היה היו סבא וסבתא. טוב... א... נו, טוב אז היו חיים טובים. היה להם בעיה אחת לא היה להם ילדים. [נמשיך...] כאשר הגיע החורף ירד הרבה שלג. [איפה אנחנו...] הילדים נהנו להם בחוץ וסבתא וסבא ישבו בבית והסתכלו דרך החלון וחשבו איך היו החיים נפלאים אם גם להם היו ילדים.

ופתאום סבא חשב שאפשר לעשות מהשלג את הבת. [איפה אנחנו...] הם יצאו יחד בחצר והתחילו לבנות מהשלג נערת שלג. [ליאורה, אני עייפה כבר] אחרי שגמרו את החלק האחרון הם ראו שהנערה פתחה את העיניים. הזקנים שמחו מאוד והביאו אותה הביתה, ככה התחילה ילדה לגדול [רגע ...רגע...א...] ומדי יום היא הפכה להיות יותר ויותר יפה. עבר החורף [א...] והתחיל להיות אביב והשמש החלה לחמם. [זהו נקודה] הנערה פחדה מהשמש וחיפשה מקום בצל. [רגע אני הולכת שניה לקנח את האף איפה אני? א...] סבתא וסבא חשבו שהנערה חולה כי כל יום היא היתה עצובה. [אל תפריעי לי...א...] מתי התחיל יורד גשם היא החלה לשמוח [א...] לרקוד, לשיר. ואם פתאום שוב הופיעה השמש הנערה עוד פעם התחילה להתחבא.

הגיע הקיץ והחברות הזמינו נערת לטיול ביער. הנערה לא רצתה ללכת, אבל סבתא וסבא שכנעו אותה ללכת. ביער בנות שיחקו במשחקים ושרו שירים אספו פרחים. [א...] רק הנערה היתה עצובה. כשהשחיר [א...] הבנות הדליקו מדורה והתחילו לקפוץ מעל המדורה. רק לנערה משעמם. היא עומדת לבד אחרי העץ. [א...] הבנות הזמינו אותה לקפוץ ביחד איתם מעל המדורה. הנערה קפצה ונהפכה לענן גדול ולבן. החברות התחילו לקרוא לה ולחפש אותה [רגע... אני חושבת... א...] אבל ענן עלה לשמיים ונעלם. רק שמעו קול מרחוק שאמר להם: "או!!!"

לזוג זקנים לא היו ילדים, והשתוקקו לילד. בחורף, כששמע את קולות הילדים משחקים בשלג, הזקן יצר ילדה משלג, והביאו אותה לביתה. מיום ליום הפכה יותר יפה. כשנגמר החורף, הילדה פחדה מהשמש. הזקנים חשבו שהיא חולה. כשיצאה השמש, היא הסתתרה מפניה, אך כשבא הגשם, החלה לרקוד ולשיר. יום קיץ אחד, הבנות הזמינו את הילדה לטיול ביער. היא היתה עצובה ועמדה מאחורי עץ. כשירד הלילה חברותיה הדליקו מדורה והזמינו אותה לקפוץ איתן מעליה. ברגע שקפצה, הפכה לענן לבן שנעלם ורק קול נשמע מרחוק.

מספר אסע''י 23486