חזרה לדף הראשי של פרויקט אסע"י
תמציות סיפורי הרושם
|
ויגיסר, משה |
|
שם הסיפור |
תמצית |
מספר |
מספר אסע"י |
|
רבי נחמן מברדיצ'ב |
ר' נחמן מברדיצ'ב בא לפני פרנסי הקהילה ומבקש להדפיס ספר בענייני תורה, שהקדיש לו זמן רב. הפרנסים, תוך טענה שיש מטרות שחובות יותר לקהילה, דוחים אותו. אחר קריאת כתב היד מסכים כומר להדפיס את הספר. לשמע זאת פרנסי הקהילה, מסכימים מיד להדפיס את הספר ומקבלים את כתב היד מהכומר. |
נבות, אליהו | |
|
שני היהודים ופונדקאי |
שני יהודים בדרכם ליום שוק לקנות סחורה, מתעכבים בפונדק, לבקשת הפונדקאי שחסרים לו 2 למנין, עקב נשואי בתו. מפסידים את יום השוק ונתבעים ע"י הפונדקאי לשלם את כל הוצאות שהייתם מתנגדים. באים לפני הרב הפוסק לשלם את המחצית לפונדקאי, הפונדקאי מסרב לקחת את הכסף ואומר כי רצה רק להוכיח במה רחוק הרב מענייני דיומא. |
נבות, אליהו | |
|
רב חיים המלמד |
רבי חיים סנדק המלמד היה מכה את תלמידיו, אך הוריהם אהבו אותו, כי היה מלמד ומחנך היטב את הבנים. הרבי היה חולה ומתעלף תמיד. פעם התעלף ומת. לקחו אותו באלונקה לקבורה, בדרך התעורר והמשיך לחיות. אחר זמן מה שלמד, התעלף שוב ומת - כולם באו ללוויה לראות כיצד יקום, אך הפעם כבר לא היתה תחית-מתים. |
נבות, אליהו | |
|
בעל בית העשיר והסיגריה העבה |
זלמן הסבל מסביר לאיש עשיר המעשן סיגרים יקרים ב"שרשרת". כי בכסף המתבזבז על עישון יכול היה כבר לקנות לעצמו בית מידות. העשיר עונה כי יש לו כבר שני בתי מידות, ויש לו גם כסף מספיק לבזבז על הסיגרים. |
נבות, אליהו | |
|
הרשלי אוסטרופולי |
הרשלי חזה את מזג האויר מראש ותמיד הצליח. האך? הלך בצד ימין של הרחוב והכריז: מחר מזג אויר יפה. חזר והלך בצד שמאל של הרחוב והכריז: מחר ירד גשם. -בצד האחד של הרחוב לא טעה לעולם. |
נסנבום, יהודה | |
|
בת המלך, אגדה טורקית |
המלך חיפש חתן ראוי לבתו, וביקש מהמועמדים במסגרת בחינתם לאכול את כל המלח ששם באחד מחדרי הארמון. רבים נכשלו עד שבא אחד, טעם וטען שאין זה מן הנימוס לסיים הכל והוא השאיר עוד לאחרים. המלך התרשם מחכמתו ונתן אותו לבתו לחתן. |
חיט, שלמה | |
|
אינו מרויח משמפסיד יום מחייו |
לעת סגירת חנותו בערב היה חנווני נוהג למלמל שהוא לא הרוויח כלום ביום הזה למרות שחנותו היתה הטובה ביותר בעיר. לחבריו במקצוע שייחסו את דבריו לעסקו ולכן כעסו, הסביר שכל ערב הוא זוכר שהפסיד יום נוסף מחייו. |
בכר, יהודה | |
|
הכלה והשד (הנערה הבודדה ביער) |
שד בדמות בעל אחוזה המוכר לנערה, מנסה להתנפל עליה כשהיא הולכת ככלה ליער בכדי להתבודד. השד נעלם כאשר הנערה אוחזת בקמיע שקיבלה מהסבתא שלה ומבקשת בקול רם את עזרת ה'. |
נחומזון, נחמה | |
|
בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן |
פרוש המילים ב"קדיש": "בעגלא ובזמן קריב" לפי צלילם באידיש. |
סופר, יוסף [מזרח אירופה] | |
|
תושבי עיירתו לא הזקינו |
יהודי שהיגר בילדותו מעיר מולדתו בליטא לארה"ב התפלא בשובו לעירו בעת זקנתו, שכל מכיריו בעיר נשארו צעירים בזמן שהוא הזדקן. מתברר ש"מכריו הצעירים" היו בני הבנים של בני דורו. |
רוטמן, מאיר | |
|
החמין והפריץ |
רוקח יהודי נותן לפריץ, הנוהג ללעוג למנהגים יהודיים וביחוד לאכילת חמין בשבת, לאכול בשבת את האוכל הזה כתרופה נגד כאבי בטן. הפריץ נרפא ומפסיק ללעוג במנהגים יהודים. |
נחמזון, חיה | |
|
השדה והמזוזה |
סנדלר בליטא, היטיב בדרך כלל לישון בלילות, לאחר עבודה קשה. במשך כמה לילות נתקף בנדודי שינה וחלום בלהות בו שדה עירומה רוקדת בחדרו. הרב מגלה את הסיבה, מזוזה פסולה. לאחר החלפת המזוזה עובר חלום הבלהות. |
נחמזון, חיה | |
|
שלושה עקשנים |
שלושה עגלונים התערבו, מי העקשן הגדול ביותר. 1. הסיע עגלת קמח ולא חיפש מחסה למרות שירד גשם שוטף והקמח הלך לאיבוד. 2. הסיע עגלת סוכר לא חפש מחשה למרות שירד גשם שוטף והסוכר הלך לאיבוד. 3. היו לו כאבי שיניים חזקים מאוד והלך לרופא. שאל הרופא איזה שן כואבת. מרוב עקשנות לא רצה לגלות והרופא נאלץ לעקור לו שן אחר שן משום שלא ידע איזו שן היתה הכואבת. העקשן הגדול ביותר היה השלישי. |
גינסבורג, מרדכי | |
|
כופר נענש |
בעיר פיטסבורג שברוסיה הלבנה חי יהודי שהיה סוחר תבואות עשיר עד מאוד אך קמצן. בבוא חג הפסח עברו הרב ועוזרו בין היהודים בעלי היכולת לאסוף תרומות לנצרכים, רק הסוחר היהודי סרב לתרום ואף אמר שאם אין לנצרכים כסף למצות שיאכלו בפסח לחם. בבוא חג הפסח, כדי להראות שהוא עצמו אינו ירא, אכל לחם ובעוד הלחם בפיו נפל ומת. |
ברצבורג, בן ציון | |
|
נדודי שינה בגלל חוב |
איש לא יכול היה לישון בלילה מפני שלא היה ביכולתו לפרוע חוב אצל שכנו. אשתו העירה בלילה את השכן בקול רם והודיעה על כך. לבעלה אמרה: מוטב ששכננו ידאג לקבלת כספו שהוא ידאג איך לשלם אותו... |
ויגיסר, משה | |
|
ר' שיקוב מאיר הורוביץ חכם ממורי אוניברסיטה |
ר' שיקוב מאיר הורוביץ מגליציה פתר לחכמי האוניברסיטה בקרקוב בבקורם אצלו את שאלותיהם, אבל סרב להמשיך לשוחח על "דברי חולין " מפני שעליו להמשיך בלימודיו. |
קלמלביץ, | |
|
מה בצנצנת - ריבה או צואה |
אורח בלילה לא מוצא בית שמוש, ומשתמש בצנצנת ריקה של ריבה. בבוקר מבוייש מסתלק. בעל הבית פוגשו אחר כמה זמן. האיש מספר מה שקרה לו. בעל הבתית שמח: "אם כן צדקתי כשאמרתי לאשתו שזו צואה, והיא טענה שריבה". |
זרחיה, ניסים | |
|
עצתו של רבי |
יהודי שכר חנות של גוי בעצת רבו והעסק הלך טוב. הגוי רצה את חנותו בחזרה אך הרב יעץ ליהודי שלא להחזיר אותה. הגוי משחק בקלפים ומפסיד את כל רכושו. וכך היהודי נשאר בחנות. |
שטיין, משה | |
|
הסיסמה לבנק שויצרי |
לפני עלותם של הנאצים לשלטון הפקיד יהודי אחד את כספו בשויצריה. בכדי להוציאו היה עליו להגיד סיסמה. את הסיסמה אמר לאשתו. הוא נהרג ואשתו ובתו נסגרו במחנה. הפרידו ביניהן. והנס: כתובת הקעקע שעל ידה של הבת היה בדיוק אותו המספר, הסיסמה בשביל הבנק. בעזרתו קבלה הבת אחרי המלחמה את הכסף. |
טשרנוביץ, עמנואל | |
|
תלמיד חכם בסתר |
עני בא למגיד מקוזיניץ ומדבר אתו בסתר. תלמידי הרבי היו סקרנים ואחד הקשיב לשיחה. התברר כי העני למדן גדול והמגיד כבר אינו יכול ללמדו. שלח אותו המגיד לאיש במקום פלוני ושם האיש הוא סשקה. הלך העני לאותו המקום ומצא את סשקה מסתובב ברחובות כמו ארחי-פרחי אך כאשר העני מביא לו את המלצת המגיד מלמד סשקה את העני. |
קנובליביץ, חיים | |
|
אם אחת או שתיים |
שמש מתפרנס מאזכרת יום השנה של מתיהם של תושבי העיירה. פעם אחת, לקראת שבת, חסר לו כסף לקנות מצרכים והוא פנה לאיש עשיר ואמר לו כי זהו יום הזכרון של אמו, למרות שזה לא היה נכון, אך קיבל תמורת התזכורת נדבה. כעבור שבועות, כששוב היה במצוקה, קיווה שאותו עשיר שכח את דבריו והזכיר לו שוב את יום הזכרון של אמו. תמה העשיר, כי אם היו אומרים לו שזהו יום הזכרון של אביו היה מאמין, הלוא לאדם יכולים להיות כמה אבות, אולם הוא בטוח כי אם יש רק אחת. ובכל זאת נתן לשמש הנזקק את הכסף הדרוש לו לשבת. |
נסנבום, יהודה | |
|
כלה מגרשת חתנה מן הבית |
אב אלמן מגדל את בנו ומסרב להתחתן שנית כדי שלא תהיה לו אם חורגת. הבן מתחתן והכלה לא מסתדרת עם האב, והבן מחליט לשלוח אותו למושב זקנים. עם העדרו של הבן לרגל עסקיו הוא גם שוכח לשלם עבור אביו את אחזקתו במושב הזקנים והאב נשלח חזרה הביתה. הכלה אינה נותנת לו להיכנס, והוא חי מושפל בחדר המדרגות. כאשר הבן חוזר, הוא נותן לכלה גט וחוזר לחיות עם אביו. |
מושקוביץ, מרדכי | |
|
מעשה בחזן בור ועם הארץ |
חזן אשר לא ידע מה הוא שר היה צריך להתפלל "אל מלא רחמים" על קברו של אדם מכובד שנפטר. תחילה קרא בסידור לנפטר זכר אומרים "לעולמו" לנקבה אומרים "לעולמה". קרא החזן את התפילה בקול ערב ויפה "הזכר שהלך לנקבה". |
ולנשיק, אהרון | |
|
מרק תבשיל זונות |
יוסקה המשומד היה רועה זונות. כאשר בא לגהינום מצא שם את כל נשותיו. שמח לראותן אך השמחה לא ארכה כי בא מלאך הכניס את הנשים בדוד ובישל מהן מרק. אחר כך נתנו ליוסקה לשתות את המרק. שתה שלושה דליים וטען כי הבשר הבלתי מבושל היה טעים יותר מן הבשר המבושל. |
ברצבורג, בן ציון | |
|
תאבונו של כפרי |
גוי, שאחרי שלוש ארוחות דשנות עוד היה רעב, קנה כמה כעכים. כאשר שבע עכשיו התרגז על עצמו למה לא התחיל עם הכעכים שהשביעוהו מיד. |
מושקוביץ, מרדכי | |
|
בגלל לילה אחד |
אשה מבקשת להתגרש מבעלה היות ודרישותיו כלפיה בתחום המיני הן מופרזות. לבעלה יש נימוק דתי או אחר לשכב עמה בכל ימות השבוע, פרט ליום אחד. והוא חושב שבגלל כך אין הצדקה לתת לאשה גט בגלל יום אחד שהוא חסר ואין לו נימוק לשכב אתה ובכל זאת היא עושה מזה דבר. |
בלום, אריה יצחק ראובן | |
|
הציץ ולא נפגע |
ליהודי שכוחו המיני חדל לפעול מייעץ הרופא לקנות תרופה יקרה, בכדי לרפאותו. אשת היהודי קובעת כי גם התרופה הזאת לא תעזור לו. ואפילו מראה ערוותה שהראתה לו באופן מקיף איננו משפיע עליו. |
בלום, אריה יצחק ראובן | |
|
גומי לעיסה |
משחק מילים: אשה ליטאית מקימה צחוק בחנות בגלל אי הבנה של המוכרת. במקום גומי לעיסה (מסטיק) גומי לאישה (גומי מגן) |
בלום, אריה יצחק ראובן | |
|
רופא סנדלר |
רופא חרץ גורלו של חולה ואמר לו כי ימיו ספורים. כעבור שנה השתומם לפגוש את החולה. החולה סיפר לו שזה עתה חזר מעולם האמת. לכולם יש שם פרנסה בשפע מלבד לרופאים. מכיוון שהרופא הוא ידידו סיפר בגן עדן על ידידו שהוא איננו רופא כי אם סנדלר, כי בגן העדן יש מחסור בסנדלרים. |
בלום, אריה יצחק ראובן | |
|
בית כנסת בחלם |
חלמאים בנו בית כנסת בלי דלת. הרימו כולם יחד את בית הכנסת על מנת שהרב יוכל להיכנס בתוכו. הרב הכניס את ראשו ורגליו נשארו בחוץ. החלמאים השתוממו ולא ידעו לאן נעלם ראשו של הרב. שאלו את הרבנית וזו ענתה שמאז שבונים את בית הכנסת לרב אין ראש. |
בלום, אריה יצחק ראובן | |
|
אשת הרב שנישאה לעגלון |
אלמנת הרב נישאת לעגלון שיש לו יותר מדי כוח גברא. הוא מצטדק, כי עושה הוא זאת לזכר אחיו, דודו וכו' וכו'. האשה מתלוננת על משפחתו הגדולה של בעלה. |
בלום, אריה יצחק ראובן | |
|
המלמד שנהפך לעגלון |
ר' לייזר ליב לימד את התינוקות תורה זמן רב. אולם יום אחד החליף את עבודת הקודש בעבודת חול ונעשה עגלון. לשאלת הקהל מדוע עשה כן, השיב, כי קל לו יותר להרביץ ולצעוק על חיה אחת מאשר על ארבעים. כלומר, קל יותר לעבוד עם סוס אחד מאשר עם 40 תלמידים. |
בלום, אריה יצחק ראובן | |
|
ישבה על ספסל החלב |
אשתו של שמריה היתה שמנה מאוד. כאשר התקרב חג הפסח הכשירה את כל הכלים, שפשפה וניקתה וטיהרה והכשירה את ספסל החלב שעליו הכינה גבינה ושמנת. אחר כך היתה עייפה ורצוצה ושכחה והתישבה על ספסל החלב הכשר. כאשר ראה זאת שמריה נבהל מאוד ורץ לרב. יעץ לו הרב לשפשף את הספסל ולמרק היטב את בשר אחוריה של אשתו. |
בלום, אריה יצחק ראובן | |
|
שתלך לה ברגל |
העגלון היה בריא וחזק בגופו אולם לעומתו היתה סוסתו זקנה וחלשה. פעם נאלצה הסוסה לסחוב עגלה מלאה וגדושה במעלה ההר. במחצית הדרך נחלשה ולא הלכה יותר. האיץ בה העגלון בכל מיני אמצעים, אך לשווא. לבסוף פקעה סבלנותו והוא התיר אותה באומרו "אינך רוצה לנסוע בעלה מן הדין שתלכי ברגל". |
בלום, אריה יצחק ראובן | |
|
הסוסים מועטים |
בויכוח בין יהודי וגוי קובע הגוי כי הסוסים מועטים מפני ש ... אותם גונבים. |
רייס, יצחק | |
|
חצי הגוף המשותק |
איש שמודיעים לו כי חצי גופו עומד להיות משותק, שואל איזה צד, ואחר כך מעביר את אבר המין לצד השני שישאר שלם. |
קרן צבי, צבי | |
|
נשמות תועות |
בעוברם בשדה פתוח, שומעים אנשים קריאות להצלה מבית בודד. כשנכנסים רואים זקנה השורפת את גופה של צעירה באמצעות בגדים שהיא מרתיחה ומלבישה לה. כשעוברים פעם שניה את השדה הבית לא נמצא. משערים ששתי הנשים היו אם ובתה מהעולם התחתון בו הצטרכה האם להעניש את בתה שבגלל חינוכה הרע לא הלכה בדרכי הצניעות. |
קנובליביץ, חיים | |
|
נחלץ מנדרו |
יהודי, שאשתו חלתה, נדר למכור את פרתו ולתרום את מחירה. כשאשתו הבריאה לא יכול היה למכור את פרתו ולהשאיר ללא מקור פרנסה ופחד לא לקיים את הנדר. קנה תרנגול ברובל ומכר אותו ב-20 רובל ואת הפרה ברובל אחד. הסכים למכרם רק יחד. מישהו קנה את שניהם. את הרובל שקיבל תמורת הפרה תרם. |
יודקובסקי, רוחמה | |
|
המלווה בריבית קצוצה |
אביגדור העשיר היה מלווה בריבית קצוצה ומעולם לא נתן נדבה לעניים. כשמת, דרשו חברא קדישא מבניו סכום גדול, ואלה, כמו אביהם, לא רצו לשלם. פנו הבנים לראש העיר הגוי שהיה מיודד עם אביהם. וזה, פנה לרב כדי לברר את העניין. הרב ענה לו, כי מלווים בריבית לא יקומו מקבריהם בתחיית המתים ולכן מחיר קברם, שנועד לשרתם לצמיתות, יקר יותר. ראש העיר הבין ולא התערב. |
קרנץ, ישראל | |
|
מתן בסתר |
גביר נדיב שהרבה לתת צדקה הסתבך בחובות וירד מנכסיו. כדי להצילו, החליטו אנשי העיירה לאסוף עבורו בסתר כסף. כאשר הגיע הרב לבית גביר עשיר, נשאל עבור מי הכסף ולא הסכים לגלות. אותו גביר אמר לו בתגובה, כי אם הוא מיטיב לשמור סוד טוב כל כך, הוא יכול לגלות לו שגם מצבו הכספי רע מאוד. |
קרנץ, ישראל | |
|
שני רעים |
שני ידידים, עניים מרודים, יתומים, מעיירה נידחת בפולין, קיבלו מכות מרב ה"חדר", יותר מאשר האחרים, העשירים. גם בישיבה היו יחד. אכלו רק כשנזדמן להם לאכול אצל אנשים נדיבים. הבחורים נישאו לבנות גבירים. האחד נהיה לדיין, השני, מזלו לא שפר עליו והוא נאלץ למצוא פרנסות שונות כסועד חולים. הוא ידע שכשחולה היה מכירו סימן שיחיה. כשחולה אינו מכירו - סימן שימות. יום אחד הוא פגש את ידידו מנוער, הדיין. הוא הכירו אך הדיין לא הכיר אותו. ניגש סועד החולים אל הדיין ואמר כי נסיונו מלמדו שכשהאדם אינו מכירו - סימן שימות. הכירו לפתע הדיין והם התחבקו. |
כרמלי, דוד | |
|
האיכר והעז שלו |
איכר עני שחיפש אחר העז היחידה שלו שעליה פרנסתו, הגיע לפונדק והתחנן אל בעל הפונדק כי יתן לו לישון בחינם. לבסוף נעתר בעל הפונדק לתחנוניו והציע לו לישון תחת המיטה, אך עליו לשמור על שקט מוחלט למען לא ידעו הישנים על המיטה על קיומו. האיכר זחל מתחת המיטה והנה הוא רואה שמגיע לחדר זוג צעיר בירח הדבש שלו. הזוג נשכב על המיטה, מתחבק, ומתנשק והאיכר שומע את הבעל אומר לאשתו מה יפות עיניך, מהן אני יכול לראות את העולם כולו. כשמוע האיכר את דברי הבעל הגיח לפתע ואמר שאם הוא יכול לראות מעיניה את כל העולם ודאי שהוא מסוגל לראות להיכן נעלמה העז שלו. |
בן שמש, שלום | |
|
הרשלה והשעון "המת" |
להרשלה נולד בן. הוא מלווה משכנו כף לאכילת פשטידה. הוא מחזיר לשכן שתי כפות במקום כף אחת. כעבור שנה מלווה הרשלה שעון מהשכן. אחרי שהוא לא מחזיר לו אותו שואל השכן מה קרה לשעונו והרשלה משיב כי הוא מת. לתמיהתו של השכן אומר הרשלה כי כמו שנולדה כף, כך שעון יכול למות. |
בן שמש, שלום | |
|
ינטה אשתו של הרשלה עוד תמות |
הרשלה ואשתו עניים מרודים ואין ביכולתו לדאוג לצרכי השבת. ינטה ממררת לבעלה את החיים והוא בורח ממנה. מסתובב ברחובות והולך לחברה לגמילות חסדים. הוא טוען שאשתו מתה ואין לו מה לאכול. הם נותנים לו כסף והוא הולך וקונה מצרכים. הוא שב הביתה ולאשתו כבר יש במה להכין את השבת. בינתיים באים פקידי החברה קדישא לביתו של הרשלה לקחת את גופת המתה, ומוצאים אותה חיה וקיימת ומכינה ארוחה. לתדהמתם מסביר הרשלה כי אמנם אשתו עדיין לא מתה, איך אין ספק שהיא עוד תמות. |
בן שמש, שלום | |
|
הסנדלר הישר |
סנדלר עני שחלה והרגיש כי סופו קרב, ביקש לקרוא לגביר העיירה. הוא התחנן לפניו כי יסכים לקחת ממנו את מחצית חובו, אך יעשה לו קבלה כי שילם לו את כל החוב. הוא יניח את הקבלה למראשותיו ויעלה לפני בית דין של מעלה. הגביר מילא את בקשתו. |
קרנץ, ישראל | |
|
טובה מנת חלקו של העני מזו של העשיר |
בקיריקוק נפטרו שני ידידים, עשיר ועני. מייד לאחר מות העשיר התחילו בניו לריב ביניהם על הירושה. עם מות העני התאבלו עליו בניו אבל של ממש. מכאן שגורלו של העני טוב מזה של העשיר. |
סאלי, יעקב | |
|
בנים שלא מכבדים את אביהם |
אב מחלק את כספו בין בניו בתקווה שידאגו לו בעת זקנתו. אולם הם מגרשים אותו. אחיו הצעיר של הזקן מת והוא יורש את כספו. כעת באים כל הבנים ומבקשים לדאוג לו אך הוא מגרש אותם. |
צרגנסקי, בנימין | |
|
תשעה באב |
גוי אחד נכנס לעירה ובקש לקנות מצרכים מבני עמו. אולם כל החנויות היו בידי יהודים כפי שרמזו זאת השלטים. פתאום נעצר הגוי, נכנס לחנות משום שהיה בטוח כי נכנס לחנותם של בני עמו. על השלט בחוץ היה כתוב: "תשעה באב". |
בן אברהם, משה | |
|
אבן מהר הזיתים |
ר' יעקב סלנט לקח בעזבו את ארץ ישראל אבן קטנה מהר הזיתים ונדר נדר, אם יזכה לחזור לירושלים שיקח גם את האבן אתו ואם יקבר בנכר שיצווה על בנו לשים את האבן למראשותיו. בזקנתו חזר ר' יעקב סלנט ירושלימה והאבן הוחזרה להר הזיתים. |
גוטמן, ישראל | |
|
השד במנסרה |
טוחן אחד מגלה בטחנתו שענף ניתק למחצה מן העץ וחובט את המים. כל זה עושה צליל משונה וכבר באו לגרש שדים מן הטחנה. |
ענת, (ליפוביצקי) אליהו | |
|
בעל מקצוע |
איש מאבד ארנק כסף ברחוב. המוצא מחזיר לו את הארנק והוא מזמין את האיש הישר לביתו. שם גונב את סכו"מ הזהב והכסף. לפני בית הדין טוען הגנב כי להחזיר אבדה מצווה היא, אולם הגנבה היא מקצועו. |
יעקב, שמואל | |
|
המלך והכפרי |
מלך יוצא לציד, פורצת סערה, מלוויו מתפזרים והמלך נשאר לבד. מגיע לכפר ומבקש מתושביו מקום לינה. כולם דוחים אותו פרט ליהודי עני המארחו ללילה, ובבוקר מסיע לעיר. המלך נותן לו את טבעתו ואומר לו לגשת לארמון המלך כשיגמור את עסקיו. היהודי מגיע לארמון, המלך מקבל את פניו, מזדהה ושואל לבקשת היהודי לגמול. היהודי מבקש מהמלך לאסור על שכנו היהודי לעסוק במסחר פשתים כמוהו. המלך מתפלא ומסכים. על כך נאמר: עבור שנאת חינם נמשכת הגלות ומתארכת. |
ידון, מאיר | |
|
קבורת חמור |
יהודי קבר את חמורו. בדווים חשבו את הקבר לקברו של קדוש ובנו מסגד. חזר היהודי לאותו המקום וצחר מהם. קאדי פתח את הקבר ומצא בו את שלד החמור. |
דן, יחיאל | |
|
עונש ליהודי שמכר שיכר לגוי |
יהודי עושה ערק-חג'שותה אצלו. יהודים אחרים מזהירים אותו לא לעשות כן. הוא בכל זאת ממשיך, עד שהחאג' פעם משתכר ומכה אותו מאוד. |
דן, יחיאל | |
|
מגיד עתידות מצליח |
עני אומר שהוא מגיד עתידות: 1. לפלאח ניתן לשתות כוס דבש כדי שימצא חמורו האבוד. מוצאו במקום בית שימוש שהדבש המריצו לשם. 2. לצורף שאיבד פנינת המלך ניתן לשתות כוס דבש. ברגע שזה מרים עיניו לשתיה ? רואה את הפנינה. 3. "מנבא" למלך ארבעה גנבים (נברח בשעה ארבע). 4. צריך לדעת מה ביד המלך. אומר שם אשתו ובזה פותר. |
דן, יחיאל | |
|
סוחר הודי מצליח להשיג צדקתו בפני קאדי |
סוחר הודי בא לצנעא, נותן סחורה בהקפה. כולם לוקחים ואף אחד לא משלם. כמתרושש לא אומרים לו אפילו שלום. הוא שוב מתעשר, כעת כן רוצים לברכו לשלום ולקחת סחורה, וחובם לא לשלם. ההודי עונה: שלום לחנות. מובא לקאדי, מסביר עמדתו, הקאדי משיג תשלום החובות. |
דן, יחיאל | |
|
שיח' מחפש גנב תרנגול |
לעני נגנב תרנגול. השיח' מחפש את הגנב. הניזוק צריך להזמין את כל אנשי הכפר, זה אחר זה במשפט שבו מופיעה המלה "תרנגול" אבל מוסוות. האשם גילה עצמו. האשם באמת אמר: איזה תרנגול? |
דן, יחיאל | |
|
צוואת האב: כל הרכוש לעבד |
אב משאיר צוואה לבן שנעדר: כל הרכוש לעבד, לבן דבר אחד. הרב פותר: על הבן לקחת את העבד. שם האב: נתן גמליאל. |
דן, יחיאל | |
|
משפט חלוקת הירושה (מי הבן האמיתי) |
משפט חלוקת הירושה: אב היו לו בנים רבים, מי האמיתי? הרב פוסק: עלינו לחכות על הקבר, האמיתי מסרב. שם האב: שלום גמליאל. |
דן, יחיאל | |
|
מי קדם לאלוהים? |
מלך מוסת ע"י כמרים נתן ליהודי 30 יום כדי שישיב לו על השאלה: מי קדם לאלוהים? היהודי אובד עצות. בנו מציע כי הוא עצמו ילך למלך כי השאלה פשוטה מדי כדי להטריח את האב. הבן מבקש מהמלך לספור משלוש אחורנית. המלך אינו יודע מה לפני אחת. נוכח לדעת כי נער חכם הוא. |
דן, יחיאל | |
|
עשרת הדברות |
מלך מוסת על ידי כמרים שואל רב מדוע אין בחמש מעשרת הדברות את שם ה'. הרב מבטיח תשובה כעבור זמן. פעם מטיילים שניהם יחד בעיר. בבתים היפים ובשכונות היפות תלויה תמונת המלך, מה שאין כן בשכונות זוהמה ובבתי שימוש. הרב מסביר למלך שאין מקום לשם קדוש בענייני טומאה, כגון לא תגנוב, לא תרצח... והמלך מקבל. |
דן, יחיאל | |
|
לא ענה אמן |
התגלע ריב בין יהודי אחד וחזן הקהילה. אחריו ברכותיו של החזן בבית הכנסת אמרו הכל אמן מלבד היהודי הזה אשר אמר: "ממני לא יקבל החזן אפילו "אמן" אחד. |
בן עובדיה, יחיאל | |
|
הרמב"ם והקראים |
בתקופת הרמב"ם היתה המחלוקת הכבדה בין היהודים והקראים. מלך מצרים ביקש לשים קץ למריבות הקשות והזמין את נציגי שני הפלגים אליו. ראשון הגיע אליו רב הקראים אשר חלץ את נעליו, העמידן במקום המיועד והתקרב למלך. הרמב"ם איחר לבוא. כאשר נכנס סוף-סוף, חלץ את נעליו ושם אותן מתחת לבית שחיו. כאשר שאל אותו המלך לפשר הדבר השיב החכם: "כאשר משה בן עמרם השאיר את נעליו לפני עלייתו אל ההר כדי לקבל את התורה מה', בא קראי וגנב לו אותן". התפרץ הקראי וטען שאז לא היו עוד קראים. קם המלך ואמר שכל הויכוח הוא מיותר מאחר והקראי חרץ את המשפט: היהודים קדמו לקראים, ועל כן הצדק עמם. |
דן, יחיאל | |
|
כבלי עגונה |
אניה שעל סיפונה קבוצת סוחרים, נטרפה בלב ים. כולם מלבד אחד ניצלו, והאחד נעלם וגורלו לא ידוע. כעבור זמן מה ביקש אחד מנכבדי העיר צנעא לשאת את אישתו של הנעלם. אולם הרבנים טענו כי היא אסורה כל עוד גורלו של בעלה לא ידוע. התערב המלך ושם אותם בבית הסוהר. אולם הרבנים עמדו על שלהם ולא הסכימו לנישואים אלה כל עוד לא היה ברור שהאיש נפטר. יום אחד ערך המלך משתה לכל נכבדיו והובא לפני יצור משונה, ספק אדם ספק בהמה. בהמשך התברר כי זהו אדם, משום שהעדיף מאכלי אדם והתבייש במערומיו. אט אט גם התחיל לדבר וסיפר כי פעם נטרפה אונייתו והוא הגיע לאי בודד, עליו הוא היה עד אשר נסיך המדינה לכד אותו והביא אותו לצנעא. התברר שזה היה האיש הנעלם והמלך הצדיק את חוקי היהודים. |
דן, יחיאל | |
|
בן המלך והעבד הנוכל |
בן מלך יוצא עם עבדו לשוטט בעולם. מגיעים למדבר, צמאו למים, מחפשים ומוצאים באר. מבקש העבר מבן המלך לרדת לתוך הבאר ולהוציא מים. בן המלך עושה כן, אך העבד לא רצה להחזיר את בן המלך אלא אם יחליף עמו את בגדיו. בלית ברירה עשה בן המלך כן, לפי דרישתו של עבדו. מגיעים לעיר שהייתה במלחמה עם עיר שכנה. הולך העבד בלבוש בן המלך למלך ומציע לו את עזרתו תמורת בת המלך. לעבד אין מושג בתכסיסי מלחמה והוא דורש מבן המלך להלחם נגד האויבים. לשיחה זו מקשיבה בת המלך והיא מבינה מי הנסיך האמיתי. בן המלך מגרש את האויבים ובת המלך מתחתנת איתו. העבד גורש בחרפה. |
דן, יחיאל | |
|
המלך ואשתו |
מלך רוצה לגרש את אישתו האהובה משום שלא ילדה לו יורש עצר. אומר לה שהיא יכולה לקחת אל בית הוריה את הדבר היקר בעיניה מארמונו. היא מזמינה אותו למשתה, משכרת אותו ביין ולוקחת אותו אל בית הוריה ? הדבר היקר לה מהארמון. אינו מגרש אותה וכעבור שנה נולד להם בן. |
דן, יחיאל | |
|
סוחר הודי |
סוחר הודי ועבדו, הסובלים במדבר מחוסר מים, מוצאים אשל ותחתיו אבן. כאשר מרחיקים את האבן בכוחותיהם האחרונים מגלים מים. |
דן, יחיאל | |
|
המלך והתפוחים |
בן אלמנה מביא למלך תפוחים ומקבל בתמורה מטבעות זהב. כאשר הדבר נשנה, מקנא בו שומר המלך ומחליט להכשילו. הוא מספר למלך שהנער בז לו, ומפנה את ראשו ממנו כי הוא טוען שיש לו ריח רע מהפה. המלך מחליט לנסותו, וכאשר הנער מתקרב לארמון, השומר אומר לו להסיט ראשו הצידה כמחווה של כבוד למלך. המלך רואה את הפניית הראש, מתרגז, ושולח את הנער לשר המשטרה עם אגרת המורה לו להורגו. השומר אומר לנער כי ילך במקומו (ברצונו להשיג את הכסף), ומומת מיד. האמת מתגלה כשהנער חושף את השתלשלות העניינים בפני המלך. |
דן, יחיאל | |
|
סופו של סנדלר ערום |
שוליה של סנדלר מוצא עצמו מפוטר כל קיץ ללא פיצוי כספי. בצר לו, הוא שופך ליבו בפני אדם שפוגש בדרך, ומגלה לו היכן טומן הסנדלר את כספו. עובר האורח שואל בכמה כסף היה השוליה מסתפק, ופונה לביתו של הסנדלר מחופש לשוטר. הוא לוקח מהסנדלר את הכסף בטענה שעליו לבדוק אם הוא מזויף, אך עובר שבוע והוא אינו חוזר. הסנדלר פונה למשטרה ומבין שנפל בפח. השוליה מקבל את שביקש, אך כעת הוא מבקש חצי מהסכום, ולשוטר המתחזה אין ברירה אלא לתת לו. |
דן, יחיאל | |
|
אישה חכמה |
בדואי מבקש לשאת את בתו של נשיא השבט. הנשיא מבקש תמורתה אלף ראשי בקר. הבדואי נותן אותם שהם כל רכושו. הוא נושא את בת הנשיא וחיים בדוחק. פעם ביקש הנשיא להתארח בביתם. האשה אינה יודעת מאין תכין ארוחה. גבר זר חושק בה ונותן לה בשר כרצונה כדי שתתמסר לו. היא מקבלת את הבשר ומבשלת. בשעת הארוחה ישבו הבעל והנשיא לשולחן, בא באיש והם הזמינוהו. האשה הביאה את האוכל וכינתה אותם משוגעים. היא אמרה שהבעל משוגע שנתן לאביה את כל פרותיו; אביה משוגע שנתן אותה תמורת אלף פרות ולא יותר, והבחור משוגע שחשב שתתמסר לו תמורת בשר. בעלה גרש את הבחור הזר ואביה נתן להם את פרותיו ומכספו. |
דן, יחיאל | |
|
המלך ושלושת בניו |
למלך היו שלושה בנים. פעם חלה והתעוור. בחלומו לחשה לו הרוח שאם יריח את פרח התרופה, יפקחו עיניו. שלח את בניו ואמר כי מי שיביא את הפרח, יירש את כסאו. הבן הבכור היה גאנ, לא ברך אנשים בדרכו עד שהגיע לבית מרזח ושכח את מצוות אביו. הבן הצעיר היה מנומס, טוב-לב וחברותי. פגש בדרך זקן, ברכו לשלום ופרס לו מפתו. הזקן נתן לו את הפרח. הבן הביאו לאביו, ריפאו וישב למלך אחריו. |
דן, יחיאל | |
|
נערת הזהב |
ליהודי, סנדלר עני, היתה בת יחידה שהגיעה לפרקה. בא לעירו הודי וכשראה בעוניו של הסנדלר לחש מילות קסם ועלה סרט זהב מהאדמה והקיף את הנערה. כשהגיע הסרט לצוואר הנערה ניתק אותו ההודי. התעשר היהודי לזמן רב אולם אחר כך שוב הגיעו ימי דלות. הוא לחש את אותן מילים שלחש ההודי, אך כשהגיע הסרט לצוואר בתו, לא יכול היה לנתקו. הנערה נחנקה ומתה. |
דן, יחיאל | |
|
השייך החכם |
שרי המלך מעלילים דברים רעים על השייך, כדי להשניאו על המלך, וכל זאת מקנאתם בו. המלך יוצא עם הוזיר, שניהם מחופשים. באים אל השייך והוא מארחם יפה בביתו. בא אדם בפני השייך וטוען שנגנב כספו. השייך מזמין את החשודים בגנבה ואומר להם להניח ידם על זנב הסוס והוא יבעט בגנב. השייך מזהה את הגנב כי הוא לא נגע בסוס. ידיו היו נקיות ואילו זנבו של הסוס היה מכוסה בפיח וליכלך את ידיהם של אלה שנגעו בו. הגנב פחד ולא נגע. המלך התוודע בפני השייך ומינה אותו לראש שופטי המדינה. |
דן, יחיאל |