כתבו הקדמונים, כי אשה נקראת מידיאה [ביוונית Medea Μήδεια] חשקה באיש אחד והלכה אחריו והביאה בדרך עמה אחיה הקטן והרגה אותו ותנתחהו לנתחים ותשלך בדרך כה וכה בלכתה. וכל זה עשתה למען ברדוף אביה אחריה ימצא בדרך האכזריות הזאת הגדולה ויתמהמה בלכתו ובין כך תברח מפניו.

ואחרי אשר נזדווגה לאיש חשקה בו ותהי עמו כמה זמן היו לה ממנו שני בנים. ויהי כי עזב אותה בעלה ויאהב אשה אחרת, הרגה שני בניה ותשתה את דמם להכעיס את אישהּ.

ואחרי כן הלכה נעה ונדה בעולם ולא נודע קצה.

(ו, קסא-קסב). צמח צדיק, סי' יג, 24. ב"י ג, 239, 315.