[השוה הסיפור 'התמונה']

החכם אריסטו היה חכם גדול גם בחכמת שרטוטי-הידיים. ובא לעירו פעם אחת איש, אשר היה יודע כמוהו בזו החכמה 'חכמת-היד'. ולנסותו לקח אריסטו שעוה לבנה מאד והניח ידו על השעוה ונרשמו שם כל שרטוטי ידו, ונתן חתיכת השעוה ביד תלמידיו, שיראו אותה לאותו חכם שבא, שיכיר באלו שרטוטים, אם הם טובים או רעים?

כיוון שראה אותם החכם, אמר: "האיש שיש לו אלו שרטוטים הוא אדם רצחן ורשע, ידו בכל העבירות וגם הוא חכם מאד."

ובאו התלמידים והגידו כן לאריסטו כמלגלגים על החכם, שאמר כן בדעתם שאריסטו היה פרוש מאד מאלו המעשים.

אמר להם אריסטו: "אמת אמר, ובאמת שהוא אדם גדול; וכל מה שאמר עלי אמת, שכן מחייב עלי מזלי וכן מורים שרטוטי ידי, אמנם חכמתי גוברת על רוע מזלי ומבטלת אותו.

‏עד כאן.

(ו, קנו). מדרש אליהו, דרוש ח, פרק ט. ב"י ג, 248-247, 316.