קטע ראשון

ויהי בלילה כשבת המלך אלכסנדר בארץ צידוניה, וישא המלך את עיניו וירא שני כוכבים נלחמים זה עם זה וינצח האחד את חברו ויפילו לארץ. ותרעש הארץ רעש גדול. וייבהל המלך מאד ויקרא לכל חכמיו ולחכמי המזלות ויגד להם את אשר ראה. וישמעו וייבהלו מאד ויכו כף אל כף וירגזו מאד ויבכו בכי גדול.

ויאמר המלך: "מה המעשה, כי נבהלתם?"

ויענו ויאמרו: "אדוננו המלך, התרגזנו, כי בא קצך, כי אין אדם רואה מלחמת הכוכבים, כי אם המלך בלבד בסוף ימיו."

וישמע המלך ויבך בכי גדול ויאמר: "הטוב בעיניו יעשה."

קטע שני

בעת היות אלכסנדר בבבל ילדה שם אשה ילד נפלא בצורתו ותחתלהו בבגד ותביאהו אליו. והילד הזה מראשו ועד חלציו תארו כתואר בני-אדם ומחלציו ועד רגליו כתואר בהמה. אבל איבריו העליונים כולם נחלשים ומתים ולא היתה בהם תנועה ואיבריו התחתונים היו בהם תנועה וחיים.

וכראותו הצורה, קרא לכל כהניו וחכמיו ויראם את הילד המשונה. וכראות אותו הגדול שבכולם, צעק במר נפש ויאמר: "אמנם, אדוני המלך הגדול, הגיע קצך."

השיבו אלכסנדר: "איככה?"

השיבו, כי חצי הצורה הזאת העליונה, אשר היא כתואר בני-אדם ואין לה תנועה, אות היא ועדות על מלכותך המתנהלת על מנהג האנוש אשר נחה תנועתו ותכלה ממשלתו, וחצי הצורה התחתונה הנעה דומה לתואר הבהמה, אות היא על המלכים הבאים אחריך, שידמו בעצתם ובמעשיהם נגדך כדמות הבהמות."

וכשמוע אלכסנדר דבריו, הורידו עיניו דמעות ויקרא: "אח!" ויאמר: "כוכב הצדק, מה-מאד היטבת, לו הארכת ימי והוספת על ימי עד כלותי טובות העולם ותכונתו אשר הוחלתי וציפיתי לעשות. ועתה אחרי העדות בכך אני מתחנן לפניך לתת לי אסיפתי, אסיפה טובה וערבה."

(ו. קנא-קנב). א: ס' אלכסנדר מוקדון, 163. ב: תולדות אלכסנדר, 51-50. – ב"י ג, 189-188, 310.