מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|||
|
שם הסיפור |
איגרת כהן אלבראהמה אל אלכסנדר מוקדון |
טקסט |
א ויסע אלכסנדר משם ויחן על נהר פישון, אשר ממנו ייפרד יאור מצרים הוא נילוס. והיתה דרך הנהר מושכת שנה תמימה, לא יוכל אדם לעברו. ועל שפת הנהר השנית שוכנים אנשים בעלי-מראה, וכל רואיהם יכירו ממראיהם, כי אור החכמה נגה עליהם, ויצו את היודעים לדבר בלשון הודו לשאלם מה-משפטם ומה-מעשיהם ולאיזה עם מתייחשים? ויודיעו אותו כי הם עם אלברא המה. ויחפוץ אלכסנדר מאד לדעת ענייניהם. ויאמר להריץ אליו מתוכם מלאך בקרון קטן. ובבוא המלאך אל אלכסנדר נכתבה איגרת ויתנה אליו להוליכה למלך אלברא. וזה פתשגן הכתב: "מן אלכסנדר בן אמון האליל ואלנפריוֹש המלכה אל דניוֹש מלך אלברא שלום! מלפנים היה רצוני להילוות אליכם ולהיצמד לכם בדעתי תושייתכם הישרה ודעתכם הנכונה, אשר תישענו עליו, בהיבדלכם מאמור הון ומעשות עושר ותסתפקו לכם מעט מזער ואין אתם חפצים להתעמר בכל דבר ולא לנגוע בבעלי-החיים ולאכלם. והייתי חפץ לעמוד על מעגליכם ולדעת איזה דבר נשא אתכם להתנאות על המשפט הזה ולהדריך עצמכם על הדרך אשר אתם עליה. כי אני מנעורי עד היום הזה גודלתי על אהבת החכמה ועל חקירות סודותיה וחפצי היה מנעורי בקניין המוסר. ולא הייתי מודה בעצה אלא אם כן מכוח ראיה נוכחת. ואמרו החכמים: ייתכן לאנוש להחזיק אל עצמו את התושיה, אשר כל האנשים מודין בה ומפארין אותה. ואני אומר, אולי תושייתכם היא זאת, ולו בארתם אותה לי, הייתם מועילים לי ולעמי בגללה. ואתם יודעים, כי החכמה נמשלת לנר. מה הנר שמסתפק אדם ממנו ובהעלות נרות רבים לא יחסר ממנו מאומה, כך היא החכמה. ואני דורש מאתכם להחיש תשובתי בפתרון הדברים אשר דרשתי מאתכם באר היטב." ב ובקרוא דרנוס איגרת אלכסנדר השיב לו איגרת וזה פתשגנה: "מאת דרנוס כהן אלברא אל אלכסנדר הנקרא מלך מלכים, שלום! ידענו מתוך דבריך, כי לקנות המוסרים רצונך וחפצך לדעת יסודי החכמה. וייטב בעינינו ונפארך על זאת והודינו, כי ראוי אתה לשלוט ולמשול ולמלוך משאר המלכים, עקב אשר לא ייתכן להיקרא מלך לחסר-תבונה, והנך משובח ברצותך החכמה והמשפט. ואם אינך משכיל בחכמה לעשות כמעשינו, אין לנו להאשים אותך, כי אולי טבע לבבך אשר גדלת עליו אינו בדמות טבע לב אלבראהמה לתכלית החכמה והעניין הזה, כי אתם כל משפטיכם וצדקותיכם אשר תעשון בהפצר הנביאים והאלילים והנעבדים אשר מכפין אתכם, אשר עושין אותם באמרכם, כי האלילים שלחום לכם להזהירכם. ואנחנו איננו מתנהלים על המשפט והדת בעד נביא או אליל, אך מעצמנו ודעת לבבנו ומשורש החכמה ויסודה, ועל כן דרכנו שונה מדרכיכם. פתרון דתנו לפרטו קשה עלינו בדעתנו, כי אתה מרוב תפארתך בעולם הזה ושרירות לבך, אשר השיאך לתור אחרי השלטן והממשל ימנעך מחקור על תעודתנו ושרשי דתנו ואז יהיה יגיענו לריק. אכן נבאר לך שמץ מדרכינו אשר אנו דורכים בה מבלעדי אות ומופת. דע נא, אלכסנדר, כי אנחנו לא נחטא ולא נפשע, עקב אשר לא נבקש מן העולם הזה דבר שאינו נגזר לנו. אמנם נבקש מן העולם את אשר יעמידנו בו ויטריפנו חוקנו ולא נדרוש את המוֹתר. ולא נכפה את הבהמה לחרוש את האדמה כדי לזרעה, יען הבהמה גם היא חותרת אחרי אכלה ומזונה. וכן נמנע משטח החרמים לצוד עוף השמים ודגי הים או להנהיג הכלבים לצוד חיות השדה. כל זה רחוק מעמנו שאין אנו רוצים לזוּן בלתי אם מגידולי האדמה ומעשביה בלא יגיע האנשים ועמלם. ובגידולים ההם הנה אנחנו משביעים רעבנו ואין אנו חושבים להשביע את נפשותינו, כל השובע שלא ייתכן זה בעֵין הדעת. ובמעשה הזה נמלטנו מן החלאים והצירים אשר אתם עלולים להם ואנו כל ימי חיינו תמימים ובריאים; ואין אנו טעונים אל התרופות ואל הרופאים ככם, ועל כן חיינו תמימים, גדורים ונגבלים בשווה; ומעט מהרבה יימצא אצלנו נער נאסף בלא זמן ולא זקן יגיע עד דאבון-נפש. ואין עמנו מי אשר יכריחהו הצינה להתחמם באש ולא חוזק החמה להתקרר; ודיינו בימי הקיץ והחורף המכסה אשר הקדים עלינו בוראנו מלכסות בשר-ערוותנו בחגורת עלי תאנה ולא נוסיף בהן בעת החורף ולא נגרע מהם בעת הקיץ. וכן לא נילווה אל הנשים לתאוותנו אך לחיות זרע בעתים, אשר יועיל הזרע לתת שארית. ולכן חיינו במנוחה וכל ימינו אנו עוסקים במהלל הבורא, ברוך הוא, ולהבין גבורותיו ונפלאותיו. ולא נבקש לשמוע חידה, אם לא תצא חכמה מתוכה, ולכן נמעטו דברינו. ואין בינינו מחלוקת אחרי אשר כל אחד ממנו לבו נוטה אל הצדק ואיננו חפץ בלעדיו. וכאשר ישמע הצדק יטה לבבו אחריו; ואם יש את נפשו דבר כזב, בשמעו הצדק יטה לבבו אליו וישוב מאחרי הכזב ויטה לבבו אחרי הצדק. ולא ידרוש יותר על חוקו, יען הדבר המוסיף על החוק לא יועיל; והמבקש דבר אשר לא יועיל, מאבד ואינו קונה. ומי אשר לא הספיקתו די החוק, לא תהיה אז די בקשתו גזורה ונגבלת והוא כל ימיו עני ואביון. ואין בתוכנו שופטים ושוטרים אחרי אשר אין פשע בידינו שנהיה מוכרחים לשים עלינו שר ושופט. ומפני שאנחנו מספיק לנו את אשר נמצא מגידולי האדמה, לכן סרה הקנאה מתוכנו ואין בנו איש חומד דבר מיד עמיתו, כי אשר בידו מספיק לו ועל כן נכרתה מחלוקת מבינינו ואהבה ושלום בתוכנו. ולוּ, אלכסנדר, תבליג על יצרך ותכפה אותו, כאשר עשינו אנחנו, לא דרשת מהמלכות והממשלה ככל אשר אתה דורש, ולוּ אתה עושה גבורות על אויביך אשר בין צלעיך, לא היית טעון לגבור על אויביך אשר חוצה לך. רק הדבר הזה כבד עליך ולא נציק לעשות הדבר אשר יקשה ממך. והנה ביארנו לך, מוסיף דרנוס כהן אלברא לדבר אל אלכסנדר, כלל מתושייתנו. ונותרה אחת אשר לא נימנע מהגיד אליך, ואם גם אנחנו נדע, כי תנבלה ותלעיג לה. וזה הדבר אשר נאמר לך, כי לא דרש אדם מתוכנו כופר מאת רבו ולא עשה צדקה לבעבור יכפר לו האלהים על עוונותיו ולא נענה אל אחיו לשאת פשעו אשר עשה כבגדו. אכן לא לקח משכבו מתחתיו. ולפי שאנו יודעים, שאתה תבוז את המעשה ותקילהו, על זה באנו לבאר לך מחקרנו בדברים האלה. ואנו אומרים, כי לא נישא לנו כופר מרבנו מימינו, יען לא אשמנו נגדו, שנהיה מחַלים אותו לכפר על אשמתנו. ולא פשענו אל יצור כמונו שנשוב אליו בתשובה ונדרוש כפרתו, או נחון עניים בצדקה, לבעבור יכופר על אשמותינו. וכן לא שאל כופר איש ממנו אל עמיתו, כי לא עשה פשע, שיהא צורך לדרוש עליו כופר; וכן לא מת אחד ממנו בידי אדם, עבור שלא עשה לו דבר, שיהיה חייב לו מוות עלי דינו. ג אכן אתם אנשי יוון ובכלל כל האומות טועים, לבד משפחת אלבראהמה וזולת הנבדלים והבוחרים דרכי השם הנשבים ביניכם, הם באמת כשבויים ביניכם. המירותם את תושייתנו כאשר המירונו אנחנו באמת תושייתכם, כי אנחנו לא נעדה הכלים היקרים כאשר תעדו אתם ולא תתנאינה נשינו בעבור תמצאנה חן בעינינו כנשיכם, כי אין נפשותינו חושקות בהן לתאוותן. וכי לא נבנה בתי-מרחצאות להתעדן בהן ולטהור במימיהן, כי חום השמש ביום מחמם אותנו ורסיסי הלילה רוחצים בשרנו. ואין אנו צריכים לשרוף את האבנים ולעשות סיד לסוד בתינו, כי המערות אשר עשה אֵל מספיקות לנו; ואין אנו צריכים למלאכת החרשים והאורגים לעשות כסאות לשבת בהם ובגדים ללבוש, כי העפר מצע לנו לישון בו, כאשר יהיה באחריתנו. ובכל זה אין אנו צריכים להיעזר איש באחיו בכל מאומה ולא יעבוד איש ממנו לבני גילו, כי לא ייתכן לחכם לעבוד את בני גילו שהם כדמותו בצלמו, כי בוראנו אחד ואין לאחד ממנו יתרון על חברו בגבול היצרי. כי אם בהוראת החכמה ובהבנה הטבעית הנמצאת לנו. ולפי שאתם דורשים טובות העולם הזה, אתם צריכים להתלמד חכמת המליצה, להתייעץ במלים צחות, לבעבור תתפארו על חכמיכם ותשתררו עליהם. ומפני שאנו ממירים את עצתכם, נבוז צחצוח המלים ותיקונן; אך חפצנו תוכן העניינים. עד אשר הכרנו חכמת המליצה ואין אנו רואים ללמדה, כי בנויה היא על שווא מהתלות, אשר אנו מרחיקים אותן. אמנם רצוננו להתלמד החכמות הנותנות אות ומופת והאותות הראויים הנאמנים אשר לא יבואם עקלקלות נדיב; וכן אין אנו חפצים את חפצכם ברוב-הנגינות והתענוגות בפרדסים ובערוגות. אולם כאשר יטה לב אחד ממנו אל תענוגו ישים את לבו לקרוא חידות הראשונים וקורותיהם ובזה יתן ללבו מרגוע ומוסר. ואם חפץ להשתעשע ולהתנאות, ישא עיניו השמימה וראה הכוכבים המשמחים את הלב והתמונות הערוכות המזהירות, ואז יראה מוטב שבתלאות והנפלא בהן; וכן יביט אל אור השמש הזורח אל כל פינות העולם והניצוצות הנוצצים על קצות הארץ; וכן יביט אל הים הירוק אשר נכחנו, אשר לא יהמה ולא יסער ולא יעבור על שפתיו, כאשר הימים אשר אצלכם עוברים שפתיהם. ובזה מנפלאות החכמה הנותנים נפלאה מאד לרואיהם. וטוב לו להביט אל הנפלאות האלה מלחדות בשמחתם ולהביט אל האילנות אשר אתם נוטעים בידיכם והבניינים אשר אתם עושים ותשכרו לכם אנשים אשר אין לכם יתרון עליהם בצורה ובמעשה. ואשר אתם מתנאים לעשות מכלי-הזמר והניגון, הם שמע קול עופות וזמירם ונועם קולם וצפצופם טוב לנו מכל כלי זמריכם וניגוניכם, אשר יודעים אנו לעשותם אם ייטב בעינינו. ד ואתה, אלכסנדר, הוסיף הכהן לדבר, יודע אני, כי כל מה שסיפרתי לך, לא תוכל להתאפק לעשותו, ואף אם העידות בעצמך כי תעשהו. אולם אין להאשימך על זאת, למען הטבע אשר ניתן בך שלא תוכל להחליפו ואיך יוכל לכבוש את יצרו ולהידמות לנו, מי שתרבותו היתה בארצות אַשׂיה ואוּרניה [הכוונה לאסיה ואירופה] ואפריקה, אשר אנשיהם בהתקבצם במערכת המלחמה חושבים לנסות עין הארץ ברוב גדודיהם, ומדי משלם על גדוד רב ויגברו על הממלכות, יהיו בעיניהם ראויים יותר לשם אנשים. ואתם ברוב גדודיכם באתם בים הגדול הנקרא אוקיינוס הסובב את כל הארץ. ולא די לכם כל זאת, עד אשר אמרתם להוריד עופות מן השמים ולנצח חיות השדה ותשימו להם כרסכם קבורה, ותחשבו, כי כל זה האלהים הגידו לכם על ידי עבדיו הנביאים והמלאכים, אשר אתם חשבתם, כי כוכב הצדק שהוא אחד מאלהיכם היה אוהב את ההון והרווח, ולכן הוא אות לכם. ותאמרו כי שני אלוהות הם מעידים לכם בבקשת הרווח והניאוף והזנות. ותמלאו בטנכם בשר בעלי-החיים והמטעמים המתחלפים לכמה עניינים, ותחשבו, כי בצומכם יום או יומיים כיפרתם בהם את אשמותיכם אשר עשיתם על המאכל. וכן תחשבו, כי האל ציווה אתכם לשחוט בעלי-חיים ולהעלות עולות לפניו מהם לבעבור התרצות אליו. וכמה הייתם מיטיבים, לו העליתם את עצמכם לעולה, אם היו דבריכם אמת. ואין אנו רואים כל אשר מבקשים מטובת העולם הזה בלתי מסיבות לשנוא איש את אחיו, עד כי מקצתם ילכו רכיל בין שני מלכים וירגלו ביניהם לבעבור ירחב ריב בתוכם. ותשימו מהם שרים ועבדים, והאל ברא אתכם צורה אחת ומחומר אחד קורצתם יחד. ותכריחו את שופטיכם לדון לכם כפי רצונכם וכפי החוקים אשר חקקתם לכם. ועוד תהדרו במשפט פני הגדול, הן היתה ראָיתו אמת, הן שווא. ולא תרפו הצורה אשר ברא אלהים חפשית, עד אשר תקחוה לכם ותעבדוה. והצורות והעניינים האלה אשר נטבעתם בהם השיאו אתכם ויפתו אתכם להתנבל ברעות העולם הזה ותועבותיהם לנטות אל המאכל והמלבוש ולכן נטשתם מלכת אחרי המשפט, ולא יספיק לכם חקכם. הטרם תדעון, כי האבן אמכם ואביו אביכם, כי הכל נוצר מן האדמה. ואם כן, מדוע תחרשו האבן להגן לכם והעפר אשר הוא אביכם מושל על גוויותיכם. ה והתמהון הגדול אשר בדבריכם, חשבתם, כי האל שברא כל בעלי-החיים ציווה אתכם לזבחם, לעבוד מהם לפניו, וגם תתרצו אליו בהציבכם ההיכלות וצלמים לשמו, ואינכם יודעים, כי האל אינו חפץ בדם העגלים והכבשים והתיישים ולא להקריב אליו בכלי זהב וכסף. אמנם המקריב לו לב החכמה והתבונה ויתפלל לו בשמו המפורש הקדוש ולא צילם לפניו את תמונת האיש ההוא, זה קרוב אל בוראו, כי האל טהור וקדוש ואוהב קדושים וטהורים המיטהרים מצואת העולם והמתקדשים מטומאת העולם ומריקים מעליהם המים הטמאים אשר במעשיהם והמפנים שכלם ודעתם מקנייני המותרות, לא ככם, אשר נגעה מידת השקר בכם וחליתם חלי אשר בו תמותו. ולכן אנו מחזיקים אתנם בחזקת אווילים, אשר לא תדעו המשענה, אשר אתם נשענים עליה, ואינכם מכירים, כי חיינו חיים טובים ותושייתנו קדושה דומה לתושיית המלאכים. אכן נטיתם אתם מן הדרך ונטמאתם בזנות וברשע ובהרג בעלי-חיים ובתורת הנביאים ובעבודת הצלמים. ואתם בחייכם טמאים, כי נדחקתם מדרכי הבורא וכל שכן בעת מיתתכם שתתרחקו ממנו ומכבודו. אתם בחייכם מתים ומיתתכם מיתה שלמה נצחית ואנחנו נחשבנו חיים וחיינו חיים גמורים נצחיים לעולם ועד. כי הנכם חושבים, אשר רצון האל תקנו במו טומאותיכם וזבחיכם, ויתר על כן כי לא תעבדו אל אחד, אבל תשתפו עמו אחרים הרבה מאד, עד אשר שמתם מספר אלהיכם כמספר גידיכם ועורקיכם ולכל איבר ואיבר מכם אל אחד מושל. ואתם רואים, כי הילד בעת לידתו טהור וקדוש וטוב הוא שייקרא בעת ההיא כאחת הבהמות, מאשר יימנה עם החכמים הנכרים. ואני רואה אתכם בתורתכם כסילים מכל, כי תחשבו, כי מינרבה המולדת נולדה מראש כוכב הצדק, ולכן היתה לה ממשלה על המוח, אשר הוא מקום החכמה והדעת. ותחשבו, כי תמַנס [הכוונה לאלה יונו] הכומרת נבראה מגופו, מגוף שבתאי. וכי מרס היתה בעלת חיל ותמשול על הלבב. וני כוכב הכותב היה חכם גדול בארץ ולכן משל על חכמת המדבר בעלותו השמימה. וכי כוכב הנוגה היה אוהב הנואפים ולכן מזל על אודות הנשים עלותה השמימה. וכל זה מבואר בכללי נימוסיהם. ואתם מחלקים הנמצאות ונתחי בעלי-חיים על האלוהות כפי דעתכם, ולא תדעו, כי אל אחד ברא כל הנמצאות וכי הוא מושל עליהם ומנהיגם. אחרי כן חקקתם בנימוסיכם, כי כוכב מאדים מקריבים לפניו את החזיר ונוסכים לפניו דמו לכיוונו, ולכוכב שבתאי – התיישים, ולצדק – שוורים, ולנוגה – בני יונה. ולכוכב – כנפי עופות ולבונה. ולמינרבה הכומרת – הגדיים, ולאתונא – הטלאים, וכי ארכילוס ציווה אתכם לבנות את היכלו בהרים ובגבעות ולכסות היכלו בעלי תאנה והיכל כנוֹסוֹס בשושנים. ואתם נותנים הכוכבים והמלאכים קצבים או זובחי בהמות שתירצו להם בדמים ובשר, או בעלי שחוק. – הוי עליכם ומחשבותיכם עליהם רעות ותסירו מהם כבודם. ואם תאמרו, כי האלוהות ציוו אתכם כן, מאד נקלותם בעיניהם. ואם תעשו זאת מלבכם ולא בעצתכם, הן הרחקתם מהם רצונם ואתם מחויבים להם; והם קוצפים עליכם והנכם מכל צר במעלה מעוטה ונקלה." ו ויחר אף אלכסנדר בקראו האיגרת הזאת, המשימה תהלה באליליו ובנעבדיו. ויצו להשיבו באיגרת דברי ויכוח ותשובה על גאוותם והתנשאותם. [אמר:] "לוּ לא חפץ האלהים, ברוך הוא, בדבר, לא ברא בעולמו כל הנמנעים לאין יתרון וכן כל אשר נתן באנוש מדקות המלאכות ופלא האומנויות היתה מתנתו לריק? ואמנם המהלל והכבוד הוא לנו, כי אנחנו נוחים על הגזירה האנושית ומשלימים כל אשר נתן בנו אלהים מן הכוח הטבעי והיִצורי ונבקש מעלות-המעשים. האלהים ברא התמורות והחליפין בעולם לבעבור יאחז אדם כל דבר מהם בעתו ויקבל כל מקרה. ואנחנו אוחזים בכל הדברים כמשפטם ונותנים אל כל עניין חוקו ואמיתו. וכאשר מסיבות הגלגל מתחלפות בשקיעתן וזריחתן, כן אודות האנוש בחייו נעתקות מעניין אל תמורתו. והטוב לאדם לתת אל כל זמן מזמני חייו הדבר הנאה לו והמתייחש אליו. ואשר נטש נחלתו ואחוזתו אשר הנחילו האל בעולמו, הוא ינבל את עצמו ויטוש את צביונו ולא שמח בחלקו." וישב כהן אלברא על דברי אלכסנדר שנית באיגרת פתשגן הזה ויאמר: "הנה הרחבת במליך, אלכסנדר, ואני אומר לך, כי אנחנו לא נחשיב את העולם הזה לנצח, אך הוא לנו אוהל ומעבר אל המקום האמיתי, ולכן לא נכון לצאת מן העולם הזה טעוני פשע וחטאת, פן נלאה בדרך. ואשר אמרת, כי האלהים ברא בעולם החליפים והתמורות, אמת הוא, אך לא בראם, לבעבור יאחז אדם בכולם, אלא למען יראה הטובה ויאספה אליו ויכיר הרעה וייבדל ממנה; ואז ישלם בשכלו ובדעתו ויתבונן, איך הפליאו האלהים מכל בעלי-חיים בדעתו למאוס ברע ולבחור בטוב." וגם על אלה הדברים השיב אלכסנדר לפי דרכו. אחרי כן ציווה אלכסנדר להציב במחנהו על נהר פישון עמוד אבן גבוה עשרים אמה ולחקות עליו מכתב: "אני המלך אלכסנדר באתי עד המקום הזה וציויתי להציב את העמוד הזה על שפתו." |
מקורות |
|
מלות מפתח |
אלכסנדר, חוכמה, אוטופיה, צדק (כוכב), שבתאי, מאדים, כוכב חמה, נוגה, מצבת זיכרון |