למלך אחד היתה בת, והוא אהב אותה מאד. על כן נתן לה כסף וזהב, שדות ובתים. היכלי פאר ותכשיטים. הוא לא מנע ממנה כל דבר אשר ביקשה. פעם אחת חשקה נפשה של הבת ביהלום שיהיה גודלו כגודל ביצה. יצאו שליחים דחופים מעם המלך לחפש יהלום בגודל זה ולא מצאו. התהלכה הנערה קדורנית ותתעצב אל לבה כל הימים.

היא חשבה כי אם אין בידה היהלום המבוקש הרי לא תוכל להיות מאושרת. אביה המלך לא יכול היה לראות בצערה של בתו, ועל כן הכריז בכל ממלכתו כי כל מי אשר יעזור במציאת יהלום מסוג זה יזכה בפרס גדול. ניסו אנשים שונים למצוא יהלום בגודל זה ברם לא הצליחו למצאו.

יום אחד, בא הלך צעיר אל המלך ואמר לו: "אדוני המלך! רוצה אני לצאת לחפש את היהלום אשר בתך רוצה בו. אולם רוצה אני לצאת בלוויית בתך. אולי יחדיו יהיה ביכולתנו למצאו."

הסכים לכך המלך, ובת המלך יצאה לדרך בלוויית ההלך. הם עברו הרים, ירדו בקעות, עד שביום בהיר אחד הגיעו אל מול הר גבוה מאד ובתוך ההר היתה מערה גדולה. אותו יום היה יום קיץ חם מאד. בת המלך וההלך נכנסו לתוך המערה כדי למצוא בה מחסה ומפלט מהחום הלוהט, ובתוך המערה היה אגם מים גדול. צמאה בת המלך, וכשלקחה מים מן האגם, כדי לרוות צימאונה, הרגישה שהמים מרים, מלוחים עד למאוד, ולא יכלה לבלוע אף טיפה.

היא פנתה אל ההלך ושאלה: "מדוע מרים ומלוחים כל כך מים אלה??

אמר לה ההלך: "זהו אגם האנחות והדמעות של כל העניים, עלובי החיים."

ביקשה בת המלך את ההלך, כי יראה לה את העניים, העשוקים והאומללים, אשר מדמעתם כה המליחו המים. ההלך הוביל אותה אל בתי איכרים עניים, אל בתי יתומים, אל אנשים מסכנים. עניים ועשוקים, אשר הגורל המר להם, ואין להם בביתם אפילו לחם לאכול. נזדעזעה בת המלך מכל אשר ראתה, והיא ויתרה על החיפושים אחר היהלום, בו חשקה כל כך. היא חזרה אל אביה, מכרה כל אשר היה לה ועזרה לכל איש נדכא ומר נפש, ומאז היתה שמחה ומאושרת.

לבתו האהובה של מלך התחשק יהלום בגודל ביצה. כיוון שרצתה מאוד בזה וללא היהלום היתה אומללה, הכריז המלך כי מי שימצא את היהלום יזכה בפרס. הלך מגיע אל הארמון ומכריז על כך שהוא ימצא בתנאי שבת המלך תתלוו אליו. הם באים אל מערה ובה מעיין. בת המלך מבקשת לשתות אך המים מרים. היא שואלת את ההלך מדוע וההלך מסביר לה כי זה מעיין דמעות של עלובי החיים והעניים, בת המלך מבקשת לראותם, כשהיא מבקרת אותם, היא מוותרת על היהלום ונרתמת לעזרת העניים.