בספרי הרומיים נמצא כתוב, כי היה איש גיבור חיל חשוב מאה איפוליטו שמו, אשר אחרי מות אביו היה מחזיק מלחמה כבדה עם איש כערכו נקרא ליסטיקו, גם הוא תקיף ונכבד, ימים רבים.

וכראות איפוליטו נפשו נבהלה מאד וטרדת עבדיו ומשרתיו מפני כובד מלחמה זאת, קם פעם אחת בחצי הלילה והלך למבצר אויבו יחידי ואין איש עמו. ויקרא: "פתחו לי השערים, כי אני איפוליטו ואנוכי הולך לבדי."

ויתמהו השומרים ויגידו לאדוניהם פנימה. ויהי בשמוע ליסטיקו, כי בא אליו אויבו יחידי ובלי כלי זין, ציווה לפתוח לו. וירץ איפוליטו ויחבק וינשק את ליסטיקו אויבו ויאמר: "אחי יקר ונעים, הנני שואל מאתך סליחה וכפרה על כל אשר חטאתי ועוויתי נגדך. והנני מוחל לך בלב שלם על כל אשר העווית נגדי, וקראתי אליך לשלום, כי טוב ממשלתך עלי מממשלת עבדי."

בראות ליסטיקו הדבר הזה, שב גם הוא רך כקנה וישם חבל בראשו ויכרע לפניו על ברכיו ויתן את קולו בבכי, ויבכו איש את רעהו. אומרים זה לזה: "סלח לי, אחי!"

וכן עשו שלום ביניהם, עד כי לא נמצאו אחים גם יחד מלידה ומבטן אוהבים נאמנים כאשר היו שניים אלה כל ימי חייהם.

(ו, קסב). צמח צדיק, י, 18-17. ב"י ג, 237-236, 314.