מחותן, הרוצה להיפטר מחובתו בנדוניה לכלה, כותב בתנאים שהוא מתחייב לתת לה מאה, מבלי להוסיף את המילה "רובל". אחר כך הוא טוען שלפיכך יתן מאה קופיקות. בעצת הרב מחזיר החתן למחותן חמישים קופיקות ואומר כי בכך ביטל את האירוסין כי התחייב להחזיר למחותן מחצית סכום הנדוניה כאשר יבטל את השידוך. המחותן נותן את 100 הרובל שהגיעו לחתן. המחותן מנסה להתחמק גם מחובתו לפרנס את הזוג במשך 10 שנים. בהסתמך על אמירה עממית שבחודש תמוז כל יום ארוך כשנה, הוא מודיע, לאחר 10 ימים, שעשה חובתו ועל הזוג לעזוב את ביתו. על זה משיב החתן, בעצת הרב, שאם כך הוא מגרש את אשתו כי במשך 10 שנים לא ילדה לו ילדים. המחותן צריך למלא את חובתו.