|
I avia un rey de Fransia el tres ijas el tenia
La mas chikitika d'eya Delgadiya se yamava
Un dia i en komiendo su padre ke la mirava
Ke me mirash sinyor padre ke me mirash en la kara
Yo vos miro la mi ija ke de vos me namorava
No lo kere 'l Dio d'en alto a mi madre dezecharla
Altos altos kavalieros fragualde una kula alta
Sin puertas i sin ventanas ay' adientro enkashalda
Por komer ke se le de karne kruda i bien salada
Por bever ke se le de sumo de narandja amarga
Paso tiempo vino tiempo presipio de kinze dias
Por ayi paso su ermana siya d'oro asentada
Ermana mia mi kerida traime un poko de agua
Ken de ser i no de ambre al Dio ya va dar la alma
Paso tiempo vino tiempo presipio de dos semanas
Por ayi paso su madre siya d'oro asentada
Madre mia mi kerida dame una kupa d'agua
Ken de ser i no de ambre al Dio ya va dar la alma
Ija mia mi kerida no vos puedo dar la agua
Si tu padre rey lo save la kavesa mos kortava
Paso tiempo vino tiempo presipio de dos semanas
Por ayi paso su padre siya d'oro asentado
Padre mio mi kerido deshme desh un poko d'agua
Ken de ser i non de ambre al Dio ya va dar la alma
Altos altos kavayeros trayelde una kupa d'agua
Fin ke l'agua le trusheron Delgadiya ya dio l'alma. |
שָׁלוֹשׁ בָּנוֹת הָיוּ לַמֶּלֶךְ שֶׁל צָרְפַת, שָׁלוֹשׁ הָיוּ לוֹ,
הַקְּטַנָּה מִבֵּין שְׁלָשְׁתָּן דֶלְגָדִיָּה יִקְרְאוּהָ.
פַּעַם בְּשִׁבְתָּם לָאֹכֶל, בָּהּ תָּלָה מַבָּט אָבִיהָ
-מַה כֹּה תִּתְבּוֹנֵן בִּי, אַבָּא, תִּתְבּוֹנֵן כֹּה וְתַבִּיטָה?
-מַבָּטִי אֲנִי אֶתְלֶה בָּךְ, כִּי בָּךְ הִתְאַהַבְתִּי פֶּתַע.
-לֹא יֹאבֶה זֹאת כְּלָל אֱלֹהַּ, לְהַשְׁפִּיל כָּכָה אֶת אִמָּא!
-אַבִּירַי, נָא חוּשׁוּ, חוּשׁוּ וּמִגְדָּל גָּבוֹהַּ בְּנוּ לָהּ.
בְּלִי חַלּוֹן וּבְלִי כָּל דֶּלֶת, וּבִפְנִים שָׁם הַנִּיחוּהָ.
לֶאֱכֹל יֻתַּן לָהּ שָׁמָּה רַק בָּשָׂר חַי וּמָלוּחַ,
לְהַרְווֹת צְמָאָהּ כִּי יִירֶב מִיץ תַּפּוּז מַר הַגְמִיעוּהָ.
זְמַן חָלַף, חָלַף עָבַר לוֹ, כְּבָר ט"ו יָמִים כְּלָאוּהָ,
אֲחוֹתָהּ מִמּוּל חָלְפָה לָהּ עַל אֻכַּף מֻזְהָב נִשְּׂאָה לָהּ.
-אֲחוֹתִי, מַה יְּקָרָה לִי, מַיִם תְּנִי נָא לִי לִגְמֹעַ,
פֶּן מִתּוֹךְ צָמָא וְחֹרֶב, לֵאלֹהַי רוּחִי אָשִׁיבָה.
זְמַן חָלַף, חָלְפוּ שְׁבוּעַיִם, וְאִמָּהּ לְשָׁם הִגִּיעָה
אֶל מוּלָהּ הָיְתָה חוֹלֶפֶת, עַל אֻכַּף זָהָב נִשְּׂאָה לָהּ.
-אִמָּא יְקָרָה, הוֹ אִמָּא, מַיִם תְּנִי נָא לִי לִגְמֹעַ
פֶּן מִתּוֹךְ צָמָא וְחֹרֶב, לֵאלֹהַי רוּחִי אָשִׁיבָה.
-לֹא אוּכַל בִּתִּי עֲשׂוֹת זֹאת, יְקָרָה לִי, אֵין בִּי כֹּחַ,
אִם אָבִיךְ יֵדַע, לִשְׁתֵּינוּ אֶת הָרֹאשׁ יִהְיֶה גּוֹדֵעַ.
זְמַן חָלַף, חָלְפוּ שְׁבוּעַיִם, וְעָבַר מִשָּׁם אָבִיהָ,
עַל אֻכַּף זָהָב נִשָּׂא לוֹ, לְיָדָהּ עָבַר הִגִּיעַ.
-אַבָּא, אַבָּא כֹּה יָקָר לִי, מַיִם תֵּן נָא לִי לִגְמֹעַ,
פֶּן מִתּוֹךְ צָמָא וְחֹרֶב, לֵאלֹהַי רוּחִי אָשִׁיבָה.
-אַבִּירַי, נָא חוּשׁוּ, חוּשׁוּ, כּוֹס שֶׁל מַיִם הַגְמִיעוּהָ
עַד אֲשֶׁר הוּבְאוּ הַמַּיִם, נִשְׁמָתָהּ לָאַל הֵשִׁיבָה. |