‏בוא וראה, כמה היתה חכמתו של בן-סירא. שהיו מביאין לו סאה של חיטים, והיה אומר להם: "חשבו חיטים של סאה זו ותמצאו בה כך וכך גרגרים בחשבון!" עד שיצא שמו בכל העולם, עד ששמע נבוכדנאצר מלך בבל חכמתו. וממי שמע? מחכמיו.

וכששמעו חכמתו, אמרו: "אוי לנו, וּוַי לנו, שעכשיו יאבדנו נבוכדנאצר, אלא נלשינהו למלך וישלח אחריו ונשאלהו דבר קשה מדעתנו שלא מדעתו, ואם לא ישיב לנו תשובה נהרגהו."

וכן עשו. הגידו למלך ושלח אחריו.

אמר להם: "ומה אתם רוצים לשאלו?"

ואמרו לו: "מה הוא אוי ונהי? אם ידע, מוטב, ואם לאו, נהרגהו."

הלכו אחריו אלף רוכבי סוסים, כולם מקוטעי אצבע ועוקרי אילנות. וכשבאו אליו, אז היה בן שבע שנים. מיד נקבצו כל חכמיו של נבוכדנאצר אליו. התחילו שואלים אותו, אמרו: "מהו אוי ונהי?"

מיד הלך ונטל קרטל [מין סל] ‏שהיו לו שני פיות, והלך ותפש שלושה נחשים ושלושה עקרבים ושם העקרבים בפי התחתון והנחשים בפי העליון, וסתם הקרטל ובא לפני המלך.

‏ואמרו לו חכמיו: " מה יש בקרטל?"

אמר להם: "ראו!"

מיד שם אחד מהם ידו בקרטל בפי הראשון ומישש נחשים, אמר: "וי, מה זה?"

שם ידו בפי התחתון והכהו עקרב, אמר: "וי ונהי!"

אמר להם בן-סירא: "הרי ידעתם וי ונהי וראיתם אותו!"

בראותם כן, מיד פחדו וזעו ורעדו ונפלו על פניהם.

אמר להם המלך: "התניתם עמי, שאם לא ידע וי ונהי, תהרגוהו. הרי ידע וי ונהי. המשפט אשר שפטתם עליו שייהרג, עתה חייבים אתם בהריגה."

אמרו לו: "יעשה המלך לעבדיו מה שירצה."

מיד מסרם לבן-סירא.

אמר להם בן-סירא: "כלום אתם הבאתם אותי אלא בשביל וי ונהי?"

מיד נטלם וזרקם בגוב אריות ומתו בוי ונהי.

כמו בסיפור הקודם, גם בסיפור זה השמיט ברדיצ'בסקי קטעים רבים. הנה הנוסח המלא (נוסח ב) על פי 'אוצר המדרשים' של אייזנשטיין (י.פ.)

בא וראה כמה היתה חכמתו של בן סירא, שהיו מביאין לו סאה של חטים והיה אומר להם: "חשבו חטים של סאה זו ותמצאו בו כך וכך גרגרים בחשבון."

עד שיצא שמו בכל העולם, עד ששמע נבוכדנצר מלך בבל חכמתו. וממי שמע? מחכמיו.

וכששמעו חכמיו חכמתו אמרו: "אוי לנו ווי לנו שעכשיו יאבדנו נבוכדנצר, אלא נלשינהו למלך וישלח אחריו ונשאלהו דבר קשה מדעתינו שלא מדעתו, ואם לא ישיב לנו תשובה ונהרגהו."

וכן עשו הגידו למלך ושלח אחריו.

אמר להם: "ומה אתם רוצים לשואלו, ואמרו לו: "מה הוא אוי ונהי. אם ידע – מוטב, ואם לאו – נהרגהו."

הלכו אחריו אלף רוכבי סוסים כולם מקוטעי אצבע ועוקרי אילנות, אמרו כולם פה אחד למלך: "אדונינו אם תרצה לשגרנו בכל העולם נלך ואל תשלחנו לאחד מחכמי ישראל, שלא יעשנו כמו שעשה אלישע לגדודי ארם."

כתב להם: 'וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו'. "כאשר יאמר לכם: 'אתם לכו'. אמרו לו סימן זה שהבטיחני אלהיו ויבא עמכם." וכתב להם באגרת.

כשבאו אליו והראוהו האגרת, אמר להם בן סירא: "לא שיגר אתכם בשבילי אלא בשביל ארנבת אחת שיש לי."

מיד נטל ארנבת וכתב על ראשה: 'הרי זו מחית השדה ויעבוד לך'.

אמר: "האיך שער זה מגולח כקלף?" אמר: "אין זה בברזל או בדבר אחר, אני רואה בשרו בתוכו וקלף. לא יתכן שיהיה בשרו בתוכו."

ולא היה יודע איך הוא עשוי. מיד שיגר אחריו גדוד אחר ושלח לו בכתב: "אם לא תרצה שתבא בכבודי בוא לכבוד הארנבת שלך."

מיד נתרכך ונתרצה בדבר והלך אצלו. וכשבא אליו אז היה בן שבע שנים.

מיד נקבצו כל חכמיו של נבוכדנצר אליו. התחילו שואלין אותו. אמרו לו: "מהו אוי ונהי?"

אמר להם: "כששמעתם עלי, הרי לכם אוי, ועתה אם אהרוג אתכם – הרי לכם נהי."

אמרו לו: "פרוש לנו בטוב מהו נהי ומהו ווי."

אמר: "שני ווין בו ופירושן כשילך אדם ויגע בכלב ויחזיק באזנו ווי לו בודאי, ועד שלא ינצל מנחש אם יבוא עליו אריה אז הרי אוי ונהי."

כשמעם, פחדו והעבירו הדברים ואמרו: "אין אנו יודעים מה תאמר, הראינו ווי ונהי בעינינו."

מיד הלך ונטל קרסטל (קנה חלול) שהיה לו שני פיות, והלך ותפש שלשה נחשים ושלשה עקרבים ושם העקרבים בפי התחתון והנחשים בפי העליון וסתם הקרסטל ובא לפני המלך.

ואמרו לו חכמיו: "מה יש בקרסטל?"

אמר להם: :ראו."

מיד שם אחד מהם ידו בקרסטל בפי הראשון ומשש נחשים. אמר: "ווי, מה זה?"

שם ידו בפי התחתון והכהו עקרב.

אמר: "ווי ונהי."

אמר להם בן סירא: "הרי ידעתם ווי ונהי וראיתם אותם."

בראותם כן מיד פחדו וזעו ורעדו ונפלו על פניהם.

אמר להם המלך: "התניתם עמי שאם לא ידע ווי ונהי תהרגוהו. הרי ידע ווי ונהי, המשפט אשר שפטתם עליו שיהרג – עתה חייבים אתם בהריגה."

אמרו לו: "יעשה המלך לעבדיו מה שירצה."

מיד מסרם לבן סירא. אמר להם: "והלא אתם הבאתם אותי בשביל ווי ונהי."

מיד נטלם וזרקם בגוב אריות ומתו בווי ונהי.

אז נטל המלך לבן סירא והושיבו בכסא זהב וקבע כתר בראשו.

אמר לו המלך: "אני אמליכך שאתה ראוי למלכות."

אמר לו: "אדוני, איני רוצה, שאני קטון ולא ראוי לי שאמלוך על ישראל שאיני מזרע דוד."

אמר לו: "יואש בן שבע שנים מלך."

אמר לו: "הוא היה מזרע המלוכה."

אמר לו: "הואיל ולא תרצה – שב עמי במלכותי, שאני רוצה לשאלך כל דבר שיש בלבי שאני רואה בעולם ואיני יודע."

אמר לו: "אדוני כל מה שאתה רוצה שאל ואני אפרש לך כל מה שתאמר."

אז שאלו שתים ועשרים שאלות (כמנין א"ב) וחזר לו (והשיבו על) שאלותיו, ואלו הן.

בתחלה אמר לו בעד הארנבת: "איך גלחת ראשה?"

אמר לו: "בנסיוב של סיד."

אמר לו: "מה טיבו?"

אצר לו: "תגלחת מגלחת השער."

אמר לו: "ומה שמו?"

אמר לו: "תגלחת נסיוב סיד והוא סיד וזרניך (ארזניך), וזה הדבר בימי אמך ברא אותו שלמה מלבו בחכמתו. כשבאה אמך מלכת שבא אל שלמה והביאה לו דורון לראות חכמתו ישרה בעיניו ובקש לשכב עמה, ומצאה כולה שער, והביא סיד וזרניך ופרר במרגזייה ביד (בכף) רגלא ושחק הזרניך וערבם במים ונעשה נסיוב סיד תגלחת, ומשחה ורחצה ונשר שערה ובא עליה באותו שעה."

אמר לו: "לא האמנתי לדברים עד שראיתים בעיני." אמר לו: "מאין תדע?"

אמר לו: "נביא אני והקדוש ברוך הוא מגלה לי כל סתום." - - -

(א, קמו). א"ב דבן-סירא, 24 ‏. – ש"א, 85 (49‏). – ב"י ג, 115-114. (= סי' 29).