איש יהודי עני ודל היה דר באחת מעיירות ליטא הנידחות. סנדלר היה לפי מקצועו איש ישר דרך ונקי כפיים. בזעת אפיים אכל לחם. עד שעות הלילה המאוחרות היה יושב באומנותו להטליא ולתקן נעליים, מגפיים וכולי, כל אשר תושבי עיירתו היו מביאים לו לתיקון, ואף איכרי הסביבה נהרו אליו להביא נעליהם לתיקון. רק בשעות הלילה המאוחרות היה עולה על משכבו לנוח מעמל כפיו וישן שנת ישרים כי מתוקה שנת העובד. אך באחד הלילות חלה הטרדה בשנתו ונדודי שינה היו פוקדים אותו. בהיותו ישן נים לא נים ראה חזון בלהות והנה מאמצע רצפת חדרו בוקעת ויוצאת שדה ערומה לחלוטין, ומרקדת ריקודי מחול של שדות.

לילה לילה חזר אותו דבר, ולא ידע מה לעשות, ובשל מה באתהו צרה כזאת? נו, לא עליכם. פניו נפלו, חיוורון כיסה את פניו, ושריריו רפו. ויהי הסנדלר כאדם חולה אנוש. לא ידע מה לעשות.

כאשר נמצאים בצרה גדולה הולכים כמובן לשאול בעצת הרב. התעניין הרבי במהלך חייו של הסנדלר. בדק את ציציותיו והנה הכל בסדר. שאל אותו הרבי אם ישן הוא בכיסוי ראש או גלוי ראש. כמובן שהסנדלר ישן כרגיל עם ירמולקה על ראשו ואף אינו שוכח לקרוא קריאת שמע על המיטה. הכל בסדר גמור, ובכל זאת הוסיפה השדה להופיע ולרקד את ריקודיה הזדוניים לרקד מדי לילה ולילה. מחול השדים. מה להגיד ולהוסיף? הסנדלר נהפך לכלי שבור. עוד מעט זעיר, וחלילה יתמוטט לגמרי.

לבסוף הטריח הרבי עצמו לבוא לבית הסנדלר ולבדוק מה סיבת הדבר, והנה בבודקו וירא המזוזה פסולה, נקרעה מהרוח, והגשם השחית את המזוזה לגמרי. מיהר הרבי להביא מזוזה חדשה, טהורה וכשרה, ובעצם ידיו הדביק הרבי את המזוזה למשקוף הדלת. בקול רם קרא את ברכת המזוזה, ומני אז פסקה השדה מלהטריד את הסנדלר, וישוב השלום לביתו של הסנדלר.

סנדלר בליטא, היטיב בדרך כלל לישון בלילות, לאחר עבודה קשה. במשך כמה לילות נתקף בנדודי שינה וחלום בלהות בו שדה עירומה רוקדת בחדרו. הרב מגלה את הסיבה, מזוזה פסולה. לאחר החלפת המזוזה עובר חלום הבלהות.