת ממרת על-ידו בבכי על מר גורלה.	פוס, דבורה	15586
אין הוא מוותר על תפילתו	המלאך המשטין קובל על יהודי עגלון המזפת את גלגלי עגלתו ומתפלל. גבריאל הרואהו משבחו לפני הקב"ה על כי עגלון הצריך לזפת עגלתו אינו מוותר על תפילה.	וולפסון, מלכה	9744
מחותן שניסה לרמות את חתנו	מחותן, הרוצה להיפטר מחובתו בנדוניה לכלה, כותב בתנאים שהוא מתחייב לתת לה מאה, מבלי להוסיף את המילה "רובל". אחר כך הוא טוען שלפיכך יתן מאה קופיקות. בעצת הרב מחזיר החתן למחותן חמישים קופיקות ואומר כי בכך ביטל את האירוסין כי התחייב להחזיר למחותן מחצית סכום הנדוניה כאשר יבטל את השידוך. המחותן נותן את 100 הרובל שהגיעו לחתן. המחותן מנסה להתחמק גם מחובתו לפרנס את הזוג במשך 10 שנים. בהסתמך על אמירה עממית שבחודש תמוז כל יום ארוך כשנה, הוא מודיע, לאחר 10 ימים, שעשה חובתו ועל הזוג לעזוב את ביתו. על זה משיב החתן, בעצת הרב, שאם כך הוא מגרש את אשתו כי במשך 10 שנים לא ילדה לו ילדים. המחותן צריך למלא את חובתו.	גרטלר, יעקב קלמן	10414
היא לא תתחמק מידכם	פרוים גרידינגר הליצן היה איש עליז ושמח וצחק אפילו על עוניו. פעם, ביום שישי, אין בביתו מה לאכול. פרוים רץ לחברה קדישא ומבקש מהם כמה זהובים כי אשתו מתה וצריך לקנות בד לתכריכים. הוא מקבל כסף ואשתו קונה בשוק אוכל ומכינה בצק. בינתיים אנשי החברה קדישא באים ורואים את האשה הבריאה ואת בעלה הצוחק בכל פה. מייעץ להם לא לדאוג כי בעוד זמן מה האשה לא תתחמק מידיהם.	אלחנני, טובה	12210
מה אינו מוצא חן בעיני הכומר	כומר שואל רב שלוש שאלות: 1. מדוע שמים בערב פסח חמץ בכל חדרי הבית. 2. למה בבית הכנסת יש רעש בעוד שאצל הגויים שרים בשקט. 3. מדוע בלווית מת יש אצל היהודים צעקות בעוד אצל הגויים הכל מסודר ויש תזמורת. תשובות הרב: 1. גם אצל הנוצרים מחביאים חמץ כל שנה ומוצאים אותו בחג המולד. 2. מכיוון שליהודים יש רק אלוהים אחד והם רוצים שהוא ישמע אותם עליהם לצעוק. 3. באמת היהודים בוכים בלוויה בעוד שאצל הגויים שמח.	גרטלר, יעקב קלמן	13031
מי רימה את מי	הצאר ביקר בעיירה וראה בשוק כיצד מוכר צועני ליהודי סוס. קרא לשניהם ושאל מי לדעתם רימה את מי במסחר. היהודי אמר שהוא שרימה את הצועני, אמנם קנה סוס צולע אך הוא יודע שזה נובע מפרזול לא נכון. הצועני אמר כי הוא זה שרימה, כיוון שהיה ער לכך שסוס צולע ביקש לפרזל את הסוס בצורה כזאת שיחשבו שהצליעה נובעת מפירזול לא נכון.	גרטלר, יעקב קלמן	13032
קיסר גרמניה והנפח שהציל את חייו	קיסר גרמניה, שנקלע לשטח אוייב בזמן מלחמת צרפת גרמניה, ניצל על ידי נפח צרפתי שמשנה את זהותו. לאחר שהמלחמה מסתיימת רוצה הקיסר לפצות את הנפח, מזמינו אליו ושואלו מה הוא רוצה. לאחר שביקש הנפח את מבוקשו הוא שואל מה הרגיש הקיסר בזמן שהיה בביתו. הקיסר מצווה להכניסו לבית סוהר ולמחרת להוציאו להורג. למחרת הקיסר מבטל את המאסר והגזרה ואומר לנפח כי כפי שהוא חש שעמדו להוציאו להורג, כך חש גם הקיסר בביתו של הנפח.	גרטלר, יעקב קלמן	13033
הקלע המצטיין	בן מלך שידע לקלוע היטב התפלא מאוד בבואו לבית אכרים בו עמד לוח שבו הכדור תקוע בדיוק אמצע המעגל. האיכר הסביר לו שקודם הוא ירה את הכדור על הלוח ורק אחר כך צייר את המעגל.	גרטלר, יעקב קלמן	13034
התחכמות לא הועילה להם	שני חסידים שרצו לבלבל את השטן ביום הכיפורים (כדי למנוע קטרוג השטן על ישראל ביום הזה), החליטו לשחק קלפים. הם ירדו למרתף הבית, הדליקו נר וחשבו לשחק עד שהנר יכבה ואז יעלו לבית להכין עצמם ליום הקדוש. אולם, מעשה שטן, הנר לא כבה וכך שני החסידים שיחקו ושיחקו. כאשר סוף סוף כבה הנר היה זה לאחר יום כיפור. כך סידר השטן את היהודים המתחכמים לו.	זילברברג, אביגדור	13044
איך עליו להתלבש?	בזמן חתונתו מבקש יהודי עירוני מחתנו הישובניק להכניס את חולצתו למכנסיו. ביום הכיפורים, בבית הכנסת, כשהישובניק למד כבר להכניס את חולצתו למכנסיו, אמר העירוני לחתנו כי עתה יש להוציא את החולצה. הישובניק מבולבל ומבקש מחותנו לומר לו אחת ולתמיד כיצד עליו ללבוש את החולצה.	זילברברג גרינברג, זהבה	13045
הוא מסרב להתחלף	מלך רומניה מציע לשרו היהודי להחליף את דתו ואז יעלה את משכורתו. השר קורא לשואב מים על סוס ומציע לו להחליף את הסוס והשר יעלה לו את מחירו. שואב המים טוען שאינו מעוניין כי מקניה שבה מציעים להחליף דבר ולתת תמורתו יותר משוויו יש להיזהר.	זילברברג גרינברג, זהבה	13046
בעלה שם לב אליה	רב מציע לאשה אשר מתלוננת כי בעלה אינו שם לב אליה, לשים את המטפחת כשהזנבות לפנים. היא עושה כך וראה זה פלא, בעלה שם לב אליה.	זילברברג גרינברג, זהבה	13047
מידה כנגד מידה	חלבן מזמין את ידידו השוחט לארוחת צהריים. השוחט חושב לעצמו שבטח יהיו מאכלי חלב, אותם הוא אוהב, וממתין לארוחה בכיליון עיניים. החלבן נותן לו מאכלי בשר והשוחט מתאכזב מרה. עתה מזמין השוחט את החלבן לארוחה ונותן לו מאכלי חלב. החלבן המאוכזב מבין את הרמז.	זילברברג גרינברג, זהבה	13050
סדר פסח	ישובניק אחד שלא ידע הרבה הכין סדר פסח. הוא רצה להכין אותו כהלכתו, ברם לא ידע כיצד. מרוב החיפושים הוא נרדם. בבוקר שלמחרת התפלל לאלוהים באומרו כי רצה מאוד לקיים את סדר פסח אך לא ידע כיצד. הוא ביקש שאלוהים יקבל את סדר פסח כמות שהוא.	זילברברג גרינברג, זהבה	13052
עכשיו טוב לו בביתו		זילברברג גרינברג, זהבה	13053
הקבצן ובעלת הבית	קבצן בא לעקרת בית ומבקש דבר מה לאכול. בעלת הבית אומרת שאין לה מה לתת לו. הוא רואה תפוחי אדמה ומבקש לקלפם. הרשות ניתנת לו. אחר כך הוא מבקש להעמיד את תפוחי האדמה בסיר. בעלת הבית מרשה לו. לאחר מכן הוא מבקש שומן אווזים, פלפל ולאחר חצי שעה ישב העני ולגם מרק חם וריחני.	זילברברג גרינברג, זהבה	13054
שגעון של גביר	גביר מזמין לחתונת בתו את שני קרוביו הקבצנים אך מבקש מהם להחליף את בגדיהם. הם נענים לבקשתו ומחליפים בגדים: האחד לובש את בגדי השני. טוענים שאינם מבינים את שגעונותיו של הגביר, בקשה משונה כזו...	זילברברג גרינברג, זהבה	13055
ההפך הוא הנכון	רופא אדוק מאוד הולך ברגל בשבת לביקור חולים אך דורש את התשלום מיד ביום שבת. אומרים לו שזה עלול להיות פיקוח נפש כי אנשים אדוקים לא יזמינו אותו בגלל חילול שבת. על כך עונה הרופא כי דווקא לו לא היה לוקח כסף זה היה עלול להיות פיקוח נפש, כיוון שאלה שירצו להתחמק מתשלום ידחו את בואו אליהם מימי החול ליום השבת.	חננוביץ, שמואל	13062
השקר צף כשמן על פני המים	יהודי שהיה קונה פרה מדי שבוע מן הגויים ומוכרה לקצב העיירה הואשם על ידי הגוי שלא שילם עבור הפרה אלא גנב אותה. דינו של היהודי היה חמש שנות מאסר. עורך- דין שנכח במשפט עורך מגבית לטובת משפחתו של הנידון. גם הגוי נותן כמה פרוטות. עורך הדין טוען שהכסף מזוייף, הגוי מוחה ואומר שקיבל את הכסף מן היהודי. כך יוצאת האמת לאור והגוי נידון על שקריו.	הופין, משה	15568
רוצה לקבל דג שלם	הרשלה אהב לאכול בשבת דג שלם. פעם השיגה אמו רק דג אחד לשבת, דג גדול. חיברה את ראשו וזנבו של הדג ונתנה להרשלה ואת גופו של הדג נתנה לשאר בני המשפחה. למחרת שמעה האם את הרשלה מתפלל שחרית קצת מן ההתחלה וישר לסוף. כשגערה בו על כך הזכיר לה איזה דג נתנה לו אמש.	הניק, שלום	15580
נתן סימנים לדבר	יהודי כפרי הגיע בערב שבת לעיר קרוקי ובידו סכום כסף נכבד, שהפקידו אצל מכר בעיר. ביום ראשון התכחש העירוני לפיקדון. הכפרי ביקש את עזרת הרב שהזמין אליו את העירוני, קיבלו בידידות רבה ושוחח אתו על מה שאכל לסעודת השבת. תוך כדי שלח הרב את שמשו אל אשת העירוני להביא את כספו של הכפרי לבעלה וכהוכחה נתן השמש סימנים של מה אכל בעלה בסעודת השבת. האשה נתנה לשמש את הכסף וזה הוחזר לכפרי.	הניק, שלום	16031
כוחו של הרגל	קבצנית שהתחתנה עם בן מלך איננה יכולה להגמל מהרגלה לקבץ נדבות ומבקשת נדבות משרי המלך. יועצים לבן המלך, האוהב את אשתו כי יתקין בארמון חורים ויניח שם חתיכות לחם סוכר ופרוטות. כך הנערה תעבור ותיקח אותם, הנערה מסכימה עם סידור זה ומאז היא מאושרת.	כהן, יצחק הלל	13092
מלאך המוות והמנורות הרבות	מלאך המוות מראה לאדם מנורות, חלקן בוערות ומלאות נפט - מייצגות אנשים שרק נולדו. חלקן חצי מלאות וחלקן - שיש בהן מעט מאוד נפט - אנשים שעוד מעט ימותו. האיש מבקש להראות לו את המנורה שלו ומלאך המוות מראה לו מנורה שעוד מעט הנפט בה יאזל. האיש מבקש ממלאך המוות כי יכניס מעט נפט ומלאך המוות אומר כי אינו יכול. ביקש גם להפחית את הנפט על מנת שימות. מלאך המוות אינו רוצה. האיש חובט במלאך המוות כי אינו מפחד עוד מפניו.	כהן, יצחק הלל	13093
הקבצן והגרגן	קבצן מגיע לעיירה בערב שבת, שואל אצל מי הוא יכול לאכול. נותנים לו כתובת של גביר והקבצן הולך להתרחץ בבית המרחץ של העיירה. בבית מרחץ זה יושב עוד יהודי ו, בבית מרחץ זה יושב עוד יהודי והקבצן מביע בפניו את החשש שמא אותו עשיר הוא קמצן ככל הגבירים. כיוון שזה אותו גביר שהחליט הלה כי הוא יסדר אותו. אמר לקבצן כי הגביר נותן רק דגים וכדאי לו לנצל ולאכול הרבה מזה. הקבצן מגיע לביתו של הגביר, שבנתיים שינה את צורתו. והגביר מגיש לו מההתחלה דגים, הקבצן מתנפל על הדגים ואוכל עוד ועוד, עד שלא יכל יותר. רק אז מגיש הגביר על השולחן בשר צלוי חום, מרק וליפתן, שאף על פי שעיני הקבצן מתנקרות הוא אינו ימסוגל לטעום ממאכלי התאוה האלה.	כהן, יצחק הלל	13094
התמונה	יהודי בעל בית מרזח היתה לו תמונה גדולה שמצידה האחד היה הצאר ומן הצד השני לנין. הוא היה מסובב את התמונה בהתאם למצב המלחמה בין שני הצדדים וכך יצא בשלום מכל תנודה במשטר.	כהן, מלכה	14379
סיפור אשר נהפך למשל	אב בן ואח האם נוהגים לשדוד שיירות רבות בתימן. אחרי מאמצים רבים הם נתפסים על ידי האימאם ודינם נגזר למות. האישה שכל יקיריה בסכנה מגיעה למלך ומתחננת כי יחוס עליהם. המלך מוכן להשאיר אחד מהם בחיים ועליה להחליט מי זה יהיה. היא יושבת בשערי המלך ומקוננת והמלך מרחם עליה. היא מחליטה כי האח ישאר בחיים ומסבירה כי בעל שני ובן שני אולי יהיו לה אך לא כן אח. המלך משחרר את האח ושניהם חוזרים לכפר. אחר כך, משחרר המלך גם את הבעל והבן לאחר שהבטיחו לחזור למוטב. מאז מקוננות הנשים בעקבותיה על מות אחיהם- "יא אחי יא שקיק ד'הרי".	פודיאל, מלכה עלי	9794
הקבצן בעל התחבולות הרמאי	יחיא, יהודי תימני, ממציא כל מיני דברים כדי לא למות מרעב. מודיע שנולד לו בן, האורחים באים לברית ומביאים אוכל. יחיא מודיע לאורחים שטעה אך האוכל נשאר לו. הוא מרמה אשה ומקבל ממנה עגל. פעם שלישית מוכר לשוטר את כוכב מזלו. המלך מצווה לעצרו ומזמין את הרב לשפוט אותו. הרב אומר שרמאי צריך לצאת מבית הכלא רק מת. יחיא מעמיד פני מת וקופץ מן הקבר בזמן הקבורה. הרב מרחם עליו ומבטיח לו את תמיכת הקהילה.	דאר, שרה	11696
פותר המזלות	אשה משכנעת את בעלה, יהודי תימני בשם חמיד, לפתור מזלות כדי לתמוך במשפחה. הוא לא יודע כיצד פותרים מזלות. למרות זאת הוא מצליח ושמו מתפרסם. כשלאימאם גנבו אוצר הוא מזמין את חמיד ומצווה עליו למצוא את אוצרו, אחרת יאבד את ראשו בעוד 10 ימים. חמיד מבקש מאשתו לקנות 10 תפוחים כדי לספור את ימי חייו שנשארו לו. בינתיים שלח מפקד הגנבים את אחד מחבריו לשמוע דרך חלונו של חמיד כיצד מתקדם החיפוש. לפי דבריו הוא מבין שחמיד רואה אותו ונבהל. הוא חשב שחמיד סופר את הגנבים כאשר הוא סופר את התפוחים. הגנב מגלה לו את מקום האוצר. האוצר חוזר לאימאם אך הוא רוצה לעשות לחמיד עוד ניסיון. חמיד צריך לומר מה יש בצנצנות. בראשונה סוכר, בשניה דבש, השלישית ריקה. חמיד חושב על תהליך חייו ואומר: סוכר, אחר כך דבש ועכשיו כלום.	דאר, שרה	12220