חזרה לדף הראשי של פרויקט אסע"י
תמציות סיפורי הרושם
|
לבה, שלמה |
|
שם הסיפור |
תמצית |
מספר |
מספר אסע"י |
|
היא לא תתחמק מידיכם |
מוטקה מתישב לפני משרד חברה קדישה ובוכה מבלי להגיד מילה. משערים שאשתו מתה ונותנים לו כסף לסידורים ראשונים אחרי מותה. כשחברי חברת קדישה באים לביתו של מוטקה מתברר להם שאשתו עודנה בחיים. מוטקה מנחם אותם באומרו שאשתו בטח תמות ותהיה להם עוד אפשרות לקבור אותה. |
ליוביץ, יעקב | |
|
מי זה אפיקורס? |
יהודי רוצה שגם לאשתו יוסיפו את הכינוי "אפיקורס" כמו שהוסיפו אותו לשם של יהודי מהעיר השכנה. לשם כך עובר הבחור על כל חוקי ומצוות ישראל. אבל הדבר לא מועיל. הוא שואל את היהודי שלשמו הוסיפו את המילה "אפיקורס" איך הגיע לכינוי הנ"ל ומוסיף שהוא עבר את כל חוקי ומצוות ישראל כדי לזכות בכינוי הזה. ה"אפיקורס" שהוא בעצמו שומר מצוות קפדני, שואל אותו מי אמר לו שהדברים שהוא עשה הם באמת אסורים. |
ליוביץ, יעקב | |
|
מעשה בעז |
רב המצווה על יהודי הבא אליו כדי להתלונן שביתו הקטן אינו מספיק למשפחתו הגדולה, שיכנס לתוכו עוד זה אחרי זה תרנגולת, ברווזה, חתולה ועז. התרנגולת והברווזה דוגרות אפרוחים על אפרוחים, החתולה ממליטה גורים אחרי היהודי הכניס אותם והעז לתוך ביתו. כאשר אשת היהודי יולדת לו בן, מצווה הרב להוציא את העז והיהודי שמח שעכשיו יש לו מקום לרווחה. |
ליוביץ, יעקב | |
|
נקמה בגויים (ב). |
הרשלה מוכר לגוי תבן. הוא אומר לקונה שהסחורה נמצאת בבור אשר במחסנו. למעשה היה הבור מלא מים שהרשלה כיסה בשכבה של תבן. הגוי חושב שהתבן אינו דחוס כראוי וקופץ לתוך הבור. כדי לדחוס אותו ברגליו ושוקע במים עד צוארו. כדי שהרשלה יוכל ללכת למשטרה מלווה לו הגוי את מלבושו החם שהרשלה טוען שאין לו ושבלעדיו אינו יכול לצאת מביתו כי הוא חולה. אחרי טענותיו של הגוי לפני המשטרה טוען הרשלה שכנראה הגוי יצא מדעתו והוא בודאי יטען שהבגדים העליונים שהוא לובש הם רכושו של הגוי כאשר הגוי באמת טוען זאת שוללת המשטרה את כל תביעותיו. |
ליוביץ, יעקב | |
|
עת לבכות ועת לצחוק |
כאשר יהודי עשיר ומצליח הגיע לשיא הצלחתו, הוא בכה כי ידע כי יותר טוב עבורו לא יכול להיות. ובאמת, זמן קצר אחרי השיא, הצלחתו עזבה אותו. לבסוף אבד את הכל ונזרק לבית הסוהר. שם הוא צחק כי גורל לא יכול להרע לו יותר. בטחונו התאמת. הוציאו אותו מהכלא והוא הגיע שוב למעמדו הקודם. |
ליוביץ, יעקב | |
|
רבנו וגרשום ונשותיו. |
רבנו גרשום. (בעל החרם דרבנו גרשום ) נשא בהתאם בנוהג לזמנו בעת זקנתו אישה שניה צעירה היות ואשתו הראשונה הזקנה לא ילדה לו בן. האשה השניה בגדה בר' גרשום עם שונא ישראל. כדי להפטר מר' גרשום היא הלשינה אותו אצל המלך בעבירה שחשבה שגלתה אותה שחטטה במכתביו של בעלה. כתוצאה מכך נכלא ר' גרשום בקומה העליונה של מגדל גבוה. האשה הראשונה של ר' גרשום שמרה לו אמונים ועזרה לו בבריחתו מהכלא. היא הביאה לו תולעת משי שהוציא מגופה חוט. החוט הגיע מכלאו של ר' גרשום עד האדמה. האשה קשרה חוט דק ולו חוט יותר עבה ולבסוף חבל. בעזרת החבל ברח ר' גרשום מהכלא. בעקבות המאורעות האלה הטיל ר' גרשום את החרמות הקרואים על שמו: את החרם האוסר את פתיחת מכתיבה זרים ואת החרם האוסר נישואין עם אשה שניה. |
ליוביץ, יעקב | |
|
שפת משוגעים. |
במרד משוגעים בבית משוגעים רצו כמה מהם להשליך אחד מהמשוגעים מגג המוסד ארצה. המשגיח אמר להם ששליחת אדם מהגג למטה אינו פלא. תוקפיו יוכיחו את עצמם רק אם יצליחו להשליכו מהקרקע לגג. המורדים שמו את המשגיח על הקרקע והוא ניצל. |
ליוביץ, יעקב | |
|
שלוש שאלות מביכות |
פריץ,שונא יהודים, חש רגש של איבה לא רק נגד הרב אלא גם נגד הכומר הנוצרי המומר המקומי. לכן יום אחד הוא מאיים להרוג את שניהם אם לא ימצאו עד למחרת את התשובות לשלוש שאלות (מה אני חושב? מי גדול ממני? מה הוא הדבר שידהים אותי שמעולם לא ראיתי כמוהו? לפני הופעתו מוצא הכמר את הרב דוגר על ביצים שהדוגרת עזבה אותן לפני הזמן. לכן הרב מוכן ללכת לפריץ רק בתנאי שהכומר יחליף אותו ויתן לו את גלימתו. היות והכומר אינו יודע את התשובות לשאלות הפריץ הוא מסכים. תשובות הרב לפריץ: הפריץ חושב שהוא הכומר, הצלב שעל החזה של הכומר יותר גדול מאשר הפריץ מפני שהפריץ משתחווה לפניו. כדי לענות על השאלה השלישית מביא הרב את הפריץ לפני הכומר הדוגר. |
כהן, זלמן אבא | |
|
היתה טעות |
לפני ליל החתונה של בתה אם משתמשת בטעות בדיו ירוקה, במקום בדיו אדומה, כדי לחפות על העובדה שבתה אינה בתולה. אצל הפרופסור שאליו הביאו את הדבר לבדיקה מחליפים את הרוק של הכלה ושל החתן. הפרופסור קובע רק שבעניין הנדון נפלה טעות. |
שם טוב, זאב | |
|
כל אחד רואה את עצמו |
יהודי מטומטם קנה ראי כי חשב שהבבואה המופיעה בראי היא תמונת אביו. הוא שם את הראי בעליית הגג. אשתו צעקה עליו על מה ומי הוא מסתכל כל היום. כאשר עלתה והסתכלה, ראתה את המכשפה שהופיעה לנגד עיניה בראי ורצה אל הרב ואמרה לו שבעלה מסתכל כל היום על מכשפה. הרב לבש את הקופליש, רץ לביתה, עלה לעליית הגג ותמה מי הוא המשוגע הזה. |
גולן, נעמי | |
|
איזה מין כלב אתה |
כלב בית לובש ביער עור של זאב וכולם מפחדים ממנו בחושבם שהוא זאב. השועל מזהה אותו ככלב. |
ליוביץ, אסתר | |
|
היהודי והשודד( כשמשון וגלית) |
יהודי גדול וגיבור כשמשון משמש שליח ביער להעברת כספים. פוגש בשודד גוי הדורש את הממון שהוא נושא. היהודי מבקש כי הגוי יירה במעילו כדי שיאמינו לו שנשדד. הגוי עושה כדבריו ומשהוא מתבקש לירות בו שנית הוא מודה כי רובהו אינו טעון. אז מתנפל עליו היהודי שובר את רובהו ומתגבר עליו. |
ליוביץ, אסתר | |
|
המטמון |
בן עצלן מוצא במקרה מטמון בכד שכלבים רבים עליו. |
ליוביץ, אסתר | |
|
משחקי קלפים ומעשי שטן |
שני אברכים שנתפשו לקלפים, נכנסו לפני ערב יום הכיפורים למרתף כדי לשחק בסתר, כי הבריות לא התסכלו בעין טובה על נטייתם. הם לקחו איתם בדל נר קטן וחשבו שאורו יצביע להם על התחלת יום כיפור, אבל יד השטן היה בדבר. הנר בער עד מוצאי יום הכיפורים וכל הזמן האברכים שיחקו. |
ליוביץ, אסתר | |
|
בעל העגלה והגמון בויכוח סימנים |
הגמון מזמין יהודי לוויכוח בשפת סימנים. מולו מתייצב בעל עגלה. הסימנים: א. הגוי - מראה 3 אצבעות, היהודי - אצבע אחת. ב. הגוי - כף יד, היהודי אגרוף. ג. הגוי מפזר שעורים, היהודי - אוסף אותם. ד. הגוי- בקבוק יין, היהודי חריץ גבינה לבנה. ההגמון מודה שנוצח ומסביר: א. השילוש הקדוש - אלוהים אחד. ב. העם מפורר ומפוזר -עם אחד ומאוחד מול השונאים. ג. ה' הפיץ אותכם בין הגויים - אלוהים יאסוף אותנו. ד. חטאים אדומים כדם - החטאים ילבינו כשלג. הסברו של בעל העגלה: א. מאיים לנקר את עיניו - מאיים עליו באצבע. ב. יד לתת סטירה - מראה לו אגרוף. ג. נבהל ומפזר שעורה - אסף אותה למען סוסו. ד. רוצה להתפייס על בקבוק יין - והוא מוסיף גם גבינה לסעודת הפיוס. |
ליוביץ, אסתר | |
|
עלילת דם |
בכפר נידח, העליל הכומר המקומי נגד אב המשפחה היהודית היחידה במקום ששחט גוי שנעלם ימים ספורים לפני חג הפסח. בחקירת המשטרה, הכריז הילד הקטן של יהודי שראה שאביו התעסק יחד עם שוחט בשחיטה. כשהילד הוסיף שלנשחט היה זקן, זרקו את כל המשפחה לכלא. בבית המשפט התברר שהאב והשוחט שחטו עז. אבל למרות זאת נשארה המשפחה בכלא עד שמצאו את גופת הגוי שמת, כששקע בבוץ. |
ליוביץ, אסתר | |
|
האף הארוך |
איש בעל אף ארוך נהג לדחוף אפו לכל דבר. חבריו החליטו לרפאו. הביאו איש מעיירה שניה. האיש שכנע את בעל האף לחתום אתו על חוזה שלפיו בעל האף הסכים, תמורת סכום הגון, שאחרי מותו הבעלות על אפו תעבור לנותן הכסף. כדי שכל אחד ידע על החוזה, עמד נותן הכסף על כך שחותמת זהב תהיה קשורה בשרשרת, שתעבור דרך חור קטן באף. בעל האף לא הסכים לתנאי הזה ולכן ביקש לשחררו מן החזוה. הסכימו בתנאי שבעל האף יחתום שלהבא לא ידחוף אפו לכל דבר. |
ברנט, יעקב | |
|
דפי זהב רקועים |
|
דולגוי, הירש | |
|
כל הוורשאים גנבים |
שני יהודים, תושבי עיירה קטנה, יצאו לוורשה לעשות עסקים. אחד מהם רכש במחיר אפסי סכו"ם, שלפי בדיקתו היה מכסף טהור. כאשר פתח את החבילה ראה שהכלים מנחושת. חברו לקח על עצמו לתקן את העוול. הלך לאותו שכן וטען שברצונו לקנות סכו"ם מכסף. כאשר המוכר נתן לו סכו"ם כסף לבדיקה בעטיפה לקח אותה "הקונה" לחיקו. המוכר דרש את החבילה בחזרה, אבל הקונה "ביטל" את העיסקה וזרק את החבילה, שהכילה את הסכו"ם הנחושת למוכר בפנים. היהודי הזה נשאר בוורשה, נעשה לסוחר בכסף ובזהב והתעשר. בזה הצדיק את האימרה שכל הוורשאים הם גנבים. |
דולגוי, הירש | |
|
העורב ובניו |
עורב המוציא, בזה אחר זה את 3 גוזליו מיער בוער למקום מבטחים, שואל כל אחד מהם בדרך, הם גם הם היו נושאים אותו כך שיזדקן. שני הגוזלים הבכורים משיבים בחיוב ואביהם משליך אותם כשקרנים לנהר. הגוזל הצעיר עונה בשלילה, כי כשאביו יהיה זקן לו עצמו יהיו ילדים והוא יציל אותם ולא את אביו. |
ליוביץ, אסתר |