בת ירמיהו הנביא לשבעה חדשים ילדה בן בשיניים ובדיבור. כיון שילדה, היתה מתביישת מבני אדם.

פתח פיו הנער ואמר לאמו: "על מה את מתביישת מבני אדם? כי בן-סירא אני."

אמרה לו: "סירא זה מי הוא?"

אמר לה: "ירמיהו. ולמה נקרא שמו סירא? שהוא שר על כל השרים והוא עתיד ליתו שם לכל שר ומלך. וכשתחשוב סירא וירמיהו בגימטריה שווין, מה הוא יצא בדיבור, אף אני יצאתי בדיבור. מה הוא יצא בנבואה ממעי אמו, אף אני יצאתי בנבואה. מה הוא יצא בשמו ממעי אמו, אף אני יצאתי בשמי ממעי אמי. מה הוא עשה ספר באלפא ביתא, אף אני אעשה ספר באלפא ביתא [מגילת איכה המיוחסת לירמיה, וספר אלפא-ביתא דבן-סירא]. ועכשיו אל תתמהי מדברי."

התחילה לעשות בגדים ומוכרת ומביאה לו לחם ובשר שמן ויין ישן וכלכלתו שנה אחת, ולאחר השנה אמר לה: "הוליכיני לבית הספר."

והוליכה אותי לבית מלמד אחד. ישב בצדו ואמר לו: "רבי, למדני תורה."

אמר לו: "עדיין אין אתה בר לימוד, כי קטן אתה."

אמר לו בן-סירא: "ולא למדת: 'היום קצר והמלאכה מרובה' [אבות ב, טו], ואתה אומר לי: 'שב ולא תלמד עדיין, כי קטן אתה!', ואני רואה בבית הקברות קטנים ממני מתים, ומי יודע, מה יהיה, אם אחיה ואם אמות."

אמר לו המלמד: "מפני מה אתה מורני, ואמרו חכמים זכרונם לברכה: 'כל המורה הלכה בפני רבו, חייב מיתה!' [ברכות חא, ב]"

אמר לו: "עד כאן אינך רבי, ועד כאן לא למדתי ממך כלום."

אמר לו המלמד לבן סירא: "אמור אלף."

השיב לו ואמר: "אל תתן דאגה בלבד, כי רבים הרגה הדאגה!"

אמר לו: "אמור בית."

אמר לו: "בתואר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה."

אמר לו: "אמור גימל."

אמר לו: "גלה סודך לאחד מני אלף ואם רבים דורשים שלומך..."

אמר לו: "אמור ריש."

אמר לו: "רחק משכן רע ואל תימנה בחברתם."

אמר לו: " אמור שין."

אמר לו: "‏שב לך, אדוני, מעשות מריבה עם שכניך."

אמר לו: "אמור תיו."

אמר לו: "תקנה לך זהובים וכל ממון, ואל תגד לאשתך אנה הוא טמון!"

‏אמר לו המלמד: "עליך נשתנו סדרי בראשית."

אמר לו: "אין כל חדש תחת השמש, שהרי ירמיהו כך לימד לברוך בן נריה, ולא נשתנו סדרי בראשית, שאמר לו: 'אמור אלף.' – ואמר לו: "איכה ישבה בדד העיר.' ואמר לו: 'אמור בית' – ואמר לו: 'בכה תבכה בלילה. וכן כל האלפא-ביתא שיש במגילת איכה."

‏ואמרו עליו על בן-סירא, שאותה שנה למד ספר תורה כולה. ‏בשנה שנית למד מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות. בשנה שלישית למד דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים. בשנה רביעית למד קלות וחמורות, תקופות וגימטריאות. בשנה חמישית למד שיחת דקלים, שיחת מלאכי השרת, שיחת שדים ומשלות שועלים. בשנה ששית למד ספרא וספרי ותנא דבי אליהו. בשנה שביעית לא הניח דבר גדול ולא קטן שלא למד.

הערה: ברדיצ'בסקי קיצר מאוד את הסיפור. להלן הנוסח המלא כפי שהוא מופיע ב'אוצר המדרשים' של אייזנשטיין (י.פ.).

כתיב: 'עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר'.

בא וראה כמה גדולים מעשיו של הקב"ה. אם נאמר עושה גדולות עד אין חקר? למה נאמר ונפלאות עד אין מספר? ואם נאמר ונפלאות עד אין מספר? למה נאמר עושה גדולות עד אין חקר? כיצד?

פירשו חז"ל: עושה גדולות עד אין חקר כנגד כל יצירות שבעולם, ונפלאות עד אין מספר כנגד שלשה שנולדו בלא שכיבת הורתן עם אדם, ואלו הם: בן סירא ורב פפא ורבי זירא, וכלם צדיקים גמורים היו וחכמים גדולים בתורה. ואמרו עליהם על רבי זירא ועל רב פפא שמימיהם לא שחו שיחת חולין, ולא ישנו בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראיי, ולא קידמן אדם לבית המדרש, ולא מצאן אדם יושבין ושותקין אלא יושבין ושונין, ולא בטלו מקדוש היום, ולא כנו שם רע לחביריהם, ולא נתכבדו בקלון חביריהם, ולא עלתה קללת חביריהם על מטתם, ולא נסתכלו בצלם דמות רשע, ולא קבלו מתנות, ותרנין היו לקיים מה שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.

והאיך ילדתן אמן בלא בעל?

אמרו: פעם אחת הלכו לבית המרחץ ונכנס לה בקובתן זרע מישראל ונתעברו וילדו מהם ולא היו יודעים מי היה אביהם.

אבל בן סירא נודע לו מי היה אביו והאיך ילדתו אמו בלא בעילת בעל. אמרו עליה כי בת ירמיהו היתה.

פעם אחת הלך ירמיה לבית המרחץ ומצא שם רשעים משבט אפרים וראה כי כלם מוציאין שכבת זרע לבטלה, לפי שכל שבט אפרים באותו הדור רשעים היו, שכן כתיב בו ויעש הרע בעיני יי. וכיון שראה אותם התחיל להוכיחם.

מיד קמו עליו ואמרו: "מפני מה הוכחתני. חי דרך באר שבע שלא תזוז מכאן עד שתעשה כמוני."

אמר להם: "הניחו לי ואשבע לכם שלא אגלה דבר זה לעולם."

אמרו לו: "והלא צדקיהו ראה לנבוכדנצר אוכל ארנבת חיה ונשבע לו בגזירת השם שלא יגלה עליו ובטל שבועתו, וכן תעשה גם אתה. ועתה, אם תעשה כמונו – הרי טוב ואם לאו – נעשה בך מעשה סדום כשם שעשו אבותינו בעבודה זרה שלהם. ואם בעבודה זרה היו עושין כך, אנו בך על אחת כמה וכמה."

מיד עשה כן מרוב הפחד והיראה מהם, וכמו שיצא משם התחיל לקלל יומו שנאמר: ארור היום אשר יולדתי בו, ויצא ונתענה על דבר זה רמ"ח תעניות כנגד כל איברים שבאדם, ושמורה היתה טיפה של אותו צדיק עד שבאתה בתו של אותו צדיק לבית המרחץ ונכנסה בקובתה, ולשבעה חדשים ילדה בן בשינים ובדיבור. וכיון שילדה היתה מתביישת מבני אדם שהיו אומרים: מזנות ילדה.

ופתח פיו הנער ואמר לאמו: "על מה מתביישת מבני אדם כי בן סירא אני?"

אמרה לו: "סירא זה מי הוא?"

אמר לה: "ירמיהו. ולמה נקרא סירא שהוא שר על כל השרים והוא עתיד ליתן שם לכל שר ומלך, וכשתחשוב סירא וירמיהו בגימטריא שוין."

אמרה לו: "בני אם כן היה לך לומר בן ירמיהו אני."

אמר לה: "וכן הייתי רוצה לומר, אלא שגנאי הדבר לומר ירמיה בא על בתו."

אמרה לו: "בני והא כתיב מה שהיה הוא שיהיה ומי ראה בת יולדת מאביה?"

אמר לה: "אמי אין כל חדש תחת השמש, מה לוט צדיק גמור אף אבי צדיק גמור, מה ללוט נעשה באונס אף לאבי נעשה באונס."

אמרה לו: "תומהת אני ממך איך תדע דברים הללו?"

אמר לה: "אל תתמהי ממני שאין כל חדש תחת השמש, והרי ירמיהו אבי כך עשה בשעה שהיתה אמו כורעת לילד פתח פיו וקרא אבי ממעי אמו, ואמר: 'לא אצא עד שתאמרו לי שמי'. פתח אביו פיו ואמר: /צא ויקרא שמך אברהם'. אמר: 'לא כן שמי'. אמר לו: 'יקרא שמך יצחק, יעקב וכן כל השבטים וכל אנשי הדור ההוא'. ואמר: 'לא כן שמי'. עד שנזדמן שם אליהו ז"ל ואמר: 'יקרא שמך ירמיה, שבימיך יקים הקדוש ברוך הוא אויב שירם ידו על ירושלם'. [אמר לו: 'כך שמי] ואתה שאמרת [לי שמי] יקרא שמי על שמך. יהא לי משמך יהו ויקרא שמי ירמ-יהו'. מה הוא יצא בדיבור, אף אני יצאתי בדיבור. מה הוא יצא בנבואה ממעי אמו, שנאמר: 'בטרם אצרך בבטן ידעתיך' וגו', אף אני יצאתי בנבואה. מה הוא יצא בשמו ממעי אמו אף אני יצאתי בשמי ממעי אמי. מה הוא עשה ספר באלפא ביתא (איכה) אף אני אעשה ספר באלפא ביתא, ועכשיו אל תתמהי מדברי."

אמרה לו: "בני אל תדבר שלא ישלוט בך עין הרע."

אמר לה: "אין עין הרע רשאה לשלטאה בי, ועתה אל תרבי [לדבר] עלי, שאני עושה מה שעשה אבי, ועלי נאמר רחילא בתר רחילא אזלא וברא בתר עובדיה דאבוהי."

אמרה לו: "בני מפני מה אתה מונע אותי מדיבור?"

אמר לה: "מפני שאת יודעת שאני רעב ואינך נותנת לי לאכול כלום."

אמרה לו: "והרי לך דדים. אכול מאכלך ושתה משתך."

אמר לה: "אין לי חפץ בדדיך, אלא לכי ובררי קמח כתרנגולא ולושי לחם נקי ובשר שמן ויין ישן ותאכלי עמי ביחד."

אמרה לו: "ומהיכן אקנה דברים אלו?"

אמר לה: "עשי בגדים ומכרי ויתקיים בך הפסוק: 'סדין עשתה ותמכור', ואם את מפרנסת אותי יתקיים בך הפסוק: 'רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה'."

התחילה לעשות בגדים ומוכרת, ומביאה לו לחם ובשר שמן ויין ישן וכלכלתו שנה אחת, ולאחר השנה אמר לה: "הוליכני לבית הכנסת."

והוליכה אותו לבית מלמד אחד שהיו לו שבע בנות.

ישב בצדו ואמר לו: "רבי למדני תורה."

אמר לו: "עדיין אין אתה בר לימוד כי קטון אתה, ואמרו חז"ל בן חמש שנים למקרא."

אמר לו בן סירא: "ולא למדת: 'היום קצר והמלאכה מרובה', ואתה אומר לי: שב ולא תלמוד עדיין כי קטון אתה? ואני רואה בבית הקברות קטנים ממנו מתים, ומי יודע מה יהיה אם אחיה ואם אמות."

אמר לו המלמד: "מפני מה אתה מורני, ואמרו חז"ל: 'כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה'."

אמר לו: "עד כאן אינך רבי ועד כאן לא למדתי ממך כלום."

אמר לו המלמד לבן סירא: "אמור אל"ף."

השיב לו ואמר: "אל תתן דאגה בלבך כי רבים הרגה הדאגה."

מיד נבהל המלמד ואמר: "אין לי דאגה בעולם אלא בשביל אשתי שהיא מכוערת."

אמר לו: "אמור בי"ת."

אמר לו: "בתואר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה."

אמר לו: "בשביל שגליתי לך סודי ואמרתי לך שאשתי מכוערת, אתה אומר לי כך, שמא הרע לך שאמרתי לך סודי." אמר לו: "אמור גימ"ל."

אמר לו: "גלה סודך לאחד מני אלף, ואם (אף אם) רבים דורשי שלומך."

חזר ואמר לו: "לך גלית סודי ולא לאחר." אמר לו: "יעצני ממה שאומר לך, כי אני רוצה לגרש את אשתי, בשביל שיש בחצרי אשה יפה ביותר." אמר לו: "אמור דל"ת."

אמר לו: "דל בשרך מאשת חן, כנגד שלהבת של גחלת."

אמר לו: "ומה אעשה שכל שעה ושעה שאני נכנס לבית היא משתטחת לפני ואני נותן בה עיני שישרה בעיני." אמר לו: "אמור ה"א."

אמר לו: "העלם עינך מאשת חן פן תלכד במצודתה."

אמר לו המלמד: "בני באיזה מצודה אלכד, אם... בשביל כשפים שתעשה לי אני יודע שלא תעשה לי כשפים מעולם, מפני שבעלה הראשון זלדקן ואני עבדקן." אמר לו: "אמור וא"ו."

אמר לו: "ווי למי שהולך אחר עיניו וידע כי בני זנונים המה ואין לו כלום בהם."

אמר לו: "אמור זיי"ן."

אמר לו: "זלדקן ועבדקן אל תהי [תלעג] מהם כי לא תדע מה נגזר עליך."

אמר לו: "איני רוצה ליטול עצתך לפי שאני מחשב לישא אותה. ויש לי שבע בנות ולה אחת ויהיו בביתי ויכלכלו אותי בכבוד." אמר לו: אמור חי"ת."

אמר לו: "חביבין לכל אדם הזכרים ואוי לאבי הנקבות."

אמר לו: "והלא שבע בנות יש לי וטוות ועושות כל מלאכת ביתי והן בביתי כזית רענן וכגנה יפה, והאיך אתה אומר לי אוי לאבי הנקבות, ואם אין נקבות זכרים מהיכן באים?"

אמר לו בן סירא: "עני! תנחומים של הבל אתה מתנחם, שכך אמרו חז"ל אשרי מי שבנים זכרים ואוי לאבי הנקבות (פסחים ס"ה), לפיכך אני אמרתי לך. ועוד בשעה שהבת יוצאת ממעי אמה לאויר העולם שמים וארץ וכוכבים ומזלות וכל מה שנברא בעולם מתאבלים עליה, וכשיצא הבן לאויר העולם כל העולם שמחים, ואם נולד בת לאדם ואתה שואל מה ילדה אשת פלוני הוא משיבך בשפה רפה ובכובד ראש ועיניו כלפי מטה – בת ילדה, ואם זכר הוא – משיבך בצחצחות: בן ילדה, בלשון יפה ובמיטב הגיון ועיניו כלפי מעלה."

אמר לו: "אמור טי"ת."

אמר לו: "טמונת שוא בת לאביה, מפחדה לא יישן בלילה."

אמר לו: "אמור יו"ד."

אמר לו: "יישן לא יישן שומר, קטנה שמא תתפתה בנערותיה או תאנס, בגרה שמא תזנה."

אמר לו: "כל מה שאמרת אמת אמרת." אמר לו: "אמור כ"ף."

אמר לו: "כשתנשא הבת אתה מצטער עליה ביותר שמא לא יהיו לה בנים וכשתזקין שמא תעשה כשפים."

אמר לו: "אמור למ"ד."

אמר לו: "לא תישן בנערותך, ובזקנותך לא תשא אשה זקנה, שאשה זקנה מתשת כחך אף על פי שאתה בחור, ואשה בתולה מוספת לך כח וגבורה."

אמר לו: "אמור מ"ם."

אמר לו: "מימי אשה בתולה מתוקים ומוסיפים כח, ומימי אשה זקנה מרים כלענה ומתישים כח, כבור שהיה בו מים ושאבם הרוח."

אמר לו: "אמור נו"ן."

אמר לו: "נער עצמך מאשה רעה ושולטת עליך בלשונה, כי אשה רעה ככלבים מבולבלים (שוטים) ועליה דלתים סגורות, והיא רבים תתן בפיה במענה."

אמר לו: "אמור סמ"ך."

אמר לו: "סופר ומלמד ישא אשה בתולה ואל ישא בעולה, כי מימי הבתולה יהיו לך לבדך, ומימי הבעולה כבר שאבם זר בלעדך."

אמר לו: "אמור עי"ן."

אמר לו: "עינך העלם מאשה אלמנה ואל תחמוד יפיה בלבבך, כי בניה בני זנונים."

אמר לו: "אמור פ"א."

אמר לו: "פניך כבוש מחבירים רעים, אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מהם פן תלכד במצודתם."

אמר לו: "אמור צד"י."

אמר לו: "צפון בני ממונך בחייך וטמנהו, וליורשיך עד יום מותך אל תתנהו."

אמר לו: "אמור קו"ף."

אמר לו: "קנה לך ממון ואשה טובה יראת ה' והרבה לך בנים ואפילו הם מאה."

אמר לו: "אמור רי"ש."

אמר לו: "רחוק משכן רע ואל תמנה בחברתם, כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם, וכמו כן רחם [על] שכניך ואפילו הם רעים, תן להם ממאכלך, כי בעת עמדך לדין יעידו עליך."

אמר לו: "אמור שי"ן."

אמר לו: "שמע אדוני אל אמרי והט אזנך אל דברי, שב לך אדוני מעשות מריבה עם שכניך, ואם ראית בחביריך דבר רע אל תוציא דבתן על לשונך."

אמר לו: "אמור תא"ו."

אמר לו: "תקנה לך זהובים וכל ממון, ואל תגיד לאשתך אנה הוא הממון, ואפילו היא טובה."

אמר לו המלמד: "עליך נשתנו סדרי בראשית."

אמר לו: "אין כל חדש תחת השמש שהרי ירמיהו כך למד לברוך בן נריה ולא נשתנו סדרי בראשית, שאמר לו: אמור אל"ף והוא אומר: 'איכה ישבה בדד העיר'. ואמר לו: אמור בי"ת ואמר: 'בכה תבכה בלילה'. וכן כל האלפא ביתא שיש במגילת איכה."

ואמרו על בן סירא שלמד ספר ויקרא ביום אחד, ואמר לו המלמד: "עליך נשתנו סדרי בראשית."

אמר לו בן סירא: "אין כל חדש תחת השמש, שהרי ירמיהו למדו, ועוד כתיב ובניהו בן יהוידע בן איש חי, חי כתיב וקרינן חיל, וכי כל העולם מתים והוא חי, אלא שהיה חי בתורה שלמד ספר תורת כהנים ביום אחד."

ואמרו עליו על בן סירא שאותה שנה למד ספר תורה כלה. לשנה שנית למד מקרא ומשנה תלמוד הלכות ואגדות. לשנה שלישית למד דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים. לשנה רביעית למד קלות וחמורות תקופות וגימטריאות. לשנה חמישית למד שיחת דקלים, שיחת מלאכי השרת, שיחת שדים ומשלות שועלים. לשנה ששית למד ספרא וספרי ותנא דבי אליהו. לשנה שביעית לא הניח דבר גדול ולא קטון שלא למד.

(א, קמג-קמו). אלפא-ביתא דבן-סירא, 20-16. – גינצברג ו, 402-400 (42). ש"א, 184. – א"י, הוצאת ברלין, 733-732. צפונות, קכב ("הפלא").