חזרה לדף הראשי של פרויקט אסע"י
תמציות סיפורי הרושם
|
ציון, נחמה [נחמת] |
|
שם הסיפור |
תמצית |
מספר |
מספר אסע"י |
|
הבעש"ט רוצה ללמד אורגת לקדש על השבת |
הבעש"ט מוצא ביער אורגת שאינה יודעת כיצד לקדש את השבת ואינה יודעת להדליק נרות אולם היא מרבה בהכנסת אורחים ובמתן נדבות. מסביבה אור צדיקים. הבעש"ט מלמד אותה ואף מצווה עליה לבוא בין הבריות. היא עושה לפי דברי הבעש"ט אך האור נעלם ממנה. מתברר כי היא מבזבזת את זמנה עתה בשבתות ברכילות. כאשר הבעש"ט נוכח לדעת כי אורה נעלם בשל הרכילות. אומר לה לנהוג כמו קודם. |
ציון, נחמה [נחמת] | |
|
למה ציווה היהודי על מזלו לעמוד |
מלך מבקר אצל יהודי פשוט בביתו. היהודי הנרגש מצווה: "עמוד" ומסביר, כי התכוון למזלו. אם המלך זיכה את היהודי בביקור, סימן הוא, כי אתו בא המזל. והיהודי רוצה לעצור את המזל ולהחזיקו בביתו. |
ליפשיץ , בילה | |
|
תשובת היהודי לידידו הנוצרי |
בויכוח בין יהודי לגוי כי תפילתו של הגוי שקטה, מפני ששהיא גנובה מן היהודי והגונב רוצה להסתיר את דבר הגניבה. מה שאין כן יהודים המתפללים בקולי קולות. |
ליפשיץ, קלרה | |
|
כיצד לקחו אותו השד והרוח |
בעל משפחה נמשך אחרי משחק קלפים שנים רבות. לבסוף הפסיד את ביתו ואת כל אשר לו ונאלץ להעביר את אשתו לאחד מחבריו עבור חוב במשחק. אחרי חתימתו על אסמכתא, מת בשבץ לב. אחד מחבריו במשחק קבל על עצמו למסור לאשתו על האסון. את הידיעה על מסירת הבית קבלה עוד בשקט יחסי, אבל כשנודע לה שבעלה העבירה לידידו - קללתו שהשדים והרוחות יקחו אותו. לקחו אותו כבר, אמר מוסר הידיעה. |
ציון נחמה [אמה] | |
|
כיצד מתים מצום |
עשיר אך בור ועם הארץ מבקש להתקבל לחברת חסידים. הם דורשים ממנו שיצום פעמיים בשבוע. אישתו מכינה כל כך הרבה אוכל בערב לפני הצום שנעשה לו רע בלילה והוא מת. אישתו ספרה כי מת מן הצום. |
ציון, נחמה [נחמת] | |
|
המחמאה |
בחור פוגש בחורה לא יפה ביותר ואומר לה כי היא יפה. היא משיבה כי היא מצטערת של יכולה לומר זאת עליו. הפציר בה הבחור כי תאמר שקר, כמוהו. |
ציון, נחמה [נחמת] | |
|
לא ידעה היכן שם בעלה את הדרדנלים |
איש הנוהג לשכוח היכן שם את דבריו סומך על אשתו במציאת הדברים האבודים. יום אחד קרא בעיתון על מאורע שארע בדרדנלים כשאישתו היתה באמצע בישול ארוחת צהרים. מן החדר קורא אל המטבח ושואל את אשתו "היכן הדרדנלים?" ברוגזה על שאישה הפריע לה בהכנת הארוחה עונה האשה: "כמה פעמים למדת אותך לשים את דבריך במקומם שתדע בעצמך היכן למצוא אותם". |
צ'לתי, נחמה | |
|
הרצל וכדור השלג |
הרצל עומד בחלונו ורואה ילדים משחקים בכדורי שלג. הם מגלגלים כדור אחד והוא הולך וגדל עד שאינם יכולים להזיזו. מכל הצדדים באים לעזרתם של הילדים כדי להזיז את הכדור הענקי. כך חזונו של הרצל בעזרת עמו יתגשם חזונו - מדינת היהודים. |
ציון, נחמה [נחמת] | |
|
אשתו לא מוצאת חן בעיניו |
מפני שאשתו לא הרגישה בטוב, מיהר הבעל לחזור לביתו. חברו רצה לדבר אליו. אך האיש אמר לו כי הוא ממהר כי אשתו איננה מוצאת חן בעיניו. חשב הידיד בלבו, אם אשת חברי איננה מוצאת חן בעיניו, אני מוכן לקבלה אלי. |
ציון, נחמה [פנינה] | |
|
איך השיג יין שרף כזה? |
האב משתכר תמיד. רואה פעם, כשאינו שיכור, שיכור המתגלגל על הארץ. במקום שמראה זה יפחידו, שואל: איפה השיג את המשקה. |
שטרן, אנה | |
|
בעל שיכור דואג לאשתו |
בעל, במקום ללמוד תורה משתכר. אשתו עובדת ולא יודעת מכך. בלילה פותחת לו את הדלת, ובחיפזון שכחה לנעול נעליים. הבעל גוער בה: את עלולה להצטנן. |
שטרן, אנה | |
|
בולע להטוטים בדיאטה |
כפרי שואל בולע להטוטים, שהציג בליעת מסמרים, למה בולע רק מסמרים. עונה: אני בדיאטה. |
פרלמן, אהרון | |
|
טיפשים חושבים לחם עם לכלוך לעוגת צמוקים |
אפיזודה בחיי משפחה אמידה מסרביה, שעלתה לפני מלחמת העולם הראשונה לגליל וחיה שם חיי צנע. בדרך למאפיה נופל לבן הצעיר הבצק, העשוי מכל הקמח שברשות המשפחה ונכנסים בו גלילי צאן. תחילה חושבים שהלחם נהפך בדרך נס, לכבוד פורים, ללחם צמוקים. |
ישראל, ר' | |
|
לאח חייט יחוס גדול יותר - כי אחיו רב |
חייט הסובל מרגש נחיתות כלפי אחיו, המכהן כרב, אומר לאחיו: "לי החייט, יש ייחוס יותר גדול מאשר לך הרב כי לי יש אח שהוא רב, בעוד שלך יש אח שהוא חייט. |
פפר, חנטשו | |
|
שמחה וששון |
זקן מגרש אשתו כדי להתחתן עם עניה צעירה. ילדיו משלמים לענייה כדי לוותר ומחתנים שוב את אמם עם אביהם. |
פישמן, חיה | |
|
מעשי לצים |
לץ מפריע בצחוקו לנוסעים בדרך, ללומדים תורה ולבסוף גם לסנדלר. הסנדלר חותך את לשונו ולמחרת בבוקר כל "לשונות" המגפיים שהכין הסנדלר חתוכות באותה סכין. |
אייזנברג, נתן | |
|
"מוצא הביטוי "עס טאגט אין פינטשעף" |
יהודי אינו מבין את פירוש המלים "בנשף בערב יום". הוא חושב שפירוש המילה "בנשף" הוא "פינצ'ף". מכאן הניב הנפוץ ביידיש: "בפינצ'ף כבר עולה השחר". |
ציון, נחמה [נחמת] | |
|
הישמר מג'ינג'ים |
לפני מותו מצווה אב לבנו שלא יתחתן עם בתו של ג'ינג'י. הבן שוכח את מצוות אביו ומתחתן עם בתו של ג'ינג'י. החותן מתחייב לכלכל אותו במשך 10 שנים אולם כעבור 10 ימים כבר מגרש אותו מביתו בטענה כי כבר עברו 10 שנים (כל יום נחשב אצלו לשנה). ג'ינג'י אחר מייעץ לבעל הצעיר כי יאיים על חותנו לגרש את אשתו (בתו של הג'ינג'י) כי לא ילדה לו ילד במשך 10 שנים. |
פרלמן, אהרון | |
|
הגנה פקחית במשפט |
קומוניסטים תולים דגל אדום על ביתה של אלמנה עניה בפולין, והיא מתגוננת לפני השופט באמצעות משל: כאשר איש סובל מכאבי בטן היכן ילך להתפנות - ליד ביתו או בבית שכנו. השופט מבין שלא היא תלתה את השלט על ביתה ומשחררה. |
אהרלה חסיד | |
|
ויכוח דת עם סימנים |
אנשי הכנסיה מתגרים ביהודים על רקע הרדיפות בספרד ומזמינים אותם להתנצח מולם. נציגה של הקהילה היהודית הוא סבל פשוט שנדרש לענות על חידותיו של ראש הכנסיה הנשאלות בתנועות ידיים. בסוף העימות, מכריז ראש הכנסיה כי היהודי ניצח בעימות. בעוד ראש הכנסיה מפרש את תשובות הסבל באופן רציני ועמוק, כתשובות המבטאות את עיקרי אמונתו, הסבל מסביר לקהילה כי התכוון לתשובות פשוטות מאלה, ומסתבר כי השניים לא הבינו זה את זה. |
אהרלה חסיד | |
|
ישתה כל מי הים אם יסתמו הנהרות |
בן עשיר מתערב בשכרותו כי הוא ישתה את כל מי הים. כערבון נותן טבעת יקרת ערך. ביום המיועד דורש לסתום את כל הנהרות |
ציון, נחמה [סבתא מנדלבוים] | |
|
פר ממליט עגל |
איכר אחד טוען שפרו המליט את העגל מפרתו של השכן. השופט מצדיק אותו. כל זה קורה בשוק. בדרך הביתה פוגשת נסיכה את בעל הפרה ומייעצת לו שידוג דגים באדמה לעיני השופט. השופט מבין והצדק הוחזר. |
ציון, נחמה [סבתא מנדלבוים] | |
|
מה זאת מראה |
יענקל בא בפעם הראשונה לוורשא ורואה את עצמו במראה. בחושבו כי זו תמונת אביו הוא קונה את המראה ומברך אותה ערב-ערב בעליית ביתו. אשתו מרגלת אחריו ורואה אישה מכוערת במראה. היא מתנפלת על בעלה ומאשימה אותו כי יש לו אישה אחרת. |
ציון, נחמה [סבתא מנדלבוים] | |
|
החסידים ה"מסתננים" |
שני חסידים משני מקומות שונים רבים על טיב הרבנים של כל אחד מהם ולא מגיעים לידי הסכם. |
אייזנברג, נתן | |
|
משפט אלוהים |
בעל החושד באישתו מעמיס את כל תכשיטי אישתו על חתולתו: אם תצא - הרי זה סימן כי אישתו בוגדת בו. החתולה בורחת עם כל הטכשיטים ולבעל צער כפול. |
אייזנברג, נתן | |
|
קברני לובלין מקבלים שכר חודשי |
קברני לובלין מקבלים משכורת עבור קבורתו של כל מת, והם נוהגים למנות בפרהסיה את רווחיהם - לשמוח ביום שאין בו מתים ולהיעצב ביום עם הרבה מתים. פרנסי העיר אובדי עצות על הזלזול בכבודם של המתים, עד שהם מחליטים לשלם לקברנים שכר חודשי. |
ציון, נחמה [סבתא מנדלבוים] | |
|
מים במקום יין |
לרב עני רוצים לעזור לחתן את בתו. הולכים לאסוף יין בחביות גדולות. כל איש נותן מים ובחתונה מגישים את המים האלה (כי כל אחד חשב שהוא היחידי שהביא מים). |
אייזנברג, נתן | |
|
האר"י מוצא ספר של רמב"ם שהוסתר על ידי אנוסים |
גילוי ספר "פנינה לרמב"ם" על ידי האר"י בזמן רדתו לאחד מבתי הכנסת התת-קרקעיים בירושלים. יש ארבעה בתי כנסת זה אחר זה, אילו בתי הכנסת של האנוסים בירושלים(?!) הספר תחת מפתן בית הכנסת. [את הסיפור מקדים תיאור ארוך של ארבעת הערים הקדושות: ירושלים, צפת, טבריה, חברון, וכן המנהגים הקשורים אליהן במחזור השנה היהודית] |
אייזנברג, נתן | |
|
יענקל משאיר כל רכושו לבית יתומים |
יענקל העני השאיר את כל רכושו אחר מותו לבית יתומים - אלו הם ששת ילדיו. |
איזנברג, טובה | |
|
הסוחר הפורטוגזי והתוכי |
הסוחר הרברבן מציג לראווה את כל רכושו ובייחוד תוכי שיודע לדבר ומרהיב ביופיו. כשברח התוכי, הודיע הסוחר בעיתון שהוא אינו מזדהה עם דעותיו הפוליטיות של התוכי, כדי לא להסגיר את עצמו. |
איזנברג, טובה | |
|
יהודי גונב מאיכרה |
יהודי זריז שם לב היכן הסתירה איכרה את כספה וגונב אותו מתוך חולצתה. |
קופל,(סבתא) | |
|
לאן נחפז הרופא |
רופא אף פעם לא בבית. אשתו מתלוננת. באמצע תלונתה מצלצל הטלפון: חבריו מזמינים אותו לבוא לשחק קלפים, רץ מהר כאילו לביקור חולה. |
איזנברג, טובה | |
|
שליח ציבור מה הוא |
בעלי-בתים "משבחים" את החזנים שלהם. שליח ציבור - כי הציבור רוצה לשלחו. |
איזנברג, טובה | |
|
יצחק העגלון והרב ערב כפרות |
עם הארץ הרגיל לתת כסף לרב על מנת שימלא עבורו את מצוות ישראל, מוסר את תרומתו לכפרה לא רק עבור בני משפחתו, אלא גם עבור המשרתת הנוצרית שלו. |
ציון, נחמה [סבתא מנדלבוים] | |
|
מדוע הפר הבטחתו הבמאי הפולני ליהודי |
המדובר הוא בבמאי אשר מחפש עבור מחזהו החדש יהודי בתלבושת ותספורת ופאות מסורתיות. פוגש באברך אחד ומזמין אותו אליו. האברך שמח כי משכורתו תהיה גדולה, אך הלך תחילה אל הספר ואחר כך קנה חליפה יפה ובצורה זו כבר לא היה נחוץ לבמאי. |
איזנברג, טובה | |
|
הרב הצנוע ואשתו המקללת |
רב היה רגיל לשמוע את צעקות אשתו בכל עת. לכן היה חסר לו הדבר כאשר פעם אחת לא שמע את קולה בצאתו מן הבית. בכדי להחזיר את המצב לקדמותו, ניגב את ידיו בווילון. התוצאה לא אחרה לבוא. |
וולף, רייזל שושנה | |
|
מדוע גידלו זקנים האחים הסקוטים |
היו שבעה אחים סקוטים, ששה מהם נפרדו מאחיהם הצעיר. כעבור שנים רבות בא האח לבקרם ומצא אותם עם זקנים. הם הסבירו לו שמכשירי הגילוח נשארו אצלו. |
יהודאי, יחיאל | |
|
הרבנית שלא הזדהתה עם הרב ביס לשולחן ערוך |
כבר לפני פורים התחילה הרבנית לנקות ולנער את הבית לקראת פסח. כאשר הרב ראה אותה בעמלה - לסבן ולשפשף, להבריק ולנגב, טען שכל עבודותיה מיותרות הן כי כבר בשולחן ערוך כתוב כי יש רק לבטל את החמץ. על כך השיבה הרבנית שאילו היתה נוהגת לפי הוראותיו של "שולחן ערוך" היתה כבר מזמן אוכלת חמץ בפסח. |
איזנברג, טובה | |
|
תשובת הרבי נחמן מברסלב |
באחד החגים פגש הרב מברסלב צעירים אשר עישנו סיגריות. ברך אותם בשבת שלום. "הכיצד?" השיב להם הרב כי התבלבל משום שראה אותם מעשנים. |
איזנברג, טובה | |
|
דעת ברנרד שאו על התפתחות המוסיקה |
כאשר נשאל ברנרד שאו לדעתו על המוסיקה והעמים השונים ביחסם אליה, ענה כי הגרמנים מייצרים אותה, האטלקים שרים אותה, האנגלים שומעים אותה ואילו האמריקאים משלמים עבורה. |
וולף, רייזל שושנה | |
|
הבה נתערב |
פקח מודיע לאשה שבעלה זה מת כך שמנסה לשכנע אותה שהנה בדירתה גרה אלמנתו של פלוני ולא אשתו. |
וולף, רייזל שושנה | |
|
מדוע היו שני משיחים |
רב אחד נסע מעירו לעיר אחרת. נסיעה זו לא היתה נוחה ביותר משום שהעגלון ציווה עליו לרדת כל פעם שהיתה עליה או ירידה חזקה על מנת שהסוס לא יתאמץ יתר על המידה. נוסף על אי נוחיות זו שאל אותו העגלון, בור ועם הארץ, כל מני שאלות. אמנם השיב הרב על כל שאלותיו אך לא בנכונות יתרה. לבסוף, כאשר מקום חפצו כבר נראה מרחוק, שאל העגלון מדוע מחכים לשני משיחים: למשיח בן דוד ולמשיח בן יוסף. השיב הרב כי האחד בא לגאול מן הגלות והשני יבוא לגאול מן העגלונים. |
וולף, רייזל שושנה | |
|
המלך והליצן |
ליצן המלך היה אהוב על אדונו בגלל חכמתו הרבה ותבונתו העמוקה, קמו לו שונאים רבים מבין אנשי החצר אשר הלשינו עליו והמלך נאלץ היה לכלוא אותו בכלא ולהוציא עליו פסק דין מוות. ביום בו היה צריך הליצן למות בא אליו המלך ושאלו באיזה מצורות המוות הוא בוחר. ענה הליצן כי הוא בוחר במוות טבעי. |
וולף, רייזל שושנה | |
|
הפריץ והרבי |
פריץ אחד ורבי היו ידידים עד אשר הגויים הסיתו את הפריץ נגד היהודים. קרא הפריץ את הרב אליו ושאלו האם זה נכון כי היהודים שונאים את הגויים וראיה לכך היא תפילת הבוקר בה אומרים "שלא עשני גוי". ענהו הרב כי היהודים גם אומרים "ברוך שלא עשני אשה" ואין זאת אומרת כי היהודים שונאים נשים. |
וולף, רייזל שושנה | |
|
הגנב והשופט ההודי |
הודי גנב את היהלום אשר היווה את עינו של בודהה. הפסל עמד במרכז העיר וכשגמר את מלאכתו להוציא את ה"עין" וכבר הכניס את היהלום לכיסו, עברו שני משרתים אשר תפסהו בקלקלתו. הביאו אותו לפני השופט. אולם טען העני כי לא גנב את היהלום כי אם בודהה נתן לו אותו כי הכיר בעוניו. שלח אותו השופט הביתה לכמה ימים כדי לעיין בספריו. כאשר שב העני לשופט הודיעו הלה כי חמש מאות שנה קודם לכן היה מקרה דומה על כן הוא נותן לו ללכת חופשי אך מזהירו כי דבר כזה קורה רק אחת לחמש מאות שנה. |
יהודאי, יהודה | |
|
לא לפי כבוד הרב |
הרב והרבנית הלכו לישון כי היו עייפים אחרי מלאכתם: היא אחרי עבודת הבית המפרכת שלפני כניסת השבת והוא אחרי לימוד גמרא. פתאום התעוררה הרבנית באמצע הלילה כי שמעה דפיקות. דפיקות אלה לא פסקו עד אשר נכנסו גנבים לבית הרב. הרבנית לא העירה את הרב מיד כי לא רצתה להפריע לשנתו. בסוף, כאשר כבר כמעט לא היה בבית כלום, העירה אותו וביקשה ממנו שידבר עם הגנבים כדי שישאירו את שללם. אולם הרב השיב כי לא נאה לו לדבר עם גנבים. |
פרלמן, חנה | |
|
שתיים אוחזות בסדין |
שתי שכנות כיבסו את כביסתן ביום אחד ותלוה על החבל. כאשר הורידו את הכביסה נשאר בסוף סדין אחד תלוי על החבל. התלקח ריב ביניהם בנוגע לבעלות על הסדין. לבסוף הלכו לרב. הרב ביקש להשאיר את הסדין ליומיים אצלו. בינתיים כיבסה הרבנית את הסדין שנית וקיפלה אותו. כאשר שבו שתי הנשים קרא הרב קודם לאחת מהן להיכנס. הראה לה את הסדין ושאלה אם הוא שלה. בדקה האשה ובדקה, אך בסוף אמרה כי אינו שלה. האישה השניה נכנסה ומבלי לבדוק טענה כי הסדין שלה. פסק הרב שהסדין שייך לאישה הראשונה משום שזו בדקה אך לא הכירתו. |
יהודאי, יהודה | |
|
השד שבארובה |
נער גוי, בן לאחד הכפריים, לומד סנדלרות אצל סנדלר יהודי בעיירה בלז'ץ ליד לובלין. הוא נעלם כעבור זמן מה ובמקום נוצרת אווירה של ערב עלילת-דם. הוא נמצא באחד המקומות המרוחקים וכשהוחזר ונשאל לפשר הבריחה הצטדק והטיל את האשמה על ה"שד שבארובה", שיצא והרגיז אותו. מפקד המשטרה שחרר את הנער כי הבין את ערמתו, וליהודים היתה אורה ושמחה. |
שיינגורטן, סבתא | |
|
הספר ובעל הקרחת |
ספר שהיה רגיל לספר סיפורים בשעת העבודה, הקדיש זמן רב על ראשו הקירח של אחד הלקוחות וסיפר בשעת עבודה זו סיפורי אימים, בזמן שבדרך כלל היה מספר סיפורים נעימים. הסביר ללקוחות כי סיפוריו מסמרים את שערותיו המועטות של הלקוח ואז קל לו יותר לספרו. |
וולף, רייזל שושנה | |
|
הנסיכה ובעלת האוב |
בת מלך מסתכסכת עם אביה ועוזבת את הבית. היא מעליבה את ידידתה מכבר, בעלת האוב, זו מקללת אותה והופכת אותה לנסיכת הים (רוסלקה). רק אדם העובד בים יוכל לגאול אותה. |
ברסוקר, רבקה | |
|
העגלון שהעמיד פני רב |
באחד הכפרים שברוסיה היה רב צנוע ועניו שהיה גם חכם וכולם היו באים אליו לפתור את בעיותיהם. ואכן היה פותר אותם בשום שכל. לרב היה עגלון שהיה מסיעו למחוז חפצו. יחסי קרבה שררו בין הרב ואנשיו ואף עם עגלונו עד שכולם קראוהו בשמו הפרטי. יום אחד נתבקש הרב לנסוע למרחק של מספר ימי נסיעה כדי לפתור סכסוך בין בני זוג. היה קר מאד והנסיעה בעגלה ארכה מספר ימים. כשהקור חדר לעצמותיו בקש הרב מעגלונו להתחמם ולהתחלף בתפקידם. לאחר זמן הציע העגלון שיתחלפו גם בבגדיהם. וכך נהג הרב בעגלה כשהוא לבוש בבגדי העגלון והעגלון לבוש בבגדי הרב. כשקרבו לעיר בקש הרב לשוב ולהחליף את בגדיהם אלא שהעגלון התעלם מבקשת הרב והשים עצמו כרב ואת הרב כעגלון. כשנכנסו לרב המקומי נתן להם הלה לחכות שעה ארוכה וכל אחד שקע במחשבותיו הוא. העגלון-בסוסו ועגלתו,והרב- בתורה . קרא משרת הדיין לעגלון כדי להיכנס, ונכנס בטבעיות העגלון לבוש בבגדי הרב.מיד הבין הדיין כי זהו העגלון. כשנכנס הרב לדיין חייך הדיין ואמר לרב כי שמינית שבשמינית של גאווה רצויה לרב. |
פינטו, [רוסיה] | |
|
כיצד שחק המזל לשלומיאל |
עני שואל סוס ועוקר את זנבו. בעל הסוס מכה אותו והוא בורח ונופל על תינוק ובזה הורגו. בדרך לבית הדין הוא מרים אבן גדולה ומסתירה בבגדיו. הוא מראה לשופט את האבן והשופט חושב כי האבן היא זהב שיקבל אם הוא יזכה את האדם. האיש באמת יוצא זכאי . לאחר מכן התבררה תכליתה של האבן: אלולא השופט היה מזכה את האיש היה הלה מרוצץ את גולגלתו באבן הזו. |
אהרונסון, | |
|
עני מתנקם ברב גואה |
בעל בית המרחץ היה מטפל טוב בעניים ועשירים כאחד. חלה. בקרו אותו רק העניים כי תמורת כספם יכלו העשירים להשיג שרות בכל מקום ולא באו לבקר אצל החולה. פתאום הופיע רב הקהילה. החולה הרגיש עצמו מכובד. אולם הרב אמר כי לא בא לבקר אצלו אלא בא במקרה. כאשר יצא הרב, הלך החולה אחריו. אמר הרב כי אין צורך ללוות אותו. משיב לו החולה: "אני אינני בא ללוות אותך אני רק הולך לבית השימוש. |
טגנסקי, נעמי | |
|
קמצן רוצה לקחת את עושרו לעולם הבא |
קמצן זקן שומר את רכושו בצורת צנורות זהב במטתו כדי לקחת אותו לעולם הבא, הוא בולע את הצינורות ומקל על בליעתם באכילת תרנגולת שמנות עם מרק. אחרי בליעת הצנורות הוא מת. משרתו העני הבחין במעשיו, נגש אחרי קבורת הזקן לבית הקברות ומוציא לעצמו את צנורות הזהב מבטן המת. |
פינטו, [רוסיה] | |
|
אל תהיה צדיק הרבה או "כל המוסיף גורע |
היה יהודי שהגזים במלוי המצוות. במוצאי שבת חכה להבדלה עד אשר השמים היו זרועים כוכבים, בערב יום הכפורים היה אוכל בשלוש אחרי הצהרים וכו. הגיע חג הפסח, הלך לנפח והזמין אצלו דוד מיוחד עבור המים לפסח. היה בו פתח קטן לשפיכת המים פנימה. אותו פתח היה צריך להלחים לאחר שהמים היו בפנים. מלבד זאת היה צריך להתקין ברז בכדי שאפשר יהיה להוציא את המים בימות הפסח. הדוד נעשה, מלאה בו מים אך בימות הפסח אי אפשר היה להוציא טיפת מים. הברז היה סתום. כאשר פתחו את הברז ראו כי היה בתוך הדוד ככר לחם אשר נשכח שם ע"י הנפח. |
פיניתי, אהרון משה | |
|
לב האם ההומה תמיד |
אשה מבקשת את בעלה שיהרוג את אמו ומאיימת עליו בגירושין אם יסרב. הוא רץ עם לב האם אל אשתו כדי להגיע אליה במועד (שלושה ימים). בדרך נכשל ונפל. שמע את הלב המצטער: אוי, בני, שמא קרה לך משהו? |
ציון, נחמה [נחמת] | |
|
עצת הילד בדבר יין-נסך של סוחר יהודי גנב |
סוחר יין שם את הכסף שרוכל הפקיד אצלו בנוכחות הפוקד מתחת לאחת מחביותיו. כאשר המפקיד דרש את החזרת כספו טען הסוחר כי השומר הנכרי גנב אותו. הרב, שלפניו הובא הדבר שבמקרה והגוי גנב את הכסף כל היין אשר ברשות הסוחר יהפך ליין נסך , כי הגוי צריך היה לבצע את הגניבה ולשם כך הזיז את חבית שתחתיה היה הפקדון נתון. כדי למנוע את הכרזת סחורתו ליין נסך נשבע הסוחר כי גם בנו הבחור הצעיר של הרב אמר בפני חבריו בבית המדרש שהוא בעצמו לקח את הכסף ואז החזירו לרוכל. |
יהודאי, יחיאל |