ויהי בימים ההם, בשנת אחת ותשעים שנה לחיי אברם, ויילחמו בני כיתים את בני תובל. כי בהפיץ יי את בני האדם על פני כל הארץ יצאו בני כיתים ויהיו לאגודה וילכו בקעת כנפיא ויבנו שם ערים וישבו שם על נהר תיבראיו. ובני תובל ישבו בתושכנה ויהי גבולם עד נהר תיבראיו. ויבנו בני תובל עיר בתושכנה ויקראו את שמה סבינה, על שם סבינה בן תובל אביהם, וישבו בה עד היום הזה.

ויהי בעת ההיא ויילחמו בני כיתים את בני תובל. ויינגפו בני תובל לפני בני כיתים. ויפילו בני כיתים מבני תובל כשלוש מאות ושבעים איש. ויישבעו בני תובל בעת ההיא על בני כיתים לאמור: לא יתחתנו בנו ואיש אל יתן בתו לבני כיתים! כי כל בנות תובל היו נערות יפות בימים ההם, כי לא נמצאו נשים יפות בימים ההם כבנות תובל בכל הארץ. והיה כל איש אשר יחפוץ בתואר האשה ולקח מהם אשה מכל אשר יחפוץ. וכל בני האדם והמלכים והשרים היו לוקחים מבנות תובל בימים ההם, כל אשר יחפץ בתואר האשה מאד.

ויהי מקץ שלוש שנים אחרי אשר נשבעו בני תובל על בני כיתים לבלתי תת להם בנותם לנשים, וילכו מבני כיתים כעשרים איש לקחת מבנות תובל ולא מצאו. כי שמרו בני תובל את שבועתם לבלתי התחתן בהם ולא אבו להפר את שבועתם. ויהי בימי הקציר וילכו בני תובל אל שדותיהם לקצור קצירם. ויתקבצו כל בחירי בני כיתים וילכו אל עיר סבינה ויחטפו כל איש נערה מבנות תובל ויביאון אל עריהם. וישמעו בני תובל ויבואו עליהם למלחמה. ולא יכלו להם, כי שגב מהם ההר מאד. ויראו כי לא יכלו להם וישובו להם לארצם.

ויהי לתקופת השנה וילכו בני תובל וישכרו להם מבני האדם מכל הערים הקרובות אליהם כעשרת אלפים איש וילכו אל בני כיתים למלחמה. וילכו בני תובל להילחם בבני כיתים ולהפיל את כל ארצם ולהצר להם. ויגברו בני תובל על בני כיתים בפעם הזאת. ויראו בני כיתים, כי צר להם מאד. ויעלו את כל הילדים, אשר ילדי בני הכיתים מבנות תובל, על החומה, אשר בנו, לעיני בני תובל. ויאמרו אליהם בני כיתים: "הבאתם למלחמה עם בניכם ועם בנותיכם, ולא עצמכם ובשרכם אנחנו מאז ועד עתה?"

ויהי כשמוע בני תובל את הדברים האלה ויחדלו להילחם בבני כיתים וילכו וישובו אל עריהם. ויתקבצו בני כיתים בעת ההיא ויבנו להם שתי ערים על הים ויקראי את שם האחת פורטו ושם השנית אָריצה.

(ו, קסו-קסז). ספר הישר, 35-34; יוסיפון, 5-4. גסטר, ירחמאל, 64, 95. א"י ב, 211-209.