בשנות קדם ישבו במצודה של מבצר ישן נושן בכפר סוֹלָךְ בארצות קווקז שבעה אחים גיבורים, אשר נתנו חיתיתם על כל המקומות האלה. ולהם היתה אחות יפת תואר, אשר ישבה שוממה ועגונה, כי לא היה שום איש, שיחפוץ להתחתן עם השודדים העריצים האלה. אך נסיך אחד משכניהם שלח אליה בלאט אשה חכמה לדבר על לבה, כי תמסור בידו את אחיה העריצים, והוא ישאנה לאשה ותהי לנסיכה וגברת אדרת.

דברי האשה פעלו את פעולתם ותקם בעוד לילה, בנפול תרדימה עמוקה על אחיה, ותפתח את שער המצודה לפני הנסיך וחילו, אשר התנפלו על האחים ויגירום לפי חרב.

והאחות יצאה עם תכשיטיה ועֶדיה עליה. ויהי אך דרכו כפות רגליה על סף השער החיצוני, ירד עליה גשם אבנים מתקרת הכיפה וַתֵּרָגֵם תחתיה.

קברה בצד הדרך הנוטה מעט מהמצודה, ועליו גל אבנים גדול מאד, כי חוק הוא לכל תושבי המקום המושׂלמים והיהודים העוברים במקום הזה, לזרוק אבן על קברה.

(ו, קעח-קעט). ממלכת אררט, 26. ב"י, 271, 288. ראה גם אסע"י 16325 "בת המלך שבגדה באביה".