שלמיה בן פנחס – זה הכהן הלך מן עיר שכם דרוש עיר עזה – באף ובחמה, ותיעב נפשו חיותו בהעולם הזה מהפיכות מדעי בני אדם ורוע מעשיהם ורוב העוונות והחטאות. ולעת פגע בהליכוּתו במקום שמו נחל הנמל דורש מן יי, כי ימיתו ויעתקו מן העולם הזח ויאספו עם הזכאים אבותיו. וישא את קולו ויבך ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד: "נסי! נסי! נסי!"

ויעננו אלהיו: "הנני! הנני! הנני!" – ואיננו, כי לקח אותו אלהים.

וזה הדבר כאשר הגידו האנשים אשר היו עמו בנחל. ויתאבלו עם בני ישראל השומרים עליו אבל כבד מאד ויבכו אותו ימים רבים.

(ו, קעח). אדלר-סליגסון, 105-104. ב"י ה, 287-286, 309.