כאשר נסתם דרך האמת מן החכמים ונעתם אורח המישור מן המשכילים המבינים אשר נקראו בלשונם פילוסופים, ופירוש זה השם אוהבי החכמה, התאספו כולם בבית אחד והסכימו בדעתם לבאר ולהבין הדרך הישרה אשר ידרוך בה אחד וחי בה. ולא מצאו כי אם דרך אחת, שיהיה אדם עושה לחברו אשר הוא מבקש לעצמו, והדבר המגונה והמכוער יברח ממנו ויניחנו, ויורה על האמת ויירא את בוראו.

בעת ההיא היה חכם גדול וידוע ומבין בכל חכמה ומדע ושמו אריסטוטלס. וכאשר חלה חוליו אשר ימות בו, התקבצו כל החכמים יחד וילכו לבקרו ולראות את חוליו. וימצאוהו ובידו תפוח והיה מריח בו. והוא דל מעוצם חוליו ובחבלי מוות מתגולל, וייבהלו בראותם אותו. ובקרבם אליו וימצאו פניו מצהילות והוא שש ושמח וישאל להם לשלום. אז אמרו: "אדוננו, בתחילת ראותנו אותך לא נותרה בנו נשמה, כי נבהלנו כאשר הכרנו בעיניך במדווה החזק וכוחך תשש. ובראותנו אותך שמח ופניך מצהילות, שבה רוחנו אל נדנה אחר יציאתה ממעונה."

ויצחק להם ויאמר: "אל יעלה בלבבכם, כי שמחתי וחדיתי בהינצלי מן המדווה הגדול. ידעתי, כי מות אמות ואין כוח בי להינצל, כי גדול הכאב מאר. ולולי זה התפוח אשר בידי שאתחזק בטוב ריחו ואתארך בו בחיים מעט, כבר גוועתי. אבל הנפש הבהמית שנשתתפה בי, היא נמשכת אחרי הריח הטוב ואני עצב ושמח, מפני שאני נפרד מעולם ההיפוך והתמורה.

ענהו אחד מן החכמים ושמו שמס ויאמר: "אדוננו ומורנו, מאז היטבת עמנו תמיד ותורנו חכמות רבות, ועתה הגדל נא חסדך עמנו וחזק לבנו באשר חיזקת את לבך, כדי שלא נירא מיום המוות ולא ניבהל, כשאר בני תמותה בעת פקודתם נבהלו."

ענהו אריסטוטלס: "הנני מדריככם ומלמדכם כאשר תבינו ותדעו אמיתת דברי, ואם הוא עלי לטורח. והנני מריח ריח זה התפוח להשיב רוחי עלי עד אכלה דברי, כי ידעתי כי שכרי הרבה כי תבינו זה העניין, כי לא דבר ריק הוא מכם."

ויקומו כל תלמידיו וישקו את ראשו.

ויאמר להם: "תחילה אני שואלכם שאלה אחת: אתם מודים ומאמינים בחכמת הפילוסופיה, שהיא אוגרת החכמות, כי היא אמת, והמבקשה מבקש אמת ויושר ומעלה עליונה ואלהית, ובה יתפרד האדם משאר הבהמות?"

אמרו: "בעל כרחנו, כי כן הוא."

אמר להם: "אם כן הוא כדבריכם, הטוב המגיע לאדם מן החכמה, והמעלה היתרה אשר ישיג ממנה, יגיע לאדם בעולם הזה, שאנו בו היום, או אחר המוות, הוא העולם הבא? אך הנפש המשתוקקת ומתאווה לדעת אלו החכמות וללמדן, היא התמימה והישרה, וזאת הנפש לא תכאב ולא תיעצב בהיפרדה מן הגוף שימנעה מהשלים תאוותה ובקשתה. ולא תראו החכם הפילוסופי הבר והנקי, שהמית נפשו ותאוותו בעולם הזה, ויבז כל ההנאות המביאות אותו לאבד גופו ונפשו. ואנוכי הנה ביארתי לכם דרך האמת ולא נסוגותי אחור מהבינכם מסלולו, כי המורים והמלמדים יושר ואמת לא ישקרו ולא יכזבו בדבריהם. אשרי הנפש שלא נגואלה במעשים רעים והשכילה בוראה, היא השבה למעונה בתענוג והנאה גדולה!"

ויהי כאשר כילה החכם לדבר הדברים האלה, רפו ידיו ונפל התפוח מידו ושחרו פניו וימת. ויפלו תלמידיו וישקוהו וישאו קולם ויבכו בכי גדול ויאמרו: האוסף נפשות הפילוסופים, יאסוף רוחך אליו וישימך בגנזיו כאשר יאות לאיש תם וישר כמוך!

(ו, קנז-קנה). ספר התפוח (קיצור). ב"י ג, 213-211, 312.