ר' יצחק לוי מברידצ'ב, שלא נהג ללכת אחרי לויות מתים, רק ללוותם במבט, שנה ממנהגו, והתכונן ללכת אחרי לוויית עשיר אחד. תמה שמשו והרב הסביר שהיהודי היה צדיק. והוא המשיך וסיפר כי יהודי עני מלמד, נסע לאמריקה על מנת לנסות מזלו. כיוון שאשתו בכתה ושאלה אותו במה תפרנס את ילדיו, אמר המלמד כי דבר עם אותו עשיר כי יפרנס את האשה. (דבר שלא היה ולא נברא) והמלמד נסע. כאשר האשה באה אל העשיר לתבוע את ההסכם, כביכול, הסכים מיד העשיר ונתן לה ולילדיה קצבה שבועית במשך שנים. כאשר שב המלמד מאמריקה והוא בעל רכוש רב, רצה לשלם לעשיר את הכסף שנתן לאשתו ולילדיו, לא רצה העשיר לקבל, בטענה שלא נתבקש לעשות זאת ועשה זאת מרצונו. המלמד לשעבר תבע את העשיר לדין אצל רבי לוי יצחק מברידצ'ב והרב פסק כי מותר לעשיר לא לקבל את החוב.