שני בנים (מהנדס ורופא) ובת של אלמן מסרבים לארח את אביהם בביתם. האב שם במזוודה אבנים עטופות במשי ושוט עטוף בנייר. בראותם את המזוודה שהאב אינו נפרד ממנה, הזמיננו הבנים את האב לגור אצלם וכיבדוהו. לפני מותו השאיר האב את המזוודה ואת המזוודה ואת צוואתו אצל הרב. לאחר מותו קראו בצוואה: האבנים - כדי שתזרקו זה על זה כשם שזרקתם אותי מזה לזה. ובשוט - ישלם לכם ה' כגמולכם שגמלתם לי.