אלכסנדר מוקדון אמר במשתה היין ליודעי נגן ביחסי הקולות המניעים בנפשות בסתר לאמור: "העירו ועוררו בקול ניגונים את האהבה והחברה בין איש לאשה!"

והיה כהרימם קולם, קמו השרים הסגנים ממשתה היין כשיכורים ועוללים, לא ראו אור מבדיל בין הנאה והמגונה ובין כשרון המעשה והחסרון; ונתחברו חופשים עם כנענים, ואחשדרפנים והפחות ושרי המדינות את השפחות אשר חיבקו אשפתות וגם נתחברו עמם השרות והנשים היפות מאין הפוגות.

ובעור המלך במסיבו והחיבוקים המגונים נמשכים והולכים מהפרתמים לפילגשים, ציווה להמנגנים ברמז שיהפכו קולם לקול יחולל היגונות בין היתרונות והחסרונות. והעם כשמעם את קול ההפיכה, הפכו כעוגה הפוכה עורף ולא פנים שוחקות, ורחקו מחבק חיק נכריה, מבלי ידיעת מה כי אם מקול המולה.

אז אמר אריסטו, אשר היה שם: "זוהי סגולה מסגולת המוסיקה, כי רב כוחה להגיע לנפש מדע רוחני ברגע לא יניעוה במו שנה המחשבה והטבע."

(ו, קנו). חשק שלמה, 46. ב"י ג, 289, 320 (=סי' 198).