שני ידידים, עניים מרודים, יתומים, מעיירה נידחת בפולין, קיבלו מכות מרב ה"חדר", יותר מאשר האחרים, העשירים. גם בישיבה היו יחד. אכלו רק כשנזדמן להם לאכול אצל אנשים נדיבים. הבחורים נישאו לבנות גבירים. האחד נהיה לדיין, השני, מזלו לא שפר עליו והוא נאלץ למצוא פרנסות שונות כסועד חולים. הוא ידע שכשחולה היה מכירו סימן שיחיה. כשחולה אינו מכירו - סימן שימות. יום אחד הוא פגש את ידידו מנוער, הדיין. הוא הכירו אך הדיין לא הכיר אותו. ניגש סועד החולים אל הדיין ואמר כי נסיונו מלמדו שכשהאדם אינו מכירו - סימן שימות. הכירו לפתע הדיין והם התחבקו.