היה אפלטון החכם בזמן דוֹפסטיאנוס המ‏לך. והיה אריסטוטלס נער יתום נשאו לבו לעבודת אפלטון. וזימן המלך דופסטיאנוס היכל לחכמה מוצע מרבדים לבנו ניתפוֹרש, וציווה לאפלטון לשקוד עליו וללמדו. והיה ניתפורש נער כסיל חסר דעת, קשה לשמוע ומהיר לאבד. ואריסטוטלס נער משכיל ונלבב ומחודד. והיה אפלטון מלמד לבן המלך החכמה והמוסר, ומה שהיה מלמדו בלילה היה שוכח למחרתו ולא היה מבין דבר. ואריסטוטלס היה מלקט כל דברי אפלטון אשר לימד לניתפורש, והיה יודע ונכנסו בלבו. ואפלטון לא ידע דבר מעניין אריסטוטלס.

עד אשר בא יום מועד ותיקנו בית הזהב והלבישו ניתפורש משבצת זהב ובגדי רקמה. ובא המלך דופסטיאנוס ואנשי ממשלתו ואפלטון ותלמידיו. וכאשר השלימו התפילה, עלה אפלטון החכם וניתפורש אל גרם המעלות ומקום דרשות החכמה לראשי הקהילות. והנער ניתפורש דבקה לשונו לחכו ולא ידע לדבר דבר חכמה ולא פתח פיו במלה או בדברי מוסר. ורפו ידי אפלטון והתנצל אל הקהל, כי לא ידע ערך תכונתו ולא בחן שכלו וכי היה בוטח בחכמתו.

אחרי כן אמר אפלטון: "אתם מבחר התלמידים, היש בכם מי שיודע החכמה וימלא היום מקום ניתפורש?"

וימהר אריסטוטלס ויאמר: "הנני, אדוני החכם, אני אקום ואדבר ממה שלימדתני."

ויבז בעיניו ולא נתן לו רשות לדבר. אחרי כן הוסיף שנית לקרוא לתלמידיו, ויאמר אריסטוטלס: "אני אעלה, אדוני החכם."

ויאמר לו: "עלה!"

ויעל אריסטוטלס על המדריגה בלי הזמנה ובלי בגדים כי אם בבלויי בגדיו ויצפצף כאשר יצפצף העוף במיני החכמה והמוסר, אשר היה מלמד אפלטון לניתפורש, לא נפל דבר אחד.

אמר אפלטון: "אדוני המלך, זאת החכמה אשר לימדתי לניתפורש, למדה אריסטוטלס בגניבה והבין אותה בסתר, לא הניח דבר, אם כן מה בידי במתנות האל ובמניעתו."

והיה מנהג כל מלך לכבד בנו ולרומם מעלתו. ויצו המלך להיטיב לאריסטוטלס ולבלתי רומם מעלת בנו. ונפרדו הקהילות ביום ההוא, והם משבחים מעלת אריסטוטלס ותמהים על מתת הבורא.

(ו. קנה). מוסרי הפילוסופים, א. סי' ט, 3. ב"י ג, 203-202, 311, 323.