חזרה לדף הראשי של פרויקט אסע"י
תמציות סיפורי הרושם
|
חלמיש, שמעון |
|
שם הסיפור |
תמצית |
מספר |
מספר אסע"י |
|
מכתב לאלוהים |
יהודי שאין לו כסף לצרכי חג הפסח כותב מכתב לאלוהים ומבקש 100 לירות. פקידי הדואר מוצאים את המכתב, קוראים אותו, אוספים ביניהם 75 לירות ושולחים לעני. העני מודה לה' על ששלח לו את הכסף אך מתלונן על פקידי הדואר שהוציאו מן המעטפה 25 לירות. |
חלמיש, שמעון | |
|
המצפן של המשוגע |
אשר בר מן העיירה גוריי נהג לשוטט בין העיירות. תמיד הלך ברגל ומעולם לא הסכים לנסוע. בדרך, כשהתעייף, היה שוכב לנוח כשרגליו תמיד בכיוון שאליו הוא צריך ללכת. פעם שכב לנוח ובשנתו התהפך. כשהתעורר הלך בכיוון רגליו והגיע לאותה עיירה שעזב זמן קצר קודם לכן. הוא התפלא שהעיירה דומה כל כך לזו שעבר בה קודם. גם כאשר פגש באותם אנשים שפגש קודם לא השתכנע, כי היה בטוח שרגליו אינן מטעות אותו. |
חלמיש, שמעון | |
|
משוגע מחפש כותנתו במקווה בליל שבת |
אשר בר הלך למקווה בליל שבת ואחר כך מיהר לבית הכנסת. באמצע התפילה נזכר ששכח את כותנתו בבית המרחץ ומיהר לשם. במקווה היו אז הנשים. הוא ראה אותן ערומות, נבהל, בחושבו אותן לשדים, וקפץ למים. הנשים נבהלו גם הן ויצאו במרוצה, ערומות, מבית המרחץ. |
חלמיש, שמעון | |
|
המתים יהללו יה |
החזן ר' חיים אלי עבר בערב שבת על-יד בית הכנסת ושמע מתוכו לחשים. פנה לרב של עיירתו (יאנוב על יד לובלין), ר' איטשע מאיר, ואומר לו להכנס ולהתפלל ואחר כך לא להסתכל ימינה ושמאלה ולצאת. החזן עשה כן והלחישות מבית הכנסת פסקו. |
חלמיש, שמעון | |
|
הסבא איבד את זכרונו שלושה ימים לפני פטירתו |
יהודי מהגר מעיירתו לפריז והולך לחבר נעורים שהשתקע בעיר והתעשר בה. החבר עושה עצמו כאילו לא הכירו. היהודי יוצא מן החדר וממלמל כי החבר ימות תוך 3 ימים. המשרת שומע על כך ומספר לאדונו. קוראים ליהודי בחזרה, מכבדים אותו ושני החברים מעלים זכרונות. לפני צאתו נותן המארח ליהודי סכום כסף ושואל לפשר דבריו הראשונים למשרת. היהודי עונה כי 3 ימים לפני מותו סבו לא הכירו כי זכרונו נלקח ממנו. הוא חשב כי כך יקרה גם לחברו שלא הכירו. נוסח ב': קבצן מזדמן לחתונת עשיר שהיה חברו ללימודים. העשיר מתכחש לחברו. החבר עובר בין האורחים בחתונה וממלמל כי תוך שלושה ימים ימות המחותן. המחותן קורא לו בחזרה, מכבדו, נותן לו מתן בסתר ואחר כך שואל לפשר דבריו. תשובת העני: שלושה ימים לפני פטירתו של סבי עליו השלום הוא לא הכיר אותי. |
חלמיש, שמעון | |
|
סבלנות הרבה ליהודי |
חייל רוסי שומע מחברו, חייל יהודי, על ליל הסדר ורוצה להשתתף בו. היהודי מסביר לחייל מה, איך ומתי עושים כל דבר ואומר לו כי צריכה להיות לו סבלנות רבה. שני החברים מגיעים לעיירה על יד המחנה שלהם וכל אחד מוזמן לביתו של יהודי אחר. הרוסי יושב בחוסר סבלנות במשך כל זמן קריאת ההגדה, אוכל מן המרור וכמעט נחנק. כששוב מגישים רק מעט מצה שבתוכה כרוך משהו מר הוא מתרגז ועוזב את הבית. כעבור כמה שעות, כשהיהודי חוזר למחנה, הוא מתנפל עליו בכעס על ש"סידר" אותו. היהודי עונה לו: אמרתי לך שליהודים יש הרבה סבלנות אך לכם, בני חם, אין. |
חלמיש, שמעון | |
|
הסוד של סיבוב כפרות באשמורת הלילה |
בדרכו להיטהר בבית המרחץ, בלילה, לפני סיבוב כפרות, רואה ר' פייבל כי הסנדלר, הרשלה, שיצא לו שם רע בעיירה, מחזיק בידו האחת סידור ובידו השנייה תרנגול לבן. הוא בטוח שהרשלה מסובב כפרות ואם כך הוא בוודאי צדיק נסתר. פייבל מזמין את הסנדלר לסעודה מפסקת ולסעודה במוצאי יום כיפור, כדי לפייסו על שעד כה זלזל בו. אז שאלו לפשר מעשיו. הרשלה מסביר כי עשה כמעשה חד-גדיא. לא יתכן כי קנו גדי ב-2 זוזים, לפי דברי אביו קנוהו במשיכה, וכך גם קנה במשיכה (גנב) את התרנגול וצריך לסובב השכם. |
חלמיש, שמעון | |
|
מצא תמונת אביו הנפטר ומתייחד עם בבואתו יום יום |
ר' זיסל מסתכל בחנות בראי, רואה את בבואתו וחושב שזו תמונת אביו. קונה את הראי בכסף רב ומחביאו בעליית הגג, שם מתייחד עמה מידי יום. אשתו החשדנית מחטטת בעלייה בהעדר בעלה, מגלה את הראי, רואה את בבואתה וגוערת בבעלה שבגלל מפלצת כזו שבעלייה הוא מזניח את לימודיו, עסקיו וביתו. |
כץ, לייבל | |
|
האורח לשבת ומחיר היהלום |
קבצן מתארח לשבת בביתו של גביר קמצן. בני הבית אוכלים לשובע והאורח מקבל צלחות כמעט ריקות. הוא אוסף את הפירורים מן השולחן לערמה. לשאלת בעל הבית עונה כי היה רוצה לדעת כמה עולה יהלום בגודל הערמה שאסף. בעל הבית עונה שבשבת לא מדברים על כסף אך אז הוא משנה את התנהגותו כלפי האורח: מאכילו לשובע ומארחו עד מוצ"ש. הוא מבקש מהאורח להראות לו את היהלום. האורח עונה כי לעת עתה רצה ללמד לקח את מארחו הקמצן כיצד יש לארח כהלכה. |
חלמיש, שמעון | |
|
מה פרצת פרץ או ילד מת קם לתחיית המתים |
בעיירה גרים זה מול זה שני אנשים בשם פרץ. האחד עשיר, חכם ומוצלח, השני ביש גדא. בנו של פרץ העני מת בערב שבת ואנשי חברא קדישא נקראו אליו במוצ"ש. בנו של פרץ העשיר התפקר, נעשה ציוני, חזר מאוחר בלילה לביתו והתגנב למיטתו. אנשי חברא קדישא מגיעים לפרץ העשיר. זה מבין מיד את טעותם אך בשל כעסו על בנו מצביע על מיטתו. כשהתקרבו אליו הסתובב הבן לתדהמת החברא קדישא ואביו אמר - נעשה נס, הילד קם לתחיה. |
חלמיש, שמעון | |
|
המלמד שמואל זיינוול חולם על משפחת הבן הרשע |
למלמד הרגזן שמואל זיינוול לא היה כסף להוצאות חג הפורים. בלילה חלם כי הגיע למקום תלייתם של המן ובניו, טיפס על עמוד התליה שלהם והוציא מכיסיהם את השעונים, הכסף והתכשיטים ושם בכיסו. בבוקר התעורר ואמר לאשתו שבכיסי מכנסיו יש ממון רב להוצאות החג. אשתו גוערת בו על חלומותיו והוא מגיע למסקנה כי המן היה רשע גם בחייו וגם לאחר מותו - לבוא בחלומותיו ולבלבל אותו. |
חלמיש, שמעון | |
|
האפיקורס שרצה לסדר את הרבי |
אפיקורס שרצה להוכיח שכל ניסיו של הרבי אינם אמת, בא לרבי ואמר לו שאינו מדבר דברי אמת, שאבד לו חוש הטעם וגם חוש הריח. הרבי מזמינו למחרת, מגיש לו קציצה עשויה מצואה ומצווה עליו לאכול. מובן שהאפיקורס דוחה את זה ואומר לו כי נדמה לו שזאת צואה. הרב אומר שהאפיקורס נרפא מ-3 מכותיו בבת אחת: אמר אמת וחזרו אליו חוש הטעם וחוש הריח. עתה, מוסיף הרב, נותר לו רק לשבח את האל. |
חלמיש, שמעון | |
|
מה זה כרפס |
יהודי "ישובניק" רוצה לדעת מה זה כרפס. הוא מתבייש לשאול את הרב, שמא ילעגו לו. הוא מחליט ללכת לשוק ולקנות כרפס. הוא שואל בחור אחד שאלות כאלה שהנ"ל מבין עם מי יש לו עסק. הבחור מביא לו שמן קיק, אומר לו שזה כרפס ושבסדר פסח על אב הסדר לשתות חצי בקבוק ואת כל היתר המסובין יגמרו. הישובניק עשה כך, אולם לאחר ששתו את ה"כרפס" רצו כולם אל מאחורי הרפת ... |
חלמיש, שמעון | |
|
רצה להראות לו מי הם בעלי הבתים שלו |
יהודי בא לרב העיירה בערב שבת ומפקיד את כספו, מפאת שאינו רוצה לחלל שבת. להפקדה יש עדים: "יושבים". לאחר צאת השבת רוצה היהודי לקחת את כספו חזרה אך הרב טוען שלא דובים ולא יער. הוא קורא לשני ה"יושבים" וגם הם טוענים כי לא היה כדבר הזה. היהודי מתכעס. כשהולכים העדים נגש הרב אל המגרה, מוציא את הפקדון ומחזירו ליהודי. לפליאתו אומר הרב כי רק רצה להראות ליהודי מי הם בעלי הבתים בעיירתו. |
חלמיש, שמעון | |
|
איפה הגרגרת? |
לקראת בואו של אורח מקבלת אשה זללנית מבעלה גרוגרת, ריאה וכבד לבישול. בשעת הבישול אכלה את הכל. כאשר ראתה את הבעל והאורח מתקרבים נעשה לה רע. מה עשתה? ביקשה מבעלה להשחיז את הסכין וגילתה לאורח "סוד" - בעלה הוא חולה רוח השוחט את אורחיו. היא ייעצה לו להימלט והוא עשה כן. היא "גילתה" לבעל כי האורח חטף את הגורגרת. המארח החל לרוץ אחרי הנמלט, סכין בידו ובפיו הצעקה: איפה הגורגרת? כך לא נודע לבעל שאשתו אכלה את הגורגרת בעצמה. |
כץ, לייבל | |
|
הקעסט שניים-עשר הקליפה שלושה! |
אברך משי מתנה את תנאיו לנישואין עם בתו של ישובניק: 1. הוא ומשפחתו ישבו סמוכים על שולחנו במשך 12 שנה (קעסט). 2. שיקיים מצוות "איזהו עשיר" ויבנה לו בית כיסא סמוך לשולחנו. הישובניק מסכים והחתונה נערכה. לאחר 3 שנים אומר החותן לאברך שמעתה הוא חייב לדאוג לפרנסתו. האברך עוזב את אשתו וילדיו ובורח. לאחר כמה שבועות תופס הישובניק את האברך בשוק של העיירה. הוא מחזיק בזקנו ומכריח אותו להתדיין בפני הרב. באים לרב, הישובניק טוען: הוא ברח ועזב את אשתו וילדיו. האברך טוען: הוא לא עמד בתנאים ונאלצתי לחפש לי פרנסה. פסק הרב מה שפסק והאברך חזר לבית חותנו, לאחר שזה הבטיח להזינו עוד 9 נשים במקום לומר 9 שנים. לאחר כמה שבועות מקבל הרב מהישובניק חבילה ובה שלוש עשרה עוגות גבינה, בקבוק יין ופתק בו נכתב: "רבי, אני שולח לך לאה פקודי". הרב לא הבין את פשר הדברים והישובניק שבא אליו מסביר שאם שרה זה 10 אז רבקה זה 11 רחל 12 ולאה 13 ופיקודי בתרגום זה עוגות גבינה. |
לוין, איצ'ה לייב | |
|
רציתי להוכיח לך מיהו הרב שלנו |
יהודי מקבל מכתב מחברו מנוער כי יבוא להתארח בביתו בעיר מרוחקת. היהודי מסרב באומרו כי אם יסע יפסיד מפרנסתו. חברו משיב לו כי יחזיר לו את כל ההפסד כיוון שהוא אמיד, רק שיבוא. היהודי בא, חברו מקבלו יפה מאוד. כשרוצה ללכת מפציר בו שישאר, חוזר על הבטחתו כי יחזיר לו הפסדים והיהודי מאריך פעמיים נוספות את שהותו. לבסוף כאשר היהודי רוצה לנסוע חזרה מגיש לו חברו חשבון כמה כסף חייב האורח לשלם בעד האירוח. היהודי נדהם וכועס והמארח מציע לו ללכת לרב ולהתדיין. כך הם עושים והרב פוסק שעל היהודי האורח לשלם. בכעס מוציא היהודי את כספו ורוצה לזרקו בפרצופו של המארח אלא שאז מוציא המארח את כספו שלו ונותן לאורח את מה שהבטיח לו. לתדהמתו של היהודי עונה המארח כי התכוון להראות לאורחו איזה רב יש להם בעיירתם. |
טוכמן, אברהם | |
|
אשמת זוקף כפופים |
רב בא לידידו ורצה לדעת כיצד נכשל האיש עם אשת שותפו. האיש סיפר כי בא לבית שותפו בענייני העסק והוא לא היה בבית. אשתו שכבה כמעט עירומה לגמרי במיטה. הוא נכנס עמה בשיחה, ראה את הטפח הגלוי ונתאווה לה. הוא מתאר כיצד התגבר עליו יצרו ופתאום הוא אומר לרבי כי אינו יכול להמשיך את הסיפור בנוכחות מישהו נוסף שהוא זוקף כפופים. הנה ראה כי גם אצל הרב התגבר עליו יצר הרע, ולא הוסיף לספר. |
חלמיש, שמעון | |
|
הריון אשתו של הרבי |
הרבי נסע לבקר את חסידיו והשאיר את אשתו הצעירה בחודשי הריון ראשונים. שמשו של הרבי חושק באשת הרב ומנסה את התחבולה הבאה: בלילה, כשאשת הרב במיטתה, קורא השמש בקול רם, כדי שהאשה תשמע, "ברייתא", תלמודית ובה נאמר, כביכול, שמי שאינו שוכב עם אשתו בחודש שלישי להריון יוולד לו תינוק בלי ראש. התחבולה מצליחה, אשת הרב מבקשת מהשמש כי יעשה לתינוקה ראש. התינוק נולד, במזל טוב, והאב הרב מנשקו בכל גופו. כשהגיע לראשו מונעת ממנו האשה לנשקו וטוענת כי הראש איננו שלו. היא מספרת לו את שקרה והבעל הכועס בא לחדרו של השמש ושואלו היכן כתוב דבר כזה (ביידיש: היכן זה עומד ככה?). השמש עונה כי אצלו זה נעמד ... |
חלמיש, שמעון | |
|
למה נסגרה תחנת הרכבת? |
יהודי צעיר נוסע לארצות הברית על מנת שלא לעבוד בעבודות בזויות. הוא מתעשר ומתחיל לחשוב על נישואין. אך שם הוא מתאכזב, הוא אינו סובל את בנות אמריקה היהודיות שנוהגות להלך על פי צו האופנה, להתאפר וזאת נוסף על הרכילות ששמע עליהן. הוא מחליט לחפש לו כלה בעיירתו שבפולין. הוא נוסע לשם אך גם בנות עיירתו השתנו, גם הן מתחילות להיראות מלאכותיות, כמעט כמו בנות אמריקה. מאוכזב מכך הוא יוצא ברכבת אל העיירות שבסביבה אולי ימצא בת זוג מהדור הישן. והנה לפתע נעמד ליבו: באחת התחנות הוא רואה נערה מפשילה את שמלתה ועושה את צרכיה מבלי להסתיר דבר! הוא אומר לעצמו הנה, זאת הבחורה! היא כל כך נאיבית שאינה מתביישת כלל. לאחר היכרות עמה הוא נושא אותה לאשה וחוזר לאמריקה. לאחר שנתיים אומר הבעל לאשתו: נעשה טיול אל המקום ההיסטורי שבו פגשתי אותך. הוא חוזר לאירופה ולפולין במטרה לחדש את ימיו כקדם אולם כאן מחכה לו הפתעה: המקום שבו פגש את אשתו ברציף סגור ומסוגר. לתדהמתו מספרים לו שאחרי שאיזה משוגע התחתן עם בחורה שפגש כאן כאשר עשתה את צרכיה ונסע עמה לאמריקה, היו באות אלפי נערות מהעיירות הסמוכות, הפשילו שמלותיהן ועשו במקום את צרכיהן בתקווה כי גם הן תזכנה בחתן שיקח אותן לאמריקה. שלא לדבר על החרפה, הרי המקום הסריח. על כן נאלצו לסגור אותו. |
חלמיש, שמעון | |
|
נודע למה לריבה יש ריח לא נעים |
יהודי ישובניק מזמין את המיועד להשתדך עם בתו, למדן עני שכמעט לא היה לו מה לאכול, לבלות עמו את השישי שבת בכפר. בכפר נהוג לאכול הרבה בפרט בסופי שבוע והלמדן ניצל זאת ואכל כיד המלך. בשבת בא למניין והישובניק התגאה בחתנו לעתיד על בקיאותו באותיות. במוצאי שבת, לאחר הבדלה, שוב מילא הלמדן את כרסו. באמצע הלילה נתנה הבטן את סימניה אך הלמדן התעצל לקום וללכת עד הרפת כדי לעשות את צרכיו. והנה, פתאום, הוא רואה צנצנת כחולה על הארון. הוא לא חושב הרבה, מוריד אותה ומוריק לתוכה את בטנו. לאחר מכן הוא מתחרט אך מה לעשות? את הנעשה אין להשיב. הוא חושב על הבושה שמעשה כזה עלול לגרום לו כאשר יוודע הדבר. באישון לילה הוא בורח מבלי להודיע לבעל הבית. לאחר כמה שבועות פוגש הישובניק את הבחור. לאחר שהוא מתחנן לפניו ולוחצו מספר הבחור לישובניק את האמת. הישובניק לוקח אותו הצידה ומזמין אותו להיות עד בוויכוח שפרץ בינו ובין אשתו על הריבה: היא טוענת שעשתה אותה משזיפים וסוכר ואילו הוא משוכנע שלריבה יש טעם של צואה... |
חלמיש, שמעון | |
|
שביתה בבית המדרש |
בחורי ישיבה היו לומדים כל לילה ושלחו שליח להביא להם רקיקים ומטעמים. למדו והתפללו כל הזמן בדבקות עד שהתעייפו והיו משחקים קלפים. שיחק גם בעל הקריאה. לפתע נכנס הגבאי ומיד החלו מעמידים פני לומדים. בליל שבת סיפר הגבאי על עניין הקלפים והלומדים הכחישו זאת. בשבת לא הלך בעל הקריאה לקרוא בתורה ואמר שאם הגבאי ראה אותו משחק קלפים ילך הוא, לו אסור לקרוא בתורה. נגש הגבאי בלית ברירה והכריז שטעות בידו וביקש את סליחתו. |
חלמיש, שמעון | |
|
השביתה הראשונה בבית המדרש |
בימי מלחמת העולם הראשונה חסרו מצרכים, ובהעדר נפט, בערבים, לאחר שהקהל התפזר, היה הגבאי מכבה את העששית. החליטו הבחורים למנוע את הדלקת העששית גם בשישי שבת כמחאה על כך. הורידו את כל העששיות ונעלמו. מיום ראשון ואילך דלקו כל העששיות ערב ערב עד חצות. השביתה הצליחה. |
חלמיש, שמעון | |
|
שדיים כמה שרוצים, רובל אצבע משולשת |
יהודי עשיר היה מקבל כספים תמורת ריבית מזערית. יום אחד פשטה שמועה כי הוא פשט את הרגל. באו הנושים לדרוש את כספם ודחה אותם יום יום. כינסו אספה והזמינוהו. הופיעה אשתו בבגדים קרועים ובשדיים חשופים. אמרה שאין לבעלה אמצעים לשלם להם את כספם. עלה איש אחד ואמר: עכשיו אני מבין את הסיפור של חז"ל אודות אדם חשוך בנים שאשתו מתה עליו בהיוולד לה בן. התפלל לאל כי כיצד יוכל להאכיל את בנו. צימח לו שדיים. מדוע לא שלח לו הקב"ה שק כסף שישכור לו מינקת? כך גם אשה זו: שדיים - כמה שתרצו, כסף - אצבע משולשת. פירוש רש"י לשדיים (שניים) משה ואהרון. פעם ראה רב דמתא את בנו מכניס את ידיו לשדייה של העוזרת. הסביר הבן כי רצה להושיט יד לברך את האורחים הנכבדים או רצה לדעת מיהו משה ומי אהרון. |
חלמיש, שמעון | |
|
שני חסידים מפתים את אשת הרב |
שני חסידים תכננו כיצד יפתו את אשתו של האדמו"ר. בערב חג, כשהרב בתפילה, עמדו שני החסידים מחוץ לבית. האחד נכנס, עשה את עצמו שהוא זקוק לעזרה, החל מפתה אותה ולבסוף הצליח במשימתו כאשר אמר שישאיר לה סכום כסף למטרת צדקה למען הכפרה. לאחר מכן נכנס החסיד השני ובאותו אופן הצליח גם הוא לפתות אותה. בעלה חזר הביתה והחסיד עדיין מתלבש למעלה. הרב אמר: זה שלמעלה לא ישלם לך עבור שעכבת אותי הרבה זמן. ענתה אשתו: זה שלמעלה כבר שילם אולם מי יודע אם זה שלמטה ישלם. |
חלמיש, שמעון | |
|
תיקון ליל שבועות בבית הכנסת ר' יחזקאל |
המספר מספר סיפור שקרה לסבו: סבו מספר כיצד בליל תיקון חג שבועות נותר לבדו בבית הכנסת של ר' יחזקאלזצ"ל. פתאום ראה ליד ארון הקודש מתים מסתובבים בתכריכים והצדיק מסתכל עליהם. נבהל הסבא אך הצדיק פנה אליו ואמר שלא ראה דבר. מאז ערך תיקון ליל שבועות בבית המדרש ולא בבית הכנסת. |
חלמיש, שמעון | |
|
תפילת הכורעים של היקה |
בתפילת ראש השנה שאל יקה בבית הכנסת מה פשר הכריעה על הרצפה בזמן תפילת "ואנחנו כורעים". ענו לו כי זה בגלל שהיהודים, שלא אכלו מהבוקר, רעבים ולכן לוקחים עמם מעט חלה. למחרת לקח היקה רבע עוף עם חלה שלמה וכשהגיע זמן הכריעה נשכב כשהטלית עליו והחל "להרביץ". כשראו המתפללים כי עבר זמן והוא אינו קם, הלכו לראות מה קרה לו. להפתעתם הוא ענה כי כולם אוכלים רק מעט חלה ואילו הוא הביא רבע עוף. |
חלמיש, שמעון | |
|
החסיד שנכשל בתאווה |
רבי שואל את ידידו, איש מסחר עשיר, אם יש אמת בשמועות שהעשיר בגד עם אשת שותפו. הסוחר לא הכחיש את הסיפור, להפך, תיאר בפירוט יתר איך אשת השותף היפהפיה פיתתה אותו, חשפה לפניו אבר אחר אבר והוא לא יכול לה. לפתע התבונן וראה את מכנסי הרב מתקשים. אז אמר שעתה גם הרב נוכח בעצמו שהוא לא אשם אלא זאת תאווה של בעל הדבר. |
טוכמן, אברהם | |
|
מניין בא המנהג לנגב את הפה והשפם לאחר האכילה? |
יהודי שנקלע בערב שבת לעיירה הרחק מביתו, הפקיד את כספו אצל מלמד. כשבא במוצאי שבת לקחתו בחזרה התכחש לו המלמד. הם הולכים להתדיין אצל הרב דמתא. הרב רואה שאריות של איטריות על שפמו ופיו של המלמד ופוסק לטובת היהודי. הוא שולח שליח אל אשתו של המלמד כדי שיביא את הארנק עם הכסף. מאז קבעו חכמים שלאחר האוכל צריך לנקות את השפם והפנים. |
ויזנברג, שמואל לייב |