אמר חנניה בן יצחק: מצאתי במקצת ספרי היוונים כי קומודוס מלך זמנו כתב אל איביקושׂ [במקור: איניקוש, אולם יש לקרוא איביקוש] [הכוונה למשורר היווני איביקוס Ibycus המאה השישית לפנה"ס] המשורר שיבוא אליו במה שיש לו מן הפילוסופים. ואסף חוכמתו וממונו ונסע אליו, והוא היה במקצת מן המדבּרות, נפלו עליו אנשים מן הליסטים ובני-בליעל ורצו להרגו ולקחת הממון שעמו. והשביעם באל יתברך העיזוז והגדול שלא יעשו זאת ויקחו מה שעמו ויניחוהו ללכת לדרכו. ולא שמעו לו ונאספו להרגו. והוא מביט ימין ושמאל ומבקש עוזר ורואה ולא מצא עוזר. ונשא עינו אל השמיים וראה כרוכיות תעופינה באוויר. וכאשר ראה כי אין לו ידיד ועוזר, צעק לאותן הכרוכיות העפות: "לא מצאתי עוזר שיעזרני ורואה שיראני, ואתן תהיינה המבקשות דמי לנקום נקמתי!"

ושחקו הליסטים ואמרו קצתם לקצתם: "זה פחות שבאנשים בדעת, ומי שאין לו דעת, אין חטא בהריגתו."

אחרי כן הרגוהו וחילקו ביניהם ממונו ובגדיו ושבו אל מארבם.

וכאשר הגיע דבר הריגתו אל אנשי מדינתו, ביקשו את הורגיו ולא הגיעו אל אותם. עד שהיה יום מועד אל היוונים במדינת איביקושׂ המשורר לקרוא בחכמה ולזכור בפילוסופיה. ובאו האנשים מכל פינה להיראות ולהיאסף ללמוד ספרי החכמה ביום ההוא. ובאו בתוך הבאים הורגי איביקושׂ המשורר ונתערבו בתוך קיבוץ האנשים. ובעוד שהם כזה במקצת החבורות, באו עליהם כרוכיות והנה צועקות. ושחקו הליסטים ואמרו קצתם לקצתם: "אלה הן הדורשות דם איביקושׂ השוטה."

ושמע דבריהם הקרוב אליהם מאנשי העיר ולקחו אותם והגידו למלך דבריהם. ולקחו האנשים הליסטים והכריחום להודות, והודו במיתתו של איבי‏יקושׂ. ותבעו אותם בממונו ונהרגו במיתתו.

אמר חנניה בן יצחק: הדבר בעבור שלא היה לו לאיביקושׂ כעת ההיא רואה ולא עונה, קרא הכרוכיה ואמר: את תהי מבקשת דמי הרואה אותי ורמזה אליו. וידע אדון הכרוכיה ויוצרה המבקש לענות הרואה שקמו עליו. וזימן האל העיזוז הקיבוץ המת ושלח הכרוכיה לבקש דמו ועיתד הרוצחים ששׂחקו עליו והכיר בהם הקרוב להם והודו בהריגתו. ולא האריך השם נקמת דמו ולא סגר שערי רחמיו והיה השם העיזוז טוב שברוֹאים וגדול שבמבקשים ולו התשבחות, איך יעשה הסיבות והוא בשמים יתעלה מעלות גדולות.

(ו, קסא). מוסרי הפילוסופים, א. סי' ג, 4-3. ב"י ג, 233-231, 314, 324.