מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|||
|
שם הסיפור |
מאגדות הנוצרים |
טקסט |
א טיסה למרחוק כתוב בספרך, כי אחד מקדושיך [מקדושי הנוצרים] ישן יום אחד על לוח אחת [נוסח אחר: לוח אבן] בשפת ים יפו / ולא עמד כי הרוח הדפו / והלך ביושר / כאשר ידאה הנשר / ועבר במנוחות / כאשר יפרש השוחה לשחות. / וכעברו המים / עף עם הלוח כציפור כנף אשר יעוף בשמים / והלך עד קצה ספרד / וייקץ משנתו ושם ירד. - - - ב שבעת הקדושים שישנו במערה כתוב בספר היסורים / כי דיש [דקיוס] קיסר היה מזבח ומקטיר לאלהים אחרים / ומזרע מרעים / וכל משרתיו רשעים. / ויבואו שבעה אנשים אליו / להשיבו ממעלליו. / וכהני הבעל היו עומדים בצדו. / ויאמרו לו: "זובח לאלהים יחרם בלתי לאלהינו לבדו [שמות כב, יט]; / לא תכרעו לפסילים / לא תשתחוו לאלילים!" / ויאמר להם [הקיסר]: "מי אלהיכם אשר אשמע בקולו / ואשתחווה לו? / זה לא היה ולא יהיה / ועם אשר תמצא את אלהיכם לא יחיה." / וייחר אפו / ולא עמד מזעפו. / האנשים ראו פני קיסר זועפים / הלכו מבוהלים ודחופים / וציווה הקיסר / לשים אותם במאסר. / ויברחו מפניו / כי יראו מגשת אליו / ויתחבאו במערה אחת קטנה / וישנו שם שבע מאות שנה. ובמלאת השנים האלה התעוררו משנתם / והקיצו מתנומתם / ויאמרו איש אל רעהו: "הקיסר הבהילנו / ואם ישבנו פה ומתנו / המן הסלע נוציא מאכלנו / ובמה נסיר רעבוננו? / ילך אחד ממנו וישים נפשו בכפו / ויישמר מן הקיסר ומחרון אפו / ויקח מן הכסף וילך לאט בתמימות / ונחיה ולא נמות." / ויתנדב אחד מהם / ללכת, ויקח כל הכסף הנמצא עמהם / ויהי מספר הכסף חמישה דינרים. / לקח הכסף ורוחו העיר / ללכת בעיר. / וימצא תבנית אלהיו חקוק על דלתותיהם / ועל קרנות מזבחותיהם / וכל העם משתחווים אליו / וכורעים לפני רגליו / ונופלים על פניהם / ובאים אליו כאשר צר להם. / ויחרד האיש מאד ויאמר: "אתמול כל המזכיר שם אלהי היה נרדף / ורדף אותם קול עלה נידף / ועתה כל העם שומעים למאמרו / וחרדים אל דברו." / וילך לשוק וימצא לחם ביד אשה אחת ויקנהו / ויוצא הכסף מכיסהו / ויתן אותו ביד האשה, ותשמיע קולה / כחולה צרה כמבכירה קולה / כנחש ילך / לאמור: "ראו זה ההלך / הפורץ פרץ / להוציא מטבע אשר איננו מאדוני הארץ!" / ועבדי ההגמון לקחוהו / ולפניו הביאוהו. / ויאמר לו: "מה המחשבה אשר חשבת? / ומה הבטחון אשר בטחת / להוציא מטבע במקום הזה אשר אתה בו / אם שמי אינו בקרבו?!" / ויען האיש ויאמר: "הנה נא הואלתי לדבר / אל אדוני ואנוכי עובד אלהים ואתה היועץ ומי יפר? / שים לבך לדברי / והט אוזנך למאמרי / אם יש בי עוון, המיתני, / ואם אַין – נקני. / אנוכי לא עוויתי / והמטבע הזה לא עשיתי / אך דיש [הקיסר] עשאו / ובשמו קראו / ואתמול הייתי קונה בו לחם לאכול ובגד ללבוש עם ששה החברים / אשר במערה נותרים / אשד ברחנו מחרון-אף הקיסר ומעברתו / ונסתרנו מחמתו / והגיענו עד עפר / כי דבר אלהים בזָה ומצוותו הפר, / ואנו הוכחנוהו לא יום אחד ולא יומיים / לא פעם אחת ולא פעמיים. / ואמר לשים אותנו במשמר, ובנפש מרה / ברחנו אל המערה / וכל הלילה יָשַׁנוּ / והשכמנו בבוקר ואור לנו." / ויקח ההגמון המטבע, והאותיות קרא / ויאמר: "הישקט והישמר אל תירא / קום הוליכני אל המערה! / וילך ההגמון / עם כל ההמון / ויקרא ההגמון לאנשים אשר בתוך המערה: "אחי מן המקום הזה, קומו צאו / שלום לכם אל תיראו!" / וילכו עם ההגמון מספרים קורותם / המוצאות אותם. / וכאשר עלו על הבמות / נעשו גל של עצמות. ג יֵרונימו והארי יֵרונימו [מאבות הכנסייה (הִיאֶרוֹנימוּס)], אשר ידע לשוננו [לשון עבר] / והמיר מאמרי נביאנו מלשון הזהב והאדרת / בלעגי שפה ולשון אחרת / כאשר עזב את ביתו / ונטש את נחלתו / שב מחטאותיו ומעוונותיו / ושם אל המדבר פניו / וילכו אחיו עמו והוא הלך בראשם / בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם / ושבע מרורים / ושכן חררים / ובא במעונות אריות ובהררי נמרים. ויהי היום בעמדו במלונו / ויצא ארי ממעונו / וטרפו מבקש / וימצא קוץ ויהי לו למוקש / ונתקע הקוץ ברגלו / ויהי לו צער גדול בשלו / ויבוא הארי ליֵרונימו זעף ומר נפש / כי לא מצא נופש / ועמד לפניו ברוח נכאה / ופשט רגלו והקוץ הראה. / ויוצא ירונימו הקוץ מרגלו / ושב ורפא לו. / וישמח הארי וייטב לבו / וחשב בקרבו: / אעמוד הנה ואשורנו / גם ברך אברכנו. / ויעמוד שם על מצפה / וירונימו נתן שבתו ורפא ירפא. והיה לירונימו חמור אחד רועה בהרים / והארי עומד במסתרים / הולך לרגלו / לידע מה-ייעשה לו / יוצא במעגליו / עד ישוב החמור לאבוס נעליו / וארוחתו ארוחת תמיד ניתנה לו מאת ירונימו / דבר יום ביומו. / ויהי היום והנה אורחת סוחרים / יורדת מן ההרים / וחמוריהם נושאים בגדים / ומיני מגדים / וחמור אחד רובץ תחת משאו / ולא קם ולא זע ממקומו / והסוחרים הקיפוהו, / ומן הארץ הרימוהו / והחמור הולך כה וכה, / והוא צולע על ירכו. / הסוחר נשא עיניו / וראה חמור ירונימו לפניו / עומד על כר נרחב ובעשב ייטמן / והיה דשן ושמן. / ויקח הסוחר את החמור / ויתן אותו לנערו לשמור / ויעמוס אותו / וילך אחריו והוא לקראתו. / והארי לא שמע קול אדם / וישכב ויירדם. וילך נער ירונימו לבקש החמור ולא מצאהו / ויקראהו ולא ענהו. / וילך אל הארי וימצאהו ישן / עין תחת עין, שן תחת שן. / ויצעק לארי ויאמר לו: "עורה מה-לך נרדם? קום קרא חברך. / הזה חסדך את רעך?" / וייקץ הארי משנתו / וימהר לבקש אותו / ולא מצא / וישב אל ביתו ולא נרצה. / ויאמר לו ירונימו: "שמע נא לב האבן / בבוקר תאכל תבן / התבן והמספוא אתן לפניך / ואכלת כטוב בעיניך / רשעת הרבה והיית סכל / וחלק חברך תאכל." / ויבוש הארי וייכלם / ולא שאג, וייאלם. / ויצא הארי ממעונתו / ולא שב אל ביתו. / ויבקש החמור בהרים / ויחפש ביערים / דואג בימים ובלילות / משוטט במסילות / עייף ויגע / להיות בסוחרים פוגע. / וישא עיניו וירא את הסוחרים באים מארץ מרחק / וילעג עליהם וישחק / וישלח בהם חרון אפו / כאשר יהגה הארי על טרפו. / ויבדחו הסוחרים ויעזבו בהמתם ורכושם / וימלטו את נפשם. / והארי ניהל הבהמות אל מלונו / וישב אל כנו. ויאסוף ירונימו הכל לביתו. / והסוחרים באו לקראתו / ויאמרו: "אבל אשמים אנחנו על חמורך / אשר הולכנו אותו בלא דבריך / בהמתנו ורכושנו לפניך / עשה כטוב בעיניך / גם הכל יקח אדונינו / אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראשנו." / ויאמר ירונימו: "עם סורר ומורה / את האלהים אני ירא / מפני אלהי לא יראתם / ומה המעשה הזה אשר עשיתם? / החצי אשיב לכם ושובו אל ארצכם / והחצי אקח חלף עבודתכם. ד מיתת פנינפיאו פנינפאו [נוסח אחר: פטפיאו. שמו בלטינית פאפאנוטיוס] עזב אחות ואחים / וישב במדבר, מלון אורחים / בארץ בוקה ומבולקה / ויעש שם סוכה / ארץ אשר אין שם שור או כשב / ולא יעלח בה כל עשב. / ובכל יום ויום היתה נופלת מן השמים עוגה ככף איש קטנח / לפנינפאו למנה. / וביום מותו נפלו לו שתיים / מנה אחת אפיים. / ויימס לבבו ויהי למים. / ויעמוד דואג ומשמים / ויאמר: מה היום מיומיים? וישא עיניו וירא והנח חברו בא לרגלו / כורע ומשתחווה לו. / וראהו ושמח בלבו, וכה אמר לו: "מי הביאך הלום?" / ויקרא איש לרעהו לשלום / וכל אחד לחברו מנחם / וישבו לאכול לחם. / וכאשר אכל הוא וחברו / נפש פנינפיאו יצאה בדברו / ולחברו היה שברון מתניים / ורפיון ידיים / על כן זה הגבר / לא היה יכול לחצוב קבר. / ויבוא ארי אשר בסבכי יער נחבא והקבר חפר / ויקח את פנינפיאו ויכסהו בעפר. ה דרישת העוף רב הצעירים ראה יום אחד עופות נטושים על פני המסילה / וכנפיהם פרודות מלמעלה. / ויהי ביניהם עוף אחד גדול הקומה ונאה / ונחמד למראה / ויקרא אליהם / ויאמר להם: / "שמעוני אתה ואחיך / העומדים לפניך: / שאו מרום עיניכם / ותנו תודה לאלהיכם / הלא אב אחד לכולנו / הלא אל אחד בראנו! / ויתן לכם חלק טוב / והיתה נפשכם כגן רטוב. / ראה תראו / איך על כנפי-רוח תדאו / תשוטטו בכל הארצות / ותלכו על פני חוצות / והלבש אתכם מחלצות / לכן הללוהו רוממוהו וגדלו שמו / כי הוא יחיד בעולמו." וכאשר שמעו אליו / לא רגזו וחלו מפניו / ויורידו לארץ ראשיהם / ותרפינה כנפיהם. / ויאמרו לגדולם: "עשה אתה ככה / ככל אשר ציויתי אותך." / ויצפצפו כולם ויאמרו: "כה, כה." |
מקורות |
|
מלות מפתח |
נוצרים, טיסה באוויר, קדוש נוצרי, יפו, דקיוס קיסר, תרדמה מגית, מערה, ירונימוס (מאבות הכנסייה), אריה, חמור |