במדינת אתונה היה איש מגדוליה ושמו אנטיפטרוס ויתנכל להמית את אלכסנדר. ולו שני בנים, שם האחד יובש והוא היה שר המשקים לאלכסנדר ושם השני אליאש והוא שר האופים לו. ואנטיפטרוס קנה סם-מוות מאחד הרופאים אשר בארץ מוקדון ויתנהו בכלי ברזל ויחתום עליו וישלחהו אל יובש בנו ביד קלנדרוס אחיו ויתנהו קלנדרוס ליובש ויצפנו עמו.

ואלכסנדר ראה בחלום הלילה כאילו זה אנטיפטרוס מכהו בחרב אשר בידו וממיתו. וישלח בבוקר ויקרא לכל חכמיו ויספר להם החלום.

ויאמר לו האחד: "חושב אני, כי אנטיפטרוס זה אינו שלם עמך והוא מדמה לשלוח ידו בך."

ואלכסנדר לא שת לבו לדבריו.

בלילה ההוא הלין אחד ממשרתי המלך על יובש בן אנטיפטרוס על לא חמס ויצו אלכסנדר להכותו. ויחר אף יובש בקבלו עליו דברי שקר ויתנכל להשקותו את הסם.

ובשתותו נשתנו פניו מאד ויאחזוהו צירים ויחלה מאד ויישאר מצר ומחיל על ערשו. ויהיו לו בעליית משכבו חלונות פתוחים נשקפים על נהר פרת ויצו לפתחם. והיה חפץ אלכסנדר להפיל עצמו מן החלונות ההם אל נהר פרת, לבעבור ישאוהו המים ויטבע בהם וימות.

ורושנן אשתו היתה משרתת אותו ותחבקהו ותפצר בו לבלתי עשות זאת, ותשא את קולה ותבך ותאמר לו: "הוי, מלך, איך תרצה להרוג את נפשך ואיה קנאתך וגבורתך?"

וימאן אלכסנדר לשמוע לה ויאמר: "אנא, רושנן, רעיית נפשי ואיילת אהובתי, נטשיני ואשליכה עצמי אל המים האלה ואל ידע אדם במותי."

ותשתחו רושנן לרגליו ותבך ותתחנן להעביר את מחשבתו ואמרה: "איך תחפוץ להמית עצמך, מלך המלכים, כי תטוש אנשיך באפלה אחריך ותעזבם ותרפה מהם, ולא תפקוד איש עליהם."

ויינחם אלכסנדר וישמע לקולה ויצו להביא אליו את שמעון סופרו. ויהי כאשר בא אליו הסופר, ציווהו לכתוב אל אריסטוטלס רבו על דבר הממשלה אחרי מותו והעמדת השרים והמלכים לפי מחלקות המדינות. וגם ציווה להוציא מאוצרו כיכרי זהב הרבה ולשלחם אל הכהנים הכמרים למסעד לעבודת ההיכל אשר יציבו על קברו, למען יהיה הזהב הזה חוזק לה ונאה על העוברים אותו ומתפללים.

וכאשר כתב אלכסנדר את המצווה הזאת, נרעדו השחקים ויגדלו הברקים ותרעש מדינת בבל כולה.

(ו. קנב-קנג). תולדות אלכסנדר, 52-51 (מקוצר). ב"י ג, 191-189, 311.