על מה היו הסיפורים שלנו? על מזיקים, על מתים, על כל מיני דברים. אני זוכר שסיפרתי עליו, היה אצלנו בחוסט, היה יהודי אחד, ר' מאייר דער שניידער, ר' מאיר החייט. יהודי פשוט, אבל יהודי ירא שמיים, כמו רוב היהודים. הוא כל לילה, בכל בוקר לפני... בשלוש בבוקר הלך למקווה, טבל במקווה.

אצלנו היה מקווה, עמד כל הלילה. אז הוא טבל במקווה. ומשם הוא הלך ופתח את בית המדרש הגדול והסיק את התנור, הכל בהתנדבות ככה. וכך היה דרכו כל הימים.

ויום אחד הוא בא למקווה. ונכנס ורואה שם מלא עם אנשים. אבל לא אנשים מהמכירים, מהדור שלו, שרגילים לבוא. מצא שמה את ר' מוישה השוחט שכבר הלך לעולמו לפני עשרים שנה. מצא שם את ר' איצ'ה-מאייר הבעל-תפילה, שכבר לא חי שנים. הוא ראה שהוא נפל בפח, אבל הוא גם טבל שמה עם מהאנשים האלה, כמו שאומרים מעלמא דאתיי, מעולם האמת, שבאו לטבול. אז הוא טבל, נדחף בין האנשים וטבל ויצא משם. וכשהוא יוצא מהחצר שם, מהמקווה וגם מבית הכנסת, פתאום המגדל של הכנסיה הקתולית מצלצל אחת בלילה. זאת אומרת, שבמקום שהוא הגיע לשמה בשלוש, שהם מסתלקים משם, אז הוא הגיע בין שתים עשרה לאחת והטעות הזאת גורמת לו לפגוש את... אני שמעתי את זה ממנו.

אז מה כאן, הדמיון או? זה לא חשוב.

ר' מאיר החייט כל בוקר בשעה שלוש, הלך לטבול במקווה. אחרי כן היה הולך לבית המדרש להדליק את התנור. יום אחד הגיע למקווה וראה שם המון אנשים שכבר הלכו לעולמם שנים רבות קודם לכן. הוא טבל איתם. לאחר ששמע את פעמון מגדל הכנסיה מצלצל צלצול אחד בלבד, הבין שבטעות הוא הקדים להגיע.