והתחבולה להסיר הדאגה, שנזכור תלאות שעברו עלינו והתנחמנו עליהן; והתלאות שעברו על זולתנו וכבר נשכחו והם שמחים היום. וכן ניחם המלך אלכסנדר מוקדון את אמו, בעת שקרבו ימיו למות. כי הוא כתב לה לפני מותו זה הכתב:

"אמי, חשבי, שכל מה שתחת ההוויה וההפסד אובד וכלה, ובנך לא היה רוצה לנפשו ממידת הקטנים מהמלכים. ואת לא תרצי לנפשך ביום מותי כמו הקטנות מאמות המלכים. ובעת שיתאמת אצלך יום מותי, צווי לבנות בית גדול ושיתקבצו אליך כל שרי המלוכה ליום מועד. ויהיה זה היום יום משתה ושמחה בזו המדינה. וצווי לקרואים, שלא ייכנס לבית המשתה ושמחה זו אחד מהם שקרה לו מקרה רע או תלאה, למען לא יהי אבל בשמחה ורעדה בגילה, הפך משאר אבלי בני אדם שהם בדאגה ויגון. ואמנם תהיה זאת השמחה שלמה מבלי מחשבת צער."

ויהי היום שנודע יום מותו, עשתה אם אלכסנדר כל מה שציווה בנה וזימנה והכינה כל מה שצריך לבית המשתה. וציוותה לקרוא לכל אנשי המלכות לבוא אל המשתה אשר עשתה להם. ויהי יום המועד, והנה לא בא אף אחד מהם. ותאמר אם אלכסנדר: "מדוע לא באו הקרואים אל המשתה אשר עשיתי להם?"

ויאמרו לה: "מפני שאת ציווית שלא יבוא אל המשתה מי שעברה עליו תלאה; וכל בני אדם עברו עליהם צרות ותלאות, אין נמלט אחד מהם ועל כן לא באו."

אז הרימה קולה ואמרה: "אלכסנדר בני, הלא חכמתך מראשיתך עד אחריתך, ואתה חפצת לתת לי נחמה שלמה להראות לי, כי אין בתלאות חידוש ואין תלאה מיוחדת לאיש אחד מבני אדם אלא הכל שווים בה, ואין אחד שלא עבר עליו רוח קנאה ודאגה ויגון."

(ו, קנג-קנד). מוסרי הפילוסופים, ג. סי' א-ב; צרי היגון, 43-40; תיקון מידות הנפש, 27; נפלאים מעשיך, 20. ב"י ג, 195-192, 311, 323.