נבוכדנאצר לא נשתנה בגופו מבני-אדם, כי אם במראית תואר תבניתו ובדעתו ובלשונו. ונראה מראהו לבני-אדם כשור עד טבורו, ומטבורו עד רגליו כאריה, ועשב שאוכלים בני-אדם היה אוכל, להודיע כי בראשונה היה לוחך כשור וכאריה באחרונה להמית כל אנשי רשע. ורבים יצאו לראותו, ‏ודניאל לא ראהו, כי כל השעות אשר נשתנה היה מתפלל עליו, והיו שבע השנים לשבעה חדשים. ויהי ארבעים יום עם החיות וארבעים יום לבו כלב האדם ובוכה על חטאיו, וארבעים יום בחליים.

ואחרי אשר השיבו יי לקדמתו. לא מלך נבוכדנאצר בעצמו, כי העמיד תחתיו שבעה שופטים, עד כלות שבע השנים אשר ניחם על חטאיו, לחם ובשר לא אכל וגם יין לא שתה, כי אם עשבים וזרעים בעצת דניאל.

ויהי לשבע השנים, וישב על כסא מלכותו. וברצותו להוריש לדניאל בין בניו, ויאמר דניאל: "‏חלילה לי לעזוב את נחלת אבותי ולרשת נחלת הערלים!"

וימת נבוכדנאצר הגדול, וימלוך תחתיו נבוכדנאצר בנו. הוא אשר בנה את היכל בל בבבל ואת עיר בבל כולה. ונהר סביבותיה משך אשר אויב לא יכול לה, כי עשר ידות אשר בנה והוסיף על העיר ועל היכל בל כבוד ותפארת, ובחמישה עשר ימים השלים את בניינה. ויעש אבן גדולה בהר ויטע גן עליו גבוה ותלול, למען תראה אשתו ארץ מדי מולדתה, כי נתאוותה לראותה. וזה האיש נבוכדנאצר צר על צור שלוש שנים וחדשים עשרה. וימת נבוכדנאצר בן נבוכדנאצר הגדול וימלוך תחתיו אויל-מרודך.

ויהי בשלושים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה, בשנים עשר חודש, בעשרים ושבעה לחודש, נשא אויל-מרודך מלך בבל בשנת מלכו את ראש יהויכין מלך יהודה מבית כלא... ויתן את כסאו מעל כסא המלכים אשר אתו בבבל, ושינה את בגדי כלאו. ואכל לחם תמיד לפניו כל ימי חייו [מלכים ב' כה, כז-כט]. הדבר הזה עשה עמו על דבר שלא שמר נבוכדנאצר הגדול לו האמונה. כי אויל-מרודך

היה בנו הגדול והמליך נבוכדנאצר את נבוכדנאצר בנו הקטן, למען אשר הכניע רשעים בארץ, וילשינוהו אל אביו ויתנהו לאויל-מרודך בבית הכלא עם יהויכין ויהיו שם עד מות נבוכדנאצר אחיו וימלוך תחתיו.

ויאמר אויל-מרודך: "ירא אנוכי את אבי נבוכדנאצר הגדול. פן יקום מקברו, כי כאשר נהפך מן הבהמה לאדם, כן יעמוד ממיתתו לחיים!"

וייעץ לו יהויכין להוציא פגרו מקברו, לכרתו לשלוש מאות חלקים, ולתתו לשלש מאות דיות.

ויאמר לו יהויכין: "לא יקום אביך, עד אשר יביאו אלה הדיות את בשר אביך אשר אכלו."

ויהיו לאויל-מרודך שלושה בנים, שם האחד ריגוסר ושם השני לבוּזר ושם השלישי נַבאַד, הוא בלשאצר, ואליו נשלמה מלכות כשדים.

(א, קמט-קנ). ירחמאל, כ"י, 272-270 (תרג' גסטר, 207-205). – גינצברג ו, 428-427 (116). – א"י ה, 375-373.