חזרה לדף הראשי של פרויקט אסע"י
תמציות סיפורי העדה
|
אוקראינה |
|
שם הסיפור |
תמצית |
מספר |
מספר אסע"י |
|
בעטן אוף קינדר |
הרבי מברך זוג צעיר שלא יניחם ה"הוי.". ואכן, נולד להם ילד וכל הזמן הם אומרים: הוי , הילד בוכה, הוי הילד צוחק. |
, שרה ביילה | |
|
הגט |
איש בא להתגרש. כל חסרון שהוא מביאו לפני הרב נהפך בפי הרב למעלה: מגמגמת? תדבר פחות רכילות, צולעת? לא תברח. אינה רואה? לא תסכל בגברים זרים וכן הלאה. על "ראש מלוכלך" מתפלא הרבי: בגלל חסרון אחד זה רצונך להתגרש? בשובו הביתה קובע הבעל כי כל החסרונות ניטלו מאשתו. |
, שרה ביילה | |
|
תחיית המתים |
אדם שנשא בחיים שלוש נשים וכולן מתו. שואל: מי תהיה אשתו בעולם הבא. הרבי משיב, שמכיוון שהיו לו שלוש נשים לא יקום לתחיית המתים. |
, שרה ביילה | |
|
שני שלישים |
שני סוחרים שותפים, האחד מת בדרך אך לפני מותו אומר לשותפו: "תן לאשתי כמה שתרצה". הסוחר נותן לאלמנה שליש הסחורה. האלמנה קוראת לו לבירור לפני הרב. הרב שואל את השותף למלים המדוייקות של המנוח "תן כמה שתרצה" ולאחר שהשותף אומר כי הוא רוצה שני שליש מצווה עליו הרב לתת לאלמנה שני שליש. |
אביגדור, רחל | |
|
היהודי בפונדק |
סוחר יהודי שבקש מנת לחם בפונדק דל שבו אפילו לארוחה צנועה המצרכים לא היו בנמצא, מקבל נזיפה מאת הפונדקאית האומרת לו כי מעולם לא פגשה ביהודי זולל כמוהו. |
ארנסט, שמעון | |
|
שכר מצוות |
שטן מחופש לעני מנסה ע"י אמצעים שונים אשה המרבה במעשי צדקה. הוא נעזר לשם כך בעוזרו המחופש כעני יהודי, ביום גשם הוא מבקש גמילות-חסדים רשות לינה. סבתא חנה אינה מעדיפה את השטן המחופש ליהודי כי גר קודם ליהודי. לא נשאר לבני זוג דבר לשבת אך ביום ג' הגיעו שני אורחים - רב ושוחט. ברגע האחרון הציע גוי אווז, קנוהו. כשפתחוהו מצאו בו אוצר. הבית נתמלא אור ובת קול הכריזה כי זהו עבור בני הזוג על מעשיהם הטובים בעולם הזה. שני האורחים עזבו לפני השבת, ובשבת בבוקר בא אורח עם מקל מן הדרך. מאכילים אותו בלי לשאול דבר. מברך משעת פרידה, בערב, בפרי בטן - בת. נולדה רבקה וכל הבית מלאה אור. |
בעזדיטניצקי, חיה לייזערעכע | |
|
ליל הסדר אצל ישובניק |
ישובניק אחד היה משכיר חצי ביתו ליהודי, אך לפני פסח תמיד היה מוציאו. כך מדי שנה,אחרי פסח היה תמיד מוציאו. כך מדי שנה, אחרי פסח היה מחפש שותף חדש. עד שנזדמן לו ליטוואק שהבין כי בעל-הבית אינו יודע איך לערוך את הסדר. הוא החליט להשאר ויהי מה. כשראה היישובניק שאינו יכול להפטר מן הליטוואק החליט לערוך יחד את הסדר. כל מה שהכינה אשת הליטוואק אמר לאשתו להכין. הליטוואק ציווה לפני הסדר על אשתו להכין 10 ביצים קשות, אך בסודי סודות . לפני הפסח אמר לה גם היישובניק ציווה על אשתו להביא 10 ביצים. שם אותן הליטוואק בזהירות מתחת לשטריימל. גם היישובניק. בשעת האלחמא עניא דפק הליטוואק באגרופים על ראשו. גם היישובניק כך. |
גובר, רבקה | |
|
את מי עליו למנות? (ר' ישראל מרוז'ין) |
ר' ישראל מרוז'ין ממנה אחד מחסידיו להיות שוחט בעיירה. המועמד מביע חששו כי אינו ראוי לתפקיד כי אולי בטעות יאכיל את הקהילה בטרפות. תשובת הרב: ואת מי למנות, את מי שאינו חושש? |
גולדנברג, אשר | |
|
דגים לשבת |
בימי חורף באוקראינה קשה להשיג דגים לשבת והוחלט שבמקומם יאכלו חתיכות חלה טבולות ביין שרף. השאלה: נהוג לשתות יין שרף שלפני ואחרי הדגים, האם גם כשאוכלים "במקום" דגים מותר לשתות היין שרף. תשובה: כמו שעגלה המובילה זפת מזפתים את גלגליה, כך מצווה לשתות יי"ש לפני ואחרי ה"דגים". |
גולדנברג, אשר | |
|
בנעלי זהב ההצלה (עבדול חמיד) |
השר הטורקי של השולטן עבדול חמיד התנכל ליהודים, אך מאחר שהיה איש קדוש (אמרו שכל לילה הוא ישן ליד קברו של קדוש מוסלמי) לא גער בו השולטן ושתק. השר היהודי של השולטן החליט ללמד לקח את השר הקנאי. היהודי הביא למלך נעל זהב עבור בתו. השולטן שאל היכן הנעל השיניה והיהודי "הודה" ששכח אותה ליד קברו של הקדוש, אך לא תהיה לשר הטורקי בעיה להביאה משם כי הרי הוא לן שם מדי לילה. השר הטורקי, שלא ידע אפילו היכן מצוי קברו של הקדוש מבקש עזרה מן היהודי, ותמורת חתימה שלא יתנכל יותר ליהודים הוא מקבל את הנעל השניה. |
הל, אברהם | |
|
הצלה באדרת של גוי אוקראיני |
באודסה התארגנה קבוצת צעירים יהודיים להגן על האוכליסיה היהודית שם. כשעלו הקומוניסטים לשלטון הוגלו חברי הקבוצה מן העיר. בדרכם לעיר אחרת, דרך יער, ניתק המספר מהקבוצה, פגש איכר אוקראיני שנתן לו את אדרתו, וכך, כשהוא נראה כגוי אוקראיני ניצל מן הטבח שנעשה שם ביהודים. |
הל, אברהם | |
|
מעשה בבעש"ט שהלך להיוודע מי יהא שכנו בעולם הבא. |
לבעש"ט נודע כי שכנו לגן עדן יהיה נפח פשוט. הנפח איש חזק ובעל כוח רב. הוא היה עד למותו של אביו שהעלוהו על מוקד לכן החליט להיות חזק בכדי שלא יהא קל לתופסו. |
הרץ, מלכה | |
|
מעשה שקרה לרב ביום הכיפורים |
באמצע יום כיפור טוען אפיקורס לפני רבו כי איננו יכול להמשיך בצום. הוא מבקש מהרב שיתיר לו לאכול. ככופר הוא מוכן לתת כסף לתיקון בית הכנסת. כשהוא מכפיל את הסכום הרב מסכים, כשהוא ממשיך להכפיל את הסכום מצליח העשיר לשכנע את הרבי לאכול. ראשי הקהילה מתלוננים לפני הרב הגדול והוא אומר להם: אם עד עכשיו סבלתם אותו תמשיכו. |
הרץ, מלכה | |
|
ארמון המלך הרוסי נבנה על ידי שני אדריכלים אחד חרוץ, השני עצל. |
על שלושה אדריכלים להתחרות בבנין אגפים לארמון של הצר. האדריכל הראשון בונה בנין למופת, השני נכשל לגמרי. השלישי עצלן, מקים מבנינו מול הבנין של הראשון רק שלוש קירות. במקום הקיר השלישי הוא מכניס מראות שתפקידן להראות את מעשי האדריכל הראשון כאילו היו קיימים בבנינו. האדריכל הראשון מקבל כסף רב, לשלישי נותן יהודי עבור עבודתו המזוייפת כסף מזוייף. מגרשים את העצלן בבושת פנים מהארץ. |
ורנבוד, נחמיה | |
|
הבן האובד חוזר אל צור מחצבתו |
באחד המחוזות של רוסיה אשר בגבולה עם אוסטריה הושב יהודי שלא יכול היה לשלם את דמי החכירה, לפי צו פריצו, יחד עם משפחתו במרתף אפל. נוצרי מוציא את המשפחה ומביא אותם מעבר לגבול. בעיר בה נמצא נעשה היהודי למלמד. בזמן ההצלה שוכחים את אחד מבניו של היהודי במרתף. הפריץ לקח אותו ומצווה לחנך אותו כנוצרי. כאשר הנער לא מתאקלם, שולח אותו הפריץ לעבר הגבול. הנער מגיע לאותה העיר בה משמש אביו כמלמד. הרב מקומי מסדר אותו כתלמיד אצל המלמד, אביו, אבל איש לא זהה את רעהו. המלמד מאמץ את הנער אחרי שגמר את לימודיו בישיבה ומתכוון לתת לו אחת מבנותיו לאשה. אבל כאשר מזהה את הבחור על ידי קמע שהבחור קבל מרבו ושעונד סביב צווארו, מבטל המלמד את החתונה. הנער מתחתן עם בת הרב המקומי ואחותו עם בחור ישיבה מלומד. |
ורנבוד, נחמיה | |
|
הבנקאי היהודי ר' מאיר אנשל רוטשילד וידידו הנסיך מלוקסומבורג. |
1) כנער כבן 15 ניעץ אנשל רוטשילד לנסיך מלוקסמבורג ללכת לאביו במקום כאשר הוא זקוק להלוואה. הנסיך מקבל את המלווה. 2) הנסיך שם את האוצרות אצל מאיר אנשל כאשר צבאות נפוליאון עומדים לפלוש לארצו. מאיר אנשל מסתירם במרתפו. כאשר אנשי נפוליאון באים לחפש אצלו את אוצרות הנסיך נותן להם ר' מאיר אנשל חלק מרכושו במקום רכוש הנסיך. אח"כ מקבל בן הנסיך את רכושו בחזרה. ר' מאיר אנשל מסרב לקבל פיצויים עבור רכושו שמסר לצבא הכיבוש. |
ורנבוד, נחמיה | |
|
החומד ברכוש זר לוקה ברכוש שלו ומנדב צדקה לעניים |
בנקאי יהודי פראג שירד מנכסיו עובר לפי עצת הרשלה הגאון לפרשבורג. אחרי שהרוויח שם שם סכום כסף הגון מחליט חזור לפראג. הוא מקבל את הזמנת סוחר יין מפראג לנסוע אתו בעגלתו בה מעביר מספר חביות מפרשבורג לפראג. בדרך נגנב כספו של הבנקאי שהאחרון הסתיר מתחת לאחת החביות. שני הצדדים באים לפני ר' הרשלה להתדיין. הבנקאי טוען שסוחר היין לקח את כספו, סוחר היין שזה היה העגלון הלא-יהודי של העגלה. ר' הרשלה מצווה על סוחר היין לשפוך את כל היין, כי היות שלא יהודי נגע בו בזמן הגניבה, הוא יין נסך שאסור ליהודי להחזיק בו. סוחר היין מודה שהוא הוא אשר לקח את הסכך. ר' הרשלה דן להחזיר את הגניבה, לפצות את הבנקאי על עגמת הנפש שגרם לו ולהחרים סכום הגון לעניי העיר. |
ורנבוד, נחמיה | |
|
טובה תחת טובה |
שוליית אופה נוצרי מאבד סכום כסף שעליו למסור לבעלו. רב העיר מארגן מאסף בין אנשי קהילתו ומוסר לו את אבדתו. אסיר תודה, מזהיר השוליה כאיש מבוגר את הרב שאופי העיר מתכוונים להרוג את יהודים בהרעילם את הלחם שהיהודים נהגו לקנות אצלם לפני חג הפסח (בו בזמן שהאופים היהודים היו כבר עסוקים לנקות את מאפיותיהם מחמץ). הרב מצווה על יהודי קהילתו להמנע מלקנות לחם בזמן הזה ואף יהודי אינו מת. מגלים את יוזמי הפשע ודנים אותם לתליה. |
ורנבוד, נחמיה | |
|
יהודי שחטא בעברת "לא תחמוד, וגוי אחד מחזירו למוטב |
בחור ישיבה, המלמד תינוקות, חוזר לביתו לחג הפסח לאחר שנדד על פני עיירות ובידיו צרור כסף. סוחר יהודי של יינות, מזמינו לעלות על עגלתו, כדי לחזור אל טלנה עירו. אך בלילה כשהבחור נרדם, גונב את כספו ונעלם, הוא מתוכח עם הסוחר, והם הולכים אל ר' דוד'ל הצדיק בעיר טלנה. העגלון של הסוחר, מעיד כי ראה את הסוחר גונב את הכסף, למרות שהיה שיכור ככל הגויים. הסוחר מתחרט על מעשיו והרב מחייבו נוסף על החזרת הכסף גם לפצות את הבחור. לעגלון נותנים וודקה, והמלמד חוגג את חג הפסח עם אשתו וילדיו, הפעם כהלכתו. |
ורנבוד, נחמיה | |
|
יהודי רוכל הזוכה באוצר בהסח הדעת |
רוכל יהודי עני מוצא בדרכו שק מלא מטבעות שנפל מעגלת הדואר הממשלתי. הוא מסתיר את מציאתו בביתו אך אשתו זורקת אותו למחסן העצים של הרב המקומי כי רוצה להפטר מהמציאה ה"לא כשרה". אחרי שהרב מוצא את השק במחסנו הוא מחזיר אותו בעזרת הכומר המקומי לשלטונות. את הפרס הגדול שמקבל עבור החזרת השק מוסר הרב לרוכל בתנאי שיפריש חלק מהכסף לצדקה. הרוכל נעשה לאיש עשיר. |
ורנבוד, נחמיה | |
|
לא נאה יהירות, אפילו לרבי של חסידים (האדמו"ר מינובה) |
האדמו"ר מינובה שוקע בזמן הפסקת הנסיעה שבה נוסע יחד עם בני ביתו לחתונת בתו, בפתרון סוגיה בתלמוד. הוא מאחר את המשך הנסיעה, אינו מגיע לחתונה ומאבד את דרכו ביער. ביער הוא נשאר זמן ממושך ואיני מבדיל בין יום ולילה. אחרי שניצל על ידי יהודים של קהילה אחרת ונשאר אצלם זמן מה, חוגג את השבת. מארחיו חושבים שיצא מדעתו. האדמו"ר חוזר למסלול רגיל של הימים רק אחרי שחזר לקהילתו. |
ורנבוד, נחמיה | |
|
מעשה באח ואחות שנצלו בגזרות ת"ח בימי חמלניצקי. |
בזמן פרעות חמלניצקי ברח רב צעיר מעירו, הגיע לוילנא, שם עזר לו גביר. הוא התפרסם בידענותו, בנה בית ונשא אשה. כעבור שנים הגיעה לעיר אחותו של הרב. היא זיהתה אותו לפי נגון התפילה. האח והאחות שמחו למצוא זה את זה. בינתים מתה אשת הגביר והוא נשא לאשה את אחות הרב. |
ורנבוד, נחמיה | |
|
מעשה בשידוך שנתבטל בגלל תרנגול אחד |
חתן שלפי המנהג רואה את כלתו המיועדת לראשונה רק ביום סידור ה"תנאים" מבחין במקרה שהיא הורגת באכזריות תרנגול. אופי הכלה שהתבטא במעשה הזה אינו מוצא חן בעיני החתן והוא מודיע להוריו שברצונו לבטל את השידוך. הוריו מסכימים. בתום הביקור הם שמים כמה מטבעות בקופסה לצדקה. הוריה הכלה מבינים: צדקה תציל ממות ואשה רעה רעה ממות. |
ורנבוד, נחמיה | |
|
מעשה בקמצן |
קמצן עשיר, אך אוהב לאכול בסעודת מצווה, נלקח לבית, שנאמר לו כי שם תהיה סעודה.בהגיעה לשם, אמרה לו אשה כי הוא נמצא בבית שדים, וכי הם בוחנים אותו: בחדר יהיה כל טוב; בשני -בגדים נאים; בשלישי - אבנים טובות. אם יגע בהם יישאר בבית לעולמי עד. הגביר עבר את המבחן בהצלחה. ואז נאמר לו כי עליו לתת צדקה ולא - רע ומר יהיה סופו. ואכן מאז ועד מותו היה נותן צדקה לעניים. |
ורנבוד, נחמיה | |
|
נדבנים ופרנסים |
קרובה רחוקה כתבה לאביו של המספר, שהגר לאמריקה והתעשר, ובקשה שישלח לה 20 דולר לגדר את קבר אמה המופיעה בחלומותיה. האב שלח את הכסף אך היא השתמשה בו לצרכי חיתון בתה. האם היתה מופיעה שוב בחלומותיה ואמרה כי לא תנוח ולא תשקוט עד אשר יבנו גדר מסביב לקברה. בתה שוב בקשה כסף מהאב ושוב האב שלח לה. הוא בקש מהמספר, בנה ששהה עדין בפולין, כי ידאג לבנות את הגדר. כשהגדר נבנתה, חדלה אמה של הקרובה להופיע בחלומותיה. |
ורנבוד, נחמיה | |
|
כיצד בא הזווג מעבר לימים |
אם חורגת רעה. המלך מבודד את בתו בארמון על אי. לאי מגיע נסיך שאונייתו נטרפה. שליחי אביו של הנסיך בחיפושיהם מוצאים את השניים ועורכים להם חתונה. |
חביב, בלה | |
|
שני האחים פייגל |
שני אחים - עשיר ועני. העשיר הורג את החמור של העני. את עורו מוכר העני בזהב רב - לאחר גלותו "מכשף" ב"עזרתו" (לא מפורט איך) את מאהבה של אשתו. העשיר, בעקבות העני, הורג חמישה מסוסיו ומייבש את עורם, ומנסה למכרם. העשיר מתנקם באחיו העני: קושרו בשק ומובילו לנהר. בדרך עוזב אותו לרגע, עובר אורח משחרר אותו ואת השק ממלאים אבנים. חוזר ומספר כי בנהר יפהפיות וזהב. העשיר קופץ בעקבות סיפור העני לנהר וטובע. |
חביב, בלה | |
|
הצוואה |
בנים מטפלים באביהם ברוע, ולפעמים נותנים לו מכות. הוא מוריש להם פרגול בו יחלקו להם מכות כפי שהיה מגיע להם בהתאם להתנהגותם כלפיו. |
חביב, בלה | |
|
הצוואה |
שני בנים (מהנדס ורופא) ובת של אלמן מסרבים לארח את אביהם בביתם. האב שם במזוודה אבנים עטופות במשי ושוט עטוף בנייר. בראותם את המזוודה שהאב אינו נפרד ממנה, הזמיננו הבנים את האב לגור אצלם וכיבדוהו. לפני מותו השאיר האב את המזוודה ואת המזוודה ואת צוואתו אצל הרב. לאחר מותו קראו בצוואה: האבנים - כדי שתזרקו זה על זה כשם שזרקתם אותי מזה לזה. ובשוט - ישלם לכם ה' כגמולכם שגמלתם לי. |
חביב, בלה | |
|
חלות של שבת |
נוצריה שעבדה אצל יהודיה מברכת על החלות כיון שגבירתה יצאה מהבית. והבצק של החלות כבר טפח. הגברת שואלת את הרב אם החלות כשרות. הרב עונה בחיוב ומסביר כי כוונת הגויה היתה חיובית. |
חביב, בלה | |
|
הדרשן והקמצן |
בכדי לשכנע ל קמצן ידוע שיתרום לו תרומה עבור דרשתו. מאחל לו הדרשן, אחרי שהקמצן סירב תחילה לשלם לו, שיהיה כמו אברהם, יצחק ויעקב - הדרשן מצליח בטכסיסו, כי הקמצן מרוב התפלאות שבמקום לקללו עבור קמצנותו מברכים אותו, חזר מכוונתו הראשונה ונותן לדרשן תרומה הגונה, אחרי קבלת הכסף מסביר הדרשן לקמצן שעם ברכתו התכוון לקללו: שינדוד - כאברהם, יתעוור כיצחק ויהיה חגר כיעקב אבינו. |
חיים, ויקטור | |
|
מוזס (משה) המסכן |
חוכר יהודי שרכש אמונו של הפריץ הצליח להכניס שתי משפחות יהודי לכומר. מאז, לא חדלו ההלשנות של משפחה על חברתה באזני הפריץ, שהיה עונה תמיד: הו, כן ... מוזס מוזס. שאלו היהודים : מה פשר אנחתך? ענה: לי רק שתי משפחות וכל כך הרבה צרות - כמה מסכן היה מוזס שלכם... |
חיים, ויקטור | |
|
איזה אל טוב יותר |
בניסיונו להשפיע על יהודי שימיר את דתו מסביר כומר שהאל הנוצרי הוא יותר טוב מאשר האל היהודי, כשאינו מצליח לשכנעו, מכניס הכומר בסתר לכיס היהודי פסלון של ישו, עשוי זהב כדי לגרום לו צרות. היהודי מגלה את הפסל ומנתצו. את השברים הוא מוכר במחיר טוב. כשהכומר שואל שנית איזה אל הוא הטוב ביותר משיב היהודי שהוא מעדיף את אלוהי היהודים אבל גם אלוהי הנוצרים הוא טוב אם שוברים אותו. |
חיים, ויקטור | |
|
קלמן הקמצן והרשלה האוסטרופולי |
זוג עני רוצה להתחתן. לפני החתונה על הבחור לפדות ממלווה בריבית את הטבעת של הסבתא. הבחור עבד 3 שנים אך כשבא לקלמן הקמצן, הודיע לו שהכסף אינו מספיק. הזוג הצעיר יושב על ספסל ובוכה. הרשלה האוסטרופולי שמע את הדבר ובא לעזרת הזוג. התחפש לרופא והודיע לקלמן שסופו קרב וקלמן היה מודאג. מחופש למשרתו של עשיר לווה הרשלה מקלמן קודם מלחיה ואח"כ כפית והחזירן תמיד + עוד כלי דומה קטן "שנולד". כשלווה גביע זהב לא החזירו והודיע לקלמן שהגביע מת. קלמן השתגע , ה"רופא" הודיע לו שהתרופה תהיה לו רק אם יחזיר את הטבעת ויעשה חתונה לזוג הצעיר על חשבונו. כך היה. |
כץ, אלינה | |
|
שלמה המלך ומלכת שבא |
מלכת שבא מתפלאת למצוא את שלמה המלך תמיד במצב רוח מרומם. הסיבה לכך שהמלך גם במצבים טובים וגם ברעים מסתכל על טבעתו שבה חרוטים האותיות ג.ז.י. שפרושם: "גם זה יעבור", ושומר על ידי כך על שווי משקל נפשו. |
לוין, יהודית | |
|
אימתי צוחקים היהודים? |
כאשר נאפוליאון נסוג ממוסקבה, היה זקוק לכסף. לכן הטיל מס כבד על קהילה יהודית בה נמצא. היהודים בכו וטענו שאין ביכולתם לשלם את המס הזה. הקיסר העלה את המס כמה פעמים. תגובתם של היהודים לא השתנתה. כאשר הכסף הנדרש הגיע לסכום שבאמת אי-אפשר היה לשלם צחקו היהודים. נפוליאון היה משוכנע שאין באפשרותם לשלם את המס וביטל את פקודתו. |
ליוביץ, יעקב | |
|
היא לא תתחמק מידיכם |
מוטקה מתישב לפני משרד חברה קדישה ובוכה מבלי להגיד מילה. משערים שאשתו מתה ונותנים לו כסף לסידורים ראשונים אחרי מותה. כשחברי חברת קדישה באים לביתו של מוטקה מתברר להם שאשתו עודנה בחיים. מוטקה מנחם אותם באומרו שאשתו בטח תמות ותהיה להם עוד אפשרות לקבור אותה. |
ליוביץ, יעקב | |
|
מי זה אפיקורס? |
יהודי רוצה שגם לאשתו יוסיפו את הכינוי "אפיקורס" כמו שהוסיפו אותו לשם של יהודי מהעיר השכנה. לשם כך עובר הבחור על כל חוקי ומצוות ישראל. אבל הדבר לא מועיל. הוא שואל את היהודי שלשמו הוסיפו את המילה "אפיקורס" איך הגיע לכינוי הנ"ל ומוסיף שהוא עבר את כל חוקי ומצוות ישראל כדי לזכות בכינוי הזה. ה"אפיקורס" שהוא בעצמו שומר מצוות קפדני, שואל אותו מי אמר לו שהדברים שהוא עשה הם באמת אסורים. |
ליוביץ, יעקב | |
|
מעשה בעז |
רב המצווה על יהודי הבא אליו כדי להתלונן שביתו הקטן אינו מספיק למשפחתו הגדולה, שיכנס לתוכו עוד זה אחרי זה תרנגולת, ברווזה, חתולה ועז. התרנגולת והברווזה דוגרות אפרוחים על אפרוחים, החתולה ממליטה גורים אחרי היהודי הכניס אותם והעז לתוך ביתו. כאשר אשת היהודי יולדת לו בן, מצווה הרב להוציא את העז והיהודי שמח שעכשיו יש לו מקום לרווחה. |
ליוביץ, יעקב | |
|
נקמה בגויים (ב). |
הרשלה מוכר לגוי תבן. הוא אומר לקונה שהסחורה נמצאת בבור אשר במחסנו. למעשה היה הבור מלא מים שהרשלה כיסה בשכבה של תבן. הגוי חושב שהתבן אינו דחוס כראוי וקופץ לתוך הבור. כדי לדחוס אותו ברגליו ושוקע במים עד צוארו. כדי שהרשלה יוכל ללכת למשטרה מלווה לו הגוי את מלבושו החם שהרשלה טוען שאין לו ושבלעדיו אינו יכול לצאת מביתו כי הוא חולה. אחרי טענותיו של הגוי לפני המשטרה טוען הרשלה שכנראה הגוי יצא מדעתו והוא בודאי יטען שהבגדים העליונים שהוא לובש הם רכושו של הגוי כאשר הגוי באמת טוען זאת שוללת המשטרה את כל תביעותיו. |
ליוביץ, יעקב | |
|
עת לבכות ועת לצחוק |
כאשר יהודי עשיר ומצליח הגיע לשיא הצלחתו, הוא בכה כי ידע כי יותר טוב עבורו לא יכול להיות. ובאמת, זמן קצר אחרי השיא, הצלחתו עזבה אותו. לבסוף אבד את הכל ונזרק לבית הסוהר. שם הוא צחק כי גורל לא יכול להרע לו יותר. בטחונו התאמת. הוציאו אותו מהכלא והוא הגיע שוב למעמדו הקודם. |
ליוביץ, יעקב | |
|
רבנו וגרשום ונשותיו. |
רבנו גרשום. (בעל החרם דרבנו גרשום ) נשא בהתאם בנוהג לזמנו בעת זקנתו אישה שניה צעירה היות ואשתו הראשונה הזקנה לא ילדה לו בן. האשה השניה בגדה בר' גרשום עם שונא ישראל. כדי להפטר מר' גרשום היא הלשינה אותו אצל המלך בעבירה שחשבה שגלתה אותה שחטטה במכתביו של בעלה. כתוצאה מכך נכלא ר' גרשום בקומה העליונה של מגדל גבוה. האשה הראשונה של ר' גרשום שמרה לו אמונים ועזרה לו בבריחתו מהכלא. היא הביאה לו תולעת משי שהוציא מגופה חוט. החוט הגיע מכלאו של ר' גרשום עד האדמה. האשה קשרה חוט דק ולו חוט יותר עבה ולבסוף חבל. בעזרת החבל ברח ר' גרשום מהכלא. בעקבות המאורעות האלה הטיל ר' גרשום את החרמות הקרואים על שמו: את החרם האוסר את פתיחת מכתיבה זרים ואת החרם האוסר נישואין עם אשה שניה. |
ליוביץ, יעקב | |
|
שפת משוגעים. |
במרד משוגעים בבית משוגעים רצו כמה מהם להשליך אחד מהמשוגעים מגג המוסד ארצה. המשגיח אמר להם ששליחת אדם מהגג למטה אינו פלא. תוקפיו יוכיחו את עצמם רק אם יצליחו להשליכו מהקרקע לגג. המורדים שמו את המשגיח על הקרקע והוא ניצל. |
ליוביץ, יעקב | |
|
למה ציווה היהודי על מזלו לעמוד |
מלך מבקר אצל יהודי פשוט בביתו. היהודי הנרגש מצווה: "עמוד" ומסביר, כי התכוון למזלו. אם המלך זיכה את היהודי בביקור, סימן הוא, כי אתו בא המזל. והיהודי רוצה לעצור את המזל ולהחזיקו בביתו. |
ליפשיץ , בילה | |
|
תשובת היהודי לידידו הנוצרי |
בויכוח בין יהודי לגוי כי תפילתו של הגוי שקטה, מפני ששהיא גנובה מן היהודי והגונב רוצה להסתיר את דבר הגניבה. מה שאין כן יהודים המתפללים בקולי קולות. |
ליפשיץ, קלרה | |
|
לא כלב זה כי אם עז |
פריץ גוי מתעלל ביהודי, שהלך עם עז, ביער. מכה אותו מכות נמרצות ומצווה עליו לומר שזהו כלב ולא עז. יהודי העיירה מחליטים לנקום בפריץ. שני גברתנים יהודים מתחפשים לסוחרי עצים. מוציאים את הגוי וכלבו ליער, קושרים את הכלב ומכים את הפריץ. כמו כן, מצווים עליו לומר כי זהו לא כלב, אלא עז. |
ממוט, פסח | |
|
לשון החיה לפוס צערה אגרא |
איש ממית מפלצת ולוקח אתו את לשונה. שני לוקח אתו גווית המפלצת ותובע את הפרס המובטח לגיבור שהרג אותה. הענין הוכרע לטובת הגבור הראשון כאשר הוא מוכיח על ידי הלשון שהוא הרג את המפלצת. |
נבות, אליהו | |
|
רבי נחמן מברדיצ'ב |
ר' נחמן מברדיצ'ב בא לפני פרנסי הקהילה ומבקש להדפיס ספר בענייני תורה, שהקדיש לו זמן רב. הפרנסים, תוך טענה שיש מטרות שחובות יותר לקהילה, דוחים אותו. אחר קריאת כתב היד מסכים כומר להדפיס את הספר. לשמע זאת פרנסי הקהילה, מסכימים מיד להדפיס את הספר ומקבלים את כתב היד מהכומר. |
נבות, אליהו | |
|
שני היהודים ופונדקאי |
שני יהודים בדרכם ליום שוק לקנות סחורה, מתעכבים בפונדק, לבקשת הפונדקאי שחסרים לו 2 למנין, עקב נשואי בתו. מפסידים את יום השוק ונתבעים ע"י הפונדקאי לשלם את כל הוצאות שהייתם מתנגדים. באים לפני הרב הפוסק לשלם את המחצית לפונדקאי, הפונדקאי מסרב לקחת את הכסף ואומר כי רצה רק להוכיח במה רחוק הרב מענייני דיומא. |
נבות, אליהו | |
|
רב חיים המלמד |
רבי חיים סנדק המלמד היה מכה את תלמידיו, אך הוריהם אהבו אותו, כי היה מלמד ומחנך היטב את הבנים. הרבי היה חולה ומתעלף תמיד. פעם התעלף ומת. לקחו אותו באלונקה לקבורה, בדרך התעורר והמשיך לחיות. אחר זמן מה שלמד, התעלף שוב ומת - כולם באו ללוויה לראות כיצד יקום, אך הפעם כבר לא היתה תחית-מתים. |
נבות, אליהו | |
|
בעל בית העשיר והסיגריה העבה |
זלמן הסבל מסביר לאיש עשיר המעשן סיגרים יקרים ב"שרשרת". כי בכסף המתבזבז על עישון יכול היה כבר לקנות לעצמו בית מידות. העשיר עונה כי יש לו כבר שני בתי מידות, ויש לו גם כסף מספיק לבזבז על הסיגרים. |
נבות, אליהו | |
|
האיקונין של ניקולאי |
שתי אחיות, אחת בת אמיתית, השניה יתומה שאומצה על ידי ההורים. ההורים נותנים לכל אחת מהן צלמית [איקונה] קטנה עם רישום פניו של ניקולאי הקדוש. הבנות מכבדות מאד את האיקונות. האחת נחמדה וכנועת אופי ומוצאת חתן מהר. השניה בעלת אופי חזק ולשון חדה ולכן לא נמצא חתן. השניה שוברת במקרה את האיקונה שלה, ומצטערת מאוד על כך. האב מדביק אותה אבל סימן השבירה נראה על פניו של הקדוש. כאשר האחת מתארסת, השניה מקנאה ורבה עם כל הבית. אחר כך היא הולכת לכנסיה להתפלל לניקולאי. באחד מביקוריה בכנסיה, היא רואה בפתח קבצן זקן עם צלקת על פניו. היא נותנת לו את כל כספה ומשוחחת עמו. הוא מבטיח לה מתנה, ומבקש ממנה לחזור בעוד שעתיים. כשחזרה, הזקן לא היה. במקומו עמד שם בחור צעיר שגם איתו אדם זקן עם צלקת על פניו קבע פגישה. השניים התחילו לדבר ובסופו של דבר התחתנו. וסימן השבירה שהיה באיקונה נעלם. הם הבינו שזה היה ניקולאי הקדוש שהכיר ביניהם וכך גם השניה התחתנה. |
נוימן, הלנה [סבתה] | |
|
נערת השלג |
לזוג זקנים לא היו ילדים, והשתוקקו לילד. בחורף, כששמע את קולות הילדים משחקים בשלג, הזקן יצר ילדה משלג, והביאו אותה לביתה. מיום ליום הפכה יותר יפה. כשנגמר החורף, הילדה פחדה מהשמש. הזקנים חשבו שהיא חולה. כשיצאה השמש, היא הסתתרה מפניה, אך כשבא הגשם, החלה לרקוד ולשיר. יום קיץ אחד, הבנות הזמינו את הילדה לטיול ביער. היא היתה עצובה ועמדה מאחורי עץ. כשירד הלילה חברותיה הדליקו מדורה והזמינו אותה לקפוץ איתן מעליה. ברגע שקפצה, הפכה לענן לבן שנעלם ורק קול נשמע מרחוק. |
סירוטה, אלה | |
|
כוח או מוח |
לפני שנים רבות חי נסיך שלא מצא לו אישה. פנה אביו המלך לאישה זקנה וחכמה, כדי לקבל עצתה. אמרה הזקנה שעל הנסיך ללכת לראש ההר ולעבד שם חלקה. כשהגיע הנסיך לשם, ראה שדה של עשבים , והקוצרים אינם מצליחים בעבודתם. הוא התחיל לעבוד איתם, אולם ללא הצלחה. כעבור מספר ימים החליט שיסדר את הזרעים לפי סדר הא"ב, ואכן זה הועיל. כשחזר הנסיך לביתו, מצא שם נסיכה יפהפיה ונשא אותה לאישה. |
פדייב, אורה סבטלנה | |
|
אישה צפרדע |
שלושה אחים מבקשים להתחתן. אביהם מציע שכל אחד מהם יירה חץ מהקשת, והמקום שבו יפגע החץ, שם יהיה מזלם. הראשון יורה חץ, ומוצא אישה עשירה. השני יורה חץ, וגם הוא מצא אישה. הצעיר יורה חץ הנופל לתוך ביצה ליד צפרדע. הצעיר לוקח את הצפרדע הביתה. בבית האחים תמיד מלוכלך והאוכל אינו מוכן כי הכלות מתעצלות. בית הצעיר תמיד נקי והאוכל בו מוכן. יום אחד הכלות מגלות שהצפרדע משילה את עורה, והופכת לבחורה. הן גונבות את עורה ושורפות אותו. הצעיר שב לביתו מוצא בחורה בוכה המספרת לו שהיתה תחת כישוף. הצעיר נושא אותה לאישה, ואחיו הבוגרים מגרשים את כלותיהם העצלניות. |
פיינגנבאום, רבקה | |
|
העוגה המורעלת |
במשך שנים רבות עושה נסיכה חסד עם פושטת יד אחת ונותנת לה כל שבוע עוגה. נוהגת הזקנה לאמר: " מה שהאדם - לעצמו עושה". הנסיכה כועסת על הקבצנית הזקנה בשל מילים אלה והיא מחליטה להרעיל אותה. פעם היא נותנת לה עוגה מורעלת. בדרכה מבית הנסיכה פוגשת הזקנה את בנה של הנסיכה כשהוא רעב ומבקש ממנה אוכל. הזקנה נותנת לו את העוגה המורעלת והוא מת. |
ציון, נחמה [נחמת] | |
|
הבעש"ט רוצה ללמד אורגת לקדש על השבת |
הבעש"ט מוצא ביער אורגת שאינה יודעת כיצד לקדש את השבת ואינה יודעת להדליק נרות אולם היא מרבה בהכנסת אורחים ובמתן נדבות. מסביבה אור צדיקים. הבעש"ט מלמד אותה ואף מצווה עליה לבוא בין הבריות. היא עושה לפי דברי הבעש"ט אך האור נעלם ממנה. מתברר כי היא מבזבזת את זמנה עתה בשבתות ברכילות. כאשר הבעש"ט נוכח לדעת כי אורה נעלם בשל הרכילות. אומר לה לנהוג כמו קודם. |
ציון, נחמה [נחמת] | |
|
מעשה בגובה מסים |
לאיש בשם יונה פפרניק הגיע גובה מאת הצאר ותבע שישלם לקופת הצאר חוב של שלושה רובלים. התפלא יונה פפרניק ושאל את רבו כיצד זוכר הצאר את שמו ומדוע נשלח שליח מיוחד לגבות סכום שנמוך ממחיר כרטיס רכבת. הזכיר לו הרב את התמרונים בכפר שהתרחשו לפני ארבעים שנה בנוכחות המלך, שאז הוזכר שמו למלך. |
קושניר, משה | |
|
צפרדע ועזרה |
למלך שלושה בנים. על מנת לשאת נשים, הוא מציע להם שיירו חץ ויחפשו את בנות זוגם במקום נפילת החץ. שני הבנים הבוגרים נשאו נשים ואילו הבן הצעיר מצא את חצו בפיה של צפרדע. בלית ברירה לקח הבן את הצפרדע לארמון בעוד אחיו ונשותיהם לועגים לו. המלך ערך תחרות כדי לבדוק מי האישה הטובה ביותר: אריגת שטיח, תפירת חליפה ואפית עוגה. הבן הצעיר דאג כיצד הצפרדע תצליח לבצע את כל המשימות. בלילות הצפרדע השילה את עורה והפכה לנסיכה עם משרתים וביצעה את מטלות המלך, וזכתה בתחרות. ביקש המלך לערוך נשף כדי לראות את הכל. במהלך הנשף היו רעמים וברקים ונכנסה בחורה יפהפיה. וכששאה הבן הצעיר מי היא והיכן הצפרדע סיפרה לו היפהפיה שהיא הצפרדע וקוסם רשע כישף אותה כך שרק בלילה היא משילה את עורה והופכת לנסיכה יפהפיה. רץ הבן הצעיר לביתו כדי לשרוף את עור הצפרדע ולשמר את אשתו כנסיכה יפה. הנסיכה כעסה עליו על כך ואמרה כי מעכשיו יצטרך לחפשה מאחורי שבעה אוקיאנוסים ושבעה הרים. החל הבן הצעיר לחפשה ובדרכו נתקל בארנב בדג ובדוב שעזרו לו לתגבר על מכשולים שונים. הגיע לביצה ובתוכה היתה מחט שהיתה למעשה הקוסם שביקש רחמים על חייו אלא שהבן הצעיר לא הקשיב לו ושבר את המחט, ומתוך העננים הופיעה הנסיכה והם חיו בעושר ואושר. |
קלינובסקי, מרינה | |
|
הזווג בין בת הנגיד ואחד מל"ו צדיקים |
בעיירה גרים נגיד וקבצן. הקבצן הוא אחד מל"ו הצדיקים. בחלום מודיעה אופה שנפטרה לנגיד כי בתו תינשא ליוסלה (שם הקבצן). הוא משדך אותה מיד עם חתן עשיר . אך האופה שוב מופיעה בחלומו וגם בחלום לאם ולבת ומודיעה להם כי יוסלה יהיה החתן בשבת בראשית. בחופה מתחרט החתן (הנדוניה לא נמסרה)ויוסלה תופס את מקומו. |
שרה, ביילה | |
|
משפט מוות |
הרבי מייעץ לאשה שבנה נידון למוות לכתוב לקיסר, כי בנו של ידידו הטוב נידון למוות. הנידון מובא בפני הקיסר. כשנשאל מה שם אביו, מודיע שאף את שמו שכח בעקבות גזר דין קשה כל כך. התשובה מוצאת חן בעיני הקיסר והוא מצווה לשחררו. |
שרה, ביילה | |
|
מעשה בדיבוק |
רבי השקיט נערה, בת גביר, שנכנס בה דיבוק שדיבר מתוכה גויית ולא יידיש. |
שרה, ביילה | |
|
כומר ויהודי "מוצאים" פסל ישו באדמתם ומתעשרים |
כומר מייעץ ליהודי בעל בית מרזח להעביר את פסל ישו העומד ביער לחלקת אדמתו שליד בית המרזח. בחצות הלילה אחרי שהמעשה נעשה הוא מזעיק בפעמון הכנסיה את אנשי הכפר מספר להם על חלום שחלם והנה מתפרסם. היהודי מוסר את חלקת האדמה שבה נתגלה הפסל ומכול העולם באים עולי רגל לכפר. הכומר והיהודי שניהם עשירים ומצליחים. נשארו ידידים והכומר טוען בפני היהודי: אלוהים של מי עזר לנו? |
תודר, שמעון |