חזרה לדף הראשי של פרויקט אסע"י
תמציות סיפורי העדה
|
הונגריה |
|
שם הסיפור |
תמצית |
מספר |
מספר אסע"י |
|
מפגש עם ש"י עגנון |
המספר הזדמן לגיסו בירושלים, ובשבת אחרי הצהריים הגיע ש"י עגנון. המספר סיפור לו כמה סיפורים. ש"י עגנון הודיע לו כי הוא יכניס מסיפוריו לספריו. |
מושקוביץ, דב | |
|
רוחות במקווה |
ר' מאיר החייט כל בוקר בשעה שלוש, הלך לטבול במקווה. אחרי כן היה הולך לבית המדרש להדליק את התנור. יום אחד הגיע למקווה וראה שם המון אנשים שכבר הלכו לעולמם שנים רבות קודם לכן. הוא טבל איתם. לאחר ששמע את פעמון מגדל הכנסיה מצלצל צלצול אחד בלבד, הבין שבטעות הוא הקדים להגיע. |
מושקוביץ, דב | |
|
לידות מחוץ לנישואין |
בחורה מבית עני נסעה לסלובקיה לעבוד אצל משפחה וחזרה כשהיא בהריון שהסתירה. בהגיע זמן הלידה ילדה בנהר והטביעה את הוולד. אישה שכיבסה בנהר באותו זמן מצאה את גופתו והזעיקה את הז'נדרמריה. חיפשו את האם ומצאו אותה שוכבת בעשב חלושה. היא הואשמה בהריגה. כשיצאה מהכלא חזרה למקום בו עבדה ויש אומרים שהתחתנה עם הבחור. מקרה שני, בתו של אדם עני נסעה לסעליש לעבוד אצל משפחה ונכנסה להריון. על מנת להתפטר מהוולד ילדה אותו בשירותים של רכבת לפראג וזרקה אותו למטה. המבקר מצא את התינוק על המסילה וידעו שזו הרכבת שנוסעת לפראג. מצאו אותה וישבה בכלא. |
יעקבי, יצחק | |
|
מחשבות של גוי על יהודי |
היהודים נהגו לגור במרכז הכפר והנוצרים בצדדים ובהרים. ביום ראשון נהגו כל הנוצרים להתלבש בתלבושת הלאומית וללכת לכנסיה דרך הרחוב הראשי. באותו זמן קשה היה ליהודי ללכת ברחוב הראשי, אז הלכו ברחוב צדדי. אביו של המספר הלך ברחוב צדדי ופגש בגוי. שאלו מדוע אינו הולך ברחוב הראשי. ענה לו שאינו יכול לעבור ליד בית המרזח כי עליו לקנות תרופות לאשתו ואינו יכול להיכנס. לעומת זאת, בעל בית המרזח היהודי, ברגע שרואה אותו, בין אם נכנס או לא נכנס, רושם לו חוב כאילו נכנס ושתה. זו המחשבה של גוי, הוא יודע שהיהודי מרמה אותו וזה טבעי, כך צריך להיות. המספר מסיים באנקדוטה על הייסורים של בעל בית מרזח יהודי, על כך שאינו יכול לחייב את הגוי במים שהוא מכניס לו ליי"ש והוא צריך לתת לו מים חינם. |
צחור, ברוך | |
|
למה משולים שלושת הרגלים |
היהודים ממשילים את החגים לבני המשפחה. חג הסוכות משול לחתן. נותנים לו ועוזרים לו רק שילך לסוכה ולא יסתובב בין הרגליים. פסח משול לכלה וחותנתה. רבים בו האיסורים, מה שכלה עושה נראה לא טוב בעיני חותנתה. אם ובת משולות לחג הביכורים. זה התענוג של אם ובתה שאפשר לאכול בו גם חלבי וגם בשרי, מה שלא ניתן בשום חג. |
צחור, ברוך | |
|
ברינזה פטורה ממכס |
יהודי, שגר בצד הרומני של הגבול, היה בעל שדות בצד הצ'כי, והיה לו אישור לא לשלם מכס על התוצרת שהוא מייצר. פעם הגיע מרומניה עם עגלת התבן ובמעבר הגבול ראה קצין המכס הצ'כי, שמלבד התבן, יש לו בתרמיל גוש גבינת ברינזה ענק. הוא לא נתן לו אישור להעבירה בלי מכס. לא הועילו כל הניסיונות להניאו מכך. אז היהודי ביקש לאכול את הגבינה במשרדו של המוכס. לאחר שהשתלט על שולחן הקצין, התיז מים לאחר נטילת ידיים, החל להכין לעצמו סלט. הקצין הצ'כי שמאס במהומה, ביקש מן היהודי שיעזוב את המקום יחד עם הגבינה, ללא תשלום מכס. |
צחור, ברוך | |
|
ה"גלח" שלא ידע |
בימי הביניים, יהודי בעל עגלה הגיע לעיירה ובעיירה צמים. שאל מדוע. אמרו לו שיצאה גזירה מהפריץ שה"גלח" (כומר) והרבי ינהלו ויכוח תיאולוגי בסירה בנהר. מי שבפעם הראשונה לא יידע לענות על שאלה, השני רשאי להטביעו בנהר. חששם היה שאם הכומר יהיה גוי בריא הוא עלול להטביע את הרבי, בין אם ידע את התשובה ובין אם לא. בעל העגלה הציע את עצמו במקום הרבי ועלה על הסירה וזמן קצר לאחר מכן תפס את הכומר וזרק אותו. עשו לו קידוש בבית הכנסת והרבי שאל אותו מה שאל את הכומר ולא ידע. ענה לו ששאלו מה התרגום של "אינני יודע" והכומר ענה:- "איך ווייס נישט". כיוון שלא ידע, אז זרק אותו למים. הרב שאל אותו כיצד הסיק שהכומר לא ידע את התשובה. על כך ענה בעל העגלה שאם הטייטש חומש לא יודע ומתרגם זאת ל"איך ווייס נישט", מאיפה ידע הכומר. |
צחור, ברוך | |
|
מסיפורי "הסעודה השלישית" |
את סיפוריו שמע המספר בסעודה השלישית בעיקר אצל אנשים שלא היו עם הארץ ולא תלמידי חכמים. היה נהוג לאחר שסעדו בבית, לא ברכו את ברכת המזון, אלא היו הולכים לרבי או ראש עדה חסידית. כל אחד היה מביא מביתו מעט אוכל, "כזית", וזה הספיק כדי לקיים את הברכה. אלה שלא היו קשורים לרב מסויים ערכו את הסעודה השלישית בבית הכנסת. בחורף היו אנשים שעשו את הסעודה השלישית בבית יחד עם שכנים. בשעתיים שבין הסעודה ועד ההבדלה סיפרו סיפורים. כשסיימו לספר סיפורי רבנים עברו לסיפורי חולין. סיפרו על מלחמת העולם הראשונה. בתקופת החורף והכפור היתה הפסקת אש כפויה. ישבו בעמדות ,אמרו תהילים ואם היה למישהו יארצייט עשו מניין. כשחסר היה מישהו למניין היו צועקים לצד השני שחסר מישהו למניין ויש גם כיבוד. במלחמת העולם השניה זה לא יכול היה לקרות. סיפרו שמשאת הנפש היתה נפילה בשבי. זו היתה הצלה כי זה היה בעצם סיום הלחימה. יהודי התווכח עם החייל האיטלקי, שאותו שבה, שהוא יהיה השבוי של האיטלקי כי לו יש אישה וילדים ואם ייפול בקרב ישאיר אלמנה ויתומים, ואילו האיטלקי הוא רווק. אלו היו סיפורי הסעודה השלישית. איך יכלו במשקפת לראות במה עוסק האויב. או שהוא מתפלל, או שקורא ספר או שפולה כינים. אלו היו מספרי הסיפורים בסעודה השלישית של עמך. |
צחור, ברוך | |
|
המטבעות יעידו על פעולת המגיד |
מגיד שדרש דרשות רצה גם להתפרנס מהן. לא היה מקובל לדרוש תשלום ישירות, לפיכך העמיד מישהו עם צלוחית ליד דלת היציאה וכל אחד תרם כפי יכולתו. הוא נימק זאת בכך שנגר, למשל, בונה ספסלים עליהם יושבים ולומדים תורה. עם הגיעו לגן עדן הם מהווים את העדות לזכותו למה שעשה בעולם הזה. הסנדלר עושה נעליים איתם הולכים הילדים לבית הכנסת והם העדות לזכותו. לו יש רק מילים, ולא דברים מוחשיים שיעידו לזכותו והוא חושש שילך לגיהינום. לפיכך המטבעות יהיו העדים שלו, וכמה שיותר, תהיה העדות לזכותו יותר חזקה. |
צחור, ברוך | |
|
הכלב לא נתן |
הרבנים מנעו ממגידים לשאת דרשות בבית הכנסת מאחר והם מערבבים קודש וחול. פעם הגיע מגיד מפורסם והיהודים מאד רצו לשמעו. פנו לרב שיאשר זאת, אך הוא התנגד, בעיקר משום שהמגידים תמיד מסיימים בפסוקים מספרי הקודש, בדרך כלל "ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן". המגיד התחייב שלא יסיים דרשתו עם פסוק זה. עלה ודרש דרשה יפה מאד, אך אסור היה לו לסיים בפסוק כמקובל ולכן סיים את דרשתו בסיפור על ילדים היוצאים לשדה בל"ג בעומר עם קשת וחץ. בשדה עלולים להיות זאבים או כלבים ויש פסוק שאם אומרים אותו זה מונע שליטה מהכלבים - "לא יחרץ כלב לשונו". כשהילדים יצאו הזכיר להם את הפסוק. פתאום באו כלבים, קמו כולם וברחו. כאשר נשאלו מדוע לא אמרו את הפסוק, ענו שהכלב לא נתן. |
צחור, ברוך | |
|
הכנות לביקור שלא התקיים |
הרבי ישב בעיר סיגט ומשם חלש על כל הכפרים באזור מרמרוש. לאחר המלחמה חלק מן האזור היה מעבר לגבול, והרבי היה מגיע פעם בשנה. היו שם ארבעה כפרים על הר, והרב היה מתארח תמיד בכפר האמצעי הגדול. היהודים מכל הכפרים האחרים היו באים לשבת ולנים בבתי הכנסת כדי להיות ליד הרבי. נגר שעבד באחד הכפרים האחרים החליט לחמוד לצון ואמר למקומיים ששמע שהרבי יבוא להתארח בכפרם השבת, עוד אמר ששמע שהרב אמר שהוא יתאכסן בבית מסויד, מסודר ונקי. למרות שהיה אמצע החורף, והרב מעולם לא בא בחורף, ומאד קשה בתקופה זו לסייד, היהודים ניקו וסיידו בתיהם כנהוג לעשות לקראת פסח. הכפריים חיכו לרבי שלא הגיע. באו אל הרבי, אמר להם שהוא מעולם לא מגיע בחורף ואף פעם לא לכפרם. חזרו מאוכזבים וניסו לשחזר מניין הגיע השמועה והגיעו לנגר. החרימו אותו. הנגר גר בסיגט וכמנהגו הלך לרבי מדי שבת. הרב שאל אותו מדוע היתל בכפריים. ענה לו הנגר שאינו יכול להתאכסן באף בית יהודי בגלל הפשפשים שאינם מניחים לו לישון. הוא ידע שרק בזכות הרבי אפשר יהיה להיפטר מהפשפשים וכך קרה. |
צחור, ברוך |