נסיכה אחת יפיפייה מרוסיה הסתכסכה באחד הימים עם אביה, וכתוצאות סכסוך זה כעס אביה מאד וחמתו בערה בו עד אשר גרשה מעל פניו.

בבושת פנים ובשמלה אחת רק לעורה עזבה אף היא הנסיכה את בית הוריה. והיות שהיתה לה בעלת אוב אחת אשר רגילה היתה להתייעץ איתה בכל אורחות חייה, ובכן בצר לנסיכה מאד, פנתה היא אף הפעם לבעלת האוב לשמע אח אשר תייעץ לה, ומה דברים יהיו בפיה של בעלת האוב אולי תוכל היא לטכס עצה ועזור תעזור לה במצוקתה, חשבה הנסיכה. וכאשר חשבה כן עשתה. הלכה היא לבעלת האוב. השתים: היא ובעלת האוב ישבו בצוותא ובמר לבה עליה שפכה הנסיכה את כל לבה בפני בעלת האוב. זו הקשיבה אך לא כרגיל נהגה בעלת האוב הפעם, כי במקום לנחמה ולייעץ לה לנסיכה כיצד לשוב לחיק הוריה, הרגישה הנסיכה שההפך מזה, כי בעצותיה של בעלת האוב הפעם יש דרך זמומה להרעת המצב בינה ובין אביה. הנסיכה שלא הבליגה על חוצפתה של בעלת האוב, העירה לה על זאת.

בעלת האוב הגאה לא השלימה עם זה שזו הנסיכה אשר תמיד ביראת כבוד התייחסה לדבריה מתנהגת בה הפעם בזלזול אף מוכיחתה על זה.

מה עשתה בעלת האוב? קמה ממקומה פתאום, ניצבה בפני הנסיכה וקללתה, שהפוך תהפך מיד לרוסלקה (Rusalka) שהיא נסיכת הים. וגאול תגאל מהים רק על ידי בן אדם שעבודתו על ימים.

כאשר בעלת האוב אמרה כן היה. הנסיכה נהפכה לרוסלקה וצללה לעמקי הים. וכך עברו ימים, שבועות, חדשים ואף שנים והגואל ממנה והלאה. הנסיכה התרגלה למצבה זה אף השלימה אתו. צמחי הים היו לחם חוקה ודגי הים וכל השורץ בים וביבשה היו חבריה וידידיה, ומצמחי הים על גווניהם הרבים היתה אורגת כל מיני מלאכת מחשבת להפליא, שחוננה בהם מאת האל. וכמה אלו הדו-חיים החיים בים וברצונם ביבשה, היתה גם נסיכתנו הרוסלקה, צוללת המימה ועולה על היבשה לארוג. כך ארגה ימים על ימים שטיחים נפלאים.

והנה באחד הימים עת צללה הנסיכה כרגיל המימה, להעלות מנבכי הים עשבים מגוונים לשטיחיה אשר ארגה, הרגישה היא פתאום בהתגעשו של הים מאוד מאוד. טרם הרגישה היא כזאת כל עוד היותה רוסלקה. באותה שעה מעל ראש צלילתה הפליגה אניה על רב חובלה מלחיה וסחורתה, הפליגו הכל למחוז חפצם, אך בהתגעשו של הים לפתע חדרו גלי הים בהתקצפם לתוך האונייה והפכוה על כל מלחיה וסחורתה. הכל הלך לטמיון וכל מלחיה המסכנים טבעו. רק אחרי התאבקות עם הגלים ועם גורל החיים המר ניצל במר נפשו רב החובל, אחרי גלי המוות שאפפוהו את רב החובל ואחרי שראה שכל מלחיו נספו, בקש אף הוא את נפשו למות. והנה בתוך כל אלו ובתוך כל מחשבותיו ושרעפיו הנוראים מצא הוא את עצמו פתאום על שרטון גדול ומה תמה עד למאוד שלקראתו צצה דמות אשה מקסימה. לכתחילה חשב שחזה חזון, או חלום חלם. אף נסיכתנו זו הרוסלקה תמהה פתאום למראה עיניה כי רב החובל הניצל היה אף הוא גבר משכמו ומעלה, יפה תואר ויפה מראה.

הרוסלקה שעלתה מהמים נראתה הפעם יפה שבעתים מתמיד והשנים קסמו איש אה רעהו, ביופים ובמצבם המיוחד, בין שמים וארץ וים, עוף השמים ודגי הים למיניהם. פתאום נמצאו השנים כחוה ואדם בגן העדן.

הנסיבה הרוסלקה הרגישה בהשתוממות האיש. חיש פנתה היא אליו ואמרה: "אל תירא אישי!"

לדבריה אלו תמה הוא שבעתים ושאלה: "למה ירמזון דבריה?

"קודם כל אביא לך אוכל." אמרה הנסיכה, "אחר כך נשב שבת אחים גם יחד ואספר לך כיצד ואיך באתי עד הלום."

היא צללה לעמקי הים והעלתה עשבי הים אשר סיגלה לעצמה לאכילה האכילתהו אף הוא. הוא אכל שבע ונרגע. אחרי זה עזרה לו לעבור בשחייה מהשרטון ליבשה. השניים ישבו על שטיח אשר ארגה מעשבי הים, ושוחחו, ואת כל ליבה סיפרה לו. ברוב קשב הקשיב הוא לדבריה. אף הוא סיפר לה, שהוא בן מלך אשר נפשו חשקה בו, רק לעבור ימים ולכן למד הוא מלאכת והשגחת רב חובל, עד אשר קרהו מקרהו זה בהתהפכותה של אונייתו ובהיספם של מלחיו היקרים. הנסיכה המשיכה ואמרה לרב החובל שאחרי שבעלת האוב קללתה, אף אמרה לה שגאל תגאל על ידי בן אדם שיעבוד בים. כמובן שהוא הרגיש ברמז זה, אף שמח וכל עצמותיו ששו לזה בהיותו בטוח שהוא הוא הגואל, של הנסיכה.

עברו מספר ימים להיותם יחדיו, כי נקשרו השנים רב החובל והנסיכה, מאוד מאוד. אז פנתה הנסיכה אליו ואמרה לו: "נסע תיסע לאחת מערי החוף ומכר תמכור שטיח אשר ארגתי מעשבי הים, ובכסף תקנה לי חוטי צמר, משי, ואף חוטי זהב, ובהם אארוג שטיחים יפים כיד הטובה עלי אשר ברכני ה', ואתה תמכרם ועליהם תהיה פרנסתנו ומחייתנו."

"טוב." ענה רב החובל, זה בן המלך.

אך איך להגיע למחוז חפצנו לעיר חוף? עודם מדברים הרגישו באופק אונייה, האונייה הלכה והתקרבה עד הגיעה אליהם. בכבוד רב וברצון כביר העלוהו צוות האונייה. הוא בא לאחת מערי החוף, הציג את השטיח אשר הנסיכה רקמה מעשבי הים. הכל הסתכלו בהתפעלות על השטיח ורבים היו הקופצים עליו, עד אשר מוכרח היה למכרו בהגרלה, והזוכה בו שמח שמחה גדולה, אף הוא בן מלך שמח, על אשר נשקל על ידי טבין ותקילין בעין יפה מאד. הוא חזר לנסיכתו סיפר לה כיצד תמהו הכל והתפלאו על מעשי ידיה להפליא, ועל הכסף הרב אשר שקלו על ידו, אף הביא לה כמבוקשה חוטי צמר, משי, וזהב מגוונים שונים. היא רקמה ושזרה אה השטיחים, החדשים ושוב שלחה למכירה על ידי רב החובל לשעבר הוא בן המלך הניצול. הוא בא שוב אל אחת מערי החוף, ושוב הכל התפלאו על מלאכת מחשבת זו, והפעם הביא הוא למכירה שטיחים אחדים והנה התחילו השטיחים לעבור מיד ליד, לאנשים אשר היו בשוק עת הציע הוא את שטיחיו, ופשוט התחילו לריב איש עם רעהו. כל אחד רצה לזכות בשטיחים נפלאים אלו. לסוף אחרי העלאת מחירם של השטיחים, אחת מנשי חצר המלך אשר הזדמנה אף היא בשוק בזמן הזה, נמסרו ונמכרו לה כל השטיחים שבן המלך, הוא רב החובל, הביא למכרם. הוא קנה שוב כמות גדולה של חוטי צמר, משי וזהב, והנסיכה היתה ביתר חשק אורגת ואורגת, והוא נוסע תמיד לערי חוף שונות ומוכרם בעיקר לנשי החצר, ובכלל לכל אנשי ונשי האצולה. והנה באחד הימים בראות פתאום המלך, באחד מחדריו המפוארים מקושטים בשטיחים נפלאים אשר קודם לזה לא ראם, ובכלל יופי כזה של שטיחים עין לא ראתם, חשב המלך ושאל מי רקם שטיחים אלו? סיפרו לו למלך, שיש איש אחד אשר מדי פעם ופעם מבקר הוא ופוקד את עירם בשטיחים אלו. המלך ציווה על עבדיו להביא לפניו את האיש כאשר יופיע באחד הימים בשוק. העבדים עשו כן, תכף עם הופעתו של רב החובל עם שטיחיו בשוק, באו עבדי המלך והזמינוהו כצו המלך לארמון. הוא בא התייצב לפני המלך ושאל אותו למבוקשו. המלך שאל אותו מי ומי עושים את השטיחים הנפלאים הללו מעשה ידיים להפליא, רב החובל ענה לו שהנסיכה היפיפייה אורגת, רוקמת ושוזרת זאת בידיה הברוכות.

"תוכל לבוא עם נסיכתך אלי" אמר המלך, "ותוכל להתנחל כאן על אדמתי. כאן באחד הבתים היפים תוכלו לגור ואשתך תולל להמשיך לארוג כיד הטובה עליה באין מחריד ומפריע. כי מאד מצאה חן עבודת נסיכתך להלל. שטיחים אלו, עת אסתכל בם, יניסו ממני כל דאגות ממלכתי ויניסו כל יגון ואנחה מליבי עת אסתכל על הגוונים הנפלאים אשר בטעם כה רב ובהתאמה כה רבה רקומים ושזורים, בקיצור שקט ורגוע ארגיש את עצמי. שיקוי טוב הם לי מכל שיקוי אחר בעולם."

רב החובל שמח על דברי המלך ועלץ בו לבו מאוד. הוא החווה קידה בפני המלך הודה למלך על כל דבריו ועל כל חסדו אשר הוא אומר לעשות, ובמרוצה תכף פנה הוא לבשר זאת לנסיכה.

בשמוע זאת הנסיכה, שמחה אף היא שמחה גדולה, ועוד באותו היום עברו הם לגור באחד מבתי המלך המפוארים. ושם המשיכה היא הנסיכה לארוג בשקט ובשלוה, ופרנסתה היא ופרנסת רב החובל, הוא בן המלך, המשיכה להיות על אריגת השטיחים היפים, והוא היה ממשיך ונוסע לכל ערי החוף למכרם. ותמיד מצטחק להתפעלותם והתפלאותם של האנשים בראותם מלאכת המחשבת הנפלאה, ולא רוצים להאמין שיד אדם עושה זאת, כי גמר גמרו: הכל אומר שמהשמים סועדים לנסיכה או בקסמיו שר הים מסייע לנסיכה. והכל שמחים: העושים במלאכה, והקונים הנהנים מקניה השטיחים ומהסתכלותם בם, הכל הלך למישרים, ניצולי הים, היא הנסיכה הרוסלקה לשעבר ורב החובל, הוא בן המלך, גרים וחיים יחדיו בשלוה באין מחריד את מנוחתם.

והנה ביום בהיר אחד הופרעה מנוחתם על ידי זה שבנו יחידו של המלך, איש חסדם, גדל והגיע לפרקו, וחשק פתאום מאוד בנסיכה היפיפייה, אשר מיום ליום הלכה ויפתה. הנער שנפשו ערגה מאד לנסיכה, הלך ומחויר מיום ליום ופניו לא היו לו עוד.

המלך אשר לא ידע את אשר קרה לבנו ומדוע רעו פניו, קראו אליו ושאלו: "בני מדוע רעים פניך? אל תכחד ממני דבר."

בן המלך גילה לאביו את לבו כי רבה אהבתו לנסיכה היפיפייה.

כשמע המלך את דברי בנו, אמר: "אל לך בני. לא יאה הדבר להפריד בין נאהבים. הן תראה שאשת איש הנה האוהבים בלב ונפש איש את רעהו, אשר משמים הכריזו על איחודם, ולא יכול היה להם אפילו הים. נצל נצלו והס חיים מאושרים, והן לא תרצה שינטשו חלילה איש את רעהו?"

בשמוע זאת בן המלך, הלך הוא מאת המלך ובכה. לא הוסיף הוא בן המלך לדבר עוד דבר, והלך ודעך מיום ליום. בראות זאת המלך, שוב שאל את בנו לסיבת עגמומיותו זו ושתיקתו. שוב ענה הבן שחשקה נפשו מאוד באשת האיש הזו הנסיכה היפיפייה, ומוכרח הוא לשאתה לאישה ויהי מה.

בראות כך המלך אמר: "טוב! אך הבה אטכס עצה כיצד ואיך להוציא מידי הבעל את נסיכתו היפיפייה. הן מוכרח לי להיות פתחון פה איזה שהוא."

חשב המלך וחשב, והנה באחד הימים, עת הנסיכה אורגת ורב החובל שלה יושבים ומשוחחים בצוותא מאושרים, עת הוא מספר לה על כל יפי הטבע אשר הוא עובר בנסיעותיו, עת הוא נוסע למכירת השטיחים, והנה בתוך כל אלו באו וקראוהו למלך.

בלי יראה קם הוא ובא למלך, התייצב הוא לפניו ושאלו לרצונו, ומה תמה רב החובל לבקשתו הפתאומית של המלך שיביא לו חלב ציפורים.

המלך נתן לו שהות של שלשה ימים. עברו יומיים, והוא, רב החובל לא ידע כיצד להגשים צו זה.

הנסיכה שהרגישה כי פניו לא כתמול שלשום שאלתהו: "לעוגמה זו מה עושה כאן?"

אהוב ליבה סיפר לה מבוקשו של המלך.

"אל יראה ופחד!" אמרה לו. לחשה לו רז על אזנו. לחשה לו מספר מלים, ואמרה לו: "צא השדה ולחשת את המלים הללו."

הוא יצא לשדה כמצוות הנסיכה, לחש את המלים אשר הנסיכה לחשה לו על אוזנו, וראה זה פלא. תכף הופיעה צפור פלאים עמדה על ידו. הוא חלבה, והציפור נעלמה חיש מהר. הוא הביא את החלב למלך. מומחי המלך ניסו את החלב ומצאו שתרכובת החלב מתאימה לחלב ציפורים. המלך קרא את בנו ואמר לו שוב, שעליו לשחרר את מחשבתו לזכות באשת האיש, הנסיכה היפיפייה. הבן פנה מאת אביו בבכי גדול ומר. ושוב נפלו פניו שבעתים מבראשונה, ושוב שלח לומר על ידי עבדו לומר לאביו, שעליו להתחתן עם הנסיכה ויהי מה.

בשמוע זאת המלך שוב נכמרו רחמיו על בנו יחידו, ושוב שלח לקרוא את רב החובל. רב החובל בא הפעם מבוהל כי כבד מאד ליבו וחשב: מי יודע את אשר יבקש עתה המלך ממנו, וכאשר חרד כן היה. שוב ביקש ממנו המלך את אשר נבצר מאדם, ביקש המלך הפעם מעימו, להביא לו חלב לביאה, וחשב המלך: הלביאה תשסעו את רב החובל ואז בנו יתחתן עם הנסיכה.

שוב התהלך רב החובל בהעקת ליבו ובתוגיונו. בראות הנסיכה שוב את מחמל ואהוב לבה כי עצוב הוא שבעתיים, שאלתהו שוב לעצבה זו. שוב סיפר לה את צו המלך הנורא, שצווה הפעם להביא חלב לביאה. והיאך יעשה זאת אדם, ולא ישוסע על ידי הלביאה והאריה יחדיו?

"אל תירא מחמדי!" פנתה הנסיכה שוב פעם אליו. ושוב לחשה לו על אוזנו איזו תפילת סתר ואמרה: "צא לשדה ואמרת תפילה זו שלוש פעמים."

שוב עשה כמצוות נסיכתו האהובה, יצא לשדה ולחש את התפילה, אשר נסיכתו לחשה על אזנו ג' פעמים. תכף אחרי הלחישה, הופיעה לביאה ניצבה על ידו והתבקשה להיחלב. הוא הרכיןז את עצמו וחלבה כחלוב איש את כבשתו, וכציפור נעלמה גם הלביאה. הוא הביא את החלב למלך. שוב בדקו זאת מומחים אשר מצאו שנכון, חלב לביאה לפני המלך.

בראות זאת המלך שאיזו יד נעלמה עוזרת לאהוב הנסיכה, קרא הוא את בנו ואמר לו: "ראה תראה, בני, לא נוכל לו, לאהוב הנסיכה, הבה הרפה מאת הנסיכה."

"לא! ... לא!" נתן בן המלך את קולו, "אחת גמרתי אומר בליבי להתחתן עם הנסיכה, ובאם לא, למה לי חיים? בה רק בה חשקה נפשי."

עזב את המלך והתריע על כך שיאבד את עצמו לדעת.

בשמוע המלך כך, שוב קרא את רב החובל. רב החובל בא במרוצה חיוור כסיד, כי ידע ידע ששוב תיגזר הגזרה עליו. וכאשר חשב כן היה, הוא הופיע לפני המלך ושאלו למבוקשו.

והנה מה תמה רב החובל שבעתים, עת המלך נתן צעקה ואמר לו: "לך - לא אדע לאן והבא לי - לא אדע מה."

רב החובל יצא מאת המלך אבל וחפוי ראש, והלך הלוך ובכה עד בואו לנסיכתו.

בראותה זאת נבהלה ושאלתהו לבכיו.

ענה רב החובל: "נסיכתי היקרה והטובה! הפעם אבדנו מאת המלך. הפעם בכלל לא אדע יותר את נפשי. כי מה מוזרה הבקשה והצו את אשר הפעם המלך ביקש ממני."

"ומה הבקשה והצו מאת המלך?" שאלה הנסיכה.

"הבקשה והצו הוא" ענה רב החובל, "הבקשה אשר המלך דרש ממני היא: לך - לא אדע לאן והבא לי - לא אדע מה. השמעת פעם דבר כזה?" הפטיר רב החובל בחלחלה.

"אל יראה! ואל פחד! הרגיעתהו גם הפעם הנסיכה ואמרה: "צא לשדה יקירי, ונגד עיניך יתגלגל לו כדור, והמקום אשר הכדור יתגלגל יהיה במקום שומם, רק שמים ואדמה יראו נגד עיניך ונהר בצד אחד של האדמה אשר תעמוד עליה. ותכף להגיעך למקום זה תלחש בסתר לבבך את התפילה אשר הורתיך זה פעמיים. ג פעמים תלחשנה ותלך אחרי התגלגלותו של הכדור."

כמצוותה של הנסיכה רב החובל עשה. הוא בא לשדה השומם בין שמים וארץ ולצידו האחד היה נהר. תכף לחש הוא את התפילה אשר נסיכתו הורתהו. ג' פעמים לחשה, והנה כדבריה של הנסיכה כן היה. הופיע כדור אשר התגלגל לגדה של הנהר. בראותו כן תכף הוא צעד במהירות אחרי הכדור לבל יחמיצהו חלילה כי הוא התגלגל במהירות רבה כדרך התגלגלותו של כדור עלי אדמה. מגדת הנהר הכדור התגלגל לסירה, והתחילה הסירה לשוט עימו לגדה השנייה של הנהר. הוא במהירות טיפס על סירה שנייה אשר נמצאה על יד הנהר באותו הרגע, קפץ אליה והשיטה אחרי סירת הכדור, אשר הגיעה לגדה השנייה. הכדור קפץ מהסירה על האדמה. כמעשה הכדור קפץ אף הוא מסירתו. הכדור התגלגל על פני האדמה זמן מה. רב החובל צעד אחריו, עד הגיעם למקום אשר האדמה פצתה את פיה. והכדור התגלגל לתוך מערה. כמובן שהוא נכנס אחריו. המערה היתה מחולקה לחדרים, חדרים, ובאמצעיתה אולם גדול אשר באמצעותו ניצב אח (תנור). הוא התחבא מאחורי תנור זה. כי בליבו הרגיש פחד בפני כדור פלאים זה, ומאחורי התנור הסתכל לנעשה במערה זו.

והנה פתאום שמע רב החובל את הכדור מדובב לעצמו: "נו, אחי ישראלי'קל! תיכף שיופיעו כאן באולם הגדול שולחנות!"

מה השתומם פתאום רב החובל שבתוך האולם הריק הופיעו פתאום שולחנות ארוכים משני צדי האולם. עוד הוא מתפלא על פלא זה שמע הוא את הכדור שוב מדובב לעצמו: "ישראלי'קל אחי! על השולחנות שיפרשו תכף מפות לבנות צחורות כשלג."

שוב תמה רב החובל כיצד צו הכדור נמלא כהרף עין. עוד הוא מתפלא, כוסו השולחנות מפות יפות וצחות, והנה שוב שמע את הכדור מדובב לעצמו: "אחי ישראלי'קל! תכף שיקיפו את השולחנות כסאות מהודרים."

כמצוות הכדור כן היה, ושוב המשיך לשמוע את צווי הכדור, בפנותו בסיסמה: "אחי

ישראלי'קל! על השולחן שיופיעו מערכות צלחות, סכינים, כפות ומזלגות, יפים ויקרים שעין לא ראתם עד הנה, ומאכלים שיופיעו על השולחן בטעמם ובריחם איש עוד לא טעמם ואף לא הריחם, ומשקאות טובים ונעימים טובים יותר מאלו המופיעים על שולחנות מלכים. ככל אשר ציווה הכדור לישראלי'קל, כן היה. והנה ככלות כל הסידורים אשר נחוצים לאורחים מכובדים להסב ולאכול, שמע רב החובל פתאום את הכדור מצווה: "אחי ישראלי'קל, עכשיו הבא תזמורת והשמע כאן מנגינה שעוד אוזן לא שמעה מעולם, מנגינה כה יפה ומקסימה. שכל התזמורות אף של המלכים הגדולים ביותר בעולם לא נגנוה ולא שמעוה."

למצוות הכדור כן היה. רב החובל שמע את המנגינה והיא צדה את ליבו יותר מאשר עיניו תאבו אה האוכל הטוב אשר הוצב על השולחן והעלה ריח ניחוח באפו. לעולם שכולו טוב המנגינה העבירתהו, והוא הרגיש שהוא בן אלמוות, כה טוב היה לו עת המנגינה השמיעה את קולה. עוד הוא בהרגשתו 'ברקיע השביעי' ופתאום כמתעורר מתוך חלום, שמע הוא את הכדור שוב פוקד: "נו, אחי ישראלי'קל, שוב שלא יהיה כאן שום דבר כשם שלא היה כאן על פני האדמה שום דבר עד התגלגלי לכאן."

כאשר הכדור ציווה כן היה. המערה על כל הטוב אשר היה בה לפני רגע התרוקנה. המום נשאר הוא רב החובל לעמוד, כי חשקה נפשו בכל הטוב אשר מערת הקסמים הכילה בתוכה רק לפני רגע קט, ובעיקר חשקה נפשו במנגינה הנפלאה אשר קסמה לו לפני רגע, ואשב לא שמע כמוה אף פעם בבית אביו המלך. עוד הוא מתגעגע לכל הטוב אשר לפתע פתאום בא ולפתע פתאום נעלם הימנו, ניסה אף הוא ופקד, כמו הכדור: "אחי ישראלי'קל, שוב שתתמלא כאן המערה שולחנות, כסאות וכלי זהב וכסף, ומטעמים ומנגינה בדיוק הכל כמו שהיה כאן לפני רגע קט ונעלם."

כמצוות רב החובל, המערה קסמה בחזרה את עיניו, והשולחנות נערכו שוב בכל טוב, במטעמים טובים שבעתים ממאכלי מלכים. הוא 'הזמין' את עצמו להסב לשולחן. הוא ישב ושבע מכל טוב. ובעיקר שבע נתת והרווה את נפשו מצלילי המנגינה הנפלאה של התזמורת. אשר השכירתהו יותר מכל משקה יקר וטוב, והסכים הוא לשמוע כך את הנגינה ימים ושנים.

אך הוא התנער ונזכר שעליו לחזור לנסיכתו הטובה, היקרה, והיפיפייה. אזי קם הוא ופקד: "נו, אחי ישראלי'קל, שתעלם המערה על כל הטוב שבה, ושהכל יהיה כמקודם."

והנה תכף נתמלא הצו ממש כשם שציוויו של הכדור היו מתמלאים. ברגע קט רב החובל מצא את עצמו על יד גדת הנהר.

במהירות הוא לקח אחת הסירה שבא איתה, שט עד עברו השני של הנהר והגיע למלך.

בבואו אמר לו למלך: "אדוני המלך! בבקשה אני מזמינך למקום נפלא. למקום - לא אדע לאן ואביא לך - לא אדע מה. יכול אתה גם להזמין את כל ידידיך." הפטיר רב החובל באומץ ובשמחה.

"היכן זה?" שאל המלך.

רב ההובל הזמינו לעבר גדה הנהר שבשדה. המלך העלה בזיכרונו מקום זה וידע ששמם המקום ההוא, וכיצד אומר הוא מזמינו, שמקום נפלא הוא. הו! חשב המלך, רוצה הוא להערים עלי ולביישני בעיני כל השרים אשר אזמין. טוב ויפה, חשב המלך, אזמין את הכל ובהיות ששקר יתגלה הדבר, אזי מתוך זה שאסור להבזות מלך ולהתקלס בו, הרג אהרגנו, ובני יתחתן אז עם הנסיכה היפיפייה, וייתמו ימי סבל בני.

המלך הזמין את כל שריו וידידיו המלכים מכל הערים הגדולות אשר קשרים היו לו איתם, והכל באו. והנה מה תמהו עיניהם בראותם את המקום שמם. התחילו הכל להחליף מבטים ולרמוז איש לרעהו, וחשבו: ההשתגע המלך? למקום שמם זה, אפילו כיסא לשבת עליו אין. תמהו הכל, והרבה מהשרים אף מהמלכים חשבו לעזוב את המקום לבושתו וכלימתו של המלך המזמין. רב החובל חיכה לרגע המתאים ביותר, לרגע בו יוכל להתנקם מהמלך על כל הפחדים אשר הטיל עליו. והנה ברגע שהכל, כל המוזמנים, חשבו לנטוש את המקום, פקד הוא רב החובל ואמר: "נו, אחי ישראלי'קל, שתכף תתגלה כאן המערה על כל הדרה. כמצוותו כן היתה. פתאום מצאו הכל את עצמם באולם גדול, אולם מקושט וגדול כאולם מלכים. עוד הם משתוממים על פלא זה, המשיך רב החובל בשקט את ציוויו: "נו, אחי ישראלי'קל, האוכל הנפלא ביותר ומשקאות וכו' וכו' בכלי זהב וכסף שיופיעו תכף."

כמצוות רב החובל כן היה. האולם התמלא ריח ניחוח של המטעמים. הכל הסבו לשולחנות והתענגו כיד המלך מכל הטוב שהוגש להם 'ביד' הפלאית.

עוד הכל אוכלים ושותים, ונהנים מסעודת פלא זו, לחש שוב בשקט רב החובל ופקד: "נו, אחי ישראלי'קל, אותה המנגינה הנפלאה מהתזמורת הנפלאה שתושמע תכף."

כמצוותו כן הייתה. נשמעה פתאום תזמורת ומנגינה שאוזן לא שמעה כמוה מימיה,

מנגינת קסם זו, שהכל נכנסים בהשפעתה כבחלום טוב המעביר לחיי נצח את האדם.

בראות רב החובל את הרושם הרב, ובהרגישו את התמזגותם של הכל עם המנגינה ואת השפעתה הרבה עליהם, נתן פתאום את ציוויו בשקט: "נו, אחי ישראלי'קל, ששוב לא יהיה כאן כלום."

כמצוותו כן היה כהרף עין הכל מצאו את עצמם עומדים על מגרש ריק ושומם בין שמים וארץ. כבהתחלה בעמדם שם.

רב החובל ניגש במעמד זה בפני כולם למלך ואמר: "נו, אדוני המלך? הלכתי - לא אדע לאן והבאתי לך - לא אדע מה, כבקשתך אדוני המלך."

בראות זאת המלך בוש ונכלם השפיל אה עיניו ארצה ניגש לבנו ואמר: "רואה אתה בני! לא נוכל לאיש הזה. איש פלא הנהו. זה אהוב הנסיכה. הן ניסיתיהו זה שלוש פעמים, ויוכל. והן לא לפי כבודו של אף מלך לצוות קשות בפעם הרביעית כי התגבר האיש זה שלוש פעמים על דברים שאף בן אלמוות לא היה מתגבר עליהם. אנא בני!" המשיך את דבריו המלך, "חפש את בת זוגך ממקום אחר וברוב הימים בוודאי תמצאנה."

הבן אף הוא הרכין את ראשו, בחשבו שצדקו דברי אביו בכלל, ועל כי נבצר מאיתם לעשות דבר לאיש פלאים זה, בפרט. השלים בן המלך עם גורלו לבקש את בת זוגו ממקום אחר. והזוג, זאת אומרת, רב החובל והנסיכה היפיפייה חיו חיי אושר כל ימי חייהם בחזרה בארמון המלך.

ועוד פואנט היכול להיגמר:

ובאחד הימים אף נסעו לבקר את הוריהם, אשר קבלום בהשתוממות ובצעקות שמחה: "העוד בנינו בחיים?"

סיפרה רבקה ברסוקר ותיקה בארץ חלוצה מבסרביה.

1769

בת מלך מסתכסכת עם אביה ועוזבת את הבית. היא מעליבה את ידידתה מכבר, בעלת האוב, זו מקללת אותה והופכת אותה לנסיכת הים (רוסלקה). רק אדם העובד בים יוכל לגאול אותה.

כאשר היא בים נשברת מעליה ספינה וכולם, מלבד רב החובל, טובעים. נסיכת הים ורב החובל חיים ביחד. היא אורגת שטיחים והוא מוכר אותם. מלך אחד רואה את השטיחים ומזמין את הזוג אל ארמונו. בנו של המלך מתאהב ברוסלקה. זוממים להרוג את רב החובל, בעלה של הרוסלקה. נותנים לו את העבודות הבאות :-

א. להביא חלבה של ציפור (היא מלמדת אותו מילים שבהן הוא יכול לקרוא לציפור)

ב. עליו להביא חלב לביאה (היא מלמדת אותו תפילה שעליו לאמור שלוש פעמים כדי שהלביאה תישמע לו)

ג. המלך פוקד עליו ללכת - לא אדע לאן? ולהביא - לא אדע מה? (הנסיכה שולחת אותו למקום שומם) שם מופיע כדור. הוא הולך אחרי הכדור אשר מוביל אותו לשממה ולתוך מערה. הכדור פוקד על השד בשם אחי ישראלי'קל) להביא שולחנות ערוכים ולפאר את המערה. כך נעשה ולאחר מכן הכל שוב נעלם על פי פקודת הכדור.

רב החובל מביא את המלך לשם ומראה לו אותו הדבר עצמו. לבסוף מוותר בן המלך על הנסיכה.