מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|||
|
שם הסיפור |
מחומט וחיא |
טקסט |
חיא הנוצרי היה יועץ למַחומט ואוהבו כלבבו / ויבוא בחדרי מיטתו ועל משכבו. / וחברי מַחומט נתקנאו בו. / ואבו-בכר אשר היה אחד מהם שם ארבו בקרבו / להאבידו ולהכריתו / ויתנכל אליו להמיתו. / וחיא קרא מחומט עם חבריו לאכול בלחמו. / ויבא יין וישתו וישכרו עמו / זולתי אבו בכר אשר למטרה הקימו. / וכאשר עלה על ראשיהם עשן היין החזק / והעיניים רצוא ושוב כמראה הבזק / שכבו בבושת וכלימה / ותפול עליהם תרדימה. / ויקם אבו בכר ויקח חרב מַחוֹמט ויך את חיא ויהרגהו / ולא נודע מי הכהו. / וישב החרב אל נדנה / לחיא למקנה. / ואבו בכר אשר שפך דם האדם / הלך אל ירכתי הבית וישכב ויירדם. וייקץ מַחומט מיינו / ויחרד מרעיונו / ויקם בבהלה משנתו / וירא את חיא נופל מת, המכה ברקתו. / פחד קראהו / ורעד אחזהו / ויחרד חרדה גדולה ויקרא לכל אחיו ויאמר להם: "שמעו נא דברי / והטו אזניכם למאמרי. / ראו חיא חברנו / אחינו בשרנו / מלא היה דעת וחכמה / והומת על לא חמס עשה ולא מרמה / לא ידעתי על מה ועל מה / וגם פה לא עשה מאומה / לביתו הביאנו / והאכילנו והשקנו / וזה הגמול אשר אליו גמלנו! / היש עוון כזה וחובה / לשלם רעה תחת טובה? / צר לי מאד ומזה לבי לא ייהפך / כי שופך דם האדם באדם דמו יישפך." ויען אבו בכר ויאמר: "בי אדוני, שמעני / ואחרי דברי תענני / כי אני עבדך צר לי על חיא חברנו / כי היה איש סודנו ונאמן אהבתנו / ואם לא מל בשר ערלתו / אתו תלין משוגתו. / אך עבדנו ושמרנו / ולילה גם יומם חומה היה לנו. / ועתה בא יומו / ידינו לא שפכו את דמו. / אמנם אני ירא מפני המציק כאשר כונן להשחית / חבר הוא לאיש משחית / המעוור עיני חכמים / ומפר מחשבות ערומים / הוא היין / השופך דם נפשות אביונים נקיים / לא במחתרת נמצאו / ועיני הרוצחים לא ראו / כי כאשר עלה קיטור היין והעשן / כעשן הכבשן / אולי אז הוכה חיא / אשר נפשו לא חיה / כי כאשר היין נוצח / אין משפט מוות לרוצח. / עתה נראה חרבותינו, והחרב אשר בה גחלי רתמים / ומגוללה בדמים / ישלם השם לבעל החרב כמעשהו / דם ייחשב לאיש ההוא!" ויוצא כל אחד ואחד חרבו / וחרב מחומט היתה בדם אדומה, ויתעצב אל לבו / ויצו המשוגע לשים למרמס כרמו / ויקלל את יומו / וישפוך כל היין הנשאר לפניהם / ויאסור אותו לעיניהם. |
מקורות |
|
מלות מפתח |
יין, רצח, מוחמד, אבו בכר (החליף השני לאחר מוחמד) |