סיפרו הקדמונים, כי אלכסנדר מוקדון היה מהלך במדבר בבל והיה מחוסר צידה מאורך הדרך ולחם אַין בכל הארץ, עד כי כבר מתו הרבה מאנשיו ברעב. ואחד מהפרשים אשר עמו מצא כלי ביערת דבש הדבורים ויביאהו למלך. ויקחהו אלכסנדר וישלך אותו אל הנהר ויאמר: "חלילה לי לחיות אני וימותו כל האנשים אשר עמי."

ואז רבים השליכו עצמם בנהר לקחת קצת מן הדבש ההוא. ורובם טבעו ומתו מרוב חולשתם. ולא הלכו דרך רב, ער כי הגיעו למקום מיושב ומצאו כל צרכם. ויאכלו וישתו הוא ואנשיו ותחי רוחם.

ובכן אשר סבלו ועצרו כוח – חיו, והנמהרים למלאות תאוותם – מתו בפחי נפש.

(ו, קמט). צמח צדיק, סי' לה, 66. ב"י ג, 185-184, 310.