|
-Girineldo,Girineldo mi camarero pulido
¿Quién te tuviera esta noche tres horitas a mi servicio?
-Como soy vuestro criado señora burlas conmigo
-No me burlo Girineldo que de veras te lo digo
-¿Y a qué hora vendrí señora y a qué hora daré al castillo?
-A eso de la media noche cuando el rey esté dormido
Entre las doce y la una se cumple lo prometido
Dieran las doce y la una Girineldo no ha venido
-Malhaya tú Girineldo quién amor puso contigo
Ella en estas palabras Girineldo batió al castillo
Tiróle una escala por allí subió al castillo
Dándose satisfacciones hasta quedarse dormidos
Ellos en el dulce sueño el rey que lo ha consentido
Él sale llame al paje que le sirviera su alfanje
Como tardara en servirle él solito lo ha cogido
Encontró la escala puesta por donde se había subido
Encontró a los dos durmiendo como los hermanos juntos
-¿Qué hago de mí mezquino qué hago de mí paisano?
Si mato a la reina viviré con su suspiro
Y si mato yo a Girineldo mi reino será perdido
Sacó espada de su cinto y entre los dos la ha metido
La frialdad del acero la reina que ha consentido
-Dispiértate Girineldo que los dos vamos perdidos
Que el alfanje de mi padre nos lo ha puesto por testigo
-¿Por dónde me voy ahora para no ser consentido?
-Vete por esos jardines a coger rosas y lirios
La salida del jardín con el rey se ha encontrado
¿De dónde vienes ahora Girineldo tan temprano?
Vengo de coger jardines de coger rosas y lirios
-No lo niegues Girineldo que con la infanta has dormido
Mañana por la mañana serás su esposo y marido
No lo quiera Dios del Cielo ni la Virgen de la Estrella |
-חִירִינֶלְדוֹ, חִירִינֶלְדוֹ הָהּ, חַדְרָן שֶׁלִּי רַב-זֹהַר
רַק שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת הַלַּיְלָה לוּ הוֹאַלְתָּ לְשָׁרְתֵנִי!
-בִּהְיוֹתִי, גְּבִרְתִּי, לָךְ עֶבֶד, מִשּׁוּם כָּךְ אַתְּ לִי לוֹעֶגֶת.
-לֹא אֲנִי כְּלָל לֹא לוֹעֶגֶת רַק אֱמֶת בְּפִי, הַקְשֵׁב נָא.
-נָא אִמְרִי מָתַי אָבוֹאָה? לָאַרְמוֹן מָתַי אָבוֹאָה?
-בַּחֲצִי הַלֵּיל תָּבוֹא נָא עֵת שׁוכֵב לוֹ כְּבָר הַמֶּלֶךְ.
בֵּין חֲצוֹת לְבֵין אַחַת הַתָּכְנִית אָז תִּתְבַּצֵּעַ.
כְּבָר חָלַף חֲצִי הַלַּיְלָה חִירִינֶלְדוֹ לֹא הִגִּיעַ.
-תְּקֻלַּל, הָהּ, חִירִינֶלְדוֹ עִם מִי אֲהָבִים קָשַׁרְתָּ?
אַךְ אָמְרָה זֹאת, חִירִינֶלְדוֹ מִתְדַּפֵּק, הִנֵּה הִגִּיעַ.
לוֹ סֻלַּם מֵעָל הֵטִילָה וְטִפֵּס הוּא עַד אֵלֶיהָ.
אַהֲבָה רָווּ עַד שֹׂבַע נִרְדְּמוּ לָהֶם הַשְּׁנַיִם.
הֵם עוֹד יְשֵׁנִים שְׁנַת מֶתֶק, חָשׁ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה הוּא.
הוּא לַפָּז' שֶׁלּוֹ קָרָא הַמְּשַׁמֵּשׁ לוֹ נוֹשֵׂא חֶרֶב.
לְהִתְיַצֵּב הַלָּה אִחֵר וְיָצָא הוּא לְבַקְּשֵׁהוּ.
בַּסֻּלָּם אֲזַי הִבְחִין, זֶה שֶׁבּוֹ טִפֵּס הִגִּיעַ.
מְצָאָם אָז יְשֵׁנִים כְּמוֹ אַחִים קְרוֹבִים בְּיַחַד.
-לַמִּסְכֵּן שֶׁלִּי מַה זֹּאת, לַמִּסְכֵּן שֶׁלִּי מָה אַעַשׂ?
אִם אָמִית אֶת הָאִינְפַנְטָה כָּל חַיַּי אָז אֶתְאַנֵּחַ.
אִם אָמִית אֶת חִירִינֶלְדוֹ מַמְלַכְתִּי תֹּאבַד תִּכְלֶה לָהּ,
מִנְּדָנָהּ חַרְבּוֹ שָׁלַף הוּא, הִנִּיחָהּ בֵּינוֹת הַשְּׁנַיִם.
אֶת צִנַּת הַחֶרֶב חָשָׁה הַמַּלְכָּה אֲזַי לְפֶתַע.
-עוּרָה, עוּרָה חִירִינֶלְדוֹ, כִּי אֲבוּדִים עַתָּה הִנֵּנוּ.
כִּי עֵדָה הִנָּהּ הַחֶרֶב שֶׁל אָבִי שֶׁהִנִּיחָהּ פֹּה.
-הָהּ, מֵאַיִן אֶמָּלֵט, כָּךְ שֶׁבִּי כְּלָל לֹא יַבְחִינוּ?
-לֵךְ נָא בִּשְׁבִילֵי הַגַּן, לְלַקֵּט וְרָדִים שָׁם, צֵא נָא.
בְּצֵאתוֹ מִתּוֹךְ הַגַּן, הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתוֹ הוֹפִיעַ.
-הָהּ, מֵאַיִן חִירִינֶלְדוֹ, כֹּה מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר בָּאתָ?
-מִן הַגַּן, מַלְכִּי, הִגַּעְתִּי, שָׁם קָטַפְתִּי לִי רַק וֶרֶד.
-אַל תַּכְחִישׁ זֹאת, חִירִינֶלְדוֹ, הֵן עִם הַנְּסִיכָה יָשַׁנְתָּ!
וּמָחָר עִם אוֹר הַבֹּקֶר, לָהּ תִּהְיֶה חָתָן וּבַעַל.
-לֹא יֹאבֶה זֹאת אֵל מִמַּעַל, לֹא הַבְּתוּלָה הַמְכוֹכֶבֶת! |