המלך אלכסנדר הלך למדינה, אשר מלכו בה מלכים ואבדו. ושאל אם נשאר אחד מזרע המלכים, אשר מלכו במדינה ההיא?

ואמרו לו: "כן, איש אחד נשאר."

ואמר: "הראוני אותו."

ואמרו לו: "הנהו שוכן בקברים."

ושלח אחריו ובא אליו ואמר לו אלכסנדר: "למה שכנת בקברים?"

אמר לו: "רציתי להפריש בין עצמות העבדים ובין עצמות המלכים ומצאתי הכל שווה."

ואמר לו אלכסנדר: "לבך ללכת אחרי ואחַיֶה גדולתך וגדולת אבותיך ומשפחתך בה?"

[וישתוק, אמר אלכסנדר:] "ומה היא תאוותך?"

אמר האיש: "חיים בלי מוות ובחרות בלי זוקן ועושר בלי ריש ושמחה בלי דאגה ובריאות בלי חולי."

אמר אלכסנדר: "לא ראיתי משכיל כזה."

אחרי כן יצא האיש מאת אלכסנדר ולא זז מן הקברים עד יום מותו.

(ו, קמב). מוסרי הפילוסופים, ב. סי' ה, 11. ב"י ג, 162, 309.