יהודי ישובניק מזמין את המיועד להשתדך עם בתו, למדן עני שכמעט לא היה לו מה לאכול, לבלות עמו את השישי שבת בכפר. בכפר נהוג לאכול הרבה בפרט בסופי שבוע והלמדן ניצל זאת ואכל כיד המלך. בשבת בא למניין והישובניק התגאה בחתנו לעתיד על בקיאותו באותיות. במוצאי שבת, לאחר הבדלה, שוב מילא הלמדן את כרסו. באמצע הלילה נתנה הבטן את סימניה אך הלמדן התעצל לקום וללכת עד הרפת כדי לעשות את צרכיו. והנה, פתאום, הוא רואה צנצנת כחולה על הארון. הוא לא חושב הרבה, מוריד אותה ומוריק לתוכה את בטנו. לאחר מכן הוא מתחרט אך מה לעשות? את הנעשה אין להשיב. הוא חושב על הבושה שמעשה כזה עלול לגרום לו כאשר יוודע הדבר. באישון לילה הוא בורח מבלי להודיע לבעל הבית. לאחר כמה שבועות פוגש הישובניק את הבחור. לאחר שהוא מתחנן לפניו ולוחצו מספר הבחור לישובניק את האמת. הישובניק לוקח אותו הצידה ומזמין אותו להיות עד בוויכוח שפרץ בינו ובין אשתו על הריבה: היא טוענת שעשתה אותה משזיפים וסוכר ואילו הוא משוכנע שלריבה יש טעם של צואה...