ממקור ישראל

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור


לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 920


שם הסיפור

מחומט וחיא

טקסט

חיא הנוצרי היה יועץ למַחומט ואוהבו כלבבו / ויבוא בחדרי מיטתו ועל משכבו. / וחברי מַחומט נתקנאו בו. / ואבו-בכר אשר היה אחד מהם שם ארבו בקרבו / להאבידו ולהכריתו / ויתנכל אליו להמיתו. / וחיא קרא מחומט עם חבריו לאכול בלחמו. / ויבא יין וישתו וישכרו עמו / זולתי אבו בכר אשר למטרה הקימו. / וכאשר עלה על ראשיהם עשן היין החזק / והעיניים רצוא ושוב כמראה הבזק / שכבו בבושת וכלימה / ותפול עליהם תרדימה. / ויקם אבו בכר ויקח חרב מַחוֹמט ויך את חיא ויהרגהו / ולא נודע מי הכהו. / וישב החרב אל נדנה / לחיא למקנה. / ואבו בכר אשר שפך דם האדם / הלך אל ירכתי הבית וישכב ויירדם.

וייקץ מַחומט מיינו / ויחרד מרעיונו / ויקם בבהלה משנתו / וירא את חיא נופל מת, המכה ברקתו. / פחד קראהו / ורעד אחזהו / ויחרד חרדה גדולה ויקרא לכל אחיו ויאמר להם: "שמעו נא דברי / והטו אזניכם למאמרי. / ראו חיא חברנו / אחינו בשרנו / מלא היה דעת וחכמה / והומת על לא חמס עשה ולא מרמה / לא ידעתי על מה ועל מה / וגם פה לא עשה מאומה / לביתו הביאנו / והאכילנו והשקנו / וזה הגמול אשר אליו גמלנו! / היש עוון כזה וחובה / לשלם רעה תחת טובה? / צר לי מאד ומזה לבי לא ייהפך / כי שופך דם האדם באדם דמו יישפך."

ויען אבו בכר ויאמר: "בי אדוני, שמעני / ואחרי דברי תענני / כי אני עבדך צר לי על חיא חברנו / כי היה איש סודנו ונאמן אהבתנו / ואם לא מל בשר ערלתו / אתו תלין משוגתו. / אך עבדנו ושמרנו / ולילה גם יומם חומה היה לנו. / ועתה בא יומו / ידינו לא שפכו את דמו. / אמנם אני ירא מפני המציק כאשר כונן להשחית / חבר הוא לאיש משחית / המעוור עיני חכמים / ומפר מחשבות ערומים / הוא היין / השופך דם נפשות אביונים נקיים / לא במחתרת נמצאו / ועיני הרוצחים לא ראו / כי כאשר עלה קיטור היין והעשן / כעשן הכבשן / אולי אז הוכה חיא / אשר נפשו לא חיה / כי כאשר היין נוצח / אין משפט מוות לרוצח. / עתה נראה חרבותינו, והחרב אשר בה גחלי רתמים / ומגוללה בדמים / ישלם השם לבעל החרב כמעשהו / דם ייחשב לאיש ההוא!"

ויוצא כל אחד ואחד חרבו / וחרב מחומט היתה בדם אדומה, ויתעצב אל לבו / ויצו המשוגע לשים למרמס כרמו / ויקלל את יומו / וישפוך כל היין הנשאר לפניהם / ויאסור אותו לעיניהם.

מקורות

(ו, קעו-קעז). אגרת ר' יעקב מוויניציאה, גנזי נסתרות, ב, 14-13. ב"י ה, 248-247, 307.

מלות מפתח

יין, רצח, מוחמד, אבו בכר (החליף השני לאחר מוחמד)

לסיפור הבא

לסיפור הקודם