בימי נבוכדנאצר בהינבא ירמיהו על יכניהו: 'כתבו את-האיש הזה ערירי, גבר לא יצלח בימיו' [ירמיה כב, ל], ואומר: 'חי-אני נאום-יי כי אם יהיה כניהו בן-יהויקים מלך יהודה חותם על-יד ימיני כי משם אתקנך' [ירציה כב, כד]. וחשב נבוכדנאצר בלבו להכרית זרע מלכות בית דוד מיכניהו. וייועץ לאסרו ולהמיתו בבית כלאו.

ויאסרהו כל ימי מלכו, ויהיו כל בני הגולה עצבים, שאם ימות יכניהו בלא בנים, תיכרת שלשלת המלכות ותיפסק, ויתייאשו ישראל חס ושלום מתנחומי בית דוד וכסאו המקווה לבוא על ידי צמח צדיק המחוכּה לבוא מזרעו. וישפכו בני ישראל תחינה לפני אלהינו יתברך להורות עצה נכונה להפר את מחשבת הרשע, ויתן את עצתו וישכילם לסכל את עצתו.

ויעמיקו סוד אל אומנת אשת נבוכדנאצר להרבות לה שוחד ולתת לה מתנות, לשאול מאשת נבוכדנאצר בהתחברו אליה להמציא ליכניהו את אשתו, והוא אסור בבית הכלא. וילכו ויתנו לה מתנות גדולות, ותשמע אליהם ותעש כדבריהם. ותיפתה אשת נבוכדנאצר ותבטיחה לעשות כדבריה. וכבוא נבוכדנאצר להתחבר אליה, הציקתהו ותשאל ממנו להמציא ליהויכין אשתו ולהרשות לשר בית הסוהר לבלתי מנוע אשת יהויכין מלבוא אליו. ויתן לה את שאלתה, ויסכל אלהים את עצתו.

וישִאו בני הגולה אל יהויכין נערה בתולה ויביאוה אליו בית הכלא. ויבוא אליה ותהר ותלד בן ותקרא את שמו שאלתיאל כי מאל שאלתהו. ולכן יחסו הכתוב: "ובני יכניה אסיר שאלתיאל

בנו' [דברי הימים א' ג, יז] – כי הרתה אמו בבית הסוהר.

ובשוב יכניהו אל אלהיו בבית כלאו, נתבטלה הגזירה אשר נגזרה עליו, ונתנבא חגי תמורתה: 'ביום ההוא נאום-יי צבאות אקחך זרובבל בן-שאלתיאל עבדי נאום-יי ושמתיך כחותם, כי בך בחרתי נאום יי צבאות' [חגי ב, כג]. ונלאה נבוכדנאצר ברוב עצתו והושבה מחשבתו על ראשו ונכרת ממנו שם ושאר, וגומה אשר חפר בה נפל, ונגזר על בית מלכותו ליחרב. ונכרתה ברית עם זרובבל לבנות את בית המקדש. כאשר זכה ליסד וזכה להשלים, ונאמרה בשורה זו על-ידי זרובבל.

(א, קמו). חיבור מעשיות; נ"א: אוצר מדרשים ב, 320‏. – גינצברג, 287-286; ו, 380 (134).